אינדונזיה נחשבת למדינה המוסלמית הגדולה בעולם, ובצדק יש לומר. עם שטח של כמעט 2 מיליון קמ"ר ואוכלוסיה של יותר מ-250 מיליון תושבים, התואר בהחלט ראוי. כאשר הגיעו הפורטוגזים לאיים בתחילת המאה ה-16 בחיפוש אחר תבלינים, הם מצאו מספר רב של חברות שבטיות שהיו חשופות להשתלטות. ואכן זה מה שעשו הפורטוגזים. אבל כמעט כמו בכל מקום אחר בדרום מזרח אסיה ובדרום אסיה, היו אלה ההולנדים שתפסו את מקומם של הפורטוגזים בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17. למעשה, כמעט עד לעצמאותה של אינדונזיה, בסוף שנת 1949, נשלטה זו בידי ההולנדים, שהרי השליטה הקולוניאלית הולנדית -במלוא משמעותה - הסתיימה למעשה בשנת 1942, עם הכיבוש היפני.
טיולים מומלצים לאינדונזיה מבית אקו טיולי שטח:
הטיול המקיף לאינדונזיה כולל סינגפור, ג'אווה, סולאווסי ובאלי עם אקו טיולי שטח >>>
בואו להכיר את שמורות הטבע באינדונזיה עם אקו טיולי שטח >>>
אינדונזיה הכריזה על עצמאות מיד עם תום הכיבוש היפני באוגוסט 1945, אך ההולנדים ניסו ללא הצלחה להשיב הגלגל אחורה, ופתחו במלחמה כנגד הכוחות המיליטנטיים באינדונזיה. מלחמה זו הפכה למלחמת השחרור האינדונזית, מלחמה הידועה בהיסטוריה האינדונזית בשם Revolusin (מהפכה). מלחמה זו הגיעה לסיומה בסוף שנת 1949, עם חתימת הסכמי האג בין שני הצדדים היריבים, במסגרתם ויתרה הולנד רשמית על שלטונה בארכיפלג האינדונזי, להוציא האזור של גינאה החדשה ההולנדית, שרק לאחר שנים של מחלוקת עמוקה בין שתי המדינות, לרבות התערבות האו"ם, עבר לידי המדינה האינדונזית. אזור זה מוכר כיום בשם מערב פפואה.
המנהיג שהקים את אינדונזיה המודרנית היה סוקארנו, ממייסדי גוש המדינות "הבלתי מזדהות", יחד עם נהרו ונאצר כמובן. תוצאות מורשתו הפנימית הן הנהגת שפה אחידה (מלאכותית) שהוחדרה דרך מערכת חינוך ממלכתית שהוקמה בכול מרחבי אינדונזיה ויצרה מכנה משותף ובסיס לשלטון המרכזי, מערכות תשתית ציבוריות כמו כבישים,אספקת חשמל ומערכת בריאות ממתכתית והפרדת הדת מהמדינה.
מהיום בו קיבלה אינדונזיה את עצמאותה ועד להדחתו של מנהיגה המיתולוגי סוהארטו בשנת 1998, סבלה אינדונזיה משלטון ריכוזי ורודני ומשחיתות ברמה גבוהה מאוד. בשנת 1999 נערכו בחירות דמוקרטיות, וזו נחשבת בעיני רבים לתקופה בה הונחו יסודותיה של הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם.
ד"ר גיורא אלירז, עמית נלווה במכון ע"ש הרי ס' טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית של ירושלים, מספר כי בשנות המעבר הראשונות של אינדונזיה לדמוקרטיה, דומה היה בעיני רבים כי דמוקרטיה צעירה זו עומדת להתרסק נוכח מציאות מורכבת. על פני השטח צצו ועלו מתחים אתניים ובין – דתיים, מגמות איסלאמיות רדיקליות ומיליטנטיות וכן מגמות בדלניות שדוכאו במידה רבה על ידי המשטר האוטוריטטיבי הקודם של סוהרטו. וכל זאת, זאת נוכח אי ודאות פוליטית וחולשת מערכות השלטון החדשות.
למרות החששות, הצליחה אינדונזיה לעבור את הפרק הראשון בתולדותיה כדמוקרטיה בשלום וביציבות יחסית. אינדונזיה התגלתה כמי שנעה בנתיב של בניית דמוקרטיה בעלת מאפיינים ליברליים לא מעטים, גם אם דמוקרטיה זו עדיין רחוקה מדמותן של דמוקרטיות ותיקות במערב. ד"ר גיורא אלירז מדגיש כי יש בה מנגנונים להחלפת הנהגה בדרך של בחירות חופשיות, אפיקים פתוחים להשתתפות פוליטית, שיפור ניכר בתחום החירויות האזרחיות וצמצום משמעותי במעורבות הצבא בפוליטיקה.
איסלאם מול ערכים דמוקרטים
מי שניהלו את המאבק בשלטונו הרודני של סוהארטו באו ברובם משורות הזרם המרכזי של החברה המוסלמית באינדונזיה. הם היו אלה שניווטו את המדינה בשנות המעבר הקשות לדמוקרטיה ושממשיכים, גם כיום, לדחוף להמשך ביסוסה הדמוקרטי של אינדונזיה. ד"ר גיורא אלירז טוען שתרומתם של כוחות אלה הביאה לבניית חברה אזרחית המעוגנת הן באמונה מוסלמית והן בערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים, והיא זו שמספקת הסבר לסוד ההצלחה בבניית דמוקרטיה באינדונזיה.
הצלחתם של כוחות הזרם המרכזי באה לידי ביטוי בשלוש מערכות הבחירות מאז המעבר לדמוקרטיה: בשלוש המערכות האלה ניצחו מפלגות בעלות מצע לאומי – חילוני באופן חד וברור. כך גם הנשיא הנבחר הנוכחי, המכהן זו קדנציה שנייה, סוסילו באמבאנג יודהויונו, נחשב לבעל השקפת עולם חילונית במהותה. שב ומדגיש ד"ר גיורא אלירז: יותר מזה, ניסיונות חוגי האיסלאם הפוליטי לשנות את צביון המדינה באמצעות שינוי חוקתי שיעניק מעמד על לשריעה, ההלכה האיסלאמית, נדחו בפרלמנט, בגיבוי הארגונים האיסלאמיים הגדולים במדינה.
בבואנו להבין איך ייתכן כי במדינה מוסלמית כל כך גדולה מנוהלת על ידי זרמים מרכזיים פלורליסטים ולא על ידי זרמים איסלמיסטיים, יש צורך לחזור אחורה אל ההיסטוריה ולהבין את חדירת האיסלאם אל אינדונזיה:ארכיפלג זה היה בין האזורים הבודדים שהאיסלאם לא השתלט עליו בכוח החרב, אלא בתהליך היסטורי שהחליף את ההינדואיזם.היה זה תהליך הדרגתי שהתרחש בהשפעת הסוחרים המוסלמים שהגיעו לסחור בתבלינים.זאת אומרת, שורשיו של האיסלאם באינדונזיה הוא בחברה הינדית שוחרת שלום ובפתיחות דתית והאסלאם חדר אליהם מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. הסובלנות הדתית והחברתית שאופיינית לחברות פאגאניות מרובות אלים החזיקה מעמד באיסלאם האינדונזי הודותלרבדים התרבותיים העמוקים שמקורם בתרבות ההינדית המקורית.
הנה, אנו מגלים כי באינדונזיה, מתוך עקרון יסוד, ומתוך הכתוב במסמך "חמשת העקרונות" שחיברו מייסדיה של אינדונזיה בזמן הכרזת העצמאות, ישנה הפרדה בין דת למדינה. מהטעם הזה גם נוטה המנהיגות המוסלמית הבכירה במדינה לנקוט עמדות פוליטיות ניטרליות ולקרוא להצבעה שאינה מוכתבת על ידי רגשות דתיים, אלא מבטאת בראש ובראשונה מילוי חובה אזרחית דמוקרטית.
רוצים עוד דוגמאות? בבקשה: מגוואטי סוקרנופוטרי התמודדה בשנת 1999 על נשיאות אינדונזיה מטעם המפלגה הדמוקרטית, אולם הפסידה בבחירות, בין השאר, בגלל התנגדות גורמים איסלמיים לכך שבראש המדינה תעמוד אישה. יחד עם זאת, בבחירות זכתה מפלגתה ב-396 מושבים בפרלמנט והיא נבחרה לסגנית הנשיא. היא שימשה סגניתו של הנשיא עבד א-רחמן וחיד בין השנים 1999 ל-2001, וכשזה הודח ביולי 2001 על ידי הפרלמנט, מונתה מגוואטי לנשיאת אינדונזיהבמקומו.
הנה עוד דוגמאות לפתיחות ולפלורליזם: הממשל הדמוקרטי באינדונזיה מוכיח גם נחישות במאבק בטרור, נלחם ברעיונות איסלאמיים רדיקליים וכן מצליח ליישב סכסוכים, לרבות בין - דתיים, בדרכי משא ומתן. המשטר האינדונזי מכיר בחשיבות התיירות כגורם כלכלי רב חשיבות, ולמדינה נוהרים המוני תיירים מערביים, לחופי האיים, וזה מתיר שתיית אלכוהול ושיזוף לנשים וגברים כאחד על חופי הים. גם לתיירים ישראליים הכניסה מותרת. באינדונזיה חוגגים את יום האהבה, חג נוצרי לכל דבר, אם כי זרמים איסלמיסטיים מתנגדים לכך ואף נשים בחיג'אב יוצאות כנגד יום זה בהפגנות. באינדונזיה תצוגות אופנה בהן מתהלכות דוגמניות בבגדים לא צנועים, ולפעמים לא נשאר הרבה מקום לדימיון. בג'קרטה מועדונים בהם רקדניות חשופות, רחמנא ליצלן.
לא הכל ורוד
ד"ר גיורא אלירז מזכיר באותה נשימה כי במערכת הפוליטית החדשה הנבנית באינדונזיה קיימים גם חולשות ופגמים: חלקם נעוצים בצעירותה של הדמוקרטיה וב"מורשת" משטרי העבר. כך, יישום מדיניות הביזור, שאימץ הממשל הדמוקרטי כמענה למאווים רבי שנים במחוזות השונים להפחתת התלות במרכז השלטוני, מלווה בקשיים תפקודיים במישור המקומי, לרבות תופעות שחיתות - רעה חולה באינדונזיה שאמנם פחתה עקב מאמצים הרשויות בעידן הדמוקרטי, אך זו עדיין מטרידה.
מדיניות הביזור גם הקלה על איסלאמיסטיים לקדם רעיון חקיקת משנה, באזורים שונים, ברוח ההלכה האיסלאמית. חקיקה זו זוכה לגינוי מצד רבים באינדונזיה בשל פגיעה בעקרונות סובלנות דתית ופלורליזם ובזכויות נשים וקבוצות מיעוטים.
האתגר אל מול האיסלאם הקיצוני
החופש במרחב הציבורי מעודד גורמים איסלאמיים רדיקליים להשמיע דעות המתריסות במישרין בערכים דמוקרטיים. חלקם אף לא נרתע מפעילות אלימה נגד מיעוטים דתיים, תוך ניצול היעדר יד קשה מצד השלטונות בכפיית חוק וסדר. חרף הצלחות המשטר במניעת פיגועי טרור, קבוצות איסלאמיות מיליטנטיות עדיין מהוות אתגר לכוחות הביטחון.
למרות זאת, ניתן לומר כי אינדונזיה אכן מציגה דגם דמוקרטי מעניין. מנהיגי העולם המערבי מביעים ציפיות כי מודל אינדונזיה יהווה חיקוי לשאר העולם המוסלמי. ובינתיים, באינדונזיה, צופים רבים לעבר הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שייערכו בשנת 2014. בהקשר הבחירות, מעניין לציין כי בבחירות המקומיות בג'קרטה הובס ראש העיר המכהן חרף התמיכה הרבה שזכה לה מגורמי כוח פוליטיים רבים. הוא הובס על ידי צמד מתחרים, צעירים יחסית, בעלי רקורד של מצוינות, פתיחות לעולם הגלובלי ועשייה - רקורד שונה מזה של המושל המכהן, שנתפס על ידי רבים כמי שנכשל בפתרון בעיות יסוד מרכזיות של הבירה.
ד"ר אלירז אומר ומסכם כי בכך התגלתה בבחירות בג'קרטה נטייה להצבעה אזרחית רציונלית, המתרחקת מדפוסים מסורתיים מוכרים באינדונזיה, דפוסים של נאמנויות וזהויות קולקטיביות למיניהן ושל הערצת דימויים של כוח וכריזמה, לטובת בחירה על פי מדדים מודרניים של כישורים אישיים ומצוינות. אפשר כי כל אלה מעידים על הבשלה נוספת של הדמוקרטיה, בארכיפלג האינדונזי, שרב בו הנסתר על הנגלה, בדומה לתיאטרון הצלליות המסורתי, המעוגן עמוק בשורשי תרבותו.
