סוף סוף נגמרו, כך נראה, הגשמים האחרונים של האביב. אלו אותם גשמים מפתיעים, שהבריקו בפעם האחרונה להשנה את הרחובות ברחבי הארץ, והרטיבו את המרפסות שכבר הוכנו לקראת הקיץ. רובינו לא מורגלים כל כך במראה העננים השחורים בשמי האביב הישראליים, אבל לאלו מאיתנו שנגועים בחיידק המזרח (ואני לא מתכוונת לכל מיני טפילי בטן, אלא לצורך הכפייתי לשוב ולבקר במדינות המזרח הרחוק בכל הזמנות, ולחלום עליהן כשאנחנו לא שם), גשמי האביב המוזרים האלו הזכירו בוודאי את התחושה המתוקה של המונסון - גשם וחם, חם מאוד אפילו, או לחילופין גשם מלווה בקרירות מבורכת כי היא שוברת את החום שקדם לה. אבל בזה זה נגמר, ומעכשיו יהיה כאן רק יותר ויותר חם, ללא גשם.
הצטרפו לטיול המקיף לסרי לנקה עם אקו טיולי שטח >>>
הצטרפו לטיול המקיף לדרום הודו וסרי לנקה עם אקו טיולי שטח >>>
התחושה המיוחדת שהביאו איתם גשמי האביב, שכאן בארץ אנחנו לא כל כך רגילים אליהם, אולי חיזקה אצלכם את ההרגשה שמזג האוויר בעולם השתגע. בזמן שהמדענים ממשיכים להתווכח אם יש או אין התחממות גלובלית, ואם מדובר בתהליכים טבעיים או בנזקים שגורמת האנושות לכדור, איתני הטבע ממשיכים לרגש, להפחיד, להפתיע, להביא ברכה וגם להסב הרבה נזק לבני האדם. בפעם האחרונה שיצאתי לטיול לסרי לנקה זה היה בדיוק אחרי גל השיטפונות שפקד אותה בחורף, ובעצם את כל דרום מזרח אסיה ואוסטרליה. גם אלו היו גשמים שלא במועדם הצפוי, ולקינוח נתנה גם סופת ציקלון טרופית את אותותיה. ימים ארוכים הגשם כמעט ולא חדל לרדת, ולאחר מכן הכל היה פשוט מוצף - בתים, שדות ובתי ספר. כבישים הפכו לתעלות, גינות הפכו לבריכות, ונהרות ואגמים עלו על גדותיהם.
בכל בוקר וערב התפללנו אני והמטיילים למזג אוויר יפה. בסרי לנקה אפשר לטייל וליהנות בכל מזג אוויר, ולפעמים דווקא ראינו במזג האוויר הגשום ברכה גדולה (למשל כשהגנו עלינו העננים מחום השמש בעת טיפוס המדרגות בסלע סיגירייה, והשרו אווירה קסומה על הנוף שנראה כלקוח מהאגדות), אבל קשה היה להאמין שאי פעם הייתה בסרי לנקה בעיה של גשם - הכל כל כך ירוק ושופע, הצמחייה כה עשירה, ומזג האוויר לח. אבל האמת היא שאזורים לא קטנים בסרי לנקה ידעו גם תקופות של אדמה חרוכה.
תקופות בצורות הן רק חלק מהסיבות לכך שמלכיו הנערצים ביותר של האי במהלך ההיסטוריה המפוארת שלו, היו אלו שהשכילו להקים ולתחזק מאגרי מים. גשמים, ואפילו יהיו מרובים, לא הספיקו כדי למלא את צורכי האנשים ובעיקר החקלאים במים. לכן דאגו המלכים העתיקים לאגור את המים האלו ולהקים מערכת תעלות מרשימה כדי להבטיח אספקה במשך כל השנה. עד היום ניתן לראות ברחבי סרי לנקה, ובעיקר באזור המכונה "ארץ האורז" ו"משולש הערים העתיקות", את אותם מאגרי מים מתקופות שונות, ורובם עדיין משמשים את האוכלוסייה גם היום. המאגר המרשים ביותר נמצא במתחם עתיקות פולונרואה. המאגר נקרא פריקרמה סמודרה, "הים של פריקרמה" על שם המלך פריקרמה באהו שהקים אותו, והוא אכן נראה כמו ים, והמקומיים אף מגיעים לפעמים לרחוץ ולנפוש לחופיו.
מסורת סרי לנקית נוספת שנועדה להבטיח את אספקת המים, או יותר נכון את התפקוד התקין של העונות והגשמים, היא טקסי הגשם, כמו בתרבויות רבות אחרות. בסרי לנקה יש שתי עונות מונסון - קו דמיוני החוצה את האי באלכסון, מצפון-מערב לדרום-מזרח, מחלק אותו לשני אזורים אקלימיים. האזור הדרום מערבי נקרא "האזור הרטוב", והוא מקבל קצת פחות מ-4000 מ"מ גשם בממוצע בשנה. תקופת המונסון שלו היא בחודשי הקיץ והסתיו. האזור הצפון-מזרחי נקרא, כפי שבטח ניחשתם, "האזור היבש" והוא מקבל "רק" כ-1000 מ"מ גשם בשנה, בעיקר בחודשי החורף והאביב. בעיר קאנדי, שנמצאת קצת מתחת לאלכסון בדרום-מרכז האי, מתקיים מדי שנה טקס מסורתי כזה סביב הירח המלא של יולי-אוגוסט, שנועד להביא עונת גשמים ברוכה.
למעשה הפסטיבל של קאנדי, שנקרא גם פסטיבל האסאלה או פסטיבל השן, הוא הפסטיבל הגדול, החשוב והמרהיב ביותר בסרי לנקה, והוא מושך אליו בכל שנה המוני עולי רגל מרחבי האי המגיעים להשתתף בתהלוכות ובחגיגות. כיום הפסטיבל הוא הרבה מעבר לטקס הורדת גשם, והוא יונק ממסורות שונות. המסורת של הורדת הגשם היא ככל הנראה העתיקה ביותר, ומיוחסת לפחות למאה השלישית לפני הספירה, אותה תקופה בה הגיע לראשונה הבודהיזם מהודו לסרי לנקה וסחף אחריו את האי.
פסטיבל השן, תוספת מאוחרת יותר לחגיגה הכללית, נערך מדי שנה באותו הזמן לכבוד אחת מארבע שיני הבודהא ששרדו בפיו עד למותו. עם מותו הוציאו חסידיו את השיניים מפיו והם הפכו לשרידים הקדושים ביותר לקהילה הבודהיסטית. על פי הכרוניקות הסינהליות הגדולות הוברחה במאה הרביעית לספירה אחת השיניים מאימת השלטון ההינדואי המתחזק, למקום מבטחים תחת חסותם של מלכי סרי לנקה הבודהיסטים, ומאז חוגגים את פסטיבל השן מדי שנה בתהלוכה גדולה. לפי האגדה הוחבאה השן בקישוט השיער של נסיכה הודית, והיא נשלחה דווקא לסרי לנקה כיוון שהבודהא בעצמו חזה ביום מותו שהבודהיזם יהיה בטוח בסרי לנקה ל-2500 שנה.
והבודהיזם באמת היה ועודנו בטוח בסרי לנקה. כמעט ללא יוצאים מן הכלל היו המלכים הסינהלים בודהיסטים, מהמאה השלישית לפנה"ס ועד היום, ותפקדו כפטרוני הבודהיזם. גם היום בסרי לנקה המודרנית מנהיג המדינה חייב, על פי חוק, להיות בודהיסט, בין השאר בגלל שהרוב הבודהיסטי בסרי לנקה מייחס למדינה תפקיד חשוב בשמירה והגנה על הבודהיזם. הבודהיזם והלאומיות הסינהלית, אם כן, הולכים יד ביד מדורי דורות, ומחוז קאנדי של היום הוא לב ליבה של הלאומיות הסינהלית, לפחות מבחינה סימבולית.
סיפור הגבורה של ממלכת קאנדי, שפירוש שמה הוא "גבעות", בהתאם לטופוגרפיה שלה, ידוע היטב לכל ילד סרי לנקי. קאנדי היא המעוז האחרון שנכבש על ידי הקולוניאליזם האירופי, וזאת רק בראשית המאה ה-19, למרות נוכחות ושלטון פורטוגזיים באי, ואחריהם הולנדים ובריטים, כבר מסוף המאה ה-15. כיוון שנדרש זמן כה רב להכניעה, היא משמרת את המסורת הסינהלית הייחודית לסרי לנקה יותר מכל מקום אחר. במקדש המרכזי שבין גבעות ממלכת קאנדי שמורה אותה שן קדושה של הבודהא, בתוך שבעה מכלי זהב משובצים אבנים יקרות. פעם בשנה, סביב אותו ירח מלא של יולי-אוגוסט, מוציאים אותה לתהלוכה ברחבי העיר, על גבו של פיל מיומן, מקושט במיטב המחלצות.
במתחם המקדש כולו ישנן עדויות רבות לחשיבותו של הפסטיבל ומהלכו, שנחשפות בעבודות ציור ופיסול מדהימות. חוויית המבקר מהרגע שנכנס היא כאילו שכל המקום נועד כדי שניתן יהיה להוציא ממנו את תהלוכת השן מדי שנה. הפסטיבל נמשך עשרה ימים ולכל יום כללים מפורטים משלו. תהלוכות ססגוניות לכבודם של אלים ואלות חשובים נוספים נערכות אף הן באותה הזדמנות, וביום האחרון נערך "טקס חיתוך המים" שלאחריו אמור לרדת הגשם הראשון.
השנה מתקיים הפסטיבל מה-31.7 ועד ה-14.8. למי שמתכונן להגיע לקאנדי בזמן זה גשם אמנם לא מובטח, כי מזג האוויר, כאמור, לא צפוי ואולי העולם אכן משתגע. אבל תהלוכות וטקסים מרגשים, צבעוניים, ומוקפדים על פי מסורות של מאות שנים - מובטחים בהחלט.
- פורסם ב-NRG מעריב ב-26.6.2011
