קירגיזסטן צילום: אלי פינרוב

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

שדות עוצמה

נסענו לגבעה שהתרוממה מעל אוש. המכונית טיפסה בסמטאות דרך עצי הדולב הגדולים. שער מוסלמי עמד בתחתיתו של שביל בטון שטיפס אל ההר. שתי זקנות קירגיזיות ירדו משביל הגישה. "צלם אותנו!" בקשו שתי מיניאטורות חייכניות עומדות אחת ליד השניה באור האפור. מתחת, בתוך סבך המבנים אפשר היה לראות מסגד חומר. "מאוזוליאום חדרתי א-שוב אבן בלקיאח סולימן." אמר השומר שהלך לפני שער האבן המקושת. "נשים וגברים באים לפה להתרפא."

צאו לטיול שאין שני לו! טיול בדרך המשי עם אקו טיולי שטח >>>

הכירו את המסלול המסתורי של דרך המשי... טיול לטג'יקיסטן וקירגיזסטן עם אקו טיולי שטח >>>

טיול רגלי שכולו טבע ונוף - טרק בקירגיזסטן עם אקו טיולי שטח >>>

טיפסנו במעלה הגבעה. אוש השתרעה מתחתנו, הנהר, יובל של הנרין, חוצה במרכזה. ממזרח, עד מורדות ההרים, נמשכה ערבת דשא ירוקה שבתוכה עישנו יורטות וסביבם, נקודות לבנות, רעו כבשים. המאוזוליאום עמד בצד המזרחי של ההר, מביט אל ההרים הרחוקים. לכיוון סין וקשגר שמעבר להם. איש ישב וקרא מהקוראן לפני המאוזוליאום מתחת לעץ שצמח בכניסה.
"סלאם עליכום!"
"עליכום א-סלאם." התיישב זאזא לידו.
"סולימן הערבי הגיע לפה רכוב על שטיח מעופף, הוא עצר על ההר וראה שהכל ישימון. אבל מכאן, מההר, הוא ראה שבפמיר יש מים ואז הוא התפלל והמים הגיעו לכאן. מאז נקרא ההר הר סולימן. לאחר מכן הוא חזר על שטיחו המעופף ונקבר באחד ההרים, אף אחד לא יודע היכן. לפני כמה שנים באו הארכיאולוגים האתיאיסטים לחפור כאן. הם חפרו והוציאו את העצמות, וכל לילה, העצמות חזרו לכאן. הוא איש קדוש."
'והזקנות, בשביל מה הן עולות לכאן לרגל?" המאוזוליאום עצמו היה נקי ואפל והמחראב פנה מערבה. למכה. מכה היתה רחוקה מפה כמעט כמו שהיא מרוחקת מהמגרב.
"אנשים באים להתרפא בהר סולימן, אללה נותן לעקרות פרי בטן. שיכורים באים הנה אחרי שתיה רבה, אם הם מניחים את הראש על הסלע-השיכרות נפוגה בואו אראה לכם," הוא הוביל אותנו מתחת למאוזוליאום, "יש מקום מיוחד בסלעים ליד, לברך, לרגל ולכאבי גב." הוא השתרע, גבו על הסלע האפור, בתוך שקערורית מדויקת בסלע. "אם שוכבים פה בסלע, איפה שסולימן שכב והסלע קיבל את צורת הגב שלו - הכאבים עוברים." האיסלאם והאבנים. כמו הכעבה השחורה במכה. וטביעת הרגל בראס מוחמאד, ובהר סיני ובמסגד הסלע בירושלים. כמו העצים והמים הקדושים לנוצרים. מים, אדמה, רוח ואש.
"אמונות תפלות. הכל אמונות תפלות." אמר זאזא והצטלב.
שואן דזנג, נסיך עולי הרגל, הבודהיסט הסיני שנסע דרך מרכז אסיה למרכזי הלמידה של המהאיינה, המרכבה הגדולה, במאה השביעית, חזר דרך אוש. מלווה במשמר הכבוד של שני מלכים, הרשה ההודי וקומרה מלך אסאם, כשעל גבות הפילים צלמי בודהא וכתבים. כשהגיעו לממלכת אוש, על פסגה קרחת ובודדה לא הרחק מהבירה, הם מצאו סטופה בודהיסטית.
לפי האגדה המקומית, כמה מאות שנים לפני כן, הרעידה סופה אדירה את ההר וגילתה מסתגף ענק מימדים ששערו הארוך כיסה את פניו וכתפיו והוא יושב על ההר, עיניו עצומות שנים לאין מספר. החדשות התפשטו במהירות ואנשים החלו להביא מתנות מכל רחבי הארץ. במהרה נערם תל גדול והמלך נועץ באחד הנזירים לדעת מיהו המסתגף. הוא קדוש שהגיע למצב של מעבר לחידלון ולכן גדל שערו לאורך כזה. אמר הנזיר. האם יש דרך להוציא אותו מהטראנס? שאל המלך. צריך לרסס את עורו בחלב, מכיוון שאם מעירים אדם הנמצא בטראנס בבת אחת, נשמתו החיה על בשמי השמים ממריאה וגופו מתפורר באחת. צריך חלב שיחלחל לתאים היבשים להחיות את הגוף. שפכו חלב! ציווה המלך והשמיעו את הגונג!

הסגפן בן האלף פקח את עיניו. איזה מין אנשים אתם לובשים את בגדי הקודש? נזירים. ואיפה אדוני ומורי בודהא קסיאפה? נכנס בשערי הנירוונה לפני זמן רב, ענו הנזירים ברוך. האם השיג בודהא סקיאמוני את האיזון המוחלט של ההארה המושלמת? כן. גם הוא הגיע לפני זמן רב למנוחה שבאין. כששמע הקדוש את המילים האלו, הוא עצם את עיניו, הרים את ידו לשיער, הסיט אותו מפניו, ועלה ישר לשמים, גופו מעוכל בלהבות שמימיות. האפר שנשר מעצמותיו נאסף על ידי המלך ונתיניו, נקבר באותו המקום שעליו נבנתה הסטופה גדולה.
שביל ירד מההר דרום מזרחה. יצאתי אל ערבות העשב. רועה קירגיזי ישב על סוס בתוך המרחבים. מעבר לו עישנו היורטות. סביבו רעו מאות כבשים שכלבים זרזו ממקום למקום.
הדתות מחליפות אחת את השנייה. הבודהיזם שנולד בודו עלה לכאן במאה השביעית לספירה ודי מהר אחר כך פחות ממאה שנה, הגיע לפה האיסלאם וסולימן החליף את הבודהא.
אלא שמרכז אסיה היא לא מקום של דתות גדולות אלא של אמונות מקומיות. וסולימן הוא בעל הניסים המקומי. הבטתי אל הרי השמיים שהיתמרו רחוק במזרח, מבדילים בין סין לקירגיזיה. בין טרוקמניסטן הסינית לארץ הקירגיזים עם כובעי הלבד המצחיקים.
וביחד עם האסלאם והבודהיזם נזכרתי בפטריות האבן המוזרות בבורנה שהיא בסך הכל כמה שעות נסיעה מבישקק, 500 קילומטרים צפונה מאוש. פסלי האבן הסגלגלים עומדים כמו שורות ביצים שגובהן כמעט כגובה אדם שמסודרות בשורות, פרצופיהם מלוכסני העיניים מביטים מתוך האבן האפורה אל פסגות הרי השמים.
בורנה היא אחד האתרים המרשימים והחידתיים של קירגיזה. היא נמצאת כ-80 קילומטרים דרומית מזרחית מבישקק על הכביש לימת איסיקול ומתפצל דרומה ליד טקמאק, בפיתחו של עמק שמשין. יש במקום צריח מינראט משוחזר, 3 בסיסים של מינארטים חרבים, מוזיאון קטן, תל ושדה של מציבות אבן ופסלים ביציים דמויי אדם שכאן קוראים להם בלבלים. אפשר למצוא מעלגי ושדות פסלים כאלו במונגוליה קזאחסטן וקירגיזיה. זה כנראה השדה המערבי מכולם.
בורנה שימשה כבירת הקרה-חאנידים, הטורקים השחורים, בין המאות ה-10 וה-13 עד שנחרבה על ידי המונגולים שדה העוצמה שמצפון לעיר שמתייחס אל ההרים שמדרום לה, הוא מה שנישאר מהעיר הרים גבוהים. שמים גדולים.

טיולים הקשורים למאמר