אפריל הוא הזמן הכי חם של השנה בלאוס והחודש שבו לואנג פרבאנג (השלווה בדרך כלל) יוצאת מגדרה והופכת למרכז מסיבות וחגיגות ראוותניות ומשעשעות. אף על פי שמקור החגיגות הוא דתי - זהו תירוץ מצוין לצאת לטבע, להתהלך בנחלים ולשתות אלכוהול מתוצרת מקומית מובחרת (וויסקי הלאו לאו הידוע) עד דלא ידע על באמת.
הצטרפו לטיול המקיף ללאוס עם אקו טיולי שטח >>>
"אז מה העניין הזה עם הפימאיי?" שאלתי את פונג, ידידתי מהכפר, בימים לאחר שעברנו לגור כאן.
רק התחלתי ללמוד את השפה ושמעתי סביבי את המילה הזאת, "פימאיי", ללא הפסקה בימים האחרונים. "פימאי? את לא יודעת מה זה פימאי? פי זה שנה מאי זה חדש. אבל לא תביני מה זה אושר עד שלא תראי את החגיגות.
שלושה ימים ללא הפסקה, וזאת בלי לספור את טרום החגיגות ואת המסיבות שאחרי. ולב החגיגות - מים - והרבה. כולם ברחובות שופכים מים אחד על השני, אקדחי מים, בלוני מים, דליי מים, צינורות, כולם רטובים וכולם מרטיבים. מנקים את שאריות השנה שעברה ומגיעים נקיים ומחודשים לשנה שבפתח. מצווה להירטב ומצווה להרטיב.
היום הראשון של החגיגות הוא היום האחרון של השנה הישנה. כל משפחה מכינה מבעוד מועד חביות עם מים מבושמים בפרחי יסמין ופרחי הצ'מפה המסורתיים. החביות מוכנות בכניסות לבתים וכל מי שיעבור יקבל מנה הגונה של מים.
במקדשים בכל רחבי המדינה תמונות בודהה נלקחות מהמקומות הקבועים שלהם ומונחות במקומות מיוחדים וקלים לגישה כך שכולם יכולים לשפוך מים עליהם את המים המבושמים. כי הכל צריך להתנקות ולהיטהר לקראת השנה החדשה.
היום השני של הפסטיבל לאו ראש השנה נקרא "יום אין יום", יום זה לא שייך לשום שנה. לא לשנה החולפת ולא לשנה החדשה. זהו יום מיוחד. יום בונוס שהחיים נותנים. יום של רוח טובה, של סליחה, מחילה, התנקות ושמחה גדולה. באופן מסורתי הזקנים אמורים לא לאפשר לצעירים לתפוס תנומה. חובתם של הצעירים, אף על פי שהם עייפים מיום האתמול, להמשיך לחגוג, להירטב ולהרטיב את כולם ואת הזקנים במיוחד. האמונה אומרת שמי שיפול מעייפות ביום הזה יהיה חולה בשנה הקרובה. הזקנים מתפקידם לעודד את הצעירים לחגוג ולהירטב בעצמם כמה שיותר.
יומו האחרון של הפסטיבל מציין את תחילתה של השנה החדשה. היום הראשון של השנה. ביום זה משפחות רבות יקיימו טקס באסי (Baci) מסורתי בבתיהם שמטרתו לברך את בני הבית לשנה החדשה. בריאות ואריכות ימים למבוגרים ופרנסה ואושר לצעירים. זה הזמן לבקש ממי שראוי לזה סליחה אחרונה על דברים לא טובים שנעשו בשנה החולפת. הסליחה החשובה ביותר שיש לבקש היא מהמבוגרים שאולי לא יהיו איתנו בשנה הבאה. סליחה שהיתה אמורה להיאמר למבוגר ולא נאמרה משאירה את הנפש לא נקיה ולא מחודשת לקראת השנה שתבוא. בשעות אחר הצהריים מאוחרות של היום האחרון, יחזרו פסלי הבודהות למקומם בטבעי במקדשים. זהו הזמן להגיע לטקס האחרון במקדש ולהאזין לשירת הנזירים. זה הזמן לחשבון הנפש האחרון, בין האדם לבין עצמו, בין האדם לבין בודהה - מאיר דרכו אל האושר וההגשמה. בסוף הטקס מתקיימת תהלוכת נרות ענקית שמהווה את אחד השיאים לימים אילו.
הרעיון של שפיכת המים וההרטבה ההדדית הגיע מן האגדה על המלך קבינלפום Kabinlaphom שלו היו שבע בנות. לאחר שנפטר השאירו בנותיו את ראשו במערה. כל שנה היו מגיעות בנותיו ועורכות טקס על מנת להביא אושר ולהתפלל למזג אויר טוב ומועיל לשדות. במהלך החגיגות היו מרטיבות הבנות אחת את השניה וכן שופכות קמח ואבקת טאלק קרירה אחת על השניה.
נקודת התיחסות נוספת במהלך החגיגות מתייחסת לחיות באשר הן. הלאוסים מאמינים כי בעלי החיים בם יצורים חופשיים. במהלך החגיגות נהוג לשחרר לחופשי דגים, צבים, סרטנים, צלופחים ובעלי חיים קטנים נוספים אחרים שנשבו במהלך השנה לצרכי מזון או משחק.
בלואנג פרבנג - העיר הדתית המרכזית - נערכות החגיגות החשובות באמת וביניהן בחירתה של "מיס לאוס". שבע בנות מגיעות לשלב הסופי - בדיוק כמו שבעת בנותיו של המלך קבינלפום. הבנות שהגיעו לשלב הסופי מובלות על פילים ברחבי העיר עד מהגעתן לרחבה המרכזית ושם מוכרזת המנצחת. במשך שבוע שלם נחגגות החגיגות בעיר ללא הפסקה. תהלוכות צבעוניות, מים ובירות עד לא ידע. מדובר בחגיגות מרהיבות, ייחודיות ומרגשות כל אדם - ולא רק בודהיסטים. אלפי אנשים ברחובות וכולם בבגדים מיוחדים, רוקדים בין נזירים ובובות ענק ואוהבים את כל מי שסביבם. חגיגת החיים. את החגיגות מלוות דמויות הגנו (GNEU) - דמויות מיתיות סמוקות פנים המציינות את הזקנים של הקהילה. הדמויות עוברות במרכזי הרחובות וכולם כמובן שופכים גם עליהן מים מבושמים בפרחים והרבה שמחת חיים.
