טיול בקרואטיה, בוסניה-הרצוגובינה ומונטנגרו

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

מהו סיפורה של הגדת הפסח העתיקה ביותר בעולם, איך היא הגיעה דווקא לבוסניה, ומיהם היהודים הבוסנים, ושכניהם הלא-יהודים, ששמרו על ההגדה הזו במסירות במשך מאות שנים?

הגדת סראייבו

הגדת סראייבו היא ההגדה העתיקה ביותר הקיימת כיום. למרות שמה, היא נכתבה לפי רוב הדעות ב- 1350 בספרד וניתנה כמתנת חתונה לזוג צעיר בברצלונה. כיום היא נמצאת במוזיאון הלאומי של בוסניה והרצגובינה, בעיר הבירה סראייבו. איוריה הצבעוניים, המעוטרים בזהב וכסף, הם שמשכו את תשומת ליבם של מבקרים רבים במוזיאון וגם חוקרים שניסו לתהות על קנקנה וגלגוליה השונים. עד היום לא ידוע מתי ההגדה יצאה מספרד, אך לפי חלק מההשערות, המשפחה שההגדה היתה שייכת לה עזבה המדינה עקב גזירות 1391, או גירוש ספרד ב- 1492. שטר מכר שנמצא בחלקה האחורי מעיד שהיא נמכרה באיטליה ב- 1510 ונשארה שם לפחות עד תחילת המאה ה-17. העדות לכך היא אישור הצנזורה שהופיע על גבי ההגדה, של הכנסייה הקתולית באותה תקופה. בשלב מסוים ההגדה הגיעה לסראייבו, אך גם חלק זה אינו ידוע- מתי ואיך היא הגיעה לסראייבו? לפי חלק מההערכות, את ההגדה הביא לבוסניה רב איטלקי שהוריש אותה לצאצאיו.

הכירו את בוסניה עם אקו טיולי שטח בטיול בבוסניה >>>

ב- 1894 ההגדרה נמכרה למוזיאון הלאומי של סראייבו, על ידי משפחת כהן מהקהילה היהודית המקומית. הם מכרו את האגדה לאחר שנפטר אב המשפחה, שהיה המפרנס היחיד, והם נשארו ללא מקור פרנסה. לא עבר הרבה זמן וההגדה משכה גם את תשומת ליבה של האקדמיה, וב-1898 פורסם בוינה המחקר הראשון על ההגדה. אך תלאותיה של ההגדה לא הסתיימו במאה ה-19, וההיסטוריה המדממת של הבלקן השפיעה גם עליה. בזמן מלחמת העולם השנייה, ספרן המוזיאון הסתיר את ההגדה כדי שלא תושמד על ידי הנאצים. כאשר התאפשר לו, הוא הבריח אותה למסגד בכפר ששמו זניצה. בזניצה, ההגדה נשמרה תחת רצפת עץ במסגד עד סוף המלחמה. ב- 1945 חזרה ההגדה למוזיאון, אך נשארה שם פחות מ-50 שנה. כשפרצה מלחמת בוסניה ב- 1992, פקיד המוזיאון זחל לגלריה שעמדה בקו האש, לקח את ההגדה וזחל בחזרה כדי להחביא אותה בכספת בבנק הלאומי. היא נשארה בכספת גם זמן מה לאחר המלחמה, כיוון שבעיר ההרוסה הזו לא היה חדר מתאים לאחסן אותה. בזמן המלחמה, נפוצו שמועות שלפיהן ממשלת בוסניה מכרה את ההגדה כדי לממן רכישת נשק, אך נשיא בוסניה הציג את ההגדה בסדר פסח שנערך ב-1995. מאוחר יותר, כוח המשימה של האו"ם בסראייבו עסק גם בהצלת ההגדה ובניית החדר המאובטח לכבודה במוזיאון, והוקצבו לכך כ-120 אלף יורו.
בין כל התגליות השונות, שהעידו רק במעט על גלגוליה של ההגדה, נשארו חורים רבים והם הושלמו, באמצעות הדמיון, ברומן "אנשי הספר" של ג'רלדין ברוקס, שיצא לאור ב- 2009. עקב ייחודיותה של ההגדה, עתיקותה וגלגוליה הרבים, שוויה הכספי הגיע לבסוף ל-7 מיליון דולר.
לא הרבה ידוע על היהודים שהביאו את ההגדה לסראייבו והחזיקו בה דורות רבים וגם לא על הקהילה היהודית של סראייבו, שתמיד היתה פריפריאלית ומאותגרת מספרית.

הקהילה היהודית בבוסניה

היהודים הראשונים שהתיישבו בבוסניה היו סוחרים מיוון ותורכיה שהיגרו לשם במאה ה-16. התורכים שהיו במקום באותה תקופה לא אהבו את היהודים הבודדים שישבו שם, וביקשו מהשלטונות לבודד אותם. בעקבות כך, נבנה הרובע היהודי בסראייבו ששמו "צ'יפוט חאן". בצ'יפוט חאן חיו היהודים תחת חוקים והגבלות, אך עם הזמן היחס אליהם השתנה וזכויותיהם הורחבו. הם הורשו תמורת תשלום לסחור בערים שונות באזור ופיתחו קשרי מסחר עם יהודים מארצות אחרות. עקב השיפור הכלכלי, מספר היהודים גדל והוקמו קהילות גם בערים אחרות בבוסניה (שכבר אינן קיימות היום). לקהילה זו בתחילה לא היה מוסד רבנות, והם נשמעו להנחיות הרבנים בבלגרד או בתורכיה, אך עם השנים ובמהלך המאה ה-18, גם הרבנות המקומית התפתחה. שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית שיפר את מצבם עוד יותר, ובתהליך ה"אמנסיפציה", זכויותיהם הושוו בהדרגה לאלה של אזרחי אירופה הלא-יהודיים. עם זאת, רק באמצע המאה ה-19 הורשו היהודים לגור בשאר חלקי העיר. עד אותו שלב חיו שם בעיקר יהודים ספרדים, אך עם ביסוסה של האימפריה האוסטרו הונגרית החלו להגיע גם יהודים אוסטרים. בתחילה חיו שתי הקהילות בנפרד, אך בהמשך הן התאחדו והקימו תנועות נוער משותפות.
ב- 1940 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה 9,000 נפשות והייתה השלישית בגודלה בקרב קהילות יהודי יוגוסלביה. השואה, שלא פסחה גם על קהילה זו והעליות לישראל שבאו בעקבותיה, הותירו את קהילת יהודי סראייבו קטנה ומצומצמת מבעבר, עם כ- 1000 יהודים בלבד. שאר האלף ארבע מאות יהודים ששרדו את השואה עלו לארץ, חלקם לאחר שלחמו בשורות הפרטיזנים של טיטו. המלחמות של שנות ה- 90 צמצמו את מספר בני הקהילה עוד יותר. במהלכן, כוחות סרביים צרו על סראייבו במשך חודשים והפגיזו אותה. בתקופה זו, כ- 700 יהודים חולצו מהעיר וחלקם היגרו לארץ. אלה שנשארו, מצאו עצמם, יחד עם הצוענים, בלב האש הצולבת בין הקרואטים הקתולים, הסרבים האורתודוכסים והבוסנים המוסלמים. אולי בגלל היותם נייטרלים, בית הקברות היהודי של סראייבו הפך למעוזם של צלפים סרבים-בוסנים. מאוחר יותר הוא הפך לחזית של ממש ומצבותיו ואנדרטאותיו שהוקמו לזכר השואה, נותרו מחוררים מירי הצלפים.

יהודי סראייבו כיום

כיום, את הקהילה הקטנה בסראייבו מבקר רב בוסני שחי בישראל, פעמיים בשנה וזהו, בערך, הקשר שלהם עם הממסד הדתי. מידי פעם מתקיימים אירועים כמו הצגות בקהילה היהודית, אך רוב המבקרים בהם אינם יהודים. קיומה של קהילת סראייבו אותגרה מאז ומתמיד וגם היום, עד כדי כך שב- , לידתם של 10 תינוקות יהודים זכה לציון בעיתון אלג'זירה, תחת הכותרת: "לידה מחדש- יהודי סראייבו מקבלים בשמחה את הבייבי-בום". אותו "בייבי בום" היה תוצאה של צעירים יהודים שחזרו לסראייבו, לאחר שחולצו משם במלחמה של שנות ה-90. כיום, בוסניה נהנית משקט והקהילה כבר אינה מאוימת על ידי מלחמות. האתגר החדש, שמקשה עליה להתקיים, הוא מצב האבטלה, שלפי חלק מהסקרים מגיע כמעט ל- 45%.
אחד מענפי הכלכלה שכן חוו צמיחה משמעותית היה ענף התיירות ותיירים פוקדים גם את הקהילה היהודית בסראייבו ואת אתריה. מספר אתרים יהודיים פתוחים כיום למבקרים, ביניהם המוזיאון היהודי, בית הכנסת האשכנזי, בית הקברות היהודי וכמובן, המוזיאון הלאומי, בו נמצאת הגדת סראייבו.

טיולים הקשורים למאמר