יומן מסע – טיול לפורטוגל וגליסיה הספרדית

בעקבות האנוסים והצליינות הפורטוגלית 21/4-1/5/16 חברת אקו בהדרכת יהודה דגן

ספרד ופורטוגל הן המדינות הגדולות בחצי האי האיברי. פורטוגל שוכנת לחופו של האוקיאנוס האטלנטי בקצה המערבי של אירופה. בחופים אלה נולדו ספנים ונווטים שיצאו לגלות את העולם החדש. את הטיול לפורטוגל נתחיל בנחיתה בפורטו ומשם דרך ביקור ראשוני בשני אתרים בפורטוגל לספרד. נמשיך לסנטיאגו דה-קומפוסטלה; עיר הבירה של מחוז גליסיה אשר הוכרזה ב- 1985 כאתר מורשת עולמית. מושכת אליה המוני מבקרים מדי שנה והינה מפורסמת בזכות היותה אתר עליה לרגל החשוב ביותר באירופה לנוצרים קתולים. העיר היפהפייה טומנת בחובה שפע של ברים, מסעדות, מוזיאונים, פארקים ואתרים נוספים. נמשיך בנסיעה לפורטוגל; אשר יופייה אינו ידוע – עד שמבקרים בה! זו לא עוד מדינה החוסה בצלה של ספרד, אלא זו מדינה בעלת אופי משלה, גאווה לאומית, תרבות עשירה והיסטוריה מרתקת. רק בשנת 1976 השתחררה מהשלטון הדיקטטורי והפכה לדמוקרטיה.
נופיה של פורטוגל מגוונים וכוללים הרים גבוהים במזרח (סיירה דל אשטרלה "רכס הכוכב"), עיירות ימי ביניים וחופים יפהפיים במערב. בנוסף לאלו קיים סיפורם הנוגע ללב של האנוסים, וסיפור חזרתם ליהדות – סיפור מרגש מעין כמוה.

לגלות את חצי האי האיברי - טיול לפורטוגל וגליסיה הספרדית עם אקו טיולי שטח >>>

בקרו בגן העדן האטלנטי - טיול לפורטוגל והאי מדיירה עם אקו טיולי שטח >>>

יום 1, יום חמישי 21/4 טיסה מישראל לאיסטנבול, פורטו, פונט דה-לימה, וויגו

לאחר הנחיתה בפורטו (Porto), יצאנו משדה התעופה לעבר צפון המדינה. נקודת הביקור הראשונה הייתה בעיירה פונט דה-לימה (Ponte de Lima), שהוקמה על הגדה הדרומית של נהר בשם זה- סביב שנת 1100. בניית העיירה נועדה לשליטה על העוברים בגשר ולשם גביית מס מעבר. בעבר בתקופה הרומית זוהה הנהר עם "לתה" נהר השכחה (על-פי המיתולוגיה), על-כן סרבו החיילים הרומיים לחצות את הנהר. רק לאחר שמפקדם עבר בשחייה וקרא לכול חייל בשמו, חצו החיילים והמשיכו במסע. כיום נראה גשר שנבנה לפני מאות שנים על יסודות מהתקופה הרומית (ראו גם תמונה למעלה).
המשכנו משם וחצינו את הגבול לעבר ספרד, לעבר העיר וויגו בה התארגנו ללינה וארוחת ערב.

יום 2, יום שישי 22/4 ויגו, קמפוסטלה, פניסטרה

עם בוקר יצאנו לביקור באתר העלייה לרגל בקמפוסטלה. מדריכה בשם מונסרט לקחה אותנו לסיור בין המבנים והכיכרות שנוספו לאחר קביעת מקום קבורתו של השליח יעקוב בן זבדי. המסורת המקומית מספרת על גילוי מקום קבורתו במאה ה-9 בשדה מרעה (המסורת מספרת שראשו קבור בכנסייה הארמנית בירושלים). התמיכה של בית המלוכה הספרדי תרמה לתחילת הבנייה המונומנטאלית כפי שמשתקפת לנגד עינינו כיום. בכיכר שבחזית הכנסייה נאספים עולי הרגל שעשו את דרכם מרחבי אירופה, חצו את הרי הפירנאים והלכו לחלק המערבי של גלסייה לעבר העיר קומפוסטלה. בקרנו במנזר שנבנה במאה ה-12, באחד משערי העיר, ברחובות ובכיכרות שכולם עוצבו סביב הקתדראלה, שנבנתה מעל קברו הקדוש של "סנטיאגו" במהלך ה/שנים. באולם הראשי של הקתדראלה חזינו בסיומו של טקס מיסה בה הופעל מתקן מיוחד לפיזור קטורת באולם הגדול-בוטאפומיירו (5 נזירים נדרשו להפעילו).

לאחר הפסקת צהרים, נסענו לחוף המערבי של ספרד ל: פיסטרה או פניסטרה (Fisterra), שם האמינו כבר דורות של אנשים, שכאן מסתיים "העולם" ומשם יש רק ים. עולי רגל רבים רוצים לחוות את סיום המסע בחוף הים ("סוף העולם"=האוקיאנוס האטלנטי), על-כן ממשיכים עוד 50 ק"מ מקמפוסטלה מערבה, ובאים למצוק הנישא, להחליף את בגדיהם ולהתחיל חיים רוחניים חדשים. רצועת החוף במקום נקראת "חוף המוות" (Costa da Morte) עקב התנפצות סירות דייגים רבות בגלי הים. בסיום הביקור חזרנו לבית המלון בוויגו לארוחת ערב ולציין את "ליל הסדר" שנחגג ברוב עם, בישראל ובתפוצות.

יום 3, יום שבת 23/4 ביקור באו-גרוב, שייט בלגונה ריאס באחאס, ברגה, גימארייש, פורטו

עם בוקר הגשם פסק ונסענו לעיירה או-גרוב (O Grove) הבנויה על חוף מפרץ גדול ורדוד, שחלקו מהווה לגונה. שם עלינו לספינה לשייט חוויתי במפרץ Rías Baixas. המפרץ משמש בית גידול לצדפות מסוגים שונים למיטב מטבחי אירופה. במים מצויים כ:2500 משטחי גידול. במהלך השייט צפינו גם בטכניקת הגידול של סוגי הצדפות. השולחנות בבטן הספינה נערכו, שתייה קרה ויין הונחו וצלחות עם צדפות הוגשו בשפע.
חזרנו למעגן והמשכנו לעבר פורטוגל. חצינו את העיר ברגה ועלינו למתחם המנזר והכנסייה בום ג'סוס (Bom Jesus), שנבנו על גבעה נישאת מחוץ לעיר.
"ישו הטוב מן ההרים" - Bom Jesus do Monte, הינו אתר עלייה לרגל, על גבעה שעליה היה מבנה פולחני קדום. שרידים של הקפלה הקדומה תוארכה לשנת 1373. המבנה הנוכחי נבנה בסגנון הברוק במאות 16-15. בשנת 1629 נבנתה מחדש הקפלה המוזהבת שהוקדשה לצלב הקדוש. אז נבנו המדרגות המונומנטאליות שמטפסות בצורה לוליינית ומעוטרות בפנלים ומזרקות. המבנה הנראה היום קשור לשיפוץ האחרון שנעשה בשנת 1722 תחת חסותו של הארכיבישוף של בראגה. אז גם עוצב סופית גרם המדרגות שהוקדש לחמשת החושים של האדם (ראייה, ריח, שמיעה, מגע וטעם).
המשכנו משם לביקור בעיירה גימארייש, עצרנו בכיכר- לארגו דה אוליביירה (עץ הזית) ממול לכנסייה המעוטרת Nossa Senhora da Oliveira, שנבנתה לציון ניצחון בקרב כנגד הספרדים בשנת 1340. העיר עצמה נחשבת אחת הערים החשובות בפורטוגל וקשורה בהיווסדות בית המלוכה, תוך איחוד כול המחוזות ליחידה מדינית אחת. העיר נקראה בראשית וימרנס ((Vimaranes על-שם הלוחם האגדתי וימרה פרס, שדמותו ניצבת על סוס ליד הקתדראלה של פורטו. מלחמתו בכוחות הספרדיים שבאו מגליסייה ודחיקתם צפונה, מהווה נדבך בעצמאות פורטוגל. העיר מכונה לעיתים "עיר הולדת הלאום הפורטוגלי". נכנסנו לסיור בעיר העתיקה והלכנו בסמטאות ליהנות מהאווירה הקדומה.
לקראת ערב הגענו לעיר פורטו, לבית המלון לארוחת ערב ולינה.

יום 4, יום ראשון 24/4 יום ביקורים בעיר פורטו

עם בוקר התחלנו את הסיור העירוני בנסיעה ברובעים השונים של פורטו. הגענו בהמשך לשפך נהר הדוארו לאוקיאנוס האטלנטי. הזרימה העזה בנהר מעידה על גשמי זעף שפקדו את צפון פורטוגל ומערב ספרד, ומונעים שייט בנהר כבר מספר ימים. המשכנו לביקור ברובע היהודי, ובחנות הספרים המיוחדת בעיר ליד בניני האוניברסיטה. עצרנו ברחוב סנטה קטרינה, והלכנו ברגל לתחנת הרכבת-סאו סאו בנטו (Sao-Bento). אולם הכניסה לתחנה מעוטר בפנלים צבעוניים – אז'ולז'ש, המספרים על גבורת המלכים הפורטוגזים במלחמות, בנוסף עוצבו כמה תמונות על פעולות השדה השונות שנעשו בכפרים סביב פורטו. מקום חשוב יש לאירוע שבו מונצח כיבוש סאוטה בידי פורטוגל (במרוקו, 1415).
בנייתה של התחנה נעשה בהשפעה צרפתית בשנים 1896 עד 1916, בידי אדריכל יליד פורטו ז'וזה מרקז דה סילבה. התחנה מעוטרת ב:20,000 פנלים צבועים.
מתחנת הרכבת עלינו לרחבה מול הקתדראלה לתצפית על הנהר והשכונות מדרום. המשכנו משם לביקור בארמון בולסה (Bolsa Palace), "ארמון הבורסה" שנבנה המאה ה-19, בכיכר הנסיך אנריקה. הבניין נבנה בסגנון ניאו-קלאסי עם מספר חדרי ישיבות ביחוד אדריכלי מדהים. מיוחד במינו "החדר הערבי" שנבנה בסגנון "מודחר" מאוחר.
התפזרנו להפסקת צהרים ברציף הבילויים על שפת הנהר. האתר הבא בו ביקרנו, בכנסיית "סאו פרנסיסקו" Church of São Francisco )). המבנה החיצוני של המבנה הינו בסגנון גותי והעיטורים בפנים נעשו בסגנון הברוק הפורטוגזי. הכנסייה הוקדשה לפרנציסקוס הקדוש מאסיזי, ובנייתה הסתיימה בשנת 1425. אחד התבליטים החשובים, תיאור "עץ-ישי" – למעשה עץ היוחסין של משפחת ישי, דרך דוד המלך ושנים-עשר מלכי יהודה עד לגופו השרוע של ישוע (נעשה בשנת 1718). עברנו משם לצד השני של פורטו לרובע "וילה נובה דה-גאיה" Vila) Nova de Gaia). בחלק זה של העיר מרוכזים היקבים השונים שרובם בבעלות אנגלית. במעלה הגבעה התקיים כפר מבוצר מהתקופה הרומית. במהלך ימי הביניים המקום נושב בידי עשירי פורטו, וקיבל מעמד של עיר בשנת 1255 על ידי מלך אפונסו השלישי. השליטה על העיר ניתנה למעמד האצולה בכדי לנטרל את כוחם של הבישופים בעיר פורטו, שגבו אגרות משלוח גבוהות ומסים בלתי סבירים.
היום אזור גאיה נשלט על ידי מפעלי היין עם תווית "יין פורטו" עם למעלה מ 50 חברות יין, שבסיסם ברחובותיה הצרים והמפותלים. מכאן מתבצע רוב אספקת יין פורטו בעולם. לאחר סיור ביקב וטעימות היין, חזרנו למלון למנוחה קלה בטרם שיצאנו לארוחת ערב עם מופע פאדו וריקודים כפריים.

יום 5, יום שני 25/4 ביקור בבית הכנסת של פורטו, וילה רויאל, טרנסקוזו, בלמונטה, קווילה

עם בוקר נסענו לביקור בבית הכנסת כדורי (בפורטוגזית: Sinagoga Kadoorie) או כפי שנקרא "בית הכנסת מקור חיים" (Sinagoga Mekor Haim). המבנה מהווה מרכז לחיי הקהילה היהודית בפורטו. הוקם ביוזמת ארתור קרלוש דה בארוש באשטו - גר מצאצאי האנוסים, ששמו העברי אברהם ישראל בן-ראש. הוא ניהל במקום ישיבה בשם "ראש פינה" שפעלה מספר שנים. אבן פינה לבניין בית הכנסת הונח בשנת 1929, ובית הכנסת נחנך ב-16 בינואר 1938. הכסף לרכישת הקרקע נתרם על ידי הברון אדמונד דה רוטשילד. התרומה העיקרית להקמת הבניין הגיעה מהברון היהודי-בריטי מהונג קונג לורנס כדורי, בנו של בנדבן היהודי אלי כדורי. הבניין גדול ומפואר. נבנה בסגנון אר נובו. זהו בניין בית הכנסת הגדול ביותר בחצי האי האיברי. בפורטו חיים היום כ:160 יהודים, רבים מהיהודים שנטשו את המקום חוזרים לגור בעיר.
לאחר הסבר בתוך המבנה כולל השתתפות באמירת קדיש לבקשת יהודיה מארצות הברית לזכר אימה, המשכנו למזרח המדינה לחלק ההררי. בנסיעה בין הכפרים חצינו את עמק הדורו (Douro Valley) ועברנו שטחי גידולי גפן, שהפכו למקור עיקרי לקיום הכלכלי של הכפריים. עצרנו לביקור בארמון מתיאוס (Palacio de Mateus) הנמצא בקרבת העיירה וילה ראיל. הארמון נבנה לראשונה במאה ה-18, ודיירי הבית הזמינו גנן איטלקי שיפקח על נטיעת הגנים ועצי הפרי מסביב. עד היום מקפידים הגננים לשמור על עיצוב הצמחייה כפי שהיה בזמן עבר.
המשכנו משם לעיירה טרנסקוזו. העיר העתיקה מוקפת החומה של טרנקוסו עדיין שומרת הרבה אווירת ימי הביניים שלו, מלא במורשת העבר פורטוגזי. הכניסה לעיר דרך השער העתיק פורטה ד 'אל ריי. בכיכר הכנסייה ניצב עדיין עמוד הקלון. בחלק המזרחי . של העיר העתיקה היה הרובע היהודי. ניתן לזהות את הבתים שהיו מיושבים על ידי היהודים, שהתיישבו כאן במאה ה -15 על ידי שתי הדלתות שלהם, אחד מהם הן רחבה יותר, ושימשה למטרות מסחר, ואילו השנייה הצרה יותר שימשה ככניסה לבית המגורים. ידוע שהיה בית כנסת במקום, אבני בנייה עם עיטורים של לולבים, רימון ועוד, נמצאו משולבים בבתי מגורים.
אחד היהודים המפורסמים ביותר של טרנקוסו היה Bandarra המסתורי (1500-1545), סנדלר ומשורר, שניבא את העתיד של פורטוגל והיה מקור השראה לסופרים רבים.

אתר הביקורים הבא העיירה בלמונטו (Belmonte)

על גבעה נישאת נבנתה עיירה הקטנה למרגלות טירה מהמאה ה -13 אשר הפכה לבית אחוזה מבוצרת במאה ה -15, על ידי משפחתו של פדרו קאבראל, מגלה ברזיל בדרום אמריקה. פדרו נולד במצודה בפנים. כיום פנים המצודה כולל אמפיתיאטרון להופעות וקונצרטים.

פסל הבתולה שליווה את פדרו אלבארס קאבראל במסעותיו נמצא עד היום בכנסייה של העיר. פסלו של מגלה הארצות קברל שלו ניצב במרכז העיר, ברחוב עם השם שלו.

סיפורם של יהודי בלמונטה מהווה פרק מסעיר בתולדות יהדות פורטוגל. קהילה של כ-200 משפחות שמרה על יהדותה בסתר, מתוך אמונה שהן משפחות היהודים האחרונות שנותרו בעולם לאחר פעולות האינקוויזיציה. מאות שנים של בדידות וקיום בסתר יצרו תופעה ייחודית של שמירת היהדות באופן מקורי. מתודעתם נעלמו דבר קיומה של יהדות נורמטיבית, קיומו של עם ישראל וכן קיומה של השפה העברית.
לעומת ספרד, אשר בה נתנה האינקוויזיציה "בחירה חופשית" ליהודים – להתנצר ולהפוך ל"נוצרים חדשים" או להיות מגורשים מהמדינה – מלכי פורטוגל והכנסייה חייבו המרת דת בכפייה ללא מתן אפשרות לעזיבת המדינה. עובדה זו גרמה לכך שדווקא בפורטוגל ניסו היהודים למצוא מקומות מרוחקים כדי להמשיך לשמור את יהדותם בסתר. גורם משמעותי נוסף המסביר את דבקותם של יהודי פורטוגל בשמירת מנהגי הדת בסתר הוא העובדה שהמרת הדת נכפתה על קהילות שלמות ולא על יחידים בלבד. כך התקיימה "קהילת אנוסים" שלמה בעיירה בלמונטה במשך מאות שנים, תוך התאמת המבנה הקהילתי למציאות החדשה.
אנוסי בלמונטה בחרו דרך מקורית להמשיך לחיות כיהודים. הם פעלו לפי הכלל: "היה יהודי בביתך וקתולי בצאתך". יהודי בלמונטה המשיכו לשמור את יהדותם בביתם פנימה לאורך הדורות, והמצוות נשמרו תמיד בצנעה ובהסתר בתוך המשפחה. בני הכפר היהודים הלכו בימי ראשון לתפילה בכנסייה וילדיהם אף הוטבלו לאחר לידתם לנצרות, אולם במקביל הם שמרו שבת, צמו ביום כיפור, הכינו מצות בביתם לקראת חג הפסח, הפרישו חלה, והתפללו תפילות ופיוטים שונים שכתבו או שנשמרו בידיהם במשך הדורות. לפי מסורת יהודי בלמונטה, בכניסה לכנסייה היו ממלמלים כמעין סיסמה: "לבית הזה אכנס אך לעץ ואבן לא אסגוד, אלא לאלוהי ישראל שבכל מושל".
לאחר ביקור בעיירה נסענו לקוביליה (Covilhã) לארוחת ערב ולינה.

יום 6, יום שלישי 26/4 ברכס סרה דה אשטרלה-הכוכב, יער בוסקו, קוימברה, תומר

עם בוקר טיפסנו עם הרכב לרכס "הכוכב" (Serra de Estrela [Torre]). הרכס גבוה בפורטוגל, שבנוי מסלעי גרניט, גובהו 1993 מ' (מלכי ספרד הוסיפו מגדל שגובהו 7 מ'). במקום נבנה אתר סקי. טיילנו בין כתמי השלג שנותרו מהסופה האחרונה.

משם עברנו ליער בוסקו (Bussaco Forest). לאחר ארוחת הצהרים וטיול בינות לעצי הפרא הגדולים, המשכנו לבקר בארמון שנבנה בסוף המאה ה-19 למלך פורטוגל. היער ניטע בידי נזירים ממסדר הכרמליתים בכדי לחקות את הר הכרמל. בשטח ניטעו אלפי עצים שחלקם הובאו מהארצות שהתגלו לאחרונה וחלקם הובאו מארץ-ישראל. בחלק הגבוה של היער נבנה מנזר "סנטה קרוז בוצ'אקו". בשנת 1988 החל להבנות ארמון בסגנון מנואלי המשמש כיום כבית מלון.
מיער בוסאקו המשכנו לעבר קוימברה (Coimbra) עיר אוניברסיטאית קדומה.
העיר נבנתה על גבעה ליד הנהר ממונדגו בתקופה הרומית. בהמשך נכבש המקום בידי הוויזיגותים, המורים (המוסלמים) ובשנת 1064 נכבשה מחדש על ידי פרדיננד מהעיר לאון. באמצע המאה ה -12 מלך פורטוגל הראשון אפונסו אנריקה בנה בעיר את הבירה החדשה של הממלכה, כך זה נמשך עד שנת 1255 עד שהבירה עברה לליסבון. בעיר נותרו מספר מונומנטים חשובים מתקופה זו, כמו הקתדראלה העתיקה , כנסיית סנט ג'יימס (Igreja de Santiago) ומנזר סנטה קרוז, שהיה החשוב ביותר בפורטוגל. במאות ה -15 וה -16. במהלך עידן התגליות, העיר קוימברה הפכה אחד ממרכזי האמנות הראשי של פורטוגל.
אוניברסיטת קוימברה Studium Generale נוסדה בליסבון בשנת 1290 על ידי המלך דניש הראשון. האוניברסיטה הועברה לקוימברה בשנת 1308, אולם בשנת 1338 המלך דון אפונסו הרביעי אילץ להחזיר את האוניברסיטה לחזור לליסבון. האוניברסיטה הועברה סופית לקוימברה בשנת 1537 על ידי המלך ג'ון השלישי . ספריית האוניברסיטה נבנתה במאה ה 18 בסגנון בארוק.
הביקור בעיר החל באוניברסיטה, ביקרנו באחת הספריות הקדומות באירופה. משם עברנו לצפות באולם הבחינות ואולם הסנט. ירדנו מהאוניברסיטה דרך העיר העתיקה ו"השער המורי", ולאחר הפסקה קצרה יצאנו בדרכנו לטומר ללינה.

יום 7, יום רביעי 27/4 טומאר (Tomar), נאזרה (Nazaré), בטאליה (Batalha), פטימה (Fátima)

העיר טומאר יושבת בסביבה חקלאית, יסודה היה בתקופה הרומית. בשנת 1160 החלו לבנות את הטירה והמנזר שנמסר לשמירה למסדר הטמפלרים. אגדה מקומית מספרת שסביב העיר היו 7 גבעות בדומה לירושלים, רומא וקונסטנטינופול. הטירה והמנזר נבנה בצורה מיוחדת, ושימשה מרכז כנסייתי חשוב. ביקרנו בחלקים השונים והתרשמנו מהאולם שמחקה את כנסיית הקבר בירושלים, ומשרידי הבנייה בסגנון "מנואלי". ירדנו לעיירה העתיקה ובקרנו בבית הכנסת המשפחתי של משפחת זכות. בית הכנסת של טומר. שהוא היחידי שנשמר היטב מימי ביניים, בין בתי הכנסת של פורטוגל. מיקומו במרכז ההיסטורי של העיר טומאר ולצידו שוכן מוזיאון יהודי קטן.

בית ההכנסה של טומר נבנה באמצע המאה ה -15 על ידי הקהילה היהודית המשגשגת בעיר. מבחוץ, זה לא נראה שונה משאר הבתים ברחוב. הכניסה מצפון וכנראה שלא הייתה קיימת בימי ביניים. כלפי מזרח נבנתה קשת גותית מחודדת מול מזרח - לכיוון ירושלים - שהייתה בכניסה הראשית לבית המקדש. חפירות בבניין ליד בית ההכנסה נחשפו שרידי מקווה (לטהרה לנשים).
עם הגירוש והמרות הדת הכפויה של יהודים פורטוגזיים בשנת 1496, בית ההכנסה שמש כבית סוהר, ומאוחר יותר ככנסיית ובית אחסון. בשנת 1930, בית הכנסת הישן נקנה על ידי חוקר פולני שמואל שוורץ, ששיקם את המבנה ותרם אותו לממשלת פורטוגל בתנאי שהמקום יהפוך למוזיאון.
מאז 1939 הוא מתפקד כ"מוזיאון אבראאו זכות" (זקוטו ; אברהם Zacuto), עם כמה לוחות קבר מימי ביניים מכל רחבי המדינה. בין המוצגים לוח אבן מליסבון מבית הכנסת שמתוארך לשנת 1308 ונושאות כיתוב ברכה.
המשכנו מערבה לביקור בעיירה נאזרה. העיר העיר מורכבת משלושה חלקים: Praia (לאורך החוף), Sitio (כפר עתיק, על גבי מצוק), ו- Pederneira (עוד כפר עתיק, על ראש גבעה). התושבים סבלו רבות מפשיטות של שודדי ים מאלג'יריה, צרפת, אנגליה והולנד, שנמשכו עד אמצע המאה ה-19.
על פי האגדה של נאזרה, העיר שואבת את שמה מפסל קטן של מרים הבתולה, והמדונה השחורה, שהובאה על ידי נזיר במאה ה -4 מנצרת - ארץ קודש, למנזר ליד העיר מרידה בספרד, משם הגיע למקומו הנוכחי בשנת 711 על ידי נזיר אחר. אגדה מקומית קושרת את מריה שהצילה אביר מקומי שרדף אחרי צבי. ברגע האחרון עצרה מריה את הסוס שלא יקפוץ מעל המצוק למטה.

לאחר הפסקת צהרים וסיור בעיר, המשכנו לבטאליה (Batalha). שם ביקרנו בכנסייה העצומה שבקרבתה נבנה גם מנזר נשים גדול. העיר והכנסייה נבנו בימיו של המלך ז'ואאו (1385). לאחר שנדר לבתולה, שאם יצליח להביס את צבא קסטיליה (מספרד; ששאף לספח את מרכז פורטוגל לתחום שלטונם, ובא עם צבא גדול להכניע את פורטוגל), יבנה לה מבנה שלא היה כמותו בפורטוגל.

כוחות פורטוגל נערכו לעצור את הכוח הספרדי. בתאריך 14 באוגוסט 1385 נפגשו הכוחות בקרב הידוע בשם "אלזוברוטה" (Aljubarrota). עם בוקר בגיא צר לחמו כוחות צבא ואיכרים שסרו לפיקודו של אלוורס פריירה הפורטוגזי. הקרב היה מהיר והכוחות שבאו מקסטיליה נגפו, זרקו את כלי נישקם וברחו חזרה, רובם נקטלו בדרך בידי איכרים שהמתינו להם. פסלו של מפקד הצבא אלוורס פריירה, מוצבת על סוס בכיכר ממול לכנסייה. המבנה האדיר הוקדש לניצחון המזהיר ולבתולה- "סנטה מריה דה ויטוריה". המחשבה בתחילה היה שאחד מאולמות הכנסייה ישמש ככנסיית קבורה של שושלת אביז, שמלכה במאה ה-15 בפורטוגל. הכנסייה מהווה אחת הדוגמאות הטובות ביותר של בניית גותית, עם סממנים של הסגנון המנואלי. בניית אגפים של הכנסייה לא הסתיימו עקב מעבר הבנאים והאדריכלים לליסבון, לצורך בניית כנסיית ז'ירונימוס בבלן.

לסיום היום עברנו לבקר בפאטימה (Fátima). לאחר התארגנות במלון, יצאנו לסיור רגלי באתר.
האתר קרוי גבירתנו מפאטימה (בפורטוגזית: Nossa Senhora de Fátima) הוא כינוי לבתולה הברוכה מרים, אימו של ישו, לכבוד הופעתה כפי הנטען, בפני שלושה ילדים בכפר פאטימה בפורטוגל, בכול-13 לחודש במהלך שישה חודשים עוקבים, במהלך שנת .
שלושה ילדי רועים, לוסיה דוש סנטוש בת ה-10 ושני בני דודיה, פרנסישקו בן ה-9 וז'אסינטה בת ה-7, יצאו מהכפר הקטן פאטימה שבפורטוגל עם הכבשים שתחת אחריותם ופגשו אישה (או גברת), אשר ישבה על עץ, לבשה שמלה לבנה ועטתה רעלה. הילדים סיפרו שהאישה אמרה להם לחזור לאותו מקום בכל 13 לחודש, בכל אחד מהחודשים הבאים, עד שיגיע המועד שבו תחליט לגלות להם את זהותה. ז'אסינטה הייתה זו שסיפרה ראשונה על ההתגלות שחזו. לדבריה, אף על פי שהיה זה יום שמש, היו כמה ברקים ואז הופיעה האישה מגובה של כמה מטרים והתיישבה על עץ. לבושה בשמלה לבנה צחורה כשכפות ידיה משולבות כבתפילה סביב מחרוזת תפילה. הגבירה דיברה פורטוגזית צחה. הנערה לוסיה הייתה זו שסיפרה הלאה "גברתנו הראתה לנו ים עצום של אש שנראה כנמצא מתחת לפני הארץ. טבולים בתוך האש היו שדים ורוחות בצלם אנוש, כמו גחלים שקופות בוערות, מושחרות כולן או בוהקות כארד..."
הילדים צייתו להוראה שקיבלו, והגבירה אכן פגשה אותם לדקות ספורות בכל 13 לחודש, עד שב-13 באוקטובר דיברה אליהם באריכות, הציגה עצמה בשם "גבירת מחרוזת התפילה", הורתה להם לדקלם כל יום את מחרוזת התפילות שלהם וביקשה שבמקום בו היא יושבת תוקם כנסייה לכבודה. באותו יום נכחו במקום כ-70 אלף בני אדם שהשמועה על בואה הגיעה אליהם. לפי עדויות רבות, התגלותה של הבתולה באותו יום הייתה מלווה באירועים בלתי מוסברים, כמו תנועה ו"ריקוד" של השמש בשמים שנצפו על ידי הנוכחים באירוע. המופע האסטרונומי התבצע על פי לוסיה על ידי כוכב שביט, שעלול לחזור יום אחד וליבש את האוקיאנוסים והימים ויביא לכמישת חלק ניכר מהצמחייה בעולם.
המקום הפך לאתר עלייה לרגל. הוותיקן לא אישר שהתגלותה של הגבירה היא התגלמותה עלי אדמות של מרים, אם ישו, אבל ב-1932 אישר למאמינים לסגוד לגבירה מפאטימה ולהקים שם כנסייה. על פי האמונה הקפלה שנבנתה במקום המדויק של ההתגלות היא בעלת סגולות מרפא. בהמשך במקום הכנסייה נבנתה בזיליקה ענקית, הרביעית בגודלה בעולם עם מגדל בגובה 65 מטר.
בשנת 1967, במלאת 50 שנה להתגלות, ביקר האפיפיור פאולוס השישי בפאטימה.
לינה וארוחת ערב במלון בפאטימה.

יום 8, יום חמישי 28/4. אובידוש (Obidos), ליסבון (Lisbon)

עם בוקר נסענו לביקור בעיירה אובידוש, עיירה מימי הביניים השומרת על אווירה קדומה. זוהי דוגמא משומרת היטב של ארכיטקטורת ימי ביניים: רחובות, כיכרות, חומות והטירה המשמשת כיום כבית מלון.
יישוב קטן היה קיים כאן מאז ומתמיד, בשנת 1148 נכבש האזור בידי אפונסו אנריקס, מלך פורטוגל. בשנת 1210 המלך אפונסו השני נתן את העיירה במתנה לרעייתו המלכה אוראקה. מאז אותו אירוע, כל מלך העביר את העיירה במתנה לבת זוגו. במאה ה-14 שופצה המצודה מספר פעמים כחלק מארגון ההגנה על המדינה מפני פלישה אפשרית מצד ספרד.

לאחר ארוחת צהרים בצל חומת העיר העתיקה, יצאנו בדרך לבירה ליסבון. העיר ליסבון (לישבוא) בנויה על קו החוף המערבי, חוצה אותה נהר הטז'ו שנשפך אל הים, מעטרות אותה שבע גבעות מרהיבות. אשטרלה, סניורה דו מונט, סנטה קטארינה, סאו פדרו דה אלקאנטרה, גראסה, פניה דה פראנסה. בראש כל גבעה ישנה נקודת תצפית ייחודית המשקיפה על העיר כולה, ובאחת הגבעות הנקראת סאו ז'ורז' נבנתה טירה עתיקה יפיפייה הנקראת קשטלו. העיר משמשת בירה לפורטוגל, עם אוכלוסייה עירונית של 750,000 תושבים ועם פריפריה של כ:3.5 מליון תושבים. האירוע החשוב שעבר על העיר, רעידת האדמה בשנת 1755. עד שנה זו העיר הייתה אחת הערים הגדולות באירופה כולה. הצונמי שאירע בעקבות רעידת האדמה זעזע את העיר קדיס בדרום ספרד, את העיר רבאט ואגדיר במרוקו ובחופי הולנד ואנגליה.
בליסבון התחלנו את הביקור ברובע בלן. צפינו באנדרטת התגליות (פורטוגזית Padrão dos Descobrimentos), שנבנתה בצורת חרטום של ספינה, ובה שורה של מגלי ארצות פורטוגזיים שנעו בתקופת "עידן התגליות", בראש השורה עומד אנריקה הנווט, שיסד בית ספר לימאות. האנדרטה המונומנטלית נבנתה לכבוד תערוכת העולם הפורטוגזי (Exposição do Mundo - Português - תערוכה שהוקדשה למושבות פורטוגל בעולם) שהתקיימה בבלן בין ה-23 ביוני ל-2 בדצמבר 1940.‏

המשכנו לאורך הנהר לעבר מגדל בלן. המגדל נבנה בתחילת המאה ה -16, והוא דוגמה בולטת לסגנון המנואלי-פורטוגזי ומשלב גם רמזים לסגנונות אדריכליים אחרים. המגדל נועד לשמור על פתח הנהר. ברעידת האדמה בליסבון (1755) שונה נתיב הנהר, ולמרות שהמגדל נבנה כ:100 מ' מהחוף, צמוד המגדל כיום לגדה הצפונית.
הליכה קצרה הובילה אותנו לכנסיית ז'ירונימוס. מכוון שהיא נסגרה מוקדם, פנינו לבית הקפה המפורסם של ליסבון "בית קפה ומאפה של בלאן" (Pasteis de belem). בית הקפה נוסד בשנת 1837, ובשנים הבאות התרחב למספר אולמות. לטענת בעלי המקום הנזירות ממנזר ז'ירונימוס רקחו מתכון ייחודי לעוגית מתוקה - Pastel de Nata, שאופיינית לכול פורטוגל. למעשה מדובר במאפה מבצק עלים דק, ממולא בקרם וניל מתוק. קירות בית הקפה מכוסים פנלים מעוטרים של ציורים בני מאות בשנים. לעת ערב פנינו לבית המלון, לארוחת ערב ולינה.

יום 9, יום שישי 29/4 סינטרה (Sintra), קבו דה-רוקה (Cabo De Roca), קשקייש (Cascais); ליסבון

עם בוקר יצאנו בלווי מדריך לביקור בסִינְטְרָה, בעיירה בה נבנו ארמונות למלכים וטירות מפוארות לפקידי בית המלוכה. האזור מיוער ומבותר ושימש לצייד. במאה ה-9 נבנתה מצודה בידי המוסלמים ששלטו באזור. עם כיבוש האזור בידי הכוחות הפורטוגזים – רקונקיסטה, בנה המלך אפונסו הראשון כנסייה בתוך המצודה. בשנים שלאחר מכן נבנו במקום מנזרים ובמאה ה- 15 נבנה הארמון הלאומי.

לאחר הביקור בארמון המלכותי בסינטרה, המשכנו לנקודה המערבית של אירופה – קבו דה-רוקה.
הכף שוכן במערב פורטוגל, כ-42 קילומטרים מערבית לבירה ליסבון, וצוקיו מתנשאים לגובה של 140 מטרים מעל למימי האוקיינוס האטלנטי. המקום היה מוכר לרומאים אשר כינוהו "פרומונטוריום מאגנום" (Promontorium Magnum - חצי האי הגדול). בעידן התגליות הוא כונה בשם "כף ליסבון".
במקום מגדלור שבנייתו הושלמה בשנת 1772 ועמוד אבן נושא צלב, שעליו לוח ובו חקוקות הקואורדינאטות הגיאוגרפיות של הכף, ודבריו של המשורר הפורטוגזי בן המאה ה-16, לואיש דה קמואש:
"כאן... מקום בו הארץ מסתיימת והים מתחיל..."
הנקודה המערבית ביבשת אירופה.

"Aqui... Onde a terra termina e o mar começa..."
Ponta mais ocidental do continente europeu.

המשכנו משם לעבר העיירה קשקייש, בה עצרנו לארוחת צהרים ושיטוט בסמטאות העמוסות דוכני מימכר. בדרכנו לליסבון חצינו את העיירה אסטריל והגענו לביקור בכנסיית מנזר ג'ירונימוס - Jeronimos. המנזר נחשב אחד המונומנטים החשובים בארכיטקטורה המנואלית עם תוספות של סגנון גותי פורטוגזי מאוחר. תחילת המבנה בידי יורש העצר הנרי הנווט סביב שנת 1459, ויועד לשמש מנזר שבו יתפללו להצלחת מסעות הפורטוגזים לגילויים ארצות חדשות. בהמשך נבנתה כנסייה שאותה פקדו כול הקברניטים שיצאו למסעות התגליות, כולל ואסקו דה-גאמא (1497). עם הגילויים המוצלחים של הספנים וזרימת זהב ומוצרי מותרות לבירה, הורו המלכים על הרחבה ובנייה מפוארת של הכנסייה הייחודית (6 בינואר 1501), שנקראה על-שמו של הירונימוס מתרגם ספרי התנ"ך ללטינית. סיום הבנייה היה כעבור 100 שנים בקרוב. בתוך הכנסייה נקברו ואסקו דה-גאמה והמשורר הלאומי קמואש.
המשכנו את הסיור בליסבון, נסענו לרובע אלפמה לשכונה בה גרו היהודים. עברנו משם לכיכר המרכזית של ליסבון, שם התפזרנו להפסקת צהרים. שיטוט סביב הכיכרות המרכזיים וביקור במונומנט היהודי ממול לפתח הכנסייה הראשית בכיכר.
ארוחת ערב אכלנו במסעדה מקומית במתחם האקספו.
יום 10, יום שבת 30/4. ליסבון, מתחם אקספו, נסיעה לשדה התעופה
עם בוקר יצאנו לביקור במתחם פרקו דאס נסואייס – אקספו (Parque das Nações).
עם ההחלטה בשנת 1990 לקיום תערוכת אקספו בליסבון, החלו שלטונות העיר לפתח ולבנות את השטח בדרום העיר, לצורך בניית עשרות הביתנים שיועדו לאכלס את ביתני התערוכה. במקום נבנו במשך 9 שנים כמה מבנים המשמשים עד היום את תושבי ליסבון.
יצאנו לגדת הנהר, עברנו את שדרת המדינות שהשתתפו בתערוכה. ערכנו סיור בין הביתנים, יישבנו לשיחת סיכום, התפזרנו למעט זמן חופשי, והתכנסנו לנסיעה חזרה הביתה.

תם הטיול ונותרו הזיכרונות. בישראל נחתנו ביום למחרת לפנות בוקר.