לאוס

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

מי שאינו מכיר את דרום מזרח אסיה השם לאוס ולואנג פראבנג (Luang Prabang) בירתה העתיקה, נשמעים כמקומות נדחים אי שם בתוך היבשת. ואכן לאוס מסיבות שונות היא המדינה הפחות מתויירת (לפחות מבחינת השוק הישראלי) מבין מדינות הודו סין. אולם היא בהחלט אחת המדינות המדהימות והבתוליות ביותר בדרום מזרח אסיה שמתחילה להיפתח לעולם ולענף התיירות וחלק מהמקומות בה כבר רחוקים מלהיות נידחים. הדוגמא הטובה ביותר היא לואנג פראבנג, ערש העם הלאוטי (לאוסי), המהוה כיום פנינה תרבותית שגם אונסק"ו (ארגון בת של האו"ם) החליט לצרפה לרשימת אתרי המורשת שלו בזכות סגנונות בניה, ארכיטקטורה ואמנות לאוטית בני מאות שנים שנשתמרו בה. כיום לואנג פראבנג עדיין שומרת על תום ונעימות של עיירה מנומנמת שבה קצת פחות מ 20 אלף תושבים חייכנים ונינוחים וכל אילו שמעונינים להספיק לבקר בה רגע לפני שגל תיירות ההמונים שוטף את התמימות והרוגע צריכים להזדרז ולהגיע במהרה.

הכירו את לאוס מקרוב בטיול בלאוס עם אקו טיולי שטח >>>

לאוס או לואנג פראבנג

חשוב לציין שכל מי שמבקר בלואנג פראבנג בלבד צריך לזכור שהוא נמצא למעשה בתוך בועה תיירותית היוצרת הבדלים רבים בין לואנג פראבנג לשאר המדינה.
לאוס היא אחת המדינות העניות בעולם (משכורת חודשית ממוצעת של 30 דולר) ופחות מוכרת ומתויירת מבין שכנותיה בורמה, קמבודיה, ויטנאם וכמובן תאילנד ולכן היא נדחקה לשוליים מבחינה תדמיתית בכל הקשור לחשיבות תרבותה ומוקדי משיכה עבור תיירים, עובדה שאינה מדויקת. ללאוס אומנם אין אטרקציות חשובות כמו מקדשי אנקור בקמבודיה והיא נעדרת תשתיות תיירותיות כמו בתאילנד, שכנתה מדרום מערב אולם יש בה מגוון מדהים של קבוצות אתניות ושבטי הרים, יערות גשם ושמורות טבע שבהן מגון צמחים ובעלי חיים נדירים וייחודיים לסביבתם וישנה לואנג פראבנג, עיירה שבה ענף התיירות פורח ומשגשג ומביא לצמיחה ושינויים מהירים. העיר נמצאת בצפון לאוס ונגישה בדרך הנהר (מקונג), האוויר או היבשה. אני בחרתי להגיע בדרך היבשה מכוון דרום המדינה. לאחר שעות של נסיעות בדרכי עפר (בלאוס כבישים סלולים הם מחזה נדיר) בין כפרים קטנים ושריפות גדולות (הלאוטים נוהגים לשרוף יערות כדי להכשיר שטחי חקלאות) התחושה הראשונית היא של הגעה לנווה מדבר. פתאום שדרות רחבות, וילות קולוניאליות מפוארות, מסעדות הודיות וצרפתיות, שילוט באנגלית ושווקים תוססים. אולם צריך לשמור על פרופורציות ולזכור שבכל זאת מדובר בלאוס, כך שבעיר אין בית אחד שגובהו עולה על שתי קומות ועדיין אין בה אפילו רמזור אחד.

בעיר ישנה תחושת נעימות ורוגע כללי ולא משנה היכן אתה נמצא. אולי זהו השילוב של תושבים חייכנים, סגנון הבתים (שילוב של בתי עץ עתיקים לצד וילות ישנות בסגנון קולוניאלי - צרפתי טבולים בצמחייה טרופית, נהר המקונג (Mekong) המשרה אווירה רגועה וקו הרקיע הנשלט על ידי מגוון עצי פרי: קוקוס, מנגו, בננות ותמר הינד. העירה ממוקמת בין שני נהרות, הנאם קאן (Nam Khan) מצפון הנשפך למקונג האדיר התוחם את העיר ממערב כשבמקביל אליו נמצאים מרבית המקדשים והמנזרים, מוקדי העניין, הגסטהאוסים והמסעדות. זהו אזור קל להתמצאות שבו כל מקום נמצא במרחק הליכה של מספר דקות.

נזירי אינטרנט קפה

כשמתחילים להתהלך ברחובות ובסמטאות מבחינים בעשרות המנזרים והמקדשים הבודהיסטים בני מאות שנים. עד היום לואנג פראבנג משמשת כמרכז תרבותי - דתי של המדינה ומתגוררים בה אלפי נזירים המגיעים מכל חלקי המדינה. חלק מהמנזרים והמקדשים מדהימים ביופיים ומציגים את הארכיטקטורה, ציורי הקיר והפיסול של לאוס כמו מקדש ואט סיאנג טונג (Wat Xieng Thong) שנבנה במאה - 16 ונחשב למרהיב שבין מקדשי העיר. כמובן שכל ביטוי אמנותי ובעיקר הפיסול וציורי הקיר עוסקים במוטיבים בודהיסטים כגון תחנות חיו החשובות של הבודהא וסיפורי מיתולוגיה בודהיסטים מקומיים.
אחד הרגעים שבהם ניתן לחזות בהשפעת הבודהיזם על תושבי העיר ועל הקשר המיוחד בין קהילת המאמינים לבין הנזירים הוא השכם בבוקר בסביבות השעה 6 כאשר בכל הרחובות צועדים בשורות ארוכות נזירים עטויים בגלימות בצבע כתום זעפן, אוחזים בידם את קערת איסוף המזון וצועדים בדממה בין התושבים הממתינים להם בפתח ביתם ומעניקים להם את מנחת המזון שממנה יתקיימו הנזירים באותו היום. כמו במרבית מדינות דרום מזרח אסיה שבהן התושבים משתייכים למסורת הבודהיזם התרוודי (הינהיינה) גם בלאוס זהו מנהג עתיק יומין שבו הנזירים מתקיימים מאיסוף יומי של מזון מידי הקהילה המקומית שתומכת בהם.
בשעות הערב ניתן לחזות בקשרים קצת שונים בין הנזירים לבין הקהילה. בשנים האחרונות החלו לצוץ יותר ויותר בתי אינטרנט קפה כדי לשרת את התרמילאים המגיעים בקצב הולך וגובר. לאחרונה ניתן לחזות בנזירים צעירים המגיעים לאותם מקומות כדי לשלוח דואר אלקטרוני. אחד מהם היה דואנג, נזיר צעיר בן 20 שפגשתי באחד מבתי האינטרנט קפה. שאלתי אותו למי הוא שולח דואר אלקטרוני. "לחברי בחו"ל, לג'ון באוסטרליה ולפול באירלנד" הוא ענה והוסיף: "זה עוזר לי לשפר את האנגלית".
הסיבה לריבוי המקדשים והמנזרים בלונאג פראבנג היא העובדה שהעיר נוסדה במקביל להתגבשות העם והממלכה הלאוטית הראשונה במאה - 14 ששמה היה לאן קסאנג (Lan Xang) שפירושו ארץ מליון הפילים. כל מלכי לאוס שאבו את כוחם וסמכותם מהשליטה בעיר ששימשה מאז כמרכז שלטוני- תרבותי - דתי של המדינה. בשנת 1975 לאחר שהאמריקאים נמלטו מלאוס (לאחר מפלתם במלחמת ויטנאם) החליטו ראשי המפלגה הקומוניסטית שעלו לשילטון להעביר את הבירה מלואנג פראבנג שהייתה מזוהה עם תקופת הקולוניאליזם הצרפתי והמשטר המלוכני לעיר ויאנטיאן (Vienyiane).

לטייל בקצב הנכון

מלבד המקדשים הרבים בעיר ישנם מספר אתרים מעניינים כמו מוזיאון ארמון המלך שבו התגוררו המלכים האחרונים של לאוס. האחרון סוואנג ואטאנה (Savang Vattana) נאלץ לברוח מפני המשטר הקומוניסטי עם משפחתו בשנת 1975 (מתחת לארמון עדיין עומדות תחת שכבת אבק המכוניות המלכותיות שעל לוחיות הזיהוי שלהן מוטבע סמלה הישן של המדינה, ראשי שלושה פילים).
למי שרוצה להתחכך במראות הטבע ובג'ונגלים המקיפים את העיר, ניתן להשכיר סירה ולשוט במעלה המקונג כשעה עד למערות פקאו (Pak Ou) המעניינות. בתוכן נטיפים, זקיפים ומאות פסלי בודהא בגדלים שונים שהובאו ע"י עולי רגל במשך מאות שנים (בדרך למערות ישנם מספר כפרים מקומיים שניתן לבקר בהם).
אתר טבע המומלץ בעיקר בימים חמים הוא מפלי קואנג סי (Kuang Si) שנמצאים דרומית לעיר במרחק של כשעה נסיעה. מפלים אילו יוצרים גוף מים רחב ומרשים שבצידו סדרת בריכות מים מרהיבות בצבע טורקיז, מוקפות צמחייה טרופית.
מי שרוצה לחלוק כבוד לחוקר הטבע הצרפתי הנרי מוהו (שגילה מחדש את מקדשי אנקור ואט בקמבודיה במאה - 19) מוזמן לעלות לקברו הנמצא בקרבת העיר. מוהו המסכן נפח את נשמתו בלואנג פראבנג כתוצאה ממחלת המלריה וכיום בעיקר פרפרים שכה אהב פוקדים את קברו הגלמוד.
אחרי שכבר סימנו וי על כל אתרי החובה צריך לומר שלואנג פראבנג היא מסוג המקומות שבהן ההנאות הגדולות באות עם הדברים הקטנים וכביכול הבנאליים, לפגוש אנשים בשווקי הבוקר, להתערבב עם הילדים היורדים לרחוץ בנהר המקונג, לשתות קפוצ'ינו בבתי הקפה הממוקמים בוילות צרפתיות, לשוחח עם "נזירי אינטרנט קפה" הששים לדבר עם תיירים, לתת לעיר את הזמן שמגיע לה ולאט לאט לחדור אל ההוויה המקומית. הליכה בטלה שכזו מזמנת לעיתים מראות וחוויות מפתיעות.
כזה היה הרגע בו נתקלתי במקרה במסיק בחצר בית של משפחה מקומית. אב המשפחה אחז מוט עץ ארוך והכה בעזרתו את ענפי העץ שמעל לבית. האם והילדים אספו לתוך שקיות ניילון את הפירות שנפלו מהעץ. כשהתקרבתי לבחון מקרוב את הפירות המוזרים, הסתבר שאילו חרקים בעלי שריון כתום מבהיק ומוזר הנחשבים למעדן בלאוס.
אחד המקומות היותר מרתקים והפעלתנים בעיר הוא נהר המקונג, הנקרא בפי המקומיים "נאם קונג" שפירושו מים אדירים. הנהר שאורכו כ - 4200 ק"מ (ה - 12 באורכו בעולם) חוצה את כל מדינות הודו סין ומהווה את עמוד השדרה של לאוס. הוא עובר לכל אורכה ומשמש מקור חיים למרבית תושביה (מים, דגים, חומר גלם לבנייה). בצפון המדינה הוא עדיין משמש כנתיב תחבורה מרכזי עבור סחורות ואנשים כשלואנג פראבנג מהווה את אחד המזחים החשובים.
הזמן הכי טוב להגיע לנהר הוא שעות אחר הצהרים, אז המושג דופק החיים של העיר נעשה מוחשי ביותר. הנשים מגיעות לכבס ולרחוץ עצמן בצנעה (בתוך בד דק הנכרך מסביב לגופן), הילדים שוחים ומשתוללים בתוך המים, דייגים מטילים שוב ושוב רשתות הנפרסות על פני המים בצורת מעגל. ברקע רעש טרטור מנועי סירות המחזירות אנשים מהגדה השניה. עם אור אחרון הכל נהיה לכדי תמונה אימפרסיוניסטית, קרני השמש האחרונות נמרחות לכל הכיוונים וההרים הופכים לצל הרים נמוגים לתוך האופק המאפיל.

בום תיירותי

החל משנת 1997 החלה עלייה משמעותית בקצב הגעת התרמילאים לעיר. הדבר הביא להקמת עשרות גסטהאוסים (בתי קיט) הנמצאים בתוך ובין בתי מגורי המקומיים המאפשרים לתרמילאים להתחכך באופן אינטימי עם האוכלוסייה המקומית שחביבותם ותמימותם נוגעת ללב (חלק מבעלי הגסטהאוסים מנסים לפתות תיירים באמצעות הבטחה לאספקה חינם של בננות).
מלבד הגסטהאוסים ישנם בעיר וילות צרפתיות ישנות המשמשות כבתי מלון לתיירים אמידים יותר וישנם הריזורטס (כפרי נופש) החדשים שמתחילים לבצבץ בפרברי העיר, שלמעשה הופכת ליעד תיירותי המיועד לכל כיס. ואכן לאחרונה נראים יותר ויותר קבוצות מאורגנות של אנשים מבוגרים ואמידים לצד התרמילאים שעדיין מהווים את התיירות הדומיננטית בעיר.

נפגשים בפסטיבל

ללואנג פראבנג כמו ללאוס ולמרבית מדינות דרום מזרח אסיה מומלץ להגיע בחודשי החורף אוקטובר - מרץ היבשים והפחות חמים. אולם מי שרוצה לראות את לואנג פראבנג במיטבה צריך להזיע (תרתי משמע) ולהגיע בתקופה החמה ביותר באמצע חודש אפריל שבו חוגגים את חגיגות הפימאי (Pii Mai) ראש השנה הלאוטי (בחודש זה במרבית מדינות דרום מזרח אסיה חוגגים את ראש השנה, המלווה בפסטיבל התזות מים וצבע ברחובות).
במקור ראש השנה הוא חג דתי - משפחתי שבו בני משפחה נוהגים להתכנס למפגשים חגיגיים שבמהלכם צעירי המשפחה מזליפים מים על מבוגרים ונזירים כאות לכבוד וברכה. עם השנים החג קיבל תפנית חילונית וכיום הוא הפך לאירוע עממי שבו נערים וילדים משפריצים מים ברחובות על כל עובר אורח תמים. כבר מספר ימים לפני החג עצמו הנערים מבצעים חזרות גנרליות "על רטוב" ולא חסים על איש אם כי רוב הקורבנות הם נערים ונערות צעירים הנוסעים על אופניים או אופנועים (החביבים במיוחד על הילדים בגלל רעש התנפצות המים על מגני האופנוע). המכרים והידידים של "כנופיות המים" זוכים לטיפול אישי מיוחד, הם נחסמים ונאלצים לקבל מקלחת יסודית.
בלואנג פראבנג הפסטיבל מתפרס על פני מספר ימים שבכל יום מתקיים אירוע מרכזי אחר, החל בתחרות בחירת מיס לואנג פראבנג, טקסי הזלפת מים על פסלי הבודהא שמוצעים לכבוד הפסטיבל לחצר המקדשים ותהלוכה מרכזית שבה משתתפים אנשים עוטי תחפושות של הרוח העתיקה של לואנג פראבנג, רכב מיוחד המסיע את הנזיר החשוב ביותר בעיר המלווה בעשרות נזירים, ארבעה פילים מקושטים שהוצעדו במשך מספר חודשים מדרום המדינה ומיס לואנג פראבנג רכובה על בובת ענק בצורת טווס. בכל ימי הפסטיבל העיר הופכת לאתר הפנינג המוני של שווקים ודוכנים שאליהם נוהרים אלפי אנשים חייכנים ועליזים יותר מתמיד הודות למנהג החג להרבות בשתיית בירה ומשקה אלכוהולי מקומי עשוי אורז מותסס הנקרא לאו לאו (Lao Lao). כל מי שלא השתכנע להגיע לעיר במהלך ימי הפסטיבל, מוזמן להגיע בכל עונה אחרת, אולם יש לזכור שלואנג פראבנג הינה עיר שיפה שעה אחת קודם (להיות בה).

קצת על לאוס ומלחמת ויטנאם

מרבית האנשים אינם יודעים שמלחמת ויטנאם התחוללה גם בלאוס השוכנת מצפון מערב לויטנאם כמלחמה חשאית ועקובה מדם שבה מפציצים אמריקאים זרעו חורבן והרס בכפרים ואזורים חקלאיים במשך תשע שנים. ארה"ב (שמעולם לא הודתה בלחימתה בלאוס) השליכה כ - 2 מיליון טון חומרי נפץ בקצב ממוצע של גיחת הפצצה בכל שמונה דקות במהלך תשע שנים.
לאוס נגררה שלא מרצונה למלחמת ויטנאם לאחר שכוחות צפון ויטנאם ניסו להעביר אספקה וציוד לדרום ויטנאם באמצעות רשת נתיבי הו צ'ה מין (ע"ש אבי האומה הוויטנאמית ומנהיג צפון ויטנאם עד שנת 1969) שעברה בחלקה ביערות הגשם של לאוס.
האמריקאים שניסו לנתק את קווי האספקה של צפון ויטנאם ולהשמיד את בני בריתם כוחות הגרילה הקומוניסטים הלאוטים (לאוסים) שלחמו נגד הממשלה הלאוטית הפרו-אמריקאית, הפציצו חלקים במרכז המדינה והקימו בה שדות תעופה ובסיסים צבאיים סודיים שמהם יצאו אנשי הסי.אי.אי (C.I.A) להילחם כנגד הקומוניסטים. עד היום רודפים את תושבי לאוס באזורים מסוימים מוראות המלחמה כשמדי חודש נהרגים ונפצעים בין 10 - 5 בני אדם מנפלי פצצות ישנות.

  • פורסם במגזין מסע עולמי

טיולים הקשורים למאמר