טיול לסרי לנקה צילום: עידו שמר

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

הצונמי שהיכה בעוצמה בחופי סרי לנקה לפני כשש שנים לא הצליח להחריב את רצועת גן העדן השזורה במגוון נקודות חן. ביקור בעיירות החוף הקטנות והמיוחדות יכול להשתלב בבטן-גב ובגלישת גלים האופיינית לאזור ולספק למטייל חוויה חופית מושלמת.

גלו את סרי לנקה - הצטרפו לטיול המקיף לסרי לנקה עם אקו טיולי שטח >>>

20 ימים מלאי חוויות - הטיול המקיף לדרום הודו וסרי לנקה עם אקו טיולי שטח >>>

ברצועות החוף עתירות עצי הקוקוס של סרי לנקה אני מבחינה כבר מהמטוס בעת הנחיתה באור דמדומי השחר. העצים גבוהים ונטויים מעט, כמו בציורים, והגלים כהים. סרי לנקה היא מדינת אי, כך שכל גבולותיה הם למעשה 1230 ק"מ של רצועות חוף. הצונאמי ב-2004 פגע בכל החופים, אולם מירב הנזק נגרם בחופים הצפוני, המזרחי והדרומי. מעל 30,000 איבדו את חייהם וכחצי מיליון איבדו את ביתם ורכושם באסון. את הזיכרונות הקשים קשה למחוק אולם באופן אבסורדי, לפחות מעל פני השטח, נדמה שלאחר הצונאמי והסיוע הבינ"ל שבא בעקבותיו השתפר מצב העניינים באי, וברוב החופים כמעט ולא ניתן לראות זכר לאסון פרט לאנדרטאות הנצחה לקרבנות שהוקמו באתרים שונים.
האזור הצפון מזרחי של האי עדיין לא מתוייר כל כך. רק לפני כשנה נחתם הסכם השלום בין הממשלה והמורדים הטמיליים שהביא לרגיעה ולגידול בתעשיית התיירות, אבל התשתית התיירותית באזור עדיין מאוד לא מפותחת. בחוף הדרומי לעומת זאת, זהו סיפור אחר. לאורך רצועת החוף המתמשכת מוצעות לתייר אטרקציות רבות ומגוונות- החל מחופי גלישה ומוקדי תרמילאים וכלה במלונות פאר מפנקים. ניתן לצאת לספארי בשמורות טבע, שיט בלגונת מנגרובים, צלילה, שנירקול ואפילו צפייה בלווייתנים, ולבקר בכפרי דייגים, מקדשים חשובים, כנסיות מפוארות ומסגדים עתיקים. ואפשר כמובן גם להסתפק בבטן גב, בתוספת איזה מסאז' איורוודי.

ים של אותנטיות

עיירת החוף נגומבו (Negombo) נמצאת קרוב מאוד לשדה התעופה הבינלאומי, (כ-37 ק"מ צפונית לבירה קולומובו) ומציעה קבלת פנים נוחה ומעניינת לתייר שזה עתה הגיע לאי. אנחנו הגענו לאחר טיסת לילה היישר אל שעות השיא של שווקי הדייגים המפורסמים. העיירה ממוקמת בקצה הצפוני של לגונה עשירה במיני סרטנים שמתווספים אל השלל הימי. השוק הדרומי הוא השוקק יותר בבוקר, מצדו האחד של הכביש נמכרים הדגים הגדולים והשמנים, וגם כרישים. אנו מפלסים את דרכנו בין הדוכנים העמוסים והסחורות השרויות בדליים או מכלי קרח, או פשוט פרוסות על הרצפה. נחתנו היישר אל תוך צפיפות, בוץ ושלוליות, ריח דגים חריף ודם. זאת לא נחיתה רכה כל כך לבעלי בטן רגישה, אבל מאוד אותנטית. סירות הדייגים ממשיכות לשוב מן הים ועוגנות לצד השוק, והסחורות הרטובות מועברות מיד ליד. המחירים נקבעים מדי בוקר לפי השלל, על ידי בעלי הדוכנים והסירות. הדייגים עצמם מרוויחים את שכרם בהתאם למה שתפסו. בצדו השני של הכביש בשוק מקורה וצפוף עוד יותר, נמכרים הדגיגונים ופירות הים הקטנים. על הרחוב הראשי נעות עגלות עם מאפים לארוחת הבוקר ובקיוסקים מתחילים להכין את מרכיבי הפאן (טבק לעיסה ואגוז בטל עטופים בעלה, בתוספת טעמים שונים) לגלגול. בסביבות השעה 11 הסחורה כבר לא טרייה והשוק נסגר.
צפונית למרכז העיירה נמצאת רצועת חופי הרחצה, שנחצית לשניים על ידי שובר גלים. לכל אורכה יש מלונות, מסעדות וחנויות שונות לתיירים, ובחלק הצפוני הם הופכים צפופים יותר והמלונות יקרים יותר. מרבית האוכלוסייה באזור קתולית, והעיירה משופעת כנסיות, עד כדי כך שזכתה לכינוי "רומא הקטנה". אולם בנסיעה קצרה בעיירה ניתן כבר להבחין בפסיפס הדתי והתרבותי העשיר והייחודי של סרי לנקה, ולצד הכנסיות נראים גם מקדשים בודהיסטיים, הינדואיים ומסגדים לא מעטים. אם זוהי התחנה הראשונה בסרילנקה אפשר לארגן כאן רכב ונהג (שלרוב יוכל לשמש גם כמדריך בעל ידע רב) להמשך הטיול ברחבי האי.

בקולומבו עצמה החופים מזוהמים למדי ולא נהוג להתרחץ בהם, אבל כן ניתן לראות לקראת הערב את תושבי העיר מבלים על החוף, מעיפים עפיפונים ונהנים מחטיפי הדוכנים. לחוויית חוף מלאה מדרימים אנשי קולומבו כ-10 ק"מ אל חוף מאונט לאוויניה (Mt. Lavinia), שהופך עמוס במיוחד בימי ראשון ובחגים.
אם הגעתם לטיול בלסרי לנקה בין אפריל לאוקטובר ואתם מחפשים חוף נוח לרביצה ובעיקר לגלישה, עליכם לחצות את האי לרוחבו בקו כמעט ישר ולהגיע אל ארוגם ביי (Arugam Bay) שנמצא בחוף המזרחי, באזור היבש. כמה חופים דרומית לארוגם ביי נמצאת שמורת יאלה (Yala National Park). שטח השמורה גדול מאוד ונפרש אל תוך פני האי, אולם נכון לעת כתיבת שורות אלה רק חלקים ממנה פתוחים לציבור. הספארי פחות מוצלח בהשוואה לספארי באפריקה - נדמה שהסוואנה יותר צפופה ולכן קצת קשה יותר להבחין בחיות שמסוות את עצמן היטב - אולם אם יתמזל מזלכם תוכלו לצפות ממש מקרוב בנמרים, בפילים, בצבאים בטווסים ובמיני ציפורים רבים ובהן הציפור הלאומית של סרי לנקה- תרנגול צבעוני במיוחד.
מדרום מערב ליאלה, בקצה המזרחי של החוף הדרומי, נמצאת העיירה המבנטוטה (Hambantota), בירת מחוז המבנטוטה. זהו המחוז ממנו מגיע הנשיא הנוכחי, מהינדה רג'פקסה - האיש שתמונתו בלבוש לבן וצעיף אדום מתנוססת ברחבי סרילנקה, זוכה לתמיכה רחבה מאוד בציבור ונחשב למי שהביא לסיום הסכסוך ומיגור הטרור במדינה. על כן, האזור זוכה לאחרונה לתנופת פיתוח אדירה. העיירה אינה נמצאת על שביל המטיילים השגרתי, ודווקא בגלל זה אם אתם נוסעים מאזור יאלה לאורך החוף הדרומי שווה לעצור בה. כאן עובר הגבול בין האזור היבש והאזור הרטוב, נופי הסוואנה והמרחבים הפתוחים מתחילים אט אט להתחלף בדקלים ויישובי חוף, ובצד הדרך ניתן לחזות באתרים להפקת מלח שהמחוז כה מפורסם בהם -מאגרי מים קטנים בצבע ורוד, וגברים ונשים כורים מלח במעדרים. העיירה עצמה מונה כ-11,000 תושבים בלבד, רבים מהם משתייכים למיעוט המוסלמי המלאיי, שמוצאו בדרום מזרח אסיה. פירוש המילה טוטה הוא נמל, ואילו "המבן" היא למעשה שיבוש של "סמפן" - שמם של כלי השיט בהם הגיעו סוחרים מהמזרח הרחוק אל הנמל הטבעי שלחופה. ממול אותו נמל ישן ניצבת היום תחנת האוטובוס של המבנטוטה, שוק ירקות ופירות ושוק דגים ותושבים מסבירי פנים שטרם עייפו מתיירים. אבל גולת הכותרת של המבנטוטה היא הנמל הבינלאומי החדש, שבנייתו החלה ב-2008 והשלב הראשון שלו אמור להיפתח לתנועת אניות בנובמבר השנה, ביום ההולדת של הנשיא. הנמל ממוקם בנקודה אסטרטגית על נתיבי סחר בינלאומיים וצפוי להכפיל את הכנסות המדינה מתעבורת ספינות פי 10 ויותר. לכשיושלם הוא יהיה הגדול ביותר באסיה שנבנה על היבשה.
הנסיעה מהמבנטוטה לכיוון מערב בכביש 2A, אחד הכבישים הטובים והמהירים בסרי לנקה, עוברת ממש בסמוך אל החוף, דרך ערים, כפרים ואתרי נופש, ומזמנת הרבה הפתעות נעימות. בטנגלה (Tangalla) אנו רואים לראשונה בתי קולנוע ומגרשי משחקים. ילדים חוזרים מבי"ס בצדי הכביש במדים האחידים שלהם שהממשלה מספקת לכל תלמידי סרי לנקה, ואחרי דיקוואלה (Dikwella) מופיעה פתאום שורה של דוכנים קטנים על אם הכביש שמוכרים לנהגים אגוזי קשיו קלויים מבלי שיצטרכו לרדת מהאוטו. נשנושים טעימים להפליא לדרך, אולם יקרים למדי - 100 אגוזים ב-500 רופי. וכן, המוכרת סופרת אותם.
כף דונדרה (Dondra Head), כ-5 ק"מ מדרום מזרח למטרה (Matara), היא הנקודה הכי דרומית באי. בטיילת קטנה, מטופחת וזרועת עצי קוקוס (כמו בחלקים רבים מהחוף הדרומי), ניצב בגאון המגדלור הגבוה בסרילנקה שנבנה ב-1889 ע"י הבריטים, כ-50 מטרים גובהו. שווה לטפס עד למעלה למרות המאמץ (קטן עליכם אם טיפסתם כבר לסיגירייה) - מכאן ועד אנטרקטיקה נפרש לו האוקיינוס, והנוף לכל הכיוונים כחול, ירוק ומדהים.

העיר המושכת ביותר בחוף הדרומי, גול (Galle), משמרת את מראות התקופה הקולוניאלית בצורה חיה ומרשימה. הפורטוגזים הגיעו אליה לראשונה ב-1505, וב-1640 כבשו אותה מהם ההולנדים, ובנו את המבצר המרשים שעל החוף. גול שימשה כעיר נמל ראשית ובירה מסחרית במשך יותר מ-200 שנה, אולם לאחר שהבריטים השתלטו עליה ב-1796 המרכז המסחרי עבר לקולומבו. במתחם המבצר המשתרע על פני 360 דונם הרחובות צרים והמבנים מחוברים בסגנון האירופי. מומלץ לשוטט ברחובות ולבקר בכנסיות העתיקות, שעודן פעילות. את חומות המבצר מכסות מדשאות ירוקות המשתלבות היטב במבנה האבן ויוצרות תפאורה מושלמת להליכת בין ערביים, ומשמשות את ילדי המקום גם כמגרש קריקט.
קילומטרים ספורים לפני גול נמצא החוף הקסום אונה ואטונה (Unawatuna) הידוע במימי הטורקיז, החולות הלבנים והאווירה הנינוחה. המקום חביב על תרמילאים אך מתאים בהחלט גם למשפחות, ומציע שפע מקומות ללון בהם בדרגות מחיר שונות. בנוסף לקסמו הטבעי של המקום הוא מהווה מקום חשוב באפוס המיתולוגי ההינדואי רמאיינה, המספר את עלילות המלך ההודי ראמה וזוגתו סיטה שנחטפה על ידי השד ראוונה לסרילנקה. בנסיון להציל אותה נפצע אחיו של המלך, לקשמנה, ואילו האל-הקוף הלוחם האנומן נשלח להביא עבורו צמחי מרפא מהרי ההימאליה. האנומן התקשה לזהות את הצמחים, ועל כן הביא אתו את כל ההר, ובדרכו חזרה אל שדה הקרב נפלה חתיכה מההר מידו. על פי האמונה זוהי גבעת Rumassala למרגלותיה נמצא אונה ואטונה, שאפשר לתרגם את שמו כ-"אופס, נפל".
חוף פופולרי נוסף, כ-20 ק"מ צפון מערבית לגול, הוא היקאדואה (Hikkaduwa). גם כאן ניתן למצוא מסעדות, חנויות ואפשרויות לינה רבות, אם כי הכביש הראשי שעובר ממש בסמוך לחוף יוצר אווירה מעט פחות רגועה. החוף חביב במיוחד על גולשים המגיעים לאי בחודשים נובמבר-אפריל. היקאדואה ידועה גם בשונית האלמוגים שלה, וגם הלא צוללנים יוכלו להנות ממנה באמצעות שיט בספינה עם רצפת זכוכית, ממש כמו באילת. בסוף יולי יש כאן פסטיבל בן שלושה ימים (Hikka fest), הכולל מסיבות על טהרת התיפוף והמוסיקה האלקטרונית, המושך אליו צעירים רבים.

דייג על מקל

רבים מהאנשים שחיים ליד הים עוסקים בדיג בסירות מנוע קטנות, אולם יש עדיין מעט כפרים, בעיקר באזור ווליגמה (Weligama) שבהם אפשר לראות את דייגי הכלונסאות - מוטות ארוכים השקועים עמוק במים, אשר נשגב מבינתי כיצד הם נותרים יציבים כל כך לאורך זמן רב - ועליהם עומדים הדייגים ומשליכים את חכותיהם לים. שיטה מסורתית זו שהפכה זה מכבר לאחד מסמליה של סרילנקה, מהווה כיום בעיקר אטרקציה תיירותית, והבודדים שעוד משתמשים בה מרוויחים יותר כסף בכך מהצטלמות על הכלונסאות עבור התיירים מאשר ממכירת השלל היומי. על כן, למרות שהדיג מתבצע בשעות הבוקר המוקדמות ולקראת הערב, אם תתקרבו לחופי המוטות הנראים מהכביש, אפילו בשעת צהריים, מישהו כבר ירוץ כדי להיכנס עבורכם לפוזה.
אזור בנטוטה (Bentota) ובירוואלה (Beruwala) מכונה בפי המקומיים beach paradise area - זהו האזור הראשון שהוכרז על ידי הממשלה כאזור לתיירות ונופש בתחילת שנות ה-70. במקום הוקמה משטרת תיירים, נפתחו חנויות מזכרות ממשלתיות ומרכזי מידע לתיירים. באזור שני נהרות, בנטוטה גנגה ולולו גנגה, שהופכים אותו למעין חצי אי, ובעונה (נובמבר - מאי) ניתן לעשות ספורט מים כמו סקי או אופנוע מים בנהר. מטבע הדברים התיירות כאן מפותחת יותר ובאזר מלונות יוקרה רבים. בכל זאת, אל מול מלון עדן המפואר, למשל, כמו בהרבה מהחופים, ניצב אי קטן ובו מקדש בודהיסטי אליו ניתן להגיע רק בסירה, ושם חיים שני נזירים שממעטים לצאת את האי ונסמכים על מבקרים שמביאים להם אוכל.
על החוף בבירוואלה נמצא מסגד שנחשב העתיק ביותר בסרי לנקה (Kechimalai Mosque), שנבנה על ידי הסוחרים הערבים הראשונים שהגיעו לאי, ובחדר פנימי בתוך המסגד שמורות עצמותיו של שיח' אשראף, השיח' הרשון של המסגד. מעניין לבקר גם במדרסה - בית ספר מוסלמי הצמוד למסגד. מנהל בית הספר הצעיר, בן 25 בלבד, ששורשיו מתימן, מספר שהוא מקפיד להעביר לתלמידיו מסר של שלום. כמו מקומות קדושים רבים הממוקמים ממש על החוף גם המסגד לא נפגע בצונאמי, והבאים בשערו מאמינים שכוחו הרוחני הגן על המבנה.
אטרקציה נוספת באזור זה מהוות מדגרות צבי הים, שבהן אוספים ביצי צבים שהוטלו בחוף או רוכשים אותן מדייגים. עם בקיעת הביצים מושלכים הצבים חזרה למים. ביצי הצבים עשירות מאוד בחלבונים ואהובות על המקומיים, מה שעשוי להוות בעיה לאוכלוסיית הצבים. במסגרת פעילות השימור של ארגוני מתנדבים באזור הצליחו לצמצם את צריכת ביצי הצבים ולתייג את הצבים הקטנים שבוקעים לפני חזרתם אל הים. נוסף על פעילות השימור אפשר לראות ולקבל הסברים על מיני הצבים השונים והמעוניינים יכולים להתנדב ולעזור במקום.
במלונות לאורך החופים יש לרוב מצילים, אבל הם לא תמיד נמצאים על החוף. כשמזג האוויר מסוכן לרחצה על החופים הסמוכים למלונות יהיו דגלים אדומים. בכל מקרה, החופים לעולם אינם פרטיים של המלון, וגם אם חלק מהמלונות מנסים להשתמש בהם ככאלה, הדבר אינו חוקי וכשמישהו מנסה לשים גדר המקומיים מוחים על כך. בסרילנקה הים הוא של כולם.

באדיבות מגזין "מסע אחר", מבית מוטו תקשורת www.ifeel.co.il

טיולים הקשורים למאמר