היה לי המזל להתחיל את הטיול בסרי לנקה ביום ממוזל ביותר, יום הולדתו של הנשיא מהינדה ראג'הפקשה. ראג'ה פירושו מלך, ואילו פקשה פירושו להיות מיועד או מוקדש למשהו, כך שפירוש השם המתקבל הוא אדם המיועד למלוכה. זהו שם משפחה נפוץ מאוד בסרי לנקה, אולם נדמה שהנשיא מהינדה לוקח אותו מאוד ברצינות, ומנסה להיכנס לספרי ההיסטוריה בשורה אחת עם מלכי העבר הדגולים של סרי לנקה, המככבים בדפי ההיסטוריה והמיתולוגיה המפוארות של הממלכות הסינהליות. אין דרך אחרת להסביר את פולחן האישיות שהוא מטפח סביבו בקפידה, פולחן שמקומו לא יכירנו במדינה שאמורה להיות דמוקרטית. תמונותיו מקדמות את פני בדרך משדה התעופה, ומאז כמעט לכל כיוון שאני מביטה אני מבחינה בפניו המחייכות. השנה נחגג לראשונה יום ההולדת של הנשיא כיום חג לאומי, והוכרז כיום חופש. יום זה נפל בדיוק לפני סוף השבוע וחגיגות ליל הירח המלא - יום חג בודהיסטי שמהווה גם הוא יום חופש מדי חודש בחודשו. משמעות הדבר היא סוף שבוע ארוך במיוחד, ועוד סיבה טובה להמונים לאהוב את הנשיא. נדמה שתושבי קולומבו מנצלים כראוי את החופש, ורחובות העיר הגדולה והשוקקת ביותר בסרי לנקה כמעט ריקים מאדם.
הצטרפו לטיול המקיף לסרי לנקה עם אקו טיולי שטח >>>
הצטרפו לטיול המקיף לדרום הודו וסרי לנקה עם אקו טיולי שטח >>>
בשעת לילה מאוחרת בליל יום ההולדת נשמעים ברחבי העיר קולות התפילות והדרשות מהמקדש. ראג'הפקשה ביקש במיוחד מהנזירים לערוך לכבוד החג החדש את התפילות והדרשות המיוחדות שנערכות בדרך כלל לכבוד הפּ.וֹ.יה - ליל לידת הירח וליל הירח המלא. בקשה זו מבטאת, ובו בזמן גם מחזקת, את החיבור עתיק היומין בין השלטון והבודהיזם בסרי לנקה. ביקור באתרים הארכיאולוגיים המרהיבים של סרי לנקה מלמד היטב על חיבור עמוק זה. מיום הגעתו של הבודהיזם לסרי לנקה במאה ה-3 לפנה"ס על ידי מהינדה, בנו של הקיסר ההודי המהולל אשוקה לשושלת מאוריה (אשר על שמו בעצם קרוי הנשיא), אומצה התורה בחום על ידי המלכים הסינהלים ומאז ועד היום זכתה כמעט תמיד למעמד של דת מדינה. יחסי הגומלין בין השלטון והבודהיזם בסרי לנקה, אם כן, הם כאלה של חיזוק הדדי - המדינה פורשת את חסותה על הדת הבודהיסטית ומוסדותיה, ובראשם הסנגהה - קהילת הנזירים, ואילו הבודהיזם בתורו נותן לגיטימציה לשליט שמוכרח, אגב, על פי החוקה בסרי לנקה, להיות בודהיסט.
דמותו של ראג'הפקשה מתנוססת גם על שטרות הכסף החדשים - הנצחה חריגה ומעוררת תמיהה של מנהיג חי בעודו מכהן, וילדים צעירים תולים פוסטרים שלו כאילו היה הנשיא אליל פופ. הדמות היחידה שמתחרה איתו במידת נוכחותה במרחב הציבורי והפרטי היא דמותו של הבודהא בעצמו, יושב בתנוחת מדיטציה או עומד בתנוחת הבודהא המלמד, ידיו אומרות "אל פחד" ועל פניו נסוכה הבעה יציבה ומשרה שלווה. הדמיון בין דמות הבודהא ודמותו של הנשיא לא מסתכם רק בנוכחותן הבולטת, אלא גם בבעייתיות והסתירות שבולטות זו מעוררת. בשני המקרים נדמה למתבונן מהצד הביקורתי שפולחן האישיות סביבם "לא במקום", ונוגד את עיקרי המערכת שהם אמורים לייצג. נשיא במדינה דמוקרטית לא אמור לעודד, בטח שלא ליזום, פולחן אישיות כזה, וכך גם מורה רוחני שטוען שהוא ותורתו הם אך כלי לגאולה, ופחותי חשיבות בפני עצמם. המסורת הבודהיסטית מיישבת סתירה זו על ידי התפיסה כי לתמונות ולפסלי הבודהא יש תפקיד חשוב של תזכורת רוחנית. גאוטמה סידהרתה, הוא הבודהא ("זה שהתעורר"), גם אם היה מודע ואף עודד את הפולחן שנוצר סביבו, בפירוש ראה בדרך ובמטרתה - להשתחרר ממעגל המיתות והלידות מחדש הטומן בחובו סבל רב - חשיבות גדולה יותר מדמותו של המורה עצמו. שיתוף הפעולה שלו ושל ממשיכי דרכו עם פולחן הבודהא מונע מתוך חמלה אינסופית ואהבה נטולת אנוכיות כלפי כל היצורים. ואילו ראג'הפקשה? סביר להניח כי הוא מונע מתאוות השלטון. בעוד הבודהא מדבר על אי היצמדות כעיקרון יסוד בתורתו, עסוק הנשיא בהיצמדות בחוזקה לכיסאו.
למרות ההבדלים, לנוכחותן של שתי הדמויות בנוף הסרי לנקי "תופעת לוואי" דומה - שניהם מתפקדים כסמלים מאחדים של קהילה, מאגדים סביבם רגשי נאמנות, ומחזקים תחושת זהות סינהלית-בודהיסטית. הסינהלים מהווים כ-75% מהאוכלוסייה בסרי לנקה, רובם המכריע בודהיסטים, ורובם המכריע של הבודהיסטים הם סינהלים. הזהות הקולקטיבית הזו מאפשרת תחושת ביטחון ושייכות, גאווה לאומית, וגם את שימור והפצת הדהאמה - התורה הבודהיסטית. שימור התורה והפצתה הם עקרונות רמי מעלה בבודהיזם, שרואה בדהאמה תרופה לחולי הבסיסי של הקיום האנושי, ואת הדרך הישירה לגאולה, ולכן שימורה והפצתה בדרכי נועם הם בבחינת חסד עם הבריות - גם הוא ערך מרכזי בבודהיזם. הבודהיזם בסרי לנקה משתייך לזרם התראוודה, "דרך הזקנים", הזרם השמרני והקרוב ביותר למקור, ועל כן סרי לנקה רואה עצמה כמשמרת הדת הבודהיסטית בצורתה הטהורה ביותר. לשם כך פטרונות השליטים חשובה כמובן, ולמעשה היא זו שאפשרה לבודהיזם להגיע אל האי ולהתבסס בו מלכתחילה, לפרוח במשך תקופות ארוכות בהן היה הבודהיזם בשקיעה בהודו מולדתו, ולהתפשט משם אל מדינות נוספות. היה זה בסרי לנקה שם נחתם הקאנון הבודהיסטי בעל "שלושת הסלים" (טריפיטאקה), בחסות המלך, ושם הועלו הטקסטים הבודהיסטיים לראשונה על הכתב. על פי האגדה אחד השרידים החשובים בעולם הבודהיסטי - אחת משיני הבודהא (שהיה בן 80 במותו ושיניים בודדות בפיו), שניצלו מאש לאחר שריפת גופתו, הוברחה מהודו לסרי לנקה בשיערה של נסיכה כדי להגן עליה מאימתם של המלכים ההינדואים, בשלהי המאה ה-4 לספירה. השן התקבלה באי בהתרגשות רבה ומאז אחזקתה נתפסה כחיונית ללגיטימציה לשלוט. גם היום הנשיא נושא את נאומו הראשון לאחר הבחירות במקדש השן היפהפה שנמצא היום בעיר ההררית קאנדי.
פן אחר של "תופעת הלוואי" הזו הוא הדרת מיעוטים ומאבקי כוח עם קבוצות דתיות שונות, ויש שיטענו שגם תרומה בעקיפין למאבק האתני הסינהלי-טמילי, ששיאו בלחימה לא בודהיסטית בעליל שהסתיימה לפני כשנה וחצי לאחר 26 שנים. ובכל זאת, הפילוסופיה הבודהיסטית, שחמלה ואי אלימות הם מעמודי התווך הבולטים ביותר שלה, ללא ספק נותנת את אותותיה בשלווה של המקום הניכרת בנוף ובהתנהגותם ועל פניהם של האנשים. אפילו במדורי העסקים מופיעה הפילוסופיה הבודהיסטית כקו מנחה. נראה שאף אחד לא ממהר לשום מקום גם באזורים ההומים ביותר של קולומבו, העיר שמהווה את הלב הכלכלי והמדיני במדינה (למרות שאינה הבירה הרשמית, שהועברה לקוטה ב-1982). אפילו היתושים פה איטיים למדי במעופם ואני משכימה בקלות יחסית להרגם בטרם יקומו לשתות את דמי (צעד מאוד לא בודהיסטי מצדי - בכל הנוגע ליתושים אני מאמצת את הגישה היהודית). תושבי האי חייכנים, שקטים וחביבים, הן כלפי התייר והן זה לזה. הדבר בולט במיוחד אל מול הוויברציות התוססות עד מאוד של השכנים מלמעלה. סרי לנקה היא במובנים רבים חלק בלתי נפרד מתת היבשת ההודית ותרבותה הצבעונית והעשירה, ומאז ומתמיד נתונה להשפעתה, אך עם זאת, הניתוק הגיאוגרפי ומעמדו המרכזי של הבודהיזם הביאו ליצירת תרבות ומסורת ייחודית העומדת בפני עצמה. הקצב, הניקיון והשמירה על הטבע הם חלק מהמאפיינים הניכרים בשטח. על הרקע הזה כמעט קשה להאמין שהאי הירוק, המקסים והשלו היווה את הזירה לסכסוך עקוב מדם, שהגיע רק לאחרונה לסיומו המיוחל בהפעלת כוח רב ועל רקע טענות קשות על פגיעה בזכויות אדם ובערכי הדמוקרטיה, ושכאן הומצא טרור המחבלים המתאבדים.
עכשיו העתיד נראה מבטיח. תקציב הביטחון שהתפנה מושקע כעת בפרויקטים רבים ושונים של פיתוח. גם התיירות מתחילה לשגשג, אם כי היא עדיין אינה מפותחת דיה כדי שזרם התיירים ישטוף עמו את הייחודיות, הפשטות והאותנטיות של מדינת האי, והיא נותרה כמעט בלתי נגועה. שטחו הלא גדול של האי מאפשר טיול ממצה בזמן קצר יחסית, והוא מהווה יעד שונה ומרתק עבור התייר המערבי, ללא החלקים הפחות נעימים שמלווים לעתים קרובות את ההלם התרבותי של המבקר לראשונה במזרח, בפרט בתת היבשת ההודית. המציאות החברתית והדתית מורכבת ומרתקת, והדבר בא לידי ביטוי במקדשים הינדואים צבעוניים ועתירי פרטים, כנסיות מרשימות מהתקופה הקולוניאלית, מסגדים ואינספור סטופות בודהיסטיות בוהקות. מנגד בולטת הפשטות והצניעות באורחות חייהם של בני המקום, שרובם מתגוררים באזורים כפריים. לתייר תנאי הטיול נוחים, וישנם מלונות מפנקים עד מאוד במחירים שעדיין נגישים למדי. מזג האוויר הנוח לטיול לאורך כל השנה, אוכלוסיית בעלי החיים המגוונת והצמחייה העשירה מהווים גם הם גורם משיכה, והחיוך על פני האנשים תורם לאווירה הנעימה. החופים בתוליים ויפהפיים ונופי האזור ההררי שבמרכז האי עוצרי נשימה. את החגיגה הוויזואלית מעשירות נגיעות מלאות חיים של צבע, בדמות פירות טרופיים, שמלות פרחוניות של נשות האי והסארונג המשובץ של הגברים, וצבעי דגל הבודהיזם הבין לאומי הקורצים מכל פינה, מזכירים לנו את הפוטנציאל הרוחני הטמון באדם.
והנשיא ראג'הפקשה? נראה כי בינתיים הוא נהנה בהחלט מהקרדיט על סיום המלחמה, אך בעיתות שלום מידת סבלנותו של הציבור לשחיתות ושאר רעות חולות של מנהיגיו נוטה לרדת. אולי בגלל זה הוא מקפיד כל כך שלא נוכל לשכוח את פרצופו.
התפרסם במדור תיירות של YNET
