טנזניה צילום: גלעד פלש

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

באזור ימת הסודה אגם אייאסי בצפון-טנזניה חיים כ-1,750-700 בני ובנות הדזא (הדזאבה, הדזאפי) החיים כמו בתקופת האבן, כ-10,000 שנים לפני זמננו, ונחשבים כציידים הלקטים האולטימטיביים. הם רק אחת מכ-1,500 חברות דומות שנותרו בעולם דוגמת אבוריג'ינים (אוסטרליה) ובגיניאה החדשה, אינואיטים, אינדיאנים, פיגמים, נדורובו ובושמנים, אך נחקרו לעומק יותר מהאחרות, וכל השנים באותו השטח, כ-4,000 קמ"ר מסביב לאגם ובקרבת העיירה מנגולה שמקורות מים מתוקים בקרבתה. ההדזא מסתפקים בשוטטות משני צדי האגם בכ-3,000 קמ"ר.

טיולים מומלצים לטנזניה מבית אקו טיולי שטח:

הצטרפו לטיול לטנזניה – ספארי המלטות עם אקו טיולי שטח >>>

צאו לטיול משפחות לטנזניה בטיסות סדירות עם אקו טיולי שטח >>>

צאו לטיול משפחות לטנזניה בטיסות ישירות עם אקו טיולי שטח >>>

רעב בגלל מחסור במזון, בגלל שנות בצורת רצופות, משפיעים לרעה על שלוות חייהם ואורח חייהם. מספרם כנראה בירידה מתמדת בעיקר בגין פחות גשם לאחרונה וירידה גדולה במספר הניצודים המשמשים למאכל. ב-1925 לא היססו בני הדטוגה לתקוף ולהרוג אותם, בטענה שגנבו מהם עיזים ומאז מתעוררים ביניהם לעתים קונפליקטים אלימים גם בראשית המאה ה-21. הדטוגה טענו נגדם שהרגו להם פרות, ולא היססו לירות בהם למוות שוב. נשות הדזא חוששות לצאת ללקט בגלל הדטוגה עד היום. ב-1930 חוו את המאסאים האלימים בקרבתם, וזכרו היטב את המגיפה שהתחוללה באזור באותה שנה. מגיפת דבר הבקר השפיעה קטלנית על חברות הרועים שאיבדו את בקרם. המגיפה שארעה בשלהי המאה ה-19, בין 1901-1898, לא הוזכרה אצל ההדזא, אולי עדות לתוחלת החיים הקצרה שלהם במאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

כשלושה רבעים מהם החיים ממזרח לאגם מקבלים את התיירות ועמם אנו נפגשים, וכרבע מהם חיים ממערב לאגם והידע עליהם מועט. למרות שמעטים בעולם שמעו עליהם, הם נחקרים ברציפות בארץ ההדזא מאז שלהי המאה ה-19, המחקר הממושך ביותר על חברה קדומה שמתקיים בעולם. ממצאי המחקר האנתרופולוגי והגנטי עליהם רבים יותר ממה שמשערים, בעיקר ב-25 השנים האחרונות, ובאותן שיטות מחקר עקרוניות ששימשו את ראשוני החוקרים אודותיהם שהיו גרמנים ולאחר מכן בריטים. המידע הארכיאוזואולוגי עליהם מועט, אך במערב פארק שמורת הסרנגטי זוהו אתרים כאלה שטרם נחקרו.

שפתם, שפת ההדזאנה היא שפת קליקים שדוברים אותה בעולם כ-30 חברות אנוש (בעולם שרדו כ-7,000-5,000 שפות שונות). לעתים מכנים אותם בושמנים, אך זו טעות משתרשת משום שאין ביניהם לבושמנים קשר גנטי וגם מוצאם המדויק אינו ודאי. הבושמנים האמתיים מדרום היבשת יכלו להפוך להוטנטוטים (רועים) בעונות מסויימות, ולהיפך, מה שלא קרה להדזא שאינם מגדלים חיות-בית ומשק. משערים שבעבר הרחוק צדו אבותיהם הקדומים שפמנונים באגם קדום בערוץ אולדובאי, לא הרחק מהם, שם זוהו הומו הביליס (שמעולם לא עזב את אפריקה, יש על כך מחלוקת), הומו ארקטוס, פראנתרופוס בואייזי והומו סאפיינס מוקדם. מניחים שצאצאי האירופאים הקדומים זוהו לפי הדנ"א המיטוכונדיאלי (קו האם והבת) שהגיח מהציידים הלקטים הקדומים באפריקה, ולא מהאדם הניאנדרתלי.

ההדזא מתגוררים במחנות זמניים, ולאחר שהיגרו ממקום למקום, לעתים עד 9 פעמים בשנה, הם מסוגלים לבנות סוכות כתחליף לבקתות בתוך כשעה או בהדרגה במשך כל היום. מחנה זמני ממוצע מכיל כ-30-20 מהם, והמרחקים בין המחנות ידועים לכולם, כך שהם פועלים גם כ'רשתות חברתיות' ללא יכולת כפייה של מנהיגות על האחרים. בימות הגשמים הם מסתתרים במערות, בסלעי ענק (בולדרים) ובחללי עצי באובב, שם לעתים מולידה בת-הדזא את עוללה. בעונות היובש הם מסתפקים לעתים בשהייה מתחת חופת עצי שיטים, ולא בהכרח מקימים מחנה זמני מסודר.

לציד הם יוצאים לרוב בצמדים או לבדם בבוקר המוקדם או לעת ערב, לעתים במשך יומיים רצופים, כשהם מצוידים בחץ וקשת. אין ברשותם חניתות בניגוד לרועים כמו מאסאי השוכנים לא הרחק מהם. ההדזא מעדיפים לצוד ב-6-7 טיפוסי חצים שונים בעיקר כמה מיני ניצודים בינוניים וגדולים שהם: בבון (מועדף, לאחר קטל בבון, יש אומרים חמישה, יכול הצייד להתחתן), קודו בכיר, אימפלה, ג'ירפה (שהיום סמל לאומי בטנזניה) וזברה. פילים חדלו לצוד, לטענתם, משום שחציהם המורעלים אינם הורגים אותם. בתפריטם נכללים למעלה מ-900 פריטי מזון, ביניהם כ-45-50 מיני יונקים (מכ-70 המוכרים בסביבתם) ועד כ-170 מיני עופות (וציפורים). ניתן לחזות בכך בעיקר בקטל דיקדיקים, סנאי-קרקע וקופים קטנים או בקטל מזורז של עופות-קרקע וציפורים שהם מצליחים לפגוע בהן די בקלות. בתפריטם נכללים גם טורפים שלא הוזכרו בעבר, דוגמת אריה, נמר, גירית דבש, זבד אפריקאי, קרקל, צבועון, צבוע נקוד וצבוע מפוספס, שעל אחדים מהם דווחו לראשונה מדריכים ישראליים מחברת אקו. הם צדים תדיר את קופי הגלגו (Bushbaby), לעתים בשיטות דומות למנהגי הציד של שימפנזי-סוואנה בסנגל. בעבר וכיום, אוכלים בעיקר בשר-נא, או שלמדו לצלות את ניצודיהם באש המדורה שמציתים בקלות, או בעידוד החוקרים שציידו אותם במתנות כדי לזכות בתשומת-לבם. לציד עם תיירים הם יוצאים בחבורות של עד לכ-10 ציידים, ביניהם נערים וכלבים שמצטרפים אליהם (הכלבים אימצו אותם, שייכים לדטוגה), ולעתים נדירות ביותר הם מסכימים לתיירים לצאת עמם לצוד בבונים בעצי הלינה שלהם, ולשם כך מתקבצים בחבורה, ובעיקר בלילות חשוכים. עוד בתפריטם כ-6 מיני פטריות, 7 עצי פרי-ענבה דוגמת פיקוסים, 9 מיני צמחים רעלניים המשמשים לחציהם דוגמת האדניום (ורד המדבר), 15 מיני שורשים ופקעות, 18 מיני גרגרים/ענבות, ביניהם הסלוודורה הפרסית הידועה במקומותינו, 24 מיני עשבוניים ואחרים וכ-60 מיני עצים ושיחים בולטים. כמו כן הם מלקטים דבש מקני 7 מיני דבורים, שתיים (או יותר) שאינן עוקצות.

שימוש ראשוני בטכנולוגיות (שימוש והכנת כלים) בא לידי ביטוי בפטישי-אבן, מקלות-חפירה, מנעלי-עור, נדן וחגורות-עור, קשת וחצים, גרזני-עץ, הכנת-סלים, טוויה, וכיוצא באלו, אך הם אינם מכירים את הברזל המשמש עבורם כראשי חצים שמכינים הדטוגה או בני בנטו. לשם כך פיתחו סחר-מכר עם שכניהם (מכירת פרוות נמר, פיתונים שאינם ניזונים מהם וכו'), בעיקר עם האיסאנזו דוברי שפת הבנטו. כמו כן הם באים במגע עם הדטוגה, האיראקווה והסוקומה.
המחקר עליהם עודנו בעיצומו, נכון להיום בעיקר בראיונות ואיסוף כ-40 סיפורי פולקלור ואגדות המעידים על חכמה יתרה, פקחות וידע אתנוזואולוגי ואתנובוטני מרתק. כן נחקרים קיומם של קשרי גומלין מונוגמיים, נישואין (אין חגיגה מיוחדת) וגירושין, ולאחרונה רשתות חברתיות. ההדזא-הדזאבה (Hadza-Hadzabe) עליזים, נעימים, משועשעים ממעשיהם, תרבותם החומרית ואורח חייהם המסורתי, נחשבים שוחרי-שלום אמתיים ואינם משלמים מסים. ניסיונות-עבר להפכם לחקלאים מאז 1929 עד לאחר עצמאות טנזניה בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 נכשלו, אך יש ביניהם שלומדים בבתי ספר שהוקמו בקרבתם. במשך היום הגברים והילדים שוהים במעגלים נפרדים מהנשים והילדות ועוסקים בעיקר בטיפול בכלי-נשקם, ובעישון טבק ומריחואנה במקטרות-אבן או בסיגריות מודרניות. הנשים הן המלקטות העיקריות של פקעות וצדות בעלי-חיים קטנים עד מכרסמים לעתים רחוקות. לאחר רדת החשכה נפגשים הגברים והנשים, אך פעילים גם בלילה לאור המדורה המתמדת ומבשלים. בטקסיהם הייחודיים לא זכו ליטול חלק אפילו טובי החוקרים שמתחקים אחריהם מקרוב.
לאחרונה, הושלם עליהם על-ידי המחבר ספר-עיון מדעי מקיף שבו תקציר מפורט, הקדמה, 22 פרקים ורשימת מקורות מקיפה. הספר, אנתרופולוגי במהותו וחלוצי בתחומיו הבוטניים והזואולוגיים, עוסק בנושאים של אבולוציה תרבותית, חברתית וטכנולוגית, שמתחילה קרוב לעולם וצמוד לטבע ולבעלי חיים. ספר זה מתעמק בחברת ציידים-לקטים, אולי הקדומה ביותר בעולם, בהשוואה לחברות אחרות, והוא הראשון מסוגו בישראל בשפה העברית העוסק בהרחבה ולעומק בתרבות כלשהי של ציידים-לקטים. חוקרים אחדים סבורים שיש לעזוב אותם לנפשם, אך בהתחשב בתיירות האקולוגית והתרבותית הגואה, והכספים הרבים המגיעים אליהם, לרבות השפעת המחקר המתמשך השנוי במחלוקת, עתידם מעורפל, בין השאר בגלל בעיות שכרות. הספר שנשלח להוצאת ספרים לשיפוט, יפורסם, כך אנו מקווים, בחודשים הקרובים.

 

עוד באתר - טיול לטנזניה עם אקו טיולי שטח

טיולים הקשורים למאמר