דת הוודו היא אחד האלמנטים החשובים בתרבויות המקומיות של האזור. היא מושרשת היטב בהיסטוריה של המקום ואף השפיעה עליה בנקודות זמן מסוימות. היא שנויה במחלוקת, התדמית שלה שלילית לעתים, ובקרב חוגים מסוימים, בעיקר נוצרים אדוקים, יש שיתפסו אותה כדבר אפל. כיצד דת הוודו האפריקאית הגיעה לאזור, עד כמה היא נוכחת, וכיצד המקומיים תופסים אותה?
דת הוודו של הקאריביים היא דת סינקרטית שהתפתחה בתקופת האימפריה הספרדית. היא משלבת אלמנטים ממערב ומרכז אפריקה, וכן מהנצרות הקתולית. אלה מתבטאים בעיקר ברוחות השונות. בוודו של האיים הקאריביים, רוחות הפון והאווה האפריקאיים מוזגו עם הקדושים הקתולים. בדת הוודו של הרפובליקה הדומיניקית, קיימות גם רוחות אינדיאניות מקומיות, רוחות הטאינה, תרומתם של האוכלוסייה האינדיאנית המקומית שחיה במקום טרם הגעתם של העבדים מאפריקה.
הסיבה למיזוג היתה הצורך של המאמינים להסוות את דתם מול הקולוניאליסטים, וכן להשיג לגיטימציה בעיני הנוצרים, בנסיבות שיפורטו בהמשך. להמחשה, אנייסה פיה, אלת האהבה והאושר, מוזגה עם הקדושה אנה. בליה בלקן, אלת הצדק וההגנה משדים, מוזגה עם המלאך מיכאל.
כוהני הוודו קרויים 'קבלוס', או 'פאפא בוקוס', או 'פאפא לואה' ו'מאמה לואה' במקרה של נשים. תואר כזה מושג לאחר תהליך חניכה, ששיאו נמשך בין 3 ל-9 ימים, וכן שירות עבור הקהילה. דת הוודו של הרפובליקה הדומיניקנית דומה פחות או יותר לזו של האיטי, עם כמה הבדלים קטנים. ברפובליקה הדומיניקנית החוקים פחות נוקשים, ודוקטרינה או טקסים מוגדרים כמעט ולא קיימים. האופן שבו הקבאלוס מנהלים את הטקסים והדרך שבה הרוחות משתלטות על האדם משתנה מטקס לטקס ומכהן לכהן. בהאיטי לעומת זאת, יש מבנה מוגדר ומוקפד לדת ולטקסים. טקס יכול להימשך שעות רבות, אפילו כל הלילה. הטקסט כולל שירים בצרפתית, קריאולית ושפת תפילות מקומית, לכל האלים האפריקאיים והאירופאיים. לפי האמונה, האלים באים לבקר בטקס בזמן שהמתפללים שרים, משתלטים על גופם ומדברים ופועלים דרכם. הטקס ארוך ויכול להימשך כל הלילה עד שהמשתתפים מסיימים לשיר לאחרון האלים. לפי האמונה, אדם שסוגד לאלים באדיקות ומקפיד על מנחות וטקסים, יקבל את עזרתם של האלים. אם המאמינים יתעלמו מהאלים, התוצאה תהיה חולי, כשל בתבואה, מותם של קרובים ואירועים אחרים הנוגעים לחוסר מזל. הטקסים כוללים לעתים קורבנות, מתוך האמונה שבשר ודם הם מהות החיים והחיוניות, והקרבתם תחדש את אנרגית האלים. בדת הוודו מאמינים בסוג של בורא עולם, בונדייה. הוא אינו מתערב בענייניהם של בני האדם, ולכן המאמינים סוגדים לרוחות אשר יש לטפח עמן מערכת יחסים אישית דרך הקרבת מנחות, בניית מקדשים פרטיים, והשתתפות בטקסים של מוסיקה, ריקוד ודיבוק.
חלקה של דת הוודו בהיסטוריה של המקום
מקורותיה של דת הוודו הם במערב ומרכז אפריקה, והיא הגיעה האיטי והרפובליקה הדומיניקנית דרך העבדים. עם עזיבתם את מולדתם, דתם דוכאה בכוח על ידי אדוניהם, והעבדים נאלצו להמיר דתם לנצרות. למרות כל המאמצים של אדוניהם, דת הוודו לא נעלמה. כיום, למרות שכל הכנסיות הפרוטסטנטיות באזור מגנות את השילוב בין פולחני וודו לנצרות, כחצי מהתושבים משלבים את דתם עם אלמנטים של וודו, ורוב המאמינים הולכים לכנסייה ואינם רואים סתירה בין שתי האמונות.
טקס הוודו המשמעותי ביותר בהיסטוריה של האיטי היה זה של אוגוסט 1791, בערב מרד העבדים. במהלך הטקס, רוחה של אזילי דנטור השתלטה על הכוהנת, וכל הנוכחים נשבעו להילחם למען החופש. חלק ממנהיגי אותו המרד שימשו גם כמנהיגים רוחניים וקישרו בין דת הוודו לפעילות פוליטית. ב- 1804, האיטי סוף סוף קיבלה את עצמאותה, והיתה המדינה הראשונה אחרי ארצות הברית שקיבלה עצמאות מאירופה. המדינה החדשה נתקלה בעוינות רבה וחרמות מצד מדינות העולם. כדי להתקרב לאירופה, מנהיגי המדינה החדשה שאפו להתנתק מדת הוודו ולהציג את עצמם כצרפתים וקתולים מין השורה. מסיבה זו, הממשלה החליטה ב- 1835 להוציא את הוודו מחוץ לחוק, ומאמיני וודו יצרו קהילות סודיות, שהורכבו בעיקר מאיכרים קשי יום שבקשו הגנה מהאליטות. האיסורים השונים על דת הוודו הוסרו במאה ה-20. בהדרגה, דת הוודו הואדרה ומאוחר יותר שימשה לצרכים פוליטיים. הנשיא הדיקטטור לשעבר, פנסואה דובלייר, אפילו אילץ כמרי וודו באזורים הנידחים לקדם את האג'נדה שלו ולגרום למקומיים להאמין שיש לו כוחות על טבעיים.
