חיפוש באתר אקו
סרטון מהשטח
להנאתכם הפקנו סרטונים מקוריים שצילמו מדריכים ומטיילים במהלך טיולי אקו ברחבי העולם. צפו ותיהנ
לצפיה בערוץ אקו ב- YouTube
Skip Navigation Linksאקו טיולי שטח > מאמרים > טיול ליוון - לגלות את יוון

צור קשר למידע נוסף

טיול ליוון - לגלות את יוון

מאת: רמי סימסולו

טיול ליוון - לגלות את יוון
מי את ארץ ההרים והים, ארץ רבת פנים, ערש התרבות המערבית?

יוון הוא שמה העברי של היחידה המדינית בדרום מזרחה של אירופה, המקום בו הבלקן נושק לים האיגאי ולים התיכון. בספר ``בראשית`` בתנ``ך כתוב שיוון היה נכדו של נוח, אחד מארבעת בניו של יפת. בעולם המערבי ובמרבית העולם של היום קוראים לה GREECE, בעקבות הרומאים שקראו לה בלטינית גרקיה , על סמך אחד מהשבטים הראשונים שפגשו ביבשת היוונית – הגראקים. והערבים קראו לה א(ל)רום- על שם האימפריה הרומית המזרחית, היא ביזנטיון, שהשפה והתרבות היוונית היו המרכיב המרכזי באימפריית 1000 השנים הזו. אבל אחרי עצמאותם מהאימפריה העות`מאנית ב-1829, קוראים היוונים לעצמם לא זה ולא זה וגם לא זה אלא הלאס או הרפובליקה ההלנית. זאת, בעקבות אביהם הקדמון הלנוס, אבי כל השבטים היווניים בעת העתיקה, מהתקופה הקלאסית ועד ליצירת והפצת התרבות ההלניסטית , עבר היסטורי שהפך ערש התרבות המערבית, עבר מפואר אליו עורגים ונכספים היוונים של היום.

לבחירת מסלול ביוון לחצו כאן


יוון, על אייה הרבים והיבשת היוונית, היא פנינה אמיתית הנמצאת כאמור בקצה הבלקן ההררי ועל שפת ימים. 80% משטחה של יוון הוא הררי, עם פסגות רבות מעל 1000 ו- 1500 מ` מעל פני הים. שני רכסי הרים חוצים אותה מצפון מערב לדרום מזרח: האחד – רכס ההלינידים המערבי, הנקרא הרי הפינדוס בחלקו הצפוני ורכס הטאייגטוס בחלקו הדרומי, בפלופונסוס. השני- רכס ההלינידים המזרחי ובו ההרים פיליון ואוסה והמפורסם והגבוה מכולם – הר האולימפוס ( 2918 מ`), הוא מקום מושבם של 12 האלים האולימפיים, שליטיהם של בני האנוש. האזור, שעד היום הוא מועד לפעילות טקטונית, עבר תלאות גיאולוגיות רבות, שהביאו ליצירת קניונים עמוקים ועמקים נסתרים בין רכסי ההרים הגבוהים, כמו גם מפרצים רבים וחבויים בעיקר לחופי הים האגיאי. רעידות אדמה הן תופעה די שכיחה בחלק זה של אגן הים התיכון ורבים מן האיים של יוון הם הרים ששקעו בים בעקבות רעשי האדמה ופעולות השבירה הגיאולוגים ורק ראשיהם נותרו כאיים מעל פני המים.

ביוון כ-1430 איים, מהם מאוישים פחות מ-200. קו החוף היווני נמתח לאורך כ-15000 ק``מ (פי 50 מקו החוף בישראל וזהה לקו החוף של כל ארה``ב). לא פלא שהים מהווה מרכיב מרכזי בחיים ובתרבות היוונית מאז ועד היום. חצי האי הפלופונסי, האי הגדול כרתים וקבוצות האיים הקיקלאדים והדודקאנוסים הם בעלי אקלים ים תיכוני וכך גם צמחייתם.חלקיה הצפוניים של יוון, בעיקר בהרים, קרובים יותר לאקלים ולצמחייה האירופית. בהרים אלה- כגון בהר הפרנסוס, בהר הטרימפיסטוס ובהר חלמוס, ניתן למצוא אתרי סקי מודרניים, בעוד קו החוף המפורץ והארוך וכמובן האיים מספקים מגוון גדול של חופי רחצה ונופש. מכיוון שלמעלה משליש מ-11 מליון תושבי יוון מסתופפים בערים הגדולות (אתונה, סלוניקי ופטרס), הרי שבחלקים הכפריים אין אוכלוסיה רבה , מרביתה מבוגר והם משמרים את אורח החיים היווני הישן לעומת האמריקניזציה הגלובלית הקוסמת לצעירים שבערים הגדולות.

הנופים הקסומים של חלקי היבשת היוונית ואייה אוצרים אתרים היסטוריים מרתקים, בהם התהוו יסודותיה של התרבות המערבית של היום. זוהי מורשת היסטורית עולמית מימי יוון הקלאסית (מאה חמישית לפנ``הס) ודרך הציביליזציה ההלניסטית (מאה שלישית לפני הספירה- אנטיוכוס ויהודה המכבי וחג החנוכה). ממנה - דרך התרבות הרומית שאימצה לחלוטין את התרבות היוונית (מאה שנייה לפנה``ס- מאה רביעית לספירה) ובכלל זה את הדת היוונית מרובת האלים ועד תרבות האימפריה הביזנטית שהתרבות היוונית הייתה מרכזה ( מאה חמישית לספירה עד כיבוש קונסנטינופוליס על ידי העות`מאנים ב-1453).

טיול ביוון של היום הוא לא רק מפגש עם הנופים המרהיבים ועברה העשיר שלה. טיול ביוון ובעיקר בחלקיה הכפריים ההרריים הוא מפגש עם אנשים לבביים ומזמיני אורחים, המדברים בהתלהבות ובקול רם, אנשים חמים ... ומאד דומים לנו בהתנהגותם. אנשים אלה מחפשים לשמוח בכל הזדמנות וזאת כדי להתגבר לעיתים על משקעי העבר הקשים שהותירו צלקות לא מעטות בקרב היוונים בתקופה המודרנית ומאידך חולמים בנוסטלגיה על ימי הפאר של יוון בעבר הרחוק. אלא שהמציאות של היום , כמו מאז קבלת העצמאות והשחרור מעול הכיבוש התורכי- מוסלמי של האימפריה העות`מאנית, שונה מאד מחלום ``הרעיון הגדול`` (ה-``מגאלה אידאה``) של החזרה לימי הזוהר של יוון האימפריאלית. בעולם המודרני, בו שולטות המעצמות הגדולות מאז המאה ה-19, דרך מלחמות העולם והמלחמה הקרה במאה ה-20 והגלובליזציה של המאה ה-21, בעולם הזה יוון איננה עוד אימפריה.

במציאות הזו בחרה יוון להיות חלק מהאיחוד האירופי, שאל שורותיו היא התקבלה ב-1981. עם הכנסת האירו כמטבע של מדינות האיחוד בשנת 2000 הצטרפה גם יוון לתהליך והדרכמה הישנה פינתה את הבמה לטובת המטבע האירופאי החדש. תמורת הרצון המציאותי להשתלב באירופה, להתפרנס ולחיות ברמת חיים אירופאית נאלצים היוונים לוותר על החלום המסורתי ההיסטורי. אבל זה לא בא להם בקלות. ועל הקושי הזה, כמו גם על הצלקות שהותירו ``אסון סמירנה `` (1923), מלחמת האזרחים ( 1944-1949), השלטון הדיקטטורי של חונטת הקולונלים (1967-1974) וצלקות נוספות, על כל אלה מתגברים היוונים בשמחה פשוטה ומכל הלב, עם האוזו והרצינה והציפורו ועל ידם כמה מזטים, בליווי הבוזוקי והגיטרה ומוסיקת הרמבטיקה והריקודים היווניים. ואתם מוזמנים להיסחף למערבולת הזו בחפץ לב .

וכך כתב הסופר האמריקאי הנודע הנרי מילר בנובלה במפורסמת שלו ``הענק ממארוסי``: `` מיד עם תחילת השיחה גיליתי כי היוונים הם עם נלהב, סקרן ומלא תשוקה. תשוקה... אך לא רק תשוקה, אלא גם סתירות, בלבול ומבוכה- את כל הסגולות האנושיות יקרות הערך הללו גיליתי מחדש והוקרתי שוב...וגם נדיבות הלב. התאהבתי מיד ביוון וביוונים, עוד לפני ששזפה עיני את הארץ עצמה``. גם אתם מוזמנים להתאהב ביוון.

לבחירת מסלולים נוספים לטיול ביוון לחצו כאן

חלק ראשון - כי מצפון ייפתח המסע

את האודיסיאה שלנו ברחבי יוון נפתח בצפון המדינה- בתסלוניקי( Thessaloniki), הקרויה על שמה של אחותו של אלכסנדר מוקדון- תסלוניקה. העיר עצמה היא בירת חבל מקדוניה היווני ( ואבוי למדינה השכנה מצפון אם תשתמש בשם מקדוניה....).

יוון בגבולותיה כיום (שהתגבשו ב``פרוסות`` מאז העצמאות ב-1829 ולא בבת אחת) מחולקת ל-13 מחוזות. חבל הארץ הגדול ביותר בצפון המדינה הוא חבל מקדוניה ``המאכלס`` שלושה מחוזות- מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה, מחוז מרכז מקדוניה ומחוז מערב מקדוניה. חבל ארץ יווני תלת מחוזי זה הוא דרום מקדוניה ההיסטורית. מקדוניה נקרעה מ``האיש החולה שעל יד הבוספורוס`` בעקבות מלחמות הבלקן (1912-1913) וחולקה בין יוון לבין יוגוסלביה, עד שזו נתפרקה ב-1991 וצפון מקדוניה ההיסטורית הפך למדינה עצמאית בשם הרפובליקה האקס יוגוסלבית של מקדוניה ( FYRUM). כשהשכנה הזו מצפון קוראת לעצמה בקיצור מקדוניה או שהיא משתמשת בסמל בית המלוכה של פיליפוס השני ובנו אלכסנדר הגדול (שמש של זהב עם 16 קרניים) – היוונים מקבלים עצבים!

אנו נוחתים בשדה התעופה הבינלאומי של סלוניקי ופותחים את טיולנו במחוז מרכז מקדוניה, בעיר סלוניקי- העיר השנייה בגודלה ביוון אחרי אתונה וכה שונה ממנה. אך גם אפשר לצאת משדה התעופה מזרחה ולחצות את חצי האי חלקידיקי עד העיר הקטנה קאבאלה (Kavala). זוהי עיר יפה וקומפקטית, עם נמל שוקק חיים. מאז המאה ה-16 ועד 1912 הייתה זו עיר תורכית תוססת. זוהי עיר הולדתו של מוחמד עלי, בנו של סוחר אלבני שהפך לימים למשנה לסולטאן ולמושל הוילאית הגדול באימפריה העות`מאנית- מצרים. שם הפך מוחמד עלי לשליט כה חזק עד שמרד באדוניו מקושטא וניהל את מצרים כישות עצמאית. לימים ,יחד עם בנו אבראהים פאשא, כבש וניהל את ארץ ישראל ושלט גם בה במחצית הראשונה של המאה ה-19. לכיבוש מצרי זה הייתה השפעה לא קטנה על חדירת המעצמות המערביות לארץ ישראל ולהתפתחות הארץ בכלל ולתשתית להתפתחות מפעל ההתיישבות היהודי בארץ לקראת סוף המאה.

בעיר העתיקה של קאבאלה, ברובע פאנאגיה, ברחוב המוביל אל ביתו של מוחמד עלי, ניתן לראות את האימרט המרשים שהוא בנה כבית מחסה לדרווישים המוסלמים של העיר. כל הרובע העתיק משובץ בתים בארכיטקטורה עות`מאנית יפה. בקו הרקיע של העיר בולטים שרידי הקסטרו עצום המימדים  (מבצר מימי הביזנטים) ובעיקר אמת המים הגדולה והמרשימה, שהובילה מים ממעיינות מצפון אל תוך העיר. אמת מים זו נבנתה על ידי הסולטאן סולימאן המפואר, זה שגם בנה את חומות ירושלים העתיקה שלנו. בערב מומלץ ללכת אל הטברנות שבנמל הדיג של קאבאלה. ללקק את האצבעות!

בבוקר מפליגים במעבורת מקאבאלה אל אי האזמרגד- האי ת`אסוס (Thassos). זהו האי הצפוני ביותר בים האגיאי, הריו מכוסים ביערות ירוקים ומפרציו צבועים בגוון הטורקיז. העיירה הראשית היא ת`אסוס ששווה סיור רגלי ואח``כ מומלץ להקיף את האי הקטן בסיבוב מעגלי עם כמה עצירות, כמו למשל באליקי (Aliki, כשמה של זמרת ושחקנית קולנוע יוונית אהובה משנות ה-60). זהו כפרון קטן , לידו מחצבות שיש מרשימות מימי הרומאים ובעיקר מפרץ תכול וצלול עם 3-4 טברנות על המים. נפלא! אח``כ חוזרים למעבורת בתאסוס ומפליגים חזרה לקאבאלה.

מקאבאלה ממשיכים מערבה ואחרי 20 ק``מ מגיעים לעיר הרומית פיליפי (Philipi). כאן התרחש הקרב המפורסם בין אנטוניוס ואוקטבינוס נגד רוצחי יוליוס קיסר קסיוס וברוטוס (אח``כ ילחמו אנטוניוס עם קליאופטרה נגד אוקטבינוס, האחרון ינצח בקרב אקטיום (גם זה ביוון) בשנת 31 לפנה``ס ואוקטבינוס יהפוך לקיסר הראשון ויקרא אוגוסטוס = ``המפואר``). כמה מאות שנים מאוחר יותר יגיע לכאן פאולוס להפיץ את בשורת הדת החדשה- הנצרות וייאסר כאן. המקום פנינה ארכיאולוגית עם בתי ציבור רבים (כולל בית שימוש ציבורי שלם לחלוטין ).

ממשיכים לסלוניקי וחוצים שוב את חלקידיקי, הפעם ממזרח למערב. שלוש ``אצבעות`` לו לחצי אי זה: ``האצבע`` המזרחית היא ``האצבע`` של הר אתוס ( Athos)- ההר הקדוש שעליו עשרות מנזרים אורתודוקסים מרשימים. מזה מאות שנים האזור הוא אקס טריטוריאלי הנשלט על ידי הכנסייה היוונית אורתודוקסית ואתה זקוק לוויזה מיוחדת להיכנס לטריטוריה אוטונומית זו. עד היום הכניסה לנשים אסורה! ניתן להקיף את ``האצבע`` בשיוט ( חייבים להיות מרוחקים לפחות 500 מ` מהחוף) ועדיין ניתן להתרשם מהמנזרים המרשימים (חוץ בלבד). שתי ``האצבעות`` האחרות הן קסנדרה ( KASANDRA) וסיטונה (SYTHONA), שהן אזורי הקיט של הסלוניקאים בקיץ.

סלוניקי, היא תסלוניקי או סלוניכה, העיר השנייה בגודלה ביוון, בירת הצפון בה מתגוררים למעלה ממיליון נפש. העיר קרויה על שם אחותו של אלכסנדר מוקדון – ת`סלוניקה ויסד אותה , לכבודה, בעלה קסנדרוס, שהיה אחד משרי צבאו הבכירים של אלכסנדר הגדול. בימי השלטון הרומי התפתחה סלוניקי לעיר גדולה, בעיקר תודות לדרך הצבאית והמסחרית הראשית בין רומא לביזנטיון שעברה בה- ויה אגנטיה. עד היום ניתן למצוא בעיר את שרידי הדרך העתיקה, כמו גם אתרים ארכיאולוגים מרשימים מהתקופה הרומית. בימי האימפריה הביזנטית התפתחה העיר עוד ועוד והייתה השנייה בגודלה ובתפארתה באימפריה, אחרי קונסטנטינופוליס. עם הנצרות שהפכה אז לדת האימפריה התמלאה העיר בכנסיות ביזנטיות מרשימות שחלקן קיים עד היום. סלוניכה היה שמה של העיר בימי האימפריה הביזנטית וכך מכנים אותה תושביה המקומיים עד היום.

כדאי להקדיש לעיר ולסביבותיה לפחות יומיים. בעיר עצמה, שהייתה עד 1912 עיר תורכית משגשת (וגם עיר הולדתו של אתא טורק- אבי האומה התורכית החדשה), פרחה במשך מאות שנים קהילה יהודית מפוארת. ``ירושלים של הבלקן`` קראו לה . וקהילה מפוארת זו של למעלה מ-70 אלף נפש נגדעה בשואה ב-19 משלוחים לתאי הגזים באוושוויץ (מרץ-אוגוסט 1943). בעיר מוזיאון יהודי לתולדות הקהילה לדורותיה ובית כנסת פעיל לקהילה הקטנה שחזרה לפעול בעיר. כמו כן בעיר אתרים ביזנטיים ועות`מאניים ראויים ואל תדלגו על ביקור ערב ברובע הנמל המתחדש – רובע לאד`אד`יקה ( Ladadika), על שלל מסעדותיו, בתי הקפה והמועדונים שבו. למחרת צאו מסלוניקי מערבה אל שרידי העיר פלה ( Pela), שהייתה בירתם (השנייה) של המוקדונים ובה נולד אלכסנדר הגדול. מה שנשתמר שם אלה פסיפסי רצפה מדהימים ביופיים, באתר הארכיאולוגי ובמוזיאון הקטן הצמוד לאתר. ממשיכים לעיר ווריה ( Veria), לביקור ברובע היהודי שבה, המכונה איש לא יודע למה – ברבוטה. משם כמה ק``מ דרומה לאתר המדהים ב-וורגינה ( Vergina), אתר הקבורה של המלך פיליפוס השני אביו של אלכסנדר הגדול וחלק מבני משפחתו, על החפצים המדהימים שנחשפו בתוך הקבר ומוצגים במקום בצורה מרתקת.

עתה נפנה למחוז מערב מקדוניה הלוקח אותנו מסלוניקי ועד לקצה הצפון מערבי של המדינה ולמפגש הגבולות עם FYRUM ו- ALBANIA. בדרכנו מערבה אנו עוברים בעיירה אדסה (Edessa), השווה עצירה בגלל המים הרבים החוצים את העיירה לשתיים ונופלים במפל מרהיב בקצה העיירה. אח``כ ממשיכים מערבה ומטפסים אל הכפר הקטן והמשומר להפליא – נימפאון ( Nimfeon). הכול בדרכים הרריות נפלאות עד שנגיע אל אגם יפה ולחופו המערבי עיר יפיפייה- קאסטוריה ( Kastoria), היושבת על חצי אי קטן החודר אל תוך האגם. קסטוריה המלאה בכנסיות ביזנטיות קטנות ומקושטות ובחנויות לפרוות, זכר להיותה מרכז ייצור הפרוות לכל אירופה בין המאה ה-18 למאה ה-20. לא פחות יפה היא הגדה הדרומית של העיר, עם הטיילת על שפת המים ועשרות הטברנות, בתי הקפה והמסעדות, חלקן בבתים מקדוניים טיפוסיים, המתמלאים בשעות הערב במאות תושבי העיר וסביבתה.

קסטוריה היא הבסיס שלנו לטיול אל הפינה הצפון מערבית של יוון שם, בגובה 935 מ` מעל פני הים, שוכן אגם פרספה הגדול ( Megalo Prespe).שטח האגם נחלק בין שלוש המדינות ועל החוף הדרומי שביוון שוכן הכפר פסאראדס ( Psarades, מילולית- דייגים). בשלוש הטברנות שיש ברחוב היחידי שבכפר, על גדת האגם, ניתן לאכול דגים טריים שזה עתה נישלו מן האגם וגם, בכמה אופני הכנה, את המאכל הנפוץ באזור זה – שעועית ( פאסולדה). אח``כ מטיילים רגלית בינות הבתים של הכפר, חלקם מלפני 150-200 שנה ובהם חיים כמו אז כ-100 תושבים בלבד. ניתן גם לארגן שייט באגם בסירות הדייגים בני המקום , אל מערות התבודדות של נזירים אורתודוקסים שנמלטו לאזור שכוח אל זה לפני 500 שנה , עם הכיבוש המוסלמי של יוון . מדרום לאגם פרספה הגדול נמצא אגם פרספה הקטן, כולו בשטח יוון. במרכזו אי קטן –. איוס אכיליוס (Agios Achilios) ועליו כפר אחד עם אותו השם ודרך גישה אחת (חוץ מסירות) והיא גשר צף באורך 800 מ`.

מקסטוריה אנו נוסעים דרומה ועוזבים את חבל מקדוניה היווני ונכנסים למחוז אפירוס. זהו המחוז ההררי ביותר ביוון, הגשום ביותר ולכן גם המיוער ביותר והעשיר ביותר במים , אך עד לשנים האחרונות והדרכים החדשות – המחוז שהיה המבודד ביותר משאר חלקי יוון מאז ימי קדם.

חבל אפירוס היה כבר בימי יוון העתיקה בשולי העולם הפאן הלני. יש היסטוריונים כתוקידידס שלא ראה בתושביו האפירוטים חלק מהשבטים היוונים ( ומי שלא היה יווני הוגדר כברברי, ב` בסגול, כלומר מי שאינו דובר יוונית ולכן שפתו אינה מובנת, לימים השתבשה המילה לברבארי- לא מפותח, לא מתורבת) ואחרים שהגדירו אותם כן כיוונים. ההגדרה הטובה ביותר היא שהשבטים שהתגוררו בעת העתיקה באפירוס היו קצת מזה וקצת מזה. הניתוק הגיאוגרפי והשייכות החלקית לעולם הפאן הלני הפכו את תושבי האזור ( שהגיע אז עד לדרומה של אלבניה של היום) לבדלנים ועצמאיים. מרכזו של האזור הייתה העיר יואנינה ( Ioanina). העיר הגיעה לכותרות לקראת סוף המאה ה-18 עת הייתה בירת מחוז אפירוס של האימפריה העות`מאנית ומקום מושבו של מושל ( פאשא) המחוז – עלי פאשא הידוע לשימצה, שכונה ``האריה מיואנינה``.

אך קודם שנגיע אל מושלה האלבני מן הכפר טפלנה שבדרום אלבניה, אנו חולפים בצפון מערב אפירוס, שאף הוא נושק לגבול האלבני של היום ( ושפעם היה חלק מחבל אפירוס , כולל מרבית דרום אלבניה של היום). לאזור הזה ממערב להרי הפינדוס קוראים ביוון אזור זגוריה, שפרושו המילולי הוא `` חבל הארץ מעבר להרים``. המילה זגוריה איננה ביוונית אלא ב-וולאכית, שפתם של הוולאכים, רועי הצאן הארומניטים, שהגיעו בימי האימפריה הרומית ועד ימי הביניים מאזור דאקיה ( רומניה) אל הרי הפינדוס. הם מתגוררים בכפרים ההרריים באזור זה של צפון יוון ,דרום אלבניה ומערב מקדוניה ועד היום יש בהם מרכיבים תרבותיים רומניים עתיקים, אם כי הם אינם מגדירים עצמם כמיעוט אתני נפרד.

באזור פראי זה קיימים נחלים של מי שלג שחרצו לעצמם קניונים מצוקיים באבן הגיר של הרי הפינדוס ( וגם מערות נטיפים). נהר הווידומאטיס (Voidomatis, מילולית-``עין השור``) נודע כנהר עם המים הצלולים ביותר באירופה ( על פי האיחוד האירופאי) וקניון הוויקוס הסמוך הוא הקניון העמוק ביותר באירופה (אליבא דספר השיאים של גיניס). נעצור בעיירה קוניצה ( Konitsa) ונחצה רגלית על גשר האבן, המכונה בטעות גשר תורכי, מעל נהר האאוס, אל גדתו הדרומית עטורת הדלבים. ניתן לטייל מעט לאורך הגדה וניתן להמשיך את הטיול הרגלי בטיפוס אל מנזר `` התהום`` היושב על מצוק כמעט אנכי של כ-500 מ` (!) מעל ערוץ הנחל. נוף מדהים! אח``כ נמשיך בטיולנו בין כפרי האבן של חבל זגוריה , סה``כ באזור 44 כפרים כשהבולטים שבהם הם פפיגו (הקטן והגדול), אריסטי, אנו פדינה, ויצה, צפלובו וכמובן מונודנדרי. כול הבתים בנויים אבן גיר , לכולם גגות עם רעפי צפחה טבעיים ורחובות ושבילים מרוצפים באבן וגשרי אבן אפירוטים בני מאות שנים.והכול טובל בירק ומשתלב באופן כה הרמוני עם הטבע העוטף את הכפרים המבודדים. ובהפסקת הצהריים/ערב חייבים לטעום את הספציליטה המקומי- טורופיטה ו/או חורטופיטה ו/או ספינקופיטה שזהו המאפה/פאיי/בורקס המקומי, ממולא גבינה או תרד או ירק כפרי טבעי משדה הבר הסמוך.

כאן גם התרחשו בשנת 1940 קרבות הבלימה המוצלחים של הצבא היווני והתושבים המקומיים נגד גייסות הצבא הפשיסטי של איטליה. אלה- שכבשו כמה חודשים קודם לכן בקלות רבה את אלבניה חשבו שיכבשו את יוון גם באותה קלילות, אך נהדפו על ידי הצבא היווני עד פאתי טירנה שבאלבניה. הפלישה הכושלת של האיטלקים באה אחרי שראש ממשלת יוון הגנרל מטאקסס העז לומר ``לא`` לאולטימטום שנתן לו מוסוליני להיכנע ( ולא שיער בנפשו שהיוונים יעזו לעמוד בדרכו). מאז חוגגים ביוון כל שנה, ב-28 באוקטובר, את החג הלאומי חג ה``לא`` (``אוכי`` ביוונית).

הגענו ליואנינה (שהמקומיים קוראים לה יאנינה) והיא לא פחות יפה מקסטוריה וקצת יותר גדולה וגם היא יושבת על שפת אגם – אגם פאמבוטיס. בין האגם לבין העיר העתיקה מוקפת החומות שבנה עלי פאשא יש טיילת יפיפה, עמוסת עצי דולב ענקיים ומתחתם עשרות בתי קפה בצד אחד ועשרות מסעדות דגים וטברנות וכמה חנויות מעולות לגלידות ולמתוקים ממשפחת השוקולדיים. בערב מתמלא המקום במאות מאות של מקומיים, מהם הרבה סטודנטים הלומדים בפקולטה לרפואה המקומית הידועה בכל יוון. חגיגה אמיתית. ובמעלה העיר העתיקה מוקפת החומות נמצא הקסטרו הביזנטי שבו בנה השודד מטפלנה את ארמון הפאשא שלו, לכשמינו אותו העות`מאנים למושל בסוף המאה ה-18. עלי פאשא היה אלבני מהכפר טפלנה שהחל את הקריירה שלו כשודד דרכים. ב``זכות`` אכזריותו הוא משך את עיני ``השער העליון`` בקושטא שהחליט למנותו מושל כל מחוז אפירוס על מנת שיביס את שאר השודדים. עלי פאשא הצליח מעל ומעבר, נודע באכזריותו, הרחיב את תחום שלטונו גם על מרבית הפלופונסוס וחלקים מתסאליה ומקדוניה והתנהל כמושל עצמאי שמרד בסמכותו של ``השער העליון``. סופו של האכזר שהבוסים שלו היו יותר אכזרים ממנו ובתרגיל הונאתי תפסוהו וכרתו את ראשו. אלא שהמרידה של עלי פאשא בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 הייתה בסמיכות ועם קשר לתחילת המרי של היוונים במשטר הכיבוש העות`מאני. זו החלה בכמה מקומות ביוון וליואנינה היה קשר להתקוממות במערב יוון ובעיקר במיסולונגי. ביאנינה עוד נספר את סיפור הקהילה היהודית בעיר והפגיעה הרעה של הצוררים הנאצים גם בקהילה זו ובית הכנסת העתיק שלה שניצל מהריסה בידי הכובש הנאצי בזכות עוז רוחו של ראש העיר היווני של יאנינה באותם ימים.

נעזוב את חבל אפירוס בנסיעה מזרחה אל ראש רכס הרי הפינדוס, נעבור במעבר ההרים קאטארה ( 1692 מ` מעל פני הים) ונרד אל עבר אזור מטאורה ( מילולית מיוונית- מטאור = תלוי באוויר). אלא שקודם שנגיע אל אזור ``המנזרים התלויים באוויר``, נעצור בכפר האלפיני מצובו (Metsovo , מילולית מוולאכית- כפר הדובים). זהו כפר מיוחד על תושביו המיוחדים, בתי העץ היפים על מרפסותיהן שכאילו גולפו ביד אדם, הגבינה המיוחדת שמייצרים בכפר, הפרלמנט של הזקנים בכיכר המרכזית של הכפר ופסל שני הדובים על יד הדולב הענק המסמן את מרכז הכפר בכיכר הראשית והיחידה. מצובו הוא המבוסס והיפה בכפרי הוולאכים שבאזור, שהם מיעוט שמגדיר את עצמו יווני לכל דבר, אך מנסה בשנים האחרונות להחיות את שפתו הוולאכית ומסורותיו הארומניוטיות. עתה אנחנו בדרך למחוז תסאליה, אל אזור מטאורה שאין שני לו.

עוד טיולים ביוון מאת חברת אקו טיולי שטח

חלק שני - מרכזה של יוון: מטאורה, הר הפיליון, אווריטניה שהיא ``שוויץ של יוון`` והאוראקל של דלפי

הדרך המתפתלת והיורדת ממרומי רכס הפינדוס מזרחה השאירה מאחוריה את יערות האורנים ואנו חולפים עתה בכביש המתפתל בין אלונים ומטעי פרי מעובדים, ביניהם כפרים קטנים עם גגות אדומים. עוד מעט אנו מגיעים לנקודת המפגש בין שיפולי רכס ההרים לבין המישור הענק - מישור תסאליה (המישור הגדול היחידי ביוון, אסם התבואה של המדינה). מישור זה היה פעם מזמן חלק מים תטיס הקדמון והרדוד שהתייבש והוא מושקה על ידי נהר הפיניוס האוסף את מימיו מהשלגים המפשירים שעל הפינדוס והולך מזרחה , עד לים האגיאי.

בנקודת המפגש בין סוף ההרים ותחילת המישור מתרוממים לפתע בגאון מספר `` עפרונות `` סלע ענקיים, זקופים ומתגרים אל מול השמים, כל אחת בגובה עשרות מטרים ואף יותר, כמעט אנכיים בקו ישר לקרקע. הכביש מתפתל מן הכפר קסטראקי (Kastraki) שבמישור אל בין הסלעים הענקיים ואז מתגלים בראשם של חלק מ``עפרונות האבן`` מספר מנזרים ביזנטיים עתיקים. המנזרים שוכנים בראש הסלע, כמו נזר בראש, בגובה עשרות מטרים מעל הקרקע ממנה ``צומח`` גוש הסלע הזקוף והמחודד. המנזרים נראים כאילו הם תלויים באוויר ומכיוון שביוונית המילה המתארת ``תלוי באוויר`` היא ``מטאור`` - הרי ששמו של כל האזור המדהים הזה של תופעת אדם וטבע יוצאי דופן הוא מטאורה.

עד לפני כמה עשרות שנים הייתה הדרך להגיע אל המנזרים, שהחלו להבנות במאה התשיעית לספירה, הייתה באמצעות סלסלה קלועה שהיו מרימים את תכולתה (נזיר או מצרכי מזון או חומרי בנייה) באמצעות גלגלת וחבלים. רק לא מזמן חצבו בסלע מדרגות אבן שאתה מטפס כמה מאות מהן עד שאתה מגיע לכניסה הצרה למנזר. כשאתה מגיע אל אחד מחמשת המנזרים שנותרו פעילים (מתוך כמה עשרות בעבר), אתה עומד נפעם לאור האוצרות האומנותיים שנשתמרו כל השנים במנזרים המבודדים ובעיקר בכנסיה הקיימת בכל אחד מהם (המנזרים הגיעו לשיא פריחתם במאות ה-14 וה-15 , עד הכיבוש העות`מאני – מוסלמי).

לאחר הביקור באחד או יותר מחמשת המנזרים ניתן לרדת ברכב, אך גם ברגל בשביל הנזירים בין הצוקים, אל העיר קאלאמבאקה ( Kalampaka) שלמרגלות הצוקים. העיר מתפרנסת היום בעיקר מהתיירים המגיעים מכל קצוות העולם כדי לחזות בפלא של מטאורה. רחובה הראשי מלא מסעדות ובתי קפה וטברנות בהם מגישים ממיטב המאכלים הבלקנים: כאן ניתן למצוא את המוסקה הטובה ביוון (לטעמי לפחות) יחד עם פסטיציו ( מקרוני עם בשר טחון האפויים בתנור) ובריאם (ירקות מבושלים ללא בשר) וימיסטה (פלפל ועגבניה ממולאים באורז). וזה הולך נהדר עם רצינה ( יין לבן שערבבו בו שרף אורנים) או ציפורו (סוג של אוזו אבל הרבה יותר חזק !) או בירה מקומית ושמה, איך לא, ``מיתוס``.

מקאלאמבאקה אנו חוצים את מישור תסאליה מזרחה עד לים האגאי.אנו מגיעים למחוז מגנסיה ובירתו – העיר וולוס ( Volos). זוהי עיר הנמל הרביעית בגודלה ביוון והיא ראויה לציון ולעצירה בה להפסקה קצרה משתי סיבות: האחת-וולוס המודרנית היא העיר קולכיס בעת העתיקה, העיר ממנה הפליגו הנסיך יאסון ו-50 הארגונאוטים הגיבורים שלו באוניתם המפורסמת ה``ארגו`` כדי לחפש ולהביא את גיזת הזהב. פסל של ``הארגו`` עומד בתחילת הטיילת שבאזור הנמל של העיר.הסיבה השנייה היא שדרת בתי הקפה והמסעדות שבטיילת - מקום טוב להפסקת קפה או גירוס בפיתה ( גירוס הוא השם של השווארמה ביוון) או אפילו ארוחה מלאה.

מוולוס מטפסים אל מרומי הר הפיליון. דרך מפותלת , בתחילה דרך מטעי הפרי ואח``כ במעלה היער, היער שעל פי המיתולוגיה היוונית חיו בו הקנטאורים – אותם חצאי אדם בפלג גופם העליון וחצאי סוס בפלג גופם התחתון. ומנהיג הקנטאוורוס (קנטאורים ביוונית) הוא כירון הזקן, היודע כה הרבה, שגידל גיבורים כאכילס ולימד את סודות צמחי המרפא את אסקלפיוס עד שזה הפך לאל הרפואה. ברחובות האבן הצרים (להולכי רגל בלבד) של הכפרים בראש ההר, כמו בכפר היפיפה מקריניצה, ימכרו לכם את כל עשבי המרפא והתיבול הגדלים טבעי ביערות הר הפיליון. וגם הרבה ריבות, מכל סוג כמעט מפירות המטעים שבמדרונות ההר. תנסו את ריבת הערמונים – אחלה טעם שבעולם ! ובקיץ המפרצים החבויים של הים האגאי, שממש צמודים למדרונות התלולים הנופלים בזווית חדה אל המים, הם מקומות אידיאלים לנופש נינוח. בחורף יש להיזהר מהשלג והקרח המכסים את ההר ואת הכבישים הצרים והמפותלים שבו. והנוף – הוא מדהים בכל עונה!

נרד חזרה לוולוס וממנה אל האוטוסטרדה סלוניקי – אתונה (A-1). נסע בה דרומה כ-70 ק``מ ונרד לכיוון העיר למיהLamia) ). נחצה את העיר התעשייתית בלי לעצור בדרכנו מערבה אל עבר קרפניסי (Karpenisi). קרפניסי היא בירת נפת אווריטניה שבמחוז מרכז יוון, אזור הקרוי בצדק ``שוויץ של יוון``. אחרי נסיעה קצרה במישור החקלאי הקטן העוטף את למיה אנו מתחילים לטפס על החלק הדרומי של הרי הפינדוס. כפרים קטנים וגם פונדק דרכים( חאני ביוונית מלשון חאן בערבית שהתגלגל לתורכית וממנו ליוונית המודרנית-הדמוטיקי), דרך מטעי פרי ואח``כ יער אורנים וכשנגיע לגובה 1000 מ` מעל פני הים נבחין גם ביערות האשוח. מדרום לקרפניסי כלוא עמק יפיפה בין הרים נישאים מכל הכיוונים. בלב העמק מתגלגל לו נהר הקרפניסיוטיס השוצף מי שלג שהפשירו מהשלגים שעל ההרים שמסביב ולשוליו כפרים יפיפיים ושלווים, טובלים בירק המרגיע. בנהר ובחוות דגים שלצידיו גדלים דגי טרוטה שלכשמתבלים אותם עם קצת שום, שמן זית ויין אדום, ומניחים על הגריל לכמה דקות ומגישים - זה פשוט תענוג צרוף! ראוי ללון לפחות שני לילות באזור ולטייל בנחת בין הכפרים ובתוכם, לבקר במנזר התלוי לו על צוק רם בשום מקום – מנזר פרוסוס (Proussos) ולטפס ברגל למערת פרטיזנים חבויה בין מפלים ויער עבות. ואם בלינות עסקינן הרי שניתן ללון במלונות העיירה קרפניסי וגם בעמק הולכים ומתרבים מקומות הלינה. אחד מהם ומיוחד הוא בית הארחה מסורתי של קוסטה ומריה בכפר קוריסחאדס ( Korishades). זהו כפר בתי אבן ועץ שנינטש בחלקו עוד מימי מלחמת האזרחים העקובה מדם. הזוג הנ``ל הפך חלק מהבתים הנטושים לחדרי מלון מיוחדים ויפים ובתוך נוף מדהים. באמצע הדרך בין קוריסחאדס למנזר פרוסוס מתערסל לו כפרון קטן, שגם אינו מופיע במרבית המפות ושמו גברוס ( Ggavros) ובכפר מסעדת דגי נהר מעולה –. מסעדת ``הפרסה`` ( ביוונית – ``טו פטאלו``).

בחוסר רצון בולט אנו עוזבים את אווריטניה ואת התחושה הנהדרת שהנוף משרה עליך, חוזרים לכביש והפעם נוסעים מזרחה ללמיה. הפיתולים אותם פיתולים אבל הפעם בירידה. מלמיה פונים דרומה לכיוון אתונה אולם מיד אחרי כ-20 ק``מ אנו עוזבים שוב את הכביש הראשי ומטפסים דרומה לכיוון דלפי ( Delphi). הפעם הדרך מטפסת על המדרונות של רכס הפרנסוס המפורסם – זהו ``האררט`` היווני בו נחתה תיבתו של נוח היווני- דיאוקליון, אחרי המבול שהנחית זאוס אבי האלים האולימפיים וחיסל את נתיניו בני האנוש. הנוף שוב חוזר להיות הררי ומיוער, בחלקים הגבוהים שוב נפגוש את עצי האשוח ובחורף ובאביב הכול כאן לבן כשלג. בהר פועל אתר הסקי המשוכלל והפופולרי ביותר ביוון ובקרב עשירי אתונה. כאן גם הסתובבו בימי קדם תשע המוזות, ידידותיו של האל אפולו – אל היופי והשמש והחוכמה הרציונאלית, שאל מקדשו בדלפי נגיע עוד מעט.

משיא הרכס אנו יורדים אל תצפית מדהימה על עמק מיליון הזיתים. אח``כ נרד עוד ובאמצע הגובה בין הרכס לבין המפרץ הקורינתי המבצבץ באופק, על ``מרפסת`` טופוגרפית ממנה נשקף נוף קדומים, שם נמצא האתר הארכיאולוגי של דלפי, מקום מקדשו של אפולו והאוראקל (מגדת העתידות) של אפולו. למעלה מ-1000 שנה, עד הפיכת הנצרות לדת המדינה באימפריה הרומית, הייתה דלפי מרכזו הדתי, הפוליטי, החברתי והתקשורתי של העולם הפאן הלני, מוקד עליה לרגל ומפגשים בכל הרמות. החפירות הארכיאולוגיות באתר, שפסק לפעול במאה החמישית לספירה , החלו בסוף המאה ה-19 ונמשכות עד היום ואומרים שעד כה נחשפו אולי 20% בלבד ממה שקבור תחת האדמה באתר.

דלפי אם כן הייתה טבורו של העולם היווני וההלניסטי. מסופר שכשרצה זאוס אבי האלים האולימפיים לדעת היכן מרכז העולם, הוא לקח שני נשרים ושחרר אחד בכל קצה של העולם. עפו הנשרים זה אל מול זה ובמקום שנפגשו, בדלפי, קבע זאוס את טבורו של העולם. את הנקודה המדויקת סימן זאוס בחרוט אבן, המכונה אומפולוס ( אבן האומפולוס המקורית שנתגלתה בחפירות באתר מוצבת במוזיאון של דלפי, הצמוד לאתר הארכיאולוגי ומומלץ מאד לבקר בו. באתר ממוקם העתק של אבן האומפולוס).

מקדשו של אפולו הפך במהירות למוקד עליה לרגל וזאת בין היתר בגלל כישורי האל היפה והחכם לנבא עתידות. ניבוי העתיד, בהתאם לשאלת בן האנוש, היה מתבצע על ידי העברת השאלה על ידי כוהני המקדש אל הכוהנת הגדולה (ושמה פית`יה). יש אומרים שזו ישבה במרתפו של המקדש, מעל חור באדמה ממנו היה בוקע גז, ככל הנראה גז הגורם להזיות. היא הייתה ממלמלת הברות לא ברורות אותם ``תרגמו`` הכוהנים לתשובה עמומה שבדרך כלל יכלה להשתמע לשתי פנים. אחד הפנים היה יכול תמיד להתאים למעשהו של האדם שעשה, על פי החלטתו האישית, לאחר שביקר אצל האוראקל מדלפי. ועל כך אמרו כבר חכמים מאיתנו כי הנבואה כידוע ניתנה לשוטים....... באתר גם תיאטרון וגם איצטדיון, כי בהמתנה של מאות ואלפי עולי הרגל במקום היה צריך לספק שעשועים גם לגוף וגם לנפש. בסמוך לאתר נמצאתהעיירה דלפי, שבה מספר בתי מלון ומסעדות, המרוכזים בשני רחובות לא ארוכים .

בסביבות דלפי שני אתרים מומלצים לביקור שניתן לבקר בהם גם בדרך אל/מדלפי. הראשון הוא כפר הרועים של ארחובה (Arahova). כפר הררי זה , שגם בו רחוב מרכזי אחד, מתמחה בשטיחי צמר מצמרם של הכבשים והעיזים של רועי המקום וגם גבינה מיוחדת למקום, גבינת הפורמאלה ( formeale). בתיו המגובבים של הכפר , על צלע ההר , יפים והרחוב הראשי הצר מתאים גם להפסקת קפה וגם אכילת הבורקס המקומי( חורטופיטה/טורופיטה). האתר השני, המרוחק כ-35 ק``מ דרומית מזרחית מדלפי הוא המנזר ( המבודד, איך לא?) על שם אוסיוס לוקאס (Ossios loukas). האטרקציה המרכזית במקום הם אולם הכניסה והאולם המרכזי של הכנסייה או יותר נכון הפסיפסים המרהיבים המכסים את קירותיהם. גם מי שלא אוהב אומנות ביזנטית הרי שזו , כאן, מרתקת כל מבקר.

מי שאצה לו דרכו יכול לצאת מדלפי מערבה, דרך העיירות ליוואדיה (Livadia ) ו-קאסטרו (Kastro ) אל האוטוסטרדה סלוניקי-אתונה. 111 ק``מ בדיוק ואתה בליבה של אתונה. אנו נשאיר את הביקור באתונה לטיול האחרון ועתה נפנה מדלפי דרומה לכיוון המפרץ הקורינתי. נעבור את העיירה איטאה (Itea) ומומלץ לעצור בכפר היפה הבא, גלקסידי (Galaxidi ). קפה קטן על שפת הים, בין הגברים (בלבד!!) המשחקים טבלה (שש-בש, מהמילה התורכית – ערבית טאולה). ואפשר להמשיך מערבה, בכביש היפה הנושק לשפת המפרץ הקורינתי, עד לכפר אנדיריו ( Andi rio ). משמו ניתן להבין שמולו, בגדה הדרומית של המפרץ , שוכן הכפר ריו (Rio), ובניהן מעבורת כל כמה דקות שאתה עולה עליה עם מכוניתך ובפחות מחצי שעה אתה בצד השני, בפלופונז. קצת אחרי האולימפידה שהתקיימה ב-2004 נחנך בין השתיים גשר על המים, אחד הגשרים הגדולים באירופה המחבר את צפון היבשת היוונית אל דרומה. עתה כבר לא זקוקים למעבורות, רק התשלום למעבר על הגשר די יקר. מריו ממשיכים דרומה, תוך עקיפת העיר הגדולה (השלישית בגודלה ביוון) פטרס (Patras ), אל העיר העיירה האולימפית אולימפיה (Olympia).

חלק שלישי - מאולימפיה דרך הפלופונסוס אל אתונה

ניתן להמשיך מגלקסידי רק עד המעגן של איוס ניקולאוס (Ag. Nikolaos ) ולחצות משם את המפרץ על גבי מעבורת אל העיירה אגיו ( Egio). מאגיו נוסעים מזרחה מספר לא רב של דקות אל העיירה דיאקופטו (Diakofto). משאירים את הרכב בחנייה של הרכבת ההררית המיוחדת היוצאת מהעיירה מעל הקניון העמוק של נהר הווראיקוס ( Voraiakos ). מסע מרתק ברכבת מיוחדת בערוץ מפותל עד לעיירת הסקי קאלאווריטה ( Kalavrita ). מקאלאווריטה, ממשיכים דרומה בנסיעה הררית, דרך כפרי ארקדיה המיוחדים עד לאולימפיה . כפר יפה כזה, האידיאלי לעצירת קפה או ארוחה , הוא הכפר לנגדיה ( Langadia) במרומי ההרים. משם ממשיכים מערבה עד אולימפיה.

אולימפיה של היום היא עיירה לא גדולה, בת רחוב ראשי אחד, ובו מרבית בתי המלון, המסעדות וחנויות הבגדים והמזכרות. כמעט כל העיירה מתפרנסת מהתיירות לאתר הארכיאולוגי של אולימפיה העתיקה (Arhea Olympia). האתר הארכיאולוגי והמוזיאון שלצידו מחיים לפניך את עולם ערי המדינה היוניות על תרבותם הקלאסית. באולימפיה החלו בשנת 776 לפנה``ס המשחקים האולימפיים , שנמשכו כ-1000 שנה (עד המאה החמישית לספירה) וחודשו באתונה בשנת 1896. עד היום מדליקים את הלפיד האולימפי באותה נקודה באתר באולימפיה, עדות לניצחון השלום על המלחמה והאחווה האנושית על השנאה! לא לוותר על הביקור במוזיאון הצמוד לאתר הארכיאולוגי המרשים.

למי שזמנו בידו מומלץ ``לקפוץ`` מאולימפיה לאי זקינטוס (Zakinthos), לפחות ליום מלא ולינה של לילה באי. את המעבורת לוקחים בעיירה קיליני (Kilini) שממערב לאולימפיה והשיט אורך כשעה וחצי. העיר, כמו האי כולו, נשלטה שנים רבות על ידי הוונציאנים (שקראו לו ``פרח המזרח``) והבתים בסגנון ובצבעים איטלקיים. ניתן (ורצוי) לצאת לסיבוב היקפי של האי עם שתי עצירות ``חובה``: האחת לתצפית מעל שרידי אוניית המבריחים במפרץ הטורקיז המכונה ``מפרץ המבריחים``, המראה מדהים! השנייה- הגעה אל הכפר הצפוני ביותר באי, הכפר הקטן קורית`י (Korithi), ממנו מפליגים עם אחד הדייגים אל המערות הכחולות שבקצה הצפוני של האי. צבע המים במערות כחול יותר מהמערה הכחולה של קפרי ! לכשתחזרו מההפלגה (לא יותר משעה וחצי- שעתיים) אל תחמיצו את הטברנה שממול למעגן. רצפת בטון וסככת קש מעליה והדגים ישר מן המפרץ אל הגריל ולצלחת, תענוג אמיתי!

בהמשך יוצאים מאולימפיה דרומה, לאורך שפת הים, לנסיעה לא קצרה (שלוש שעות) עד לעיירה פילוס (Pilos). כאן, במפרץ הכמעט סגור הכניע בשנת 1827 הצי הבריטי את הצי העות`מאני (קרב נאבארינו) והמעצמות כפו על התורכים המוסלמים לתת עצמאות ליוונים הנוצרים. הפלאטיה (הכיכר המרכזית) של הכפר, על עצי הדולב הענקיים שלה, היא מקום מצוין להפסקת צהריים. לאחריה אפשר לנסוע 11 ק``מ דרומה אל מת`וני (Methoni). בקצה הכפר, על שפת הים, מצודה וונציאנית אדירה השווה ביקור. זו אחת מתחנות ההצטיידות והמנוחה של הצי הוונציאני ברחבי מזרח הים התיכון של הרפובליקה הימית של וונציה, ששלטה במזרח הים התיכון בין המאה ה-11 ועד המאה ה-17.

ממת`וני נחזור לפילוס וממנה מזרחה ואחרי כ-60 ק``מ וחציית כרמים של מיליוני עצי זית נגיע אל בירת הזיתים- קאלאמאטה (Kalamata). העיר עצמה היא עיר תעשייתית, אך הטיילת שלה, בה מספר בתי מלון ומסעדות ובתי קפה , הופכים אותה למקום טוב לחניית לילה. מקאלאמאטה ניתן להמשיך לספרטי הממוקמת בדיוק היכן שהייתה ספרטה העתיקה, אלא שמעיר המדינה הספרטנית לא נשאר שום זכר, בשתי דרכים: הראשונה, הקצרה, בכביש נוף מדהים ומתפתל החוצה את רכס הטאייגטוס ממערב למזרח ומגיע לספרטה אחרי כ-70 ק``מ של פיתולים ועוד פיתולים בכביש. הדרך השנייה, הארוכה, לוקחת אותנו לטיול בחבל ארץ מאד מיוחד ביוון- חבל מאני ( Mani). בתחילה יעבור הכביש לאורך שפת הים ומעליה, דרך עיירות חוף מקסימות כמו קארדאמילי, סטופה ולימאני. נקודת עצירה חובה לפני המשך הטיול בחבל מאני המיוחד היא מערת הנטיפים פירגוס דירו. המיוחד במערה זו, מעבר לנטיפיה היפים, היא העובדה שאתה מטייל בה בשיט בסירה. את המערה חצב לו לפני אי אילו שנים נהר תת קרקעי שחיפש מוצא לים ואז חדרו מי הים אל המערה.

המשך הביקור, דרומה, הוא בחבל מאני התחתון. חבל ארץ קודר וטרשי עם כפרי אבן מיוחדים. ייחודם במגדלים הרבים המתנשאים מעל בתי המגורים, ממש מנהטן בזעיר אנפין או סן ג`ימיניאנו אם תרצו. אלא שאין כאן שום דבר אמריקאי או איטלקי. אלה מגדלים מבוצרים בהם התגוננו המשפחות במסגרת מלחמות נקמת דם ארוכות שניהלו כאן תושבי הכפרים המבודדים והנוקשים הללו במשך עשרות בשנים.מומלץ להגיע לפחות עד הכפר וואתיה ( Vathia). מי שבחר בדרך הארוכה ישוב מוואת`יה וירולימאנס אל פירגוס דירו ועיירת המחוז אוראפולי וממנה אל כפר הדייגים גית`יון. לבטח תפגשו במרפסות הטברנות שלו תמנונים רבים התלויים לייבוש. עוד אתם לוגמים קפה קטן בהפסקה שעשיתם בדרככם אל ספרטה, נספר לכם שגית`יון היה הנמל של ספרטה העתיקה. המיתולוגיה היוונית מספרת שאל נמל זה הגיעו פאריס והלנה היפה בלילה הראשון אחרי שנמלטו מספרטה, תינו כאן את אהבתם בפעם הראשונה ומכאן הפליגו אל טרויה... וההמשך ידוע.

ספרטה של היום איננה עיר מעניינת אך היא מקום מצוין לחניית לילה ולביקור במיסטראס הסמוכה לה, לפני שממשיכים בדרך אל נאפפליון. 11 ק``מ מספרטה( בדרך לקאלאמאטה) , על צלע הר הטייגטוס יושבת עיר הרפאים הביזנטית- מיסטראס. אוצרות האומנות הביזנטית שנשארו בעיר שנבנתה במאה ה-13 ונהרסה עם הכיבוש התורכי ,שווים ביקור.

הדרך מספרטה , מזרחה, עוברת במישור לאקוניה. כאן, על יד המים שסיפק נהר האוורוטאס העסיקה האוליגרכיה הספרטנית את אלפי נתיניה- עבדיה החקלאים, בזמן שהמיעוט השליט הכשיר את נעריו להיות לוחמים והגברים הצעירים שסיימו הסמכתם חיו בתנאים ספרטנים בקסרקטיני הצבא שלהם. אילוסטרציה יפה ומתאימה לסגפנות הספרטנית, שגם מיעטו בדיבור, היא המילה לקוני בשפות האירופאיות המודרניות וגם בעברית בת זמננו, על שם מישור לאקוניה של ספרטה ועל שם קמצנותם של הספרטנים במילים.

אחרי מישור לאקוניה מטפסת הדרך אל רכס הרים ויורדת ממנו אל שפת הים של המפרץ הארגולי. נקודת עצירה נפלאה בראשו של הרכס הוא הכפר ההררי קוסמאס (Kosmas). שם, במרכז הכפר , בפלאטייה, תחת שלושה עצי דולב בני מאות שנים פרושים שולחנותיהם של שלוש טברנות. כמה נעים לשבת בצל הדלבים הללו בשיאו של היום ,ל``נגב`` איזה צזיקי ולהזמין את קציצות הבשר (קפטאדס) שהמקום מתמחה בו.

אחרי כמה עשרות ק``מ בשיפולי הרכס אתם מגיעים אל חוף הים. הנסיעה לנאפפליון (Nafplion) הנה לאורכם של מפרצים יפיפיים עוצרי נשימה( ואתם עוצרים , בין אם כדי לצלם או סתם כדי להתפעל..).

שני דברים בולטים לעין כשמתקרבים אל נאפפליון: האחד הוא האי הקטן, עליו מבנה מבוצר, במפרץ של העיר. זהו הבורצי, שנבנה על ידי הוונציאנים כ``מוצב-חוץ`` קדומני במפרץ של העיר להגנה עליה. בימי השלטון של תורכיה תורכי התגורר במקום התליין של שליטה התורכי של יוון , כשבחצר מבצר הבורצי הוא היה כורת את ראשם של הנידונים למוות . לימים נפתח במקום מלון אך גם הוא נסגר לפני כמה שנים. הדבר הבולט השני הוא הביצורים האדירים שבראש הגבעה מעל העיר: זהו מבצר פאלאמידי, על שם פאלאמידס נכדו של פוסידון. הוונציאנים, שבנו את המבצר במאה ה-17 כנגד התורכים העות`מאנים, היו בטוחים שהמבצר לא ניתן לכיבוש. אולם כבר נאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה והתורכים שגילו (בסיוע בוגד יווני) מעבר סודי מתחת לביצורים כבשו את המבצר ואת העיר בתחילת המאה ה-18 בתוך שעות מעטות. הנוף והתצפית על העיר ממבצר פאלאמידי מחייבים ביקור במקום. לא לוותר!

אתם כבר מבינים שהוונציאנים שלטו בעיר כמה מאות שנים, כמו בעוד ערי חוף ביוון , בכרתים ובזקינטוס ואפילו בעכו שלנו, ואת הסימנים רואים מיד: בכל מקום כמעט ניתן לראות את האריה המכונף- סימלה של הרפובליקה הימית של וונציה. ובנוסף, גם בטיול רגלי קצר בעיר העתיקה של נאפפליון ניתן לראות מיד את הסגנון האיטלקי של הבתים, ממש איטליה הקטנה. כדי שלא נשכח את ימי השלטון התורכי בעיר, כמו ביוון כולה, מממוקמים שלושה מסגדים בסביבות הכיכר המרכזית המרוצפת והיפה של העיר. מאז עצמאותה של יוון ( 1829) הם אינם משמשים כמסגדים. במשך שנה ( 1829-1830) אף הייתה נאפפליון בירתה של הרפובליקה העצמאית הצעירה. אך דווקא כאן נרצח ב-1830, ראש הממשלה הראשון של יוון העצמאית, על ידי שני קיצונים ימניים מחבל מאני. התוצאה הייתה העברת הבירה אל אתונה, ביטול הרפובליקה והקמת מונרכיה ביוון( עד 1948, רק מאז שבה יוון להיות רפובליקה דמוקרטית). הרחובות הצרים של העיר העתיקה, בתי המלון ובהם גם קטנים וציוריים, המון הטברנות ובתי הקפה שבסמטאות ועל שפת הים הם מקום נפלא לחניית לילה או שנים ולבילוי ערב אביבי/קיצי אל תוך הלילה.

נאפפליון היא מקום מצוין ליציאה אל כמה אתרים מימי המיתולוגיה היוונית: אל הרפתקאותיו של הרקולס בנימאה ובאגם סטמפליה, אל מיקנה עירו של אגממנון ואל טירניס העתיקה. אנחנו בחרנו לנסוע מערבה ולעצור באתר הארכיאולוגי המרשים של אפידוורוס ( Epidavros). המקום שימש בימי יוון העתיקה במשך שנים רבות כמרכז רפואי מרכזי בעולם הפאן- הלני. מתוקף כך הוא היה מקודש לאל הרפואה, אסקלפיוס, שהאטריביוט שלו הוא הנחש, שעד היום מסמל את הרפואה (סמל חיל הרפואה, הסמל של בתי המרקחת ועוד). במקום גם מוזיאון קטן בו מוצגים גם כלי הניתוח והעזרים הרפואיים שהרופאים בני האנוש (עם קצת עזרה מאסקלפיוס) ביצעו ניתוחים במקום כבר לפני 2500 שנה. ומכיוון שחולים רבים ומלוויהם מילאו את המקום לאורך כל השנה, יש במקום גם אצטדיון ( לטיפוח הגוף) וגם תיאטרון (לטיפוח של הנפש). והתיאטרון היווני של אפידוורוס הוא התיאטרון המשוחזר היפה ביותר ביוון והוא בעל אקוסטיקה מדהימה עד היום הזה.

מאפידוורוס אנו נוסעים לכיוון אתונה דרך כביש החוף המזרחי. אחרי מספר ק``מ עובר הכביש בסמוך לכפר פליאו-אפידוורוס. אני ממליץ לסטות מהדרך ולהיכנס אל כפר דייגים זה ולעצור לקפה ואולי אף ארוחת צהריים, באחת הטברנות שעל שפת הים. מהכפר הדרך ממשיכה צפונה, בינות יערות אורן וזית, עד בואכה האוטוסטרדה של אתונה-פטרס. לפני שאתם עולים על האוטוסטרדה לכיוון אתונה אנו ממליצים לבקר בתעלה הקורינתית.. עימדו על גשר הולכי הרגל שבצד הכביש והביטו 100 מ` מתחתיכם אל מי התעלה. זהו מפעל הנדסי מרשים זה מסוף המאה ה-19 (בהמשך לשוונג של כריית תעלת סואץ וקצת לפני תחילת כרייתה של תעלת פנמה).

מהתעלה הקורינתית עולים על האוטוסטרדה ופחות משעה (תלוי בעומס בפאתי אתונה ובתוך העיר) אנו בלב ליבה של בירת יוון. התחנה הראשונה שלנו היא האקרופוליס-``העיר העליונה``. אל האקרופוליס מובילות מדרגות שיש רחבות. זוהי הפרופילאה- המבואה אל האתר הקדוש. אלה המדרגות התלולות שהובילו את בן האנוש הקטן אל המתחם המקודש של האלים הגדולים. כך זה היה בתרבות של יוון העתיקה וכך זה היה בו זמנית גם בתרבויות הנוספות של המזרח הקדום, כולל הפרופילאה של הר הבית בירושלים ( בכותל הדרומי של הר הבית). עם סיום הטיפוס במדרגות אנו נכנסים למתחם הענק והמסולע של האקרופוליס ומיד נגלה לעיננו המקדש הענק של האלה את`נה, מקדש הפרתנון. אחרי כל התלאות, הכיבושים ורעידות האדמה ובעזרת שיקום ארכיאולוגי הנערך במקום שנים רבות, באיטיות אך ביסודיות,עומד לנגד עיננו פלא ארכיטקטוני. פלא זה מייצג את יוון העתיקה, הקלאסית, זו של המאה החמישית לפני הספירה, זו של אתונה של השליט פריקלס. זהו סמל לא רק לארכיטקטורה מושלמת אלא גם לבסיס הפילוסופי העומד מאחורי סגנונות הבנייה, לבסיס המתמטיקה של פיתגורס, הבסיס למחזות של סופוקלס ולרטוריקה והפוליטיקה ודברים רבים נוספים, שהפכו כולם יחד לנכסי צאן ברזל של התרבות המערבית של היום. נבקר גם במקדש הנוסף שבאתר, המקדש של פוסידון ובמוזיאון הקטן אך המרשים שבפאתי האתר. במקום גם נקודת תצפית פנורמית על העיר המודרנית שמתחת לאקרופוליס ועד לאופק הרחוק (כיום באתונה רבתי למעלה משלושה וחצי מליון תושבים- שליש מאוכלוסיית המדינה כולה).

מהאקרופוליס, משכן מקדשי האלים נרד אל האגורה, השוק שהיה מרכז העיר של בני האנוש. האגורה הייתה לא רק השוק ומרכז החיים הכלכליים של העיר, אלא גם המרכז הפוליטי ומרכז החיים הרוחניים. בימי הכיבוש הרומי האגורה הופכת להיות הפורום הרומאי ומכאן באו לנו הביטויים שוק של רעיונות ופורום של חשיבה ועוד. הקצה השני של האגורה מביא אותנו אל פאתי שכונת הפלאקה המפורסמת, די קרוב אל ככר מונאסטראקי. זוהי אתונה של המאה ה-19 עם הבתים בסגנון עות`מאני, עוד לפני שהפכה בירת יוון העצמאית ומלך מולך בה. משגדלה אתונה הפכה הפלאקה לשכונה צבעונית וכיום למרכז התיירותי של אתונה. בינות חנויות הבגדים והמזכרות הרבים תמצאו טברנות ומסעדות לרוב, בהן ניתן לנוח מההליכה הרגלית הארוכה או לאכול ארוחת ערב עם צמד מוסיקאים ומיטב המוסיקה היוונית.

מהפלאקה אנו ממשיכים, דרך כיכר סינגמה ובית הפרלמנט, אל איצטדיון השיש. זה נבנה כבר במאה הרביעית לפני הספירה ובו נערכו כל 4 שנים המשחקים הפאן-הלנים. 1000 שנים נמשכו משחקים אלה, שאנו מכירים בשם אולימפיאדות, עד שנאסרו על ידי הקיסר הרומי תיאודוסיוס בסוף המאה הרביעית לספירה, כשהוא הפך את הנצרות לדת המדינה ואסר את עבודת האלים האולימפיים, הפגאנית. וכאן, ממש באותו אצטדיון חודשו המשחקים האולימפיים לפני 109 שנים, כסמל לאחווה והשיוויון בין כל בני האנוש גם בעולמנו המודרני. ``עשו ספורט ולא מלחמה`` אומרת האולימפיאדה , אבל נראה שהמסר לא כל כך מצליח לחלחל בעולמנו המשוסע .

אכן, אין מקום מתאים מזה לסיים את הביקור שלנו ביוון. אפשר לטייל ביוון כל פעם בחלק אחר (כשבוע בכל אזור) ואפשר לחבר את האזורים ולטייל ביוון מספר שבועות. אז נקנח בעוד סופלאקי עם צאזיקי קטן על ידו ונרים עוד כוס אוזו ונאמר יאמאס( לחיים ביוונית) ונתראה בשטח עצמו. יאסו הלאדה !

רמי סימסולו לחץ כאן למידע נוסף על רמי סימסולו
צור קשר למידע נוסף
אירופה והמזרח התיכון 
טיול לאיסלנד 
טיול ליוון 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסיה והפסיפיק
טרק בנפאל
טיול ליפן
טיול לסרי לנקה
טיול מאורגן לסין
טיול להודו
טיול לבורמה
טיול לאוזבקיסטן
טיול לאינדונזיה
טיול ללאוס
טיול לנפאל
טיול לאמריקה
טיול לדרום אמריקה
טיול לפרו
טרקים
טיול לאלסקה
טיול לאקוודור
טיול לארגנטינה
טיול למקסיקו
טיול לקובה
 
 
אנטארקטיקה והחוג הארקטי
טיול לאנטרקטיקה
טיול לקוטב הצפוני
טיול לחוג הארקטי
טיולי משפחות
 
 
 
 
 
 
אפריקה
טיול למרוקו
טיול לטנזניה
טיול לאוגנדה
טיול לאתיופיה
טיול לקניה
ספארי בטנזניה
טיול לקמרון
 
 
 
כלים.
אתרים מומלצים
מפת אתר
צור קשר