קובה – סוף עידן הקומוניזם

החלום האמריקני

קובה ניהלה מלחמת שחרור מספרד, מלחמה ללא הילה, מול אימפריה שדעכה מזמן. קובה ידעה את הקולוניאליזם הספרדי הארוך ביותר, הקולוניאליזם הספרדי התחיל בקובה והסתיים בה. התחיל מעט אחרי קולומבוס והסתיים לאחר 500 שנה, בתחילת המאה העשרים. מעורבות צבאית אמריקנית הובילה את ספרד לתבוסתה המחפירה, וקובה נולדה בניתוח קיסרי. קובה חלמה להיות ארה"ב קטנה... הזוהר האמריקני קרץ לאנשי הוואנה, אלא שקובה לא הייתה מוכנה לקראת אמריקניזציה.

צאו לטיול מרתק בקובה עם אקו טיולי שייט >>>

ארה"ב רמסה את קובה, הקפיטליזם השתלט והפך לניאו-פאודליזם, קובה החליפה בעלים... פתחה חלון ונכנס שיטפון. ארה"ב רכשה זכויות, קרקעות, מנדל"ן ועד כל מה שזז. היא פלשה למערך הכפרי שם כולם גילו שהם 'כח אדם' למפעלים אמריקנים. היא פלשה למרקם העירוני שהצמיח אולמות קברט, מלונות, זונות, מבריחים, אנשי מאפיה ועולם תחתון. ארה"ב ראתה בקובה חופים, נופים, פוטנציאל זמין, ולא ראתה שכנות טובה, ולא נזהרה בשכנתה הקטנטונת.

קובה הגיבה בהפיכה שגררה מהפך פוליטי לכיוון מוסקבה. קובה של פידל ושל צ'ה גווארה מרדה באוליגרכיה העושקת, ניהלה רפורמות, העניקה ביטחון סוציאלי ונלחמה בשחיתות. מה שנשאר מהחלום האמריקני הוא בניין הקפיטוליו ואלפי מכוניות יד עשירית, משנות החמישים, שמעידות על כך שקובה הייתה החצר האחורית של ארצות הברית.

בקובה של היום משרדי ממשלה ודואר עם תורים ענקיים, חנויות ענק עם מעט מוצרים, מעט במגוון ומעט בכמות, ותורים ענקיים על כלום... כמה שטח מסחרי מבוזבז... הם לא יודעים שעלות שכ"ד לכל מ"ר מסחרי בעולם מחייבת התייעלות או פשיטת רגל. אלא שבקובה החיים זורמים, הכל מתון, גם השירות, לאט, נחמד, חיוך, לא ממהרים כי אין לאן ולמה. אופניים וכרכרות ברחובות, המון אנשים מחכים בצמתים ובתחנות לתחבורה ציבורית עצלה, כמה זמן מתבזבז בדרכים הריקות והבלתי פקוקות... בורות בכביש, ברחוב המרכזי בעיר סנקטו אספיריטו. רכב ראשון נתקע, אחריו טור של רכבים, אף אחד לא נלחץ, רק בקובה ניתן להניע טור שלם בהילוך אחורי, רוורס, רחוב שלם, ללא כעס, ללא צפירות, ללא נוכחות שוטרים, פעולה אזרחית מרשימה.
שלטי חוצות בקובה הם משהו מיוחד, אחראים על המוראל הלאומי, 'העם יתגבר'... 'כן, זה אפשרי'... 'אנחנו יכולים'... הרחוב מלא בחיזוקים חיוביים. חמישה אזרחים קובנים גולים נמצאים בכלא אמריקני, חמישה' פולרדים' קובנים, והעם כולו מגויס למאבק על שחרורם, יוחזרו חמשת הפולרדים... הם עמוק בתודעה הלאומית, ותמונותיהם על שלטי חוצות ענקיים. קובה דורשת את שחרורם פה אחד ובקול גדול.

מטרות וערכים

ישבתי בפאטיו עם פסטור, המארח שלי בעיר טרינידד, חבריו הגיעו והתאספו עם ערב. פאולינה אשתו הכינה את משקה הקנצרצרה המכיל רום עם דבש, אבל הם אהבו יין פשוט שהבאתי אני, הכי פשוט וכל כך יקר. היין הוא מצרך יבוא, מספרד ומצ'ילה, אני סיפקתי והם נהנו, והם התחילו לדבר. דיברנו על המצב בארץ שלנו, הם שמעו על הקסאם, על חגורות נפץ, על ילדים מתפוצצים.
הייתי בוויטנאם, גילה לי חורחה, חבר של פסטור, ילדים עם חגורות נפץ נשלחו לעבר חיילים אמריקנים, הם היו ילדים אהובים, הוריהם אהבו אותם, אך המטרה היתה חשובה יותר, עד כי היו מוכנים להקריב את הילדים שאהבו. חיילים אמריקנים חילקו סוכריות לילדים, והילדים היו הכלי הנשק היעיל ביותר שיכול היה לפגוע בהם. באותה מידה אוהבים הפלסטינאים את הילדים שלהם ומוכנים להקריב אותם. במאבק כל ילד הוא בת יפתח, זהו סיפור יפה וחשוב מה'ביבליה' שלכם, המטרה קודמת לחיים, והכאב הוא עצום. ההקרבה היא חובה נעלה, של כולנו, אם לדוגמה יפקוד עלינו היום פידל לפלוש לארה"ב, כולנו נקום כגוף אחד ונעשה זאת! אני לא יודע איך, אבל נעשה זאת!!! כולם הנהנו בהסכמה.
שאלתי - ואם ראול יפקוד?
ואז ראיתי את החומה נסדקת, תנועות של חוסר נוחות... הלשון קצת נתקעה.
החלפנו נושא.

הצעירים רוצים כלכלה חופשית?

פסטור, מהנדס בהכשרתו, מתרעם:
אני קיבלתי מהממשלה חינוך חינם, כולל ארוחות. אוניברסיטה חינם, כולל מעונות ומזון חינם.
קיבלתי 30 פסו לחודש, (שזה שווה בערך ל- 1.5$). 23 פסו מההורים שלי ו-7 פסו מהמדינה.
וכל ערב יצאנו אנו, הסטודנטים לרקוד, בסוף הריקודים לוקחים בחורה לאכסניה פשוטה ב-2 פסו ומבלים איתה היטב. למדנו וגם בילינו בלי בעיות, היכן בעולם אתה מסיים תואר ראשון ותואר שני, תארים בהנדסה ורפואה ע"ח המדינה?
הצעירים שלנו חושבים על כלכלה חופשית מהרגע בו הם יוצאים לשוק בני 28-30. הם לא יודעים להעריך את ההשקעה של המדינה בהם, נדמה להם שכל מה שקיבלו הוא מובן מאליו. הם לא ראו עולם שלישי בו רק מעטים יודעים לקרוא ולכתוב. קובה היא מדינה ללא אנאלפביתים. הם לא מבינים ששוק חופשי מתחיל כשאתה נולד ולא בגיל 30.

אין עניים בקובה, רוב התושבים חיים ברמת חיים פשוטה ובסיסית, מסגרות החיים נשמרות בכל הרמות, כולם לבושים ללא קרעים, כולם רחוצים ונקיים, מנומסים ומחונכים, מקבלים הקצבה בסיסית של מצרכים ומשכורת ממשלתית נמוכה, וחיים בצפיפות דיור גבוהה.
אין קצבת ילדים בקובה, כל משפחה אחראית על גודלה, ואכן ישנה מגמה של צמצום ילודה, אך לא תמצא בקובה עוני שמשמעותו חידלון וקריסת מערכות החיים. תמצא עוני כזה בפרו, בוליביה, ברזיל, גם ב-u.s.a..

בקובה תמצא את כולם ברחוב, אך לא תמצא אנשים שחיים ברחוב. בקובה תמצא את כולם יושבים אחרי הצהרים על כסאות נדנדה, משחקים דומינו, בערב רוקדים ושרים, בקובה לא מקבלים שכר על שעות נוספות אז כולם חוזרים הביתה, ויש לנו תרבות של זמן פנוי למשפחה, זמן פנוי לחברים ולעצמך. זהו ערך חברתי חשוב.
כמה שווה זמן פנוי בישראל?

סוף עידן הקומוניזם

פסטור מנהל קאסה, (מנהל חדרי אירוח בביתו), אורח ללילה משלם סכום השווה להכנסתו החודשית כמהנדס. גם חבריו, כולם בעלי תארים וידע כללי מרשים בתחומים רבים, והם מנהלים קאסאס. הם עושים זאת במקום לעסוק בכישוריהם, ע"מ לשפר את מצבם הכלכלי.
נכון, הקומוניזם אינו מושלם....
הקפיטליזם? וודאי שלא.
צריך להעריך את המדינה על ההשקעה האדירה בילדים, בחינוך, אין ילד אחד רעב בקובה!
צריך להעריך את ההשקעה האדירה בזקנים, יש להם בתי קשישים המספקים אוכל, פעילות חברתית, תרבותית וגופנית, סביבם פועל מערך סוציאלי שלם. ראית קשיש הזקוק למשקפיים בקובה? או חסר קורת גג?
אנחנו לא מוכנים לוותר על מה שיש. אבל הצעירים חושבים שזהו מצב 0, שמכאן ממריאים.

פסטור נשאר בעמדתו בשל חסמים ערכיים שבולמים אותו, הוא יודע להעריך את התמורה וגם את המגבלות. הוא מנהל קאסה פרטית במדינה קומוניסטית, ממלא בקפדנות את הדוח לשלטונות על כל אורח בביתו, ומעריך את מה שיש לו.
הדור של פסטור מאופק, עוצר את הסחף, כל עוד פידל חי. אצל פסטור וחבריו רעיונות המהפכה לא מתו, פידל ימות קודם.
את הדור הצעיר המתחכך בתיירים, החשוף לערוצי טלוויזיה זרים ולקצת אינטרנט, לא ניתן לעצור.

סוף עונת ההוריקנים

בחודש אוגוסט תקף הוריקן גוסטב את קובה בכמויות גשם אדירות. הוריקן אייק תקף את קובה בהפרש של פחות משבועיים, עם רוחות עזות שהגיעו למהירות של 335 קמ"ש לפני שקרסו המכשירים בתחנה המטאורולוגית. הנזקים שנגרמו הם אדירים.

קובה בנויה על מערך שיווקי מהיר ושוטף של פרות סוב טרופיים מהמטע לצרכן, ביצים מהתרנגולת לדוכן, אין בתי קירור, אין רזרבות. מדינה סוב טרופית שלמה נותרה ללא בננות... גויאבות, מנגו... איכרים עומדים על קצה הדרך ומנסים למכור אשכול בננות בודד.
המחסור בביצים ועופות ימשך זמן רב, עד שישוקם הענף ממנו התעופפו הלולים עם הרוחות העזות של אייק.
הממשלה מספקת חומרי בניה וימי חופש לתושבים המשקמים את בתיהם, יחידות עובדים מוקצות לטפל בנזקים. נראה לי שהשלטון בקובה הוא פיקוד עורף אחד גדול.
עצים ענקיים קרסו על גגות בתים, עמודי מתח גבוה התקפלו כאילו היו קלפים, מערכות החשמל והמים נפגעו. למרות הנזקים האדירים המדינה מתפקדת והחיים ממשיכים במסלולם. מזלה של קובה שאינה ארץ מפותחת, הבתים חד קומתיים פשוטים, התשתיות מצומצמות, השיקום אינו מסובך והשבת המצב לקדמותו אינה קשה במיוחד.
השפלות עדיין מוצפות בעקבות הגשמים של גוסטב, קיים חשש הכבד למגפות, החדשות המקומיות ובערוץ הרדיו לתיירים עוסקות בכך לא פחות מאשר בסיקור סיכוייו של ברק אובאמה והמשבר הכלכלי העולמי.
קובה 2008.