קרואטיה - דוברובניק ופסטיבל סנט בלאסיוס

קרואטיה – דוברובניק ופסטיבל סנט בלאסיוס

מאת גולן לובנוב

צרו עימנו קשר

רובינו מכירים את פסטיבל המסכות של ונציה שמתקיים כל שנה בחודש פברואר. לא רבים יודעים שלא הרחק משם, על אותו ים אדריאטי, מתקיים בחודש פברואר בדוברובניק פסטיבל סנט בלאסיוס המתנהל בהתאם למסורת עתיקת יומין ומלווה בתהלוכות ובססגוניות רבה.

דוברובניק ופסטיבל סנט בלאסיוס עם אקו טיולי שייט >>>

דוברובניק - "גן עדן עלי אדמות" ו"פנינת הים האדריאטי":

דוברובניק היא עיר בקרואטיה שנמצאת על חוף הים האדריאטי. זוהי אחת מיעדי התיירות הבולטים ביותר בים האדריאטי, עיר נמל, ולה עיר עתיקה מרתקת ביופיה. ב- 1979 הצטרפה דוברובניק לרשימת אתרי מורשת עולם של אונסק"ו.
כאשר דוברובניק שגשגה בימי הביניים הדבר היה תמיד בזכות סחר ימי. היא היתה ידועה כרפובליקת רגוזה והיוותה יריבות בפני ונציה. בזכות עושרה וכישרונה הדיפלומטי, העיר התפתחה רבות, במיוחד במאות ה-15 וה-16. ב-1991, לאחר פירוקה של יוגוסלביה, העיר ספגה נזקים רציניים מידי כוחות סרבים במשך שבעה חודשים.

רפובליקת רגוזה: רפובליקת רגוזה הגיעה לשיאה במאות ה-15 וה-16, כאשר עוצמתה היתה שוות ערך לזו של ונציה ורפובליקות ימיות איטלקיות אחרות. רפובליקת רגוזה קיבלה את חוקתה עוד ב-1272, אשר נכתבה לפי מסורת רומית ומנהגים מקומיים. החוקה כללה הוראות לתכנון עירוני ורגולציה על הסגר לצרכים סניטריים. חוקים ומוסדות מודרניים הגיעו מוקדם לרפובליקה. עוד ב-1301 היה להם שירות רפואי, וב-1317 נפתח בית המרקחת הראשון, שפעיל עד היום. בית מחסה נפתח ב-1347 ובית חולים ב-1377. ב-1418 הופסק הסחר בעבדים ובית יתומים נפתח ב-1432.
העיר נוהלה על ידי אריסטוקרטיה מקומית אשר יצרה שתי מועצות עיר. כנהוג באותם זמנים, היתה מערכת קפדנית של מעמדות חברתיים. העיר ניהלה עצמה תוך כדי איזון בין האינטרסים של ונציה לבין אלה של האימפריה העותמאנית.
עושרה הכלכלי של הרפובליקה היתה בעיקר בזכות הסחר הימי. סוחרי רגוזה נעו בחופשיות על פני היבשת וצי עצום של ספינות מסחר הגיע לכל קצוות תבל. הנסיעות הובילו להתיישבות, מהודו ועד לאמריקה, וגם הביאו חזרה תרבות וצמחיה אשר מצאו בדרך. המפתח להצלחת הרפובליקה לא היה כיבוש אדמות, אלא המסחר והשייט תחת דגל לבן עליו מודפסת המילה הלטינית Libertas (חופש), דגל אשר אומץ לאחר ביטול הסחר בעבדים ב-1418.
שקיעתה של הרפובליקה החלה בהדרגתיות לאחר משבר בהובלה לים התיכון ורעידת האדמה הקטסטרופלית של 1667 אשר הרגה מעל 5000 אזרחים והשמידה את רוב המבנים הציבוריים. ב-1699 מכרה הרפובליקה שטחי אדמה נרחבים לעותמאנים על מנת שלא להיקלע לעימות עם כוחות ונציאניים אשר התקדמו בכיוון. עד היום רצועת אדמה זו שייכת לבוסניה והרצגובינה והיא מהווה הגישה היחידה של אותן מדינות לים האדריאטי.

ב-1806 העיר נכנעה לצבאו של נפוליאון, רק כי היתה זו הדרך היחידה לסיים את המצור של הצבא הרוסי על העיר (שבמהלכו נפלו 3000 פגזים על העיר). בהתחלה נפוליאון דרש מעבר חופשי של חייליו בלבד, ואף הבטיח שלא לכבוש את השטח כיוון שהצרפתים הם ידידים של הרגוזים. אולם, מאוחר יותר הכוחות הצרפתיים חסמו את הנמלים וכך אילצו את הממשלה להיכנע. באותו היום נצבעו כל הדגלים ושלטי האצולה שעטו את קירות העיר בשחור כסימן לאבל. ב-1808, מרשל מרמונט ביטל את קיומה של הרפובליקה והעביר את הטריטוריה ראשית לידי ממלכת איטליה של נפוליאון ולאחר מכן לפרובינציות האיליריות תחת השלטון הצרפתי.

דוברובניק של ימינו ופסטיבל סנט בלסיוס

הקדוש בלסיוס הוא הפטרון של דוברובניק. חגיגות הפסטיבל מתחילות בכל שנה בתחילת פברואר ונמשכות עד ליום הראשון שלאחריו, ומתנהלות בהתאם למסורת עתיקת יומין. הקדוש בלסיוס ידוע כפטרון החולים, והפסטיבל לכבודו הינו ביטוי דתי ייחודי. במהלך הפסטיבל קירות העיר והמבנים הציבוריים מעוטרים בציורים ובפסלים של הקדוש בלסיוס.
פטרון דוברובניק מוצג ברחבי העיר כאיש זקן שמחזיק את העיר בכפות ידיו. יום הסעודה של הקדוש בלסיוס היה יום חגיגי משנת 972. זהו פסטיבל מיוחד, ועם זאת, טיפוסי לדוברובניק. טקס הפתיחה של הפסטיבל נערך ביום הקנדלמאס (השני בפברואר) ובו משחררים יונים לבנות- סמל החופש והשלום, מול כנסיית סנט בלסיוס, ומניפים את דגלו של הקדוש. ביום סנט בלסיווס (ה-3 בפברואר), נושאים את שרידיו של הקדוש על פני רחובות העיר בתהלוכה מפוארת שמשתתפים בה תושבים מכל האזור. הפריט הכי יקר ערך מבין השרידים שברשות קתדרלת דוברובניק הינו הבד שכיסה את אזור החלציים של ישו, אותו נושאים מתחת לחופה. בחזית כנסיית סנט בלסיוס מניפים שלטים אשר מהווים אות הוקרה לקדוש ששמר על דוברובניק במשך מאות שנים. טקס ההנפה הינו מחזה מרהיב וכך גם התלבושות המסורתיות שלובשים נושאי הדגל. הכמרים מבצעים את "ברכת הגרון" על חברי הקהילייה אשר מבקרים בכנסייה במשך היום. הטקס כולל ברכה בזמן שמניחים שני נרות מוצלבים מתחת לגרון ועל פי האמונה מגן מפני מחלות גרון. לקראת השקיעה, כאשר קרני השמש חודרים דרך הוויטראז'ים ומאירים על הקישוטים שבכנסיה באופן ציורי וקסום, הכמרים נפרדים מהתושבים חדורי האמונה בברכה עד לשנה הבאה.
מלבד הפן הרוחני שבפסטיבל, ישנם אירועים תרבותיים רבים אשר מתקיימים באותם ימים. ישנו טקס הענקת פרסים במסגרת ישיבה חגיגית של מועצת העיר, אשר מתקיימת בתיאטרון מרין דרזיק. פוליטיקאים, אנשי עסקים ושגרירים קרואטים ואירופאים, כולם מבקרים בעיר לכבוד הפסטיבל. כחלק מהמסורת, מתארגנת לכבודם ארוחת ערב חגיגית במבצר רבלין, בה מגישים מטעמים מקומיים כמו ספורצ'י מקרוני וסופגניות מסורתיות. ישנן הופעות מטעם הכנסיה וגם חילוניות, תערוכות והצגות תיאטרון- כולן לכבוד הפטרון הקדוש של דוברובניק. בשנה שעברה התקיים הפסטיבל ה-1039 במספר. ב-2009 האירוע הוכנס לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.
בית הכנסת הישן בדוברובניק שבקרואטיה הוא אחד מבתי הכנסת הספרדיים העתיקים בעולם אשר עדיין פעילים כיום ובית הכנסת השני הכי ישן באירופה. אומרים שנוסד ב-1352, אך קיבל מעמד רשמי בעיר רק ב-1408. בית הכנסת נמצא בבעלותה של הקהילה היהודית המקומית. הקומה המרכזית של בית הכנסת עדיין משמש כמקום פולחן בחגים ובאירועים מיוחדים, אך בעיקר משמש כמוזיאון אשר מציג נספר רב של פריטי פולחן יהודיים בני מאות שנים.
בית הכנסת ממוקם ברחוב קטנטן בעיר העתיקה בדוברובניק, בית הכנסת תמוד לבנין בבעלות משפחת טולנטינו, אשר מתחזקת את בית הכנסת כבר מאות שנים. פנים בית הכנסת מעוצב אחרת מבתי כנסת אירופאים אחרים וגם עבר מספר שינויים לאורך השנים. הוא מצג עירוב של סגנונות מתקופות שונות. המבנה ספג לא מעט נזקים בכל ההיסטוריה שלו- מרעידת האדמה הגדולה של 1667, דרך מלחמת העולם השנייה, ועד למלחמת העצמאות של קרואטיה שבשנות ה-90 של המאה הקודמת. אך הנזק תוקן ככל הניתן ובית הכנסת נפתח מחדש ב-1997. המוזיאון הקטן מכיל מספר רב של פריטים היסטוריים אשר קשורים לקהילה היהודית בעיר.

ההיסטוריה של היהודים בדוברובניק:

לאחר גירוש היהודים מספרד ב-1492, הם נעו מזרחה וחלקם התיישבו לבסוף בדוברובניק, שם כבר היתה קהילה יהודית קטנה. "קונברסוס" (יהודים מספרד ופורטוגל) הגיעו לעיר. ע"פ דיווח מאותה תקופה - במאי 1544, אנייה עגנה בנמל דוברובניק שהיתה מלאה בפליטים פורטוגזים. הרבה מהיהודים נהיו סוחרים ואנשי מלאכה. הם סחרו בתבלינים, בדים ואומנות. ב-1546 העיר הקצתה אזור להתיישבות יהודית, הרחוב הראשי באזור זה היה "אוליקה זודיוזקה" (רחוב יהודי). ב-1667רעידת האדמה הגדולה גרמה נזק רב לעיר, כולל לבית הכנסת.
היהודים נרדפו באזורים סביב דוברובניק שהיו תחת שלטון ונציאני והכנסייה הקתולית. באמצע המאה ה-18, כאשר חלה ירידה בעוצמתה הכלכלית של העיר, אסרו על היהודים לסחור והם הוגבלו לגטו. כאשר דלמטיה ודוברובניק נכבשו על ידי כוחותיו של נפוליאון ב-1808 וקטעו מאות של עצמאות לעיר, היהודים זכו לראשונה בשוויון על פי חוק. אולם, כאשר האימפריה האוסטרית צירפה לשטחה את דלמטיה ב-1814, שוויון זה הוסר. היהודים שוב זכו לשוויון תחת החוק הקרואטי באמצע המאה ה-19.
במהלך מלחמת העולם השנייה קרואטיה היתה תחת שלטון פשיסטי: קודם דוברובניק נכבשה על ידי כוחות איטלקיים, וב-8 לספטמבר 1943 על ידי הגרמנים. לפני השואה חיו 250 יהודים בדוברובניק, רבים מהם הועברו לאי לופוד יחד עם יהודים מאזורים אחרים שבקרואטיה, וביוני 1943 הועברו למחנה הריכוז ראב, יחד עם יהודים אחרים משטחים שנכבשו על ידי איטליה. באוקטובר 1944 הפרטיזנים של יוסיף ברוז טיטו נכנסו לדוברובניק ויהודים רבים הועברו על ידי הפרטיזנים לשטחים משוחררים. השאר, נשלחו על ידי הגרמנים למחנות הריכוז. לאחר המלחמה, רבים מיהודי דוברובניק התיישבו בישראל. כיום, חיים כ-30 יהודים בלבד בדוברובניק, אולם רק 17 מתוכם רשומים במפקד האוכלוסין של 2001. בזמן מלחמת העצמאות הקרואטית, העיר נכבשה על ידי כוחות סרבים ומונטנגרים במבצע שידוע כ"מצור על דוברבניק". נגרם נזק לכשני שליש מהעיר העתיקה. פגזים ורימונים פגעו במבנים הסמוכים לבית הכנסת ונגרם נזק למטה הקהילה היהודית. ב-1992 פגז פגע בתקרת בית הכנסת, ובעקבות הדבר מעל 80 פריטים שכללו בין היתר ספר תורה מהמאה ה- 13 הועברו משם. עם תום המלחמה, התעורר סכסוך משפטי על אוצרות בית הכנסת בין רופא ממנהטן בשם מיכאל פאפו- הנשיא לשעבר של קהילת דוברבניק, וצאצא ישיר למשפחת טולנטינו, יחד עם ד"ר ברונו הורוביץ- בזמנו ראש הקהילה היהודית של דוברובניק, לבין מדינת קרואטיה. לבסוף פסק בית המשפט שהאוצרות יוחזרו לדוברובניק.
כיום, כיוון שיש מעט מאוד יהודים בדוברובניק, לבית הכנסת אין רב. בימי חג מגיע רב מבחוץ לנהל את התפילות.
לאורך כל עברה היתה דוברובניק עיר- מדינה ומרכז כלכלי ותרבותי משמעותי בים התיכון. בעזרת ניהול פוליטי איתן דוברובניק שמרה על חופש במשך מאות שנים ועל כן חרוטה מעל דלתות המבצר של דוברובניק הכתובת:
“. NON BENE PRO TOTO LIBERTAS VENDITUR AURO“. (החופש לא יימכר גם בעבור כל האוצרות שבעולם).
בברכתו של הקדוש בלסיוס, היו שלום

טיולים הקשורים למאמר