הקפיצה האדירה בתיירות לאיסלנד הגיעה לשיא של כל הזמנים; יותר מ-2 מיליון תיירים, במדינה של כ- 300 אלף אזרחים. הכמויות האדירות החלו לזלוג גם לתקופה שמחוץ לעונה – כמו החורף.
טיולי החורף קצרים יותר, כיוון שחלק מהשמורות נסגרות. תיירים באים בעיקר כדי לראות את אורות הצפון, לנסות כמה 'אטרקציות' וללכת. אבל מה עושים התושבים שנשארים שם? איך מעבירים את הזמן במדינה דלילת אוכלוסין, שבה חשוך וקר בחורף ויש רק ארבע שעות אור? כדי לענות על השאלה הזו, יצאנו לשאול (דרך הפייסבוק) את האיסלנדים עצמם.
הכירו את איסלנד בטיול בלתי נשכח עם אקו טיולי שטח >>>
קתרין סיף איינרסדוטיר, בת 31, בילתה את ילדותה באיסלנד. אחרי שנים רבות בקנדה, היא החליטה, בגיל 21, לחזור למולדתה וכיום היא מדריכה טיולי סוסים בקיץ, כותבת בלוג שמוקדש לאיסלנד (nomadiccosmopolitan.com) ובחורף- מסתגרת, או בורחת.
"מדצמבר עד ינואר, תקופת החגים, יש הרבה מה לעשות; מקשטים את הבית לכבוד החג, מארגנים ארוחות משפחתיות והולכים למסיבות. בתקופה הזו יש יותר מסיבות בעיר", אומרת קתרין, "אך מאמצע ינואר, אנשים מתחבאים בבתים וחיים בסוג של היברנציה עד אמצע מרץ, כאשר הימים מתחילים להתארך. 20 שעות חושך גורמות לאנשים להיות עייפים ולישון יותר. הפעילויות מוגבלות, בגלל שאיסלנד מאד יקרה ואנשים נאלצים לבחור מתי לצאת, כי הם לא יכולים לממן את כל היציאות לאורך כל השנה. הפאבים נמצאים ברחוב אחד במרכז העיר, ומונית ברייקיאוויק עולה 40 יורו לכיוון. מחוץ למרכז העיר יש רק 4 פאבים שכונתיים" ולכן, הזמן עובר בבית – "בחורף אני נשארת בבית, מבשלת, צופה בנטפליקס ובטלויזיה. כאן אנשים מכורים מאד לפייסבוק ולאינסטגרם ויש תחושה שכולם מחוברים לפלאפונים כל הזמן."
ולמרות זאת, קיימות מספר אפשרויות יקרות פחות, למי שרוצה לחסוך את כספו. "רבים מהחברים שלי הולכים לחדר כושר, או לבריכות שחייה. יש 16 בריכות ציבוריות בעיר, שעולות רק 7 יורו דמי כניסה והן תמיד עמוסות. הזקנים באים לשם כדי לרכל באמבטיות החמות על החדשות ומזג האוויר. אני הולכת לשם כדי לפגוש חברים. מידי פעם אני טסה למדינות חמות שבהן יש שמש וחום ומי שאין לו כסף לטוס – קונה מנורות שמש".
אך מה עושה מי שלא חי 'בעיר הגדולה', רייקיאוויק? "אנחנו רק בתחילת החורף וכבר עברנו 5 סערות עם סגירה של כבישי ספר", אומר יון שחי בעיירה קטנה מחוץ לרייקיאוויק (ביקש לשמור על עילום שם). את השיחה אנחנו מנהלים באמצע פברואר ולדבריו, "קשה עד בלתי אפשרי לטייל בחוץ. בתקופה הזו אנחנו פוגשים חברים, רואים טלוויזיה, עושים שופינג באיקאה ובשביל הדיכאון – מאוד מומלץ לקחת ויטמין D".
גודרון ביורנסדוטיר חיה בחווה נידחת, בכפר לונדרייקידלור, שנמצא במחוז בורגרפיורדור. "לחוואים אין בעיה של שעמום גם בחורף", אומרת גודרון; "תמיד יש עבודה בחווה וכשאין עבודה, שותים בבית עם חברים ושכנים, ומשחקים בקלפים ומשחקי קופסא. יש לנו עשרים חוות בעמק, שמאוכלסות באנשים חברותיים. חשוב מאד להיות חלק מהקהילה במקום שבו אתה חי, כדי שלא תשתעמם. יש פאב במרחק חצי שעה בהואניירי, אבל הוא לא פתוח לעיתים קרובות. אם אתה רגיל לשתות קפה שנעשה בבית קפה בצורה מסוימת, כנראה שזה לא המקום בשבילך".
ולגונאר (ששמו האמיתי שמור במערכת), יש תחביב אחר לחורף; "יש לנו מקהלה שכונתית. אנחנו מתכנסים באחד הבתים ושרים. מקצוענים אנחנו לא, אבל זה מעביר את הזמן".