יבשת אנטארקטיקה קשה לאדם. הסלעים והקרחונים גם יחד נמדדים בשטח עצום שהופך אותה ליבשת הרביעית בגודלה בעולם, גדולה מאירופה ומאוסטרליה, אך שוררים בה תנאי קור קיצוניים. כיפת קרח עבה מכסה אותה ובשיאה בלב היבשת היא מגיעה ל-5000 מ' עובי. הטמפרטורה הקרה ביותר נמדדה בחורף בלב היבשת והגיעה עד 88 מעלות צלסיוס מתחת לאפס. בתנאים כאלו מתקיימים רק 2 צמחים בעלי פרחים, טחב וחזזיות. הפינגווינים הסתגלו למחייה ביבשה בתנאים קשים אלו. מושבות של שבעה מינים שונים חיים ומקננים על הסלעים, הקרח והשלג ביבשת אנטארקטיקה ובאיים מדרום לקו הקוטב. הם נשענים למחייתם על מי האוקיינוסים הלוחכים את היבשת, שם גם חיים כלבי ים ולווייתנים הנהנים משפע הסרטנים והדגים.
שייט ייחודי לאנטארקטיקה בהדרכת אייל ברטוב עם אקו טיולי שטח >>>
שייט בלתי נשכח לאנטארקטיקה, פוקלנד וג'ורג'יה הדרומית, הדרכה באנגלית, עם אקו טיולי שטח >>>
רק לפני פחות ממאה שנים הצליח האדם להגיע אל הקוטב הדרומי אחרי מאמצים רבים. בשנת 1911 היה רואלד אמונדסן הנורווגי לאדם הראשון שהצליח להגיע ולשוב מן הקוטב הדרומי. מסביב נפלו חללים רבים. חודש לאחר מכן הגיע רוברט סקוט הבריטי וארבעה מלווים אל הקוטב, והתאכזבו לגלות שהשיגו אותם. במסע ההישרדות שלהם בחזרה אל החוף נספו כולם. ארנסט שאקלטון, אף הוא בריטי, החל בסוף שנת 1914 במסע לחצייה של הקוטב הדרומי מצפון לדרום, וספינת המפרשים שלו נתקעה בקרח מול חופי אנטארקטיקה. שנה וחצי הוא ואנשיו נסחפו עם הקרח הנדחס עד שהספינה שלהם התפרקה, המשיכו לצוף על גושי קרח וסירות הצלה עד שהגיעו אל איי דרום האוקיינוס, ומשם נחלצו לבסוף בידי ציידי לווייתנים. זהו אחד ממסעות ההישרדות המרתקים ביותר שאירעו אי פעם. צוות של שלושה אנשים שהיה אמור להכין להם נקודות מזון בתחנות על פני היבשת, מעולם לא חזר משם.
מאה שנים לאחר אותם מסעות הרואיים אל יבשת אנטארקטיקה התיירות לאזור מתגברת. כיום כבר מגיעים בחודשי הקיץ האנטארקטי כשלושים אלף תיירים בשנה על אניות ברזל מפנות קרח, בתנאים לא מפנקים (עדיין אין ספינת אהבה לאנטארקטיקה) אך בהחלט סבירים, המספקים לתייר תאים מחוממים לשניים או שלושה, מקלחות חמות, ארוחות טובות, ואפילו לגימת ויסקי או יין לחמם את הלב והגוף. אניות הברזל מצוידות בסירות זודיאק המורדות במנוף אל המים ובהם יוצאים לסיורים בין גושי הקרח הצפים, נחיתה בחופי היבשת וביקור במושבות הקינון של פינגווינים, אלבטרוסים, והליכה בנופי הסלעים והקרחונים של היבשת. לספינות האלו מתלווים מדריכים שהם בדרך כלל חוקרים ששהו תקופות ארוכות באזורים הקוטביים של העולם.
השנה יוצאת קבוצת מטיילים מישראל בהדרכתו של חוקר הטבע דנדן בולוטין שכבר ביקר פעמיים ביבשת הזו במסעות ארוכים. המסע יוצא למשך כ-19 יום מארץ האש אל איי דרום האטלנטיק, איי פוקלנד, האי ג'ורג'יה הדרומית המשופע ביונקים ימיים ועופות האזורים הקרים, ואל איי שטלנד וחצי האי האנטארקטי.
החוויה האנטארקטית מתחילה מתחושת המסע הימי באוקיינוס הדרומי. שייט ארוך בים גלי אינסופי, עופות דרום האטלנטיק מגיעים משום מקום ומלווים את האניה ואת קו המים בכנפיים פרושות הארוכות ביותר בעולם, ובהם אלבטרוסים שדואים שבע שנים רצופות מבלי להניח את רגליהם על פיסת יבשה. רסס של מים באוויר מסגיר לווייתנים באופק, ולהקות של דולפינים בצבעי שחור לבן מלוות אותנו מידי פעם. לבסוף מגיעים אל האיים ואל חצי האי אנטארקטיקה. נופים רבי עצמה של צוקים כהים ושכבות לבנות של קרח המכסות אותם. קרחוני ענק גולשים בין ההרים כמו נהרות גדולים שקפאו במסעם, המים הסוערים הפכו לגושי קרח עצומים, מלווים בקרבסים, סדקים עמוקים הנפערים בקרח בין הגושים, וחזיתות של עשרות מטרים של מפלי קרח שעומדים תלויים מעל מי האוקיינוס. מידי פעם ניתק גוש קרח אל המים, מעורר גל גדול ורעש עצום שמהדהד מול הצוקים וחותך את השקט המוחלט של אנטארקטיקה. גושי הקרח צפים מול החופים, רק חמישית מהם בולט מעל המים והיתר שקוע בתוך מי האוקיינוס, שכעת מלטפים את הקרח, הגלים והזרמים מעצבים ומחליקים אותו כמו ביד אמן, ובועות האוויר הכלואות בקרח בורחות ממנו ויוצרות צינורות אוויר. ארמונות של קרח בצבעים לבנים של קרח צעיר, פסלים כחולים של קרח ותיק ודחוס היטב, ופסים שחורים של בליית סלעים, צפים מול אנטארקטיקה, ולאט לאט מתרחקים מן החופים ונמסים אל הים. בין הקרחונים הצפים מתרחשת פעילות רבה. פינגווינים צוללים בים ורודפים בקלילות אחר דגים וסרטנים, ומידי פעם מזנקים אל מעל פני הים בקפיצות משעשעות שדווקא מרמזות על צרות כמו כלב ים נמרי שרודף אותם. כלבי הים שוחים בוירטואוזיות בגופם החלקלק, מזנקים מידי פעם מעל הים, או עולים מן המים, ומביטים בסקרנות בפנים משופמות. לעיתים הם עולים למנוחה על קרחון צף ושם מתנמנמים להם על מיטת הקרח בעיניים עצומות, כמו אין צרות בעולם דוגמת לווייתני אורקה טורפים שעלולים לזנק מן הים ולהפר את השלווה. לווייתנים מסגירים את מקומם בנפיחות של רסס מים. נפיחות גבוהות וצרות, רחבות ועגלגלות, נפיחות מפוצלות לשתיים. לאחר הנפיחה מופיעה קו הגוף הכהה והחלק, סנפיר הגב והזנב, ושוב הוא נעלם. כבר מצורת הרסס ניתן לזהות את מיני הלווייתנים שמפיחים אותם. לווייתן כחול הגדול בבעלי החיים בכל ההיסטוריה כולל הדינוזאורים שכבר חלפו מן העולם, לווייתן מינקה הנפוץ, לווייתן דרומי נדיר ואולי לוויתן גדול סנפיר המתאפיין בפסי ראש חרושים ובזנבו המתנוסס בשני דגלים לפני שהוא צולל עמוק פנימה בעקבות הגוף הגדול.
הגיחה בסירות זודיאק אל היבשה מפגישה אותנו במושבות של הפינגווינים, שהם מהיצורים המוזרים ומעוררי האהדה ביותר בעולמנו. הם נראים כמו בובות מחמד עדינות אך הם למעשה מתמודדים עם תנאי הטבע הקשים ביותר בעולם. הם מדדים ברגליהם הקצרות על פני השלג, ואף מטפסים במדרונות ועל סלעים ומייצבים את עצמם בנפנוף של כנפיים. הכנפיים האלו עקרות לתעופה אך משמשות אותם במיומנות רבה בשחייה ורדיפה אחר דגים וסרטנים. על היבשה, רחוק מטורפיהם כלבי הים הנמריים, הם מרגישים בטחון ואינם רואים בנו אויבים. ניתן אפוא לטייל ביניהם, לצפות בהם כאשר הם בונים את קניהם מאבנים חלקלקות, מנהלים טקסי חיזור ומלחמות על שטח מחייה, מגדלים את האפרוחים שלהם, ומידי פעם יורדים אל הים לתור אחר מזון ועולים מן הגלים לשוב אל הקינים שלהם. בסיורים החופיים פוגשים בשלושה עד חמישה מינים שונים של פינגווינים, והמפגש איתם הוא אחת החוויות החזקות המחברות כל כך בין מטיילים לפינגווינים ולאנטארקטיקה.
לפני כמעט 50 שנה, בדצמבר 1959, נחתם הסכם בינלאומי האוסר פעילות צבאית ביבשת אנטארקטיקה, מבטיח גישה חופשית לפעילות מדעית, ומקפיא כל דרישה טריטוריאלית לגבי היבשת. אנטארקטיקה של כולם ולא של אף אחד, כך נקבע למעשה בוועידה. אלא שכולם אוחזים בעוגה, חמישים תחנות מחקר מדעיות של 12 מדינות שונות, מארגנטינה וצ'ילה, דרום אפריקה אוסטרליה וניו זילנד הקרובות, ועד ארה"ב, רוסיה, אוקראינה ונורווגיה הרחוקות. כולן מחזיקות צוותים של מדענים ואנשי מנהלה במשך מספר חודשים בשנה או על פני כל השנה, העוסקים במחקרים גיאולוגיים, מטאורולוגיים, מדעי האטמוספרה ואחרים. שם גילו את התגלית האקולוגית החשובה של החור הגדול באוזון מעל יבשת אנטארקטיקה. אבל שם גם מחזיקים אינטרסים מדיניים ולוטשים עיניים אל אוצרות הטבע החבויים במעמקי היבשת האנטארקטית הרביעית בגודלה בעולם. יום אחד, חוששים המדענים ואנשי שלום, יתפרק הסטאטוס קוו השומר על אנטארקטיקה, ואז תתחיל התחרות ההורסת וכולם ירצו לטמון את ידם בצלחת.