fbpx

צרו עימנו קשר

פלפונס היא חצי אי המחובר ליוון היבשתית באיסתמוס – לשון יבשה. ב-2016 היא נבחרה על ידי הלונלי פלאנט בתור היעד הפופולארי ביותר באירופה, ולא סתם. כל פינה במחוז עשירה בערים עתיקות ואתרים ארכיאולוגיים המעידים על ההיסטוריה העשירה של יוון, החל בימי הזוהר של יוון הקלאסית, וכלה בתקופות המזהירות פחות שבאו אחריה. בעצם, פלפונס היא המחוז שבו קרו האירועים החשובים ביותר בהיסטוריה היוונית.

פלפונס היתה מיושבת עוד בתקופה הפרהיסטורית. היא קרויה על שם פלופס, שלפי המיתולוגיה היוונית כבש את המחוז. משמעות השם פלפונס היא בעצם "האי של פלופס". הציביליזציה הראשונה שהתיישבה במקום היתה הציביליזציה המיקנית בתקופת הברונזה. היא השאירה שרידים ארכיאולוגיים בצפון מזרח האי, כמו טירינס ומבצר מיקנה. דווקא תקופה זו, הידועה פחות, היא שתרמה רבות למה שיוון נהייתה אחר כך. אז התפתחה השפה היוונית והכתב היווני, וגם הארכיטקטורה המונומנטלית. הציביליזציה הזו נפלה באופן די פתאומי בסוף האלף השני לפני הספירה, ולא ברור למה. ערים ומצודות מהתקופה הראו סימנים של הרס מכוון, אך לא ברור מי גרם לו, מכיוון שאין עדויות כתובות מהתקופה. לכן, תקופה זו קרויה "התקופה השחורה של יוון".

פלפונס היא הסמל של יוון הקלאסית. בשנת 776 לפני הספירה, המשחקים האולימפיים הראשונים התקיימו באולימפיה שבמערב פלפונס. עד היום עומדים שם השרידים של 70 מקדשים כולל מקדשו של זאוס שבאלטיס. היום שבו התקיימו המשחקים האולימפיים הראשונים מסמן את תחילתה של התקופה הקלאסית. באותה תקופה, פלפונס היתה מחוז מרכזי, עם הערים החזקות והעשירות ביותר. אחת הערים הידועות מהתקופה היא ספרטא. ספרטא היתה מרכז התרבות, האומנות והספורט של יוון הקלאסית. עד היום ניתן לבקר בקרבת מקום בתיאטרון של ספרטא העתיקה, וללמוד על המנהגים המשונים של ספרטא, שהיממו גם את תושבי יוון העתיקה – למשל, הנוהג לרחוץ תינוקות באמבטיה של יין כדי לראות אם התינוק מסוגל לשרוד, ולגלגל אותו מהצוק במידה והוא התגלה כתינוק חלש וחולני. או הכנסת ילדים בני שבע למין פנימיות צבאיות בהם חיו במשטר צבאי קשוח, או המנהג לחטוף כלות, לגלח את ראשן ולהלביש אותן בבגדי גבר בליל כלולותיהן.

כמו שאר יוון, גם פלפונס נפלה לידי האימפריה הרומית בשנת 146 לפנה"ס, כאשר הרומאים הרסו את העיר קורינתוס וטבחו בתושביו. עד היום חורבותיה של קורינתוס עומדים בקרבת מקום לתעלה הקורינתית, זכר לתקופה מפוארת יותר. המחוז המשיך להיות אחד המחוזות העשירים בתקופת האימפריה הרומית, אך כבר לא מחוז מרכזי העומד במרכז נתיבי הסחר. משלב זה ואילך, החלה השקיעה של פלפונס.

לאחר פיצול האימפריה הרומית בשנת 395, פלפונס הפכה לחלק מהאימפריה הביזנטית. היא החלה לסבול מעוני, מגפות, רעידות אדמה ואי יציבות ביטחונית. אי היציבות הביטחונית החלה בפלישות הסלאביות לאזור. היחסים בין הסלאבים לאימפריה הביזנטית היו רוויים מתיחות וקונפליקטים במשך שנים רבות, עד שהאחרונה כבשה מהם את פלפונס, וגירשה רבים מהסלאבים עד שלא נותר מהם זכר באי. אך הצרות לא נגמרו כאן. פלפונס סבלה מפשיטות של שודדים ממדינות ערב. הבסיס שלהם היה כרתים, שנכבשה על ידי הערבים בשנת 820. כרתים נכבשה מחדש על ידי האימפריה הביזנטית ב-961, והמחוז נכנס לתקופה של פריחה מחודשת שבה שגשגו החקלאות, המסחר והתעשייה העירונית. אך גם לתקופה הזו היה סוף.

ב- 1205 פלפונס נכבשה על ידי הצלבנים הפרנקים, שייסדו את נסיכות אכאה במקום. השליטה על האי התחלקה בין האימפריה הונציאנית, שכבשה כמה נמלים חשובים סביב החוף והחזיקה בהם עד המאה ה-15, והפרנקים ששלטו על השאר. שני הצדדים השאירו במקום שרידים מעניינים. הונציאנים בנו את מבצר וחומת פלמידי, המשקיפה על עיירת החוף היפהפייה נפפליו ועל הים. הפרנקים בנו את מצודת מיסטראס, ממנה נאלצו לסגת כשהביזנטים כבשו את המחוז מחדש. מיסטראס הפכה לבירת השלטון הביזנטי המחודש של פלפונס במאות ה-14 וה-15. היא יושבת על גבעה שסביבה נופים מרשימים, ובה שילוב מעניין של אדריכלות פרנקית וביזנטית.

ניתן לומר שימי הביניים של פלפונס התאפיינו באי יציבות רבה ובמלחמות מתמשכות, קודם בין הביזנטים לסלאבים, ואחר כך בין הביזנטים, הפרנקים והונציאנים. אויבים מחוץ ניצלו את המצב, וכבר מאמצע המאה ה-14, העותומנים הטורקים החלו לפשוט על פלפונס.  עד אמצע המאה ה-15, הם כבשו את כל האי. חלקים גדולים מיוון, לרבות ערי הנמל הונציאניות, נכנסו תחת שלטון עותומאני. אחד מהמקומות המציינים את תקופתם הוא מבצר מת'וני שבדרום מערב פלפונס, שנבנה בימי הביניים. במתחם יש גשר המוביל למגדל בורצי העומד במי הים. במגדל זה, טבחו הכובשים העותומאנים בתושבי העיר שהתבצרו במקום ונלחמו נגדם. לאחר שניצחו בקרב, הוסיפו העותומנים את המבנים שלהם למתחם ולעיר, וגם, איך לא, את החמאם הטורקי.

התקופה העותומאנית, שנמשכה עד אמצע המאה ה-19, התאפיינה במרידות מקומיות מהתושבים שלא צלחו. היוונים לא השלימו עם השלטון המוסלמי, שמרו על דתם ואף נעזרו מידי פעם ברוסים. המרידות הללו נכשלו, עד שהגיעה מלחמת העצמאות של יוון.

פלפונס שיחקה תפקיד חשוב במלחמת העצמאות של יוון. בעצם, המלחמה החלה בפלפונס, כאשר מורדים השתלטו על העיר קלמטה ב- 1821. משם, המרד המשיך לשאר המחוז והם כבשו את כולו תוך מספר חודשים, מלבד כמה ערי חוף. באותה תקופה, כלל האוכלוסייה הטורקית במקום נטבחה או ברחה לערי הנמל. המצב הידרדר למלחמת אזרחים, שבמהלכה האימפריה העותומאנית אפשרה לשליט המצרי-עותמני איבראהים פאשה לשלוח את כוחותיו לפלפונס. הצעד הזה הוביל להתערבותם של אנגליה, צרפת והאימפריה הרוסית לטובתם של היוונים. לבסוף, האי כולו נכבש מידי הטורקים ב- 1823. אז הפכה העיר נפפליון לבירתה הראשונה של מדינת יוון העצמאית.

אך יוון העצמאית החלה את דרכה עם בעיות כלכליות. פלפונס כבר הפכה למחוז עני ומבודד יחסית. רבים מתושביו היגרו לאתונה כדי לחפש עבודה, או לארצות אחרות. מלחמת העולם השנייה היוותה מכה נוספת, כשתושבי פלפונס מצאו את עצמם בתווך, בקרב בין הוורמאכט לצבא הבריטי. יוון כולה התקשתה להתאושש מהמכה, והמצב השתפר רק כאשר היא הצטרפה לאיחוד האירופי ב- 1981.

כיום, פלפונס זוכה לעדנה מחודשת בתור יעד תיירות פופולארי, תחנה לכל מי שיוצא לטיול ביוון. כל פינה באי מעידה על ההיסטוריה העשירה של יוון, עם כל העליות והמורדות שלה. בנוסף, האי מציע פינות טבע חבויות, כמו מערת הנטיפים דירוס ומפלי נדה.

טיולים הקשורים למאמר