כאשר ראתה אלינור רוזוולט בפעם הראשונה בחייה את פלא הטבע המרשים של מפלי האיגואסו אמרה האישה הראשונה של הבית הלבן "Poor Niagara!". מעל חצי מאה לאחר מכן, שאל אותי חבר האם שווה להקריב 20 שעות טיסה על מנת לצפות בנפילה של מים מגובה רב? אלינור כבר הבינה מה שחבר שלי טרם השכיל להבין. תשובתי אליו הייתה פשוטה: החוויה הבלתי נשכחת הזו שווה הרבה יותר מעשרים שעות טיסה! שאל את אלינור, את ג'יימס בונד ואינדיאנה ג'ונס (המפלים היוו תפאורה לכמה מהיצירות הקלאסיות של הקולנוע האמריקאי שבחרו את רקע המפלים לצילום סרטי המשך). הקוריוז הקטן הזה רק נועד להמחיש כמה המופע האלוהי הזה של גופי מים אדירים הצונחים מגובה רב כמסרבים להכיר בקיומם של שאר גרמי הטבע מסביבם הוא מראה של פעם בחיים.
הכירו את מפלי האיגואסו עם אקו טיולי שטח בטיול לארגנטינה, צ'ילה וברזיל >>>
ביקור במפלי האיגואסו הוא ראשית דבר, אם כל סימוני ה-V! מערכת המפלים הגדולה בעולם שמותירה בצללים את מפלי הניאגרה בקנדה ומפלי ויקטוריה בדרומה של אפריקה. זהו טיול בינלאומי הנע בין ארגנטינה מדרום וברזיל מצפון, על גשרי עץ המביאים את המטייל קרוב ככל שניתן לעוצמה הקוסמית ולרעש מחריש האוזניים המוקרנים ממגלשות המים העצומות וענני האדים העולים מתוך התנגשות המים במדרגות הסלע התחתונות. (לעיתים דומה שרק כדי לבנות רציפי העץ היה צורך בהתערבות אלוהית כלשהי).
אם כן, על מה מדובר? מפלי האיגואסו הם סדרה של מפלים המבתרים את נהר האיגואסו למקטע עילי ותחתי. הנהר מרכז את יובליו הראשונים סמוך לעיר הנמל הברזילאית קוריטיבה (Curitiba). משם עובר הנהר לאורך מרבית אפיק זרימתו בשטחה של ברזיל ואת הקילומטרים האחרונים חולק עם ארגנטינה מדרום. המפלים נמצאים במקום המפגש של נהר האיגואסו עם רמת פרנה (Parana). סך הכל מדובר על מקטע קטן בן 2.7 ק"מ, 20 ק"מ בלבד טרם מפגשו על נהר הפרנה, שם מצטרפת מדינה נוספת למפגש הגבולות, פרגוואי. אינספור איים ומדרגות סלעים מחלקות את הנהר לשלל מפלים ואשדות (יש האומרים שמספרם נע בין 150 ל-300) הנעים בגובהם מ-60 מ' ועד ל-82 מ'. גליל מימי המפלים נופל בשתי מדרגות כלפי מטה והספיקה שלהם עולה על 6.25 מיליון מ"ק בשעה. רק בכדי לסבר את האוזן, ספיקתו של מעיין דן, מעיין ההעתק הגדול במזרח התיכון, 28,880 מ"ק בשעה! ספיקתם הממוצעת של מפלי ויקטוריה על בסיס נהר הזמבזי בדרום יבשת אפריקה עומדת על 391,6800 בשעה!!! יחי ההבדל הקטן...
אומרים שחצי מזרימת הנהר מתנקזת לקניון צר ועמוק הקרוי בפי המקומיים "גרונו של השטן" (Garganta del Diablo בספרדית). צורתו כשל פרסה ברוחב של 150 מטר ובאורך של 700 מטר, באופן כזה שאם דמותו של השטן אינה פרי דימיוננו כך נראה אכן גרונו. זו למעשה האטרקציה העיקרית במקום, ואכן נפילה אנכית של מצבור מים כל כך גדול יוצרת בקרב המבקרים הרבים תחושה של יראת כבוד מפני איתני הטבע חסרי הרחמים ובמידת מה גם תחושת קטנות אל מול יצירת בראשית מעין זו.
מקור שמם של המפלים האדירים מגיע מהשפה הילידית המקומית - הגוארני (Guarani) או הטופי, והוא צירוף של המילים "אי" (מים) ו-"וואסו" (כבירים). האגדה מספרת כי אל היער, אחד מפנתיאון האלים של שבטי הגוארני, תכנן להינשא עם אישה יפה וצעירה בשם נאיפי (Naipí), שהחליטה לברוח עם מאהבה בן התמותה טארובה (Taroba) בדוגית קטנה. בזעם האל, ביתר את האגם בו שטו השניים וכתוצאה מכך הם נפלו לתוכו וטבעו במימיהם השוצפים של המפלים שזה עתה נוצרו. תוואי נהר האיגואסו מהווה את הגבול הבינלאומי בין ארגנטינה וברזיל אשר חולקות את פלא הטבע הזו בצורה לא שיוויונית, 30% בצד הברזילאי ו-70% במקבילו הארגנטינאי. באופן טרגי משהו נאמר שלמרות שאגן הניקוז האדיר של הנהר ורוב מסלולו נמצאים בצד הברזילאי, מרבית המפלים נמצאים דווקא בצד הארגנטינאי.
הפארקים הלאומיים
בסיס היציאה למפלים הוא משתי הערים השוכנות לצדם. מפוארטו איגואסו (Puerto Iguazú) הארגנטינית ניתן להגיע לשמורת הטבע הפארק הלאומי איגואסו (Iguazú National Park) בצד הארגנטיני המשתרע על פני שטח של 492 קמ"ר, ושמורת טבע בשטח של 63 קמ"ר. אחד מגשרוני העץ הארוכים מגיע בסופו של דבר לרחבת תצפית הממוקמת מעל למפל "גרונו של השטן", שם נופלים המים בעצמות אדירות. כמויות המים הן אדירות אפילו בשנים שחונות ועיתות בצורת. אם תשימו לב היטב, תראו שבסיוע השתקפויות האור, נדמה שהמפל קופא במקומו או עולה חזרה למעלה.
מפוס דה איגואסו הברזילאית ניתן להגיע לפארק הלאומי איגואסו (Iguaçu National Park), המקיף שטח של 1,700.86 קמ"ר, מהם 11.36 קמ"ר בתחומי האיים שבנהר. שטחו של פארק יערות הגשם הסוב-טרופיים באיגואסו הברזילאי כ-1,863 קמ"ר, וידועים בו ובקרבתו 345 מיני עופות וציפורים, כ-40 מינים של נחשים וכ-800 מיני פרפרים. מן הצד הברזילאי ניתן ניתן להגיע לחלק התחתון של "גרונו של השטן" ובמקומות מסוימים ממש לגעת במים הצונחים ואף להירטב כליל מענני הנתזים העולים מן המעמקים.
לאלו מכן שהמזומנים בכיסם דרי קבע ניתן לשכור את שירותיו של הליקופטר שייקח אתכם לנקודות תצפית יפות על המפלים השמורות רק לבעלי הכנף במרחב (ארגנטינה אוסרת על פעילות אווירית בשטחה משום ההרס הסביבתי לעולם החי והצומח, ובצדק יש לומר). לאלו מכם שמעדיפים את האופציה הימית, ניתן לשוט בסירת מירוץ או סירה קטנה לעבר הזרם ואף מתחת למפלים. הצפייה על המפלים מהצד הברזילאי היא היקפית ומכסה את מרבית המפלים. למעשה במידה מסוימת של אירוניה, רואים טוב יותר את הצד הארגנטיני דווקא מהצד הברזילאי, אבל לא ניתן להתקרב אליהם כמו מהצד הארגנטיני. הצד הברזילאי אמנם קטן יותר אך הוא מאפשר מראות פנורמיים מרשימים יותר.
בפארקים הלאומיים ומישורי יערות הגשם במרחב זוהו למעלה מ-2,000 מינים של צמחים ועולם חי כולל למעלה מ-400 מיני ציפורים בהם מאות עופות דורסים, ציפורים ססגוניות ופרפרי יום גדולים בשלל צבעים. כמו גם יונקים אופייניים כדוגמת כנופיות של חוטמנים וקופים השודדים דברי מזון מתיירים המומים שעסוקים בהתרשמות ופליאה, וכן גם טפירים, דביבונים מצויים, יגוארים, דובי נמלים, קופי קפוצ'ין ועוד. ביער הסמוך למפלים דרים היגואר והפומה. וכן אפשר לזהות שם את האוצלוט, בן למשפחת החתוליים שגודלו בינוני ואורך גופו מגיע לכמטר אחד, ותפוצתו ממקסיקו בצפון עד ארגנטינה בדרום.
משולש הגבולות: החצר האחורית של המפלים
את מערכת המפלים עוטף מרכז אורבני גדול המורכב משלוש ערים הפזורת בשלוש מדינות דרום אמריקאיות שונות. פוס דו איגואסו הברזילאית, פוארטו איגואסו הארגנטינאית וסיודאד דל אסטה בצלע הפרגוואית. כדי לנצל את אנרגיית המפלים הקימו ארגנטינה ופרגוואי תחנת כוח באזור המשיק לשמורה, בסמוך לנהר פרגוואי הזורם לנהר הפרנה (הגובל בין ברזיל ופרגוואי), וכל אחת מהן זוכה בכ-50 אחוז מהחשמל שמייצרת התחנה. מאוחר יותר, הפיתוח והשגשוג האיזורי הגיעו לשיא מסוים, כאשר ברזיל ופרגוואי חתמו בשנת 1974 על הסכם איטאיפו (Itaipu) לבניית סכר הידרואלקטרי בינלאומי על בסיס נהר הפרנה, אשר סימן שינוי גיאו-כלכלי באזור.
ההסכם שהושג בין הממשלות בשנת 1974 עתיד היה לספק לשתי המדינות אנרגיה בקנה מידה בינלאומי. בניית הסכר היא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לפיתוח של פרויקט משותף שהייתה לו השפעה כלכלית, חברתית וסביבתית גדולה על פני המרחב כולו. ההתיישבות האורבנית המואצת החלה עוד עם התיירות האקולוגית ופתיחת המפלים לקהל הרחב כמה עשורים קודם לכן, אך המפעל הבינלאומי הזה שינה את התמונה הדמוגרפית במשולש הגבולות לטוב ולרע. לטוב משום התמורות הסוציו-אקונומיות שפקדו את האזור, ולרע משום גירוש שבטי הילידים בעקבות הפיתוח וקידום התשתית התיירותית והקמת הסכר). דחיקת הילידים, בעיקר בני הגוארני שחיו במשולש הגבולות לוותה ברצח של רבים מהם שסירבו לעזוב.
שבעה, בסך הכל שבעה הם פלאי עולם הטבע. יחד עם הר השולחן, יער ונהר האמזונס, ג'ג'ו, הנהר התתח-קרקעי בפוארטו פרינססה, הפארק הלאומי קומודו, ומפרץ הא לונג נמצאים המפלים הגדולים בעולם בלב ליבה של דרום היבשת הלטינית. משחק קולוסלי של מים, צבעים, חושים תוצר של סדרה מפלים גועשים בין איים סלעיים ומיוערים שקרקעיתם בזלתית בעיקרה, יערות טובלים בירק, יוצרים ערפילי מים וקשתות לרוב יוצרים חוויה בלתי נשכחת...