צילום: אייל ברטוב

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

ביקור ביפן בעונת הסתו עשוי לחלץ קריאות התפעלות גם מפי הציניקנים שבינינו.

לדעתי זו העונה היפה ביותר ביפן, יפה יותר אפילו מתקופת האביב שבה הכל מכוסה בפריחת הדובדבן המרשימה.

עונת השלכת היפנית מאופיינת בהשתנות צבע הדרגתית מספטמבר ועד סוף נובמבר, כשעצי היער היפני מתחילים להחליף את צבעי העלים כבר באמצע ספטמבר. השלכת מתקדמת לאיטה מהצפון - מהאי הצפוני הוקאידו, ומתקדמת דרומה לחורשים הדרומיים במרכז יפן ועד לאי הדרומי. בנסיעה בכבישים המהירים או בביקור בנופים שמחוץ לערים הגדולות, מתגלים רכסים עצומים ההופכים מירוק לצהוב חיוור ואז לצהוב עז שהופך לכתום, מתחלף לאדום בגוונים בוהקים שונים, ולחום בסוף נובמבר. אז משילים העצים את עליהם אל הקרקע, שם הם ממתינים להירקב ולהתמזג עם האדמה בחורף הרטוב והמקפיא. תושבי יפן ותיירים יוצאים בהמונים לצפות בשלכת. ההתבוננות בצבעי השלכת וההתפעלות מחילופי העונות הן חלק מהמסורת היפנית. מסורת שמתועדת בציורים, בספרות ובשירה כבר מהמאה השמינית. התבוננות בצבעי השלכת הבוהקים נקראת ביפנית קויו Kōyō או מוֹמיג'י-גארי (momiji-gari). היפנים מתיחסים ברצינות תהומית ליציאה למסעות השלכת ומשתמשים גם במושג "ציד עלי סתו", כשבימנו נוספה לחוויית השלכת גם העדשה - היפנים מצלמים ללא סוף את החורש והעצים הציוריים.

ביפן קיימים אתרי אינטרנט יחודיים שבהם אפשר לעקוב אחר התקדמות השלכת, ולבחור את היעד הנכון בזמני השיא של התפרצות הצבעים המרהיבים. לינק לאתר: https://www.japan-guide.com/e/e2014_when.html

בטבע פוגשים גם הרבה ציירים שמגיעים במיוחד ליערות הזהובים ומנסים להנציח את היופי על הבד. בעונה זו רבים משלבים גם ביקור ותפילה במנזרים קטנים שנבנו במיוחד עם מרפסות מעוטרות ותצפיות מכוונות אל נוף השלכת, וישנם מקדשים וגנים שמוארים בתאורת לילה ייחודית שמעצימה את החוויה.

בניגוד לאמונה העממית - הסיבה להשתנות הצבע בעלים אינה נעוצה בתהליך המוות של העלים. עם בוא הקור, הכלורופיל בעלים (החומר הירוק) מתפרק ואילו הפיגמנטים הצהובים שקיימים בעלה שורדים ומופיעים במלוא הדרם. המעבר לאדום מוסבר על ידי מספר חוקרים בכך שהעץ נמצא במלחמה אבולוציונית נגד חרקים מזיקים. בסתו העץ מזרים לעלים חומרים שתפקידם להגן מעקיצת חרקים שמטילים את ביציהם על העלים בעונות המעבר.

חומרים אלו יוצרים את הצבע האדום שמרתיע את החרקים ומפחית את ההטלה והפגיעה בעצים.

עצים בולטים במיוחד בצבעי השלכת היפנית הם הג'ינקו והאדר, ולשניהם תכונות נוספות שמעלות את ערכם.

  

עץ הג'ינקו הנקרא ביפנית איצ'וֹ (icho) מאופיין בצבעים צהובים עזים. הג'ינקו הוא עץ קדום ונחשב מאובן חי. שרידיו תוארכו לתקופה שלפני 270 מליון שנה. תיאור העץ מופיע במקדשי יפן כבר מ 1690, ומלבד יופיו ועתיקותו הוא נחשב כעץ רפואה רב עוצמה שסגולותיו רבות בעיקר לזרימת דם תקינה, כנוגד חמצון וכמשפר זיכרון.

  

עץ האדר היפני הוא האחראי העיקרי לצבעם המשתנה של הגנים והחורשים. העץ הנשיר הוא עץ בר שמאפיין את רוב החורש היפני, והיפנים תירבתו ממנו זנים רבים המדגישים  ביתר שאת את צבעי השלכת האהובים עליהם. מעץ האדר בבר מפיקים היפנים את השרף המשמש להפקת סירופ המייפל המתוק, אך עצי האדר התרבותיים אינם מייצרים את השרף האיכותי וכל תפקידם בגני יפן הוא אסטטי בלבד. גם עצי הדובדבן הפורחים באביב בגני יפן, הם זנים שפותחו ושובחו ליעד של פריחה שופעת במיוחד. הם משמשים לאותה מטרה של הערצת היופי בטבע ואינם מניבים את פירות הדובדבן. ביפן חשיבותם של היופי והאסטטיקה אינה נופלת מחשיבות השימושים המעשיים.

צילומים: אייל ברטוב

טיולים הקשורים למאמר