בשבוע השלישי של חודש ינואר הקרוב העיירה קאליבו באי פאנאי אשר בפיליפינים תלבש חג. בשבוע זה יחגג פסטיבל האטי אטיאן, לכבודו של סאנטו ניניו, הילד ישו. בשלושת הימים האחרונים של הפסטיבל, אולי החג המפורסם ביותר בפיליפינים, יצעדו אלפי חוגגים לבושים בתלבושות ססגוניות ובאיפור מיוחד בתהלוכות צבעוניות ורועשות שלא פעם הושוו לקרנבל המפורסם של ריו בברזיל.
האי פאנאי הוא אי בצורת משולש הנמצא בחלק המערבי של איי הויסאיאס, אחת משלוש קבוצות האיים המרכיבות את איי הפיליפינים והמקיפות את הים הויסאסיאני, ים פנימי במימיו של האוקיינוס השקט. האי הוא השישי בגודלו מבין 7,107 איי הפיליפינים. האי קיבלת את שמו הנוכחי ממלח ספרדי, גונזאלו רונקיוו שמו, אשר נחת באי במאה ה-16 וקרא לו PAN HAY , "יש לחם" בספרדים. לבסוף אוחדו שתי המילים והאי נקרא פאנאי.
הכירו את פסטיבל אטי אטיאן עם אקו טיולי שטח בטיול עוצר נשימה בפיליפינים >>>
מקור הפסטיבל הוא במאה ה- 13, מאות שנים לפני שנחתו הספרדים במנילה. במאה זו הגיעו מהגרים מהאי בורניאו באינדונזיה לאי פאנאי שבפיליפינים. מהגרים אלו השתייכו לקבוצת העמים האוסטרונזית, אשר מקורה באזור דרום מזרח סין, וכשנחתו בפאנאי נתקלו באוכלוסיה המקומית אשר שייכת לקבוצה אתנית אחרת , הנגריטים, עם שחור עם שיער מקורזל, אשר יישבו את פאנאי במשך אלפי שנים. הנגריטים נחשבים לתושבי הילידים של האי, לפחות לפי המחקרים האנתרופולוגיים הקיימים. הנגריטים כונו "אטי", ובעוד שהם ישבו בהרים של האי פאנאי, התיישבו המהגרים החדשים במישורים הקרובים לחוף לאחר עסקה שנסגרה בין הצ'יפים של שני הצדדים. בתמורה לאדמות, העניקו המהגרים החדשים תכשיטים, בגדים ומטילי זהב לנגריטים. שנים לאחר מכן נקלעו הנגריטים לבצורת קשה בהרים ונזקקו למזון בדחיפות. הם ירדו למישורים והחלו לבקש מזון מאנשי השפלה. אנשי השפלה נענו ומאז ממשיכה המסורת כאשר בכל שנה יורדים הנגריטים למישור החוף כדי לבקש מזון. בתהליך של מאות שנים הפך האירוע לחג, במהלכו שרו ורקדו הנגריטים כמחוות תודה, והאינדונזים מצדם צבעו את פניהם בשחור כאקט של כבוד כלפי הנגריטים. שמו של הפסטיבל נשאר עד היום אטי אטיאן, שמשמעותו "להיות כמו בני האטי".
הפסטיבל היה אם כך פגאני במקורו, שכן הנגריטים האמינו בדת האנימיסטית עד שהתנצרו. הדת האנימיסטית, שהיא עד היום מקור לדתות אחרות בעולם, מאמינה ברוחות הנמצאות בטבע, אם בעצים, בסלעים, בהרים, או בכל מקום אחר. גם הנגריטים האמינו בדת זו והאמינו שקיימות סביבם רוחות שאין הם יכולים לראות, רוחות אשר קשורות לטבע וגורמות לדברים שבני האדם אינם יכולים להבין. בנוסף האמינו הנגריטים ברוחות המשפחה, כלומר רוחותיהם של אבותיהם ושל בני המשפחה המבוגרים אשר נפטרו. כדי לייצג את כל הרוחות הללו, הכלילו הפיליפינים הקדומים את כל הרוחות לדמות אלוהית אשר נקראת "אניטו".
טיול לפיליפינים בזמן פסטיבל אטי אטיאן מספק חוויה בלתי נשכחת לתיירים, אטרקציה עוצרת נשימה המקרבת את התיירים לתרבות המקומית, למסורת העתיקה ולאורח חיים אותנטי.
מלבד האמונה ב"אניטו", האמינו בתושבים הילידים של הפיליפינים גם ברוחות רעות הסובבות אותם בתוך הבית ומחוצה לו. התפיסה הייתה שמחלה מתרחשת כאשר רוח רעה תוקפת את הגוף, ועל מנת לרפא את הגוף יש לסלק את הרוח הרעה. לשם כך פעלו שאמאנים, אשר נקרא "באבאלין". בעזרת כשפים, אמירת לחשים, שימוש בצמחי מרפא ושמנים מיוחדים, ריפאו השאמאנים את הילידים ובעקבות סיפורי הצלחה רבים הפכו למרפאים מבוקשים כך לאחר שהגיעו הספרדים לאיים. כיום השאמאנים עדיין פעילים באזורים כפריים מרוחקים בהם התושבים רחוקים מדי מבתי חולים או פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם טיפול רפואי מערבי.
ב- 17 למרץ 1521 נחת בפיליפינים פרדיננד מגלן, במסגרת חיפושיו לנתבי שיט חדשים לאיי התבלינים – אינדונזיה. מלחים ספרדים אחרים המשיכו בדרכו, השתלטו על איים נוספים בפיליפינים והמירו את האוכלוסיה לנצרות הקתולית. איי הפיליפינים הפכו לקולוניה ספרדית, מצב אשר נמשך עד 1898.
כאשר נחתו הספרדים בפאנאי, הוכנסו מספר אלמנטים קתולים לחגיגות פסטיבל האטי אטיאן, ובעיקר צלמיתו של סאנטו ניניו, דמותו של ישו כשהיה ילד. כך הפך החג לחגיגה נוצרית בעיקרה, כשהיום כל תושבי האי הם נוצרים. במהלך הפסטיבל נערכות מיסות רבות לכבודו של סאנטו ניניו, כשבטקס הפתיחה בולטת המשמעות הדתית של החג. טקס הפתיחה מתחיל עם להקת מתופפים שמתחילה תהלוכת רחוב שמחה ומלאה ברקדנים. עולי הרגל והחוגגים קוראים "האלאה בירה" לכבודו של באנטו ניניו ומאמינים כי צלמיתו של הילד ישו תגן עליהם מפני סכנות ומחלות.
שיא הפסטיבל מתרחש ביום האחרון, ביום ראשון השלישי לחודש ינואר. ביום זה קבוצות חוגגים המייצגות שבטים שונים מתחרות על תשומת הלב של הצופים. בסוף האירוע הפסטיבל נחתם בתהלוכה של אלפי אנשים הנושאים לפידים, תמונות וצלמיות של סאנטו ניניו. מלבד האירוע הראשי בקאליבו, אירועי אטי אטיאן משניים נערכים גם בעיירות מאקאטו, באטאן, איבאג'אי ובאי בורקאי.