קוסטה ריקה, גואטמלה צילום: צביקה מונר

צרו עימנו קשר

בקוסטה ריקה המיתוס של גן עדן הופך למציאות. חופים בתוליים, מגוון מדהים של בעלי חיים, ים כחול וסלעי גרניט שחורים לצד שימור בלתי מתפשר של הטבע מושכים אליה את בני האדם מתקופת קולומבוס ועד ימינו.
מד המילים הנפוץ ביותר בקוסטה ריקה הוא פּוּרָה וִידָה, שמשמעו "חיים טהורים". הטיקוס (תושבי קוסטה ריקה) משתמשים בו כתחליף לכל דבר חיובי. בביטוי זה יש מעין תמצית של אופי המדינה: פיתוח שמורות ואתרי טבע כמוטיב מוביל בפיתוח המדיני.

גלו את מרכז אמריקה והקריביים - טיול לקובה וקוסטה ריקה עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לטיול מלא חוויות לקוסטה ריקה וגואטמלה עם אקו טיולי שטח >>>

חיפוש נטול פשרות

קבוצת הגברים שעמדה בפאתי היער נראתה טרוטת עיניים. שלושה מהם החזיקו בכוסות קפה מהבילות, ונראה היה שהתעוררו משינה עמוקה אך לפני דקות מספר. בגדיהם המוכתמים בבוץ העידו על שיטוט ממושך ביער. סכיני המצ'טה הגדולות שלמותניהם נצצו באור הירח, שכאילו סירב להיעלם.
החבורה התקבצה מול גבר נמוך קומה בעל שיער שחור ומבריק ופנים חרושות קמטים, שנראה כמנהיג. "אמיגוס", פתח, "זו ההזדמנות האחרונה שלנו לתפוס אותה. אני רואה את המבצע כבעל חשיבות עליונה. אנחנו נהפוך כל עלה ביער אם צריך, ולא ניתן לה לחמוק. ואמוס! תביאו את הרשתות, נתפוס אותה, ונחזור הביתה בכבוד".
עם אור ראשון נכנסו הגברים אל תוך היער הסבוך, אוזניהם כרויות לרחשי הג'ונגל ועיניהם בולשות אחר כל קפל קרקע. המנהיג פילס את דרכו במצ'טה, חותך ומרסק את הסבך. הוא הרים את עיניו לעבר השיחים המטפסים, המיתמרים עשרות מטרים מעלה לכיפת היער, לעבר מקור האור. הוא מחה טיפת זיעה שגלשה לאורך צווארו וחשב כמה עצוב יהיה אם ייאלצו לחזור ללא מבוקשם. שני פרפרים כחולים ובוהקים חלפו מול עיניו, מרחפים במחול חינני. "מורפוס כחול", חשב. במצב רגיל היה ודאי רודף אחריהם ומנסה לצלמם ואולי אף זוכה לכך שינחתו על כובע או חולצה צבעונית, אך היום דברים אחרים טרדו את מחשבותיו.
הוא הקשיב לרחשי היער, ולפתע זעקה נוראית גרמה לשיער שבעורפו לסמור. לא ברור אם הייתה זו זעקת שמחה או אסון נורא, כאילו אלפי שדים השתחררו בבת אחת מממלכת השאול וצרחו את קללתם אל עבר השמיים. לאחר מספר שניות התעשת מנהיג הקבוצה והחל רץ לעבר מקור הזעקה, תוך שהוא מתעלם מהשיחים והענפים שעמדו בדרכו.
כאשר הגיע בלב פועם אל קרחת היער הקטנה, ראה את כל החבורה עומדת בחצי עיגול סביב בחור מזוקן. "אלוהים מחייך אלינו היום", קרא אליו בשמחה אחד החברים. המנהיג התקרב אט אט לעברם והביט לעבר כפות ידיו של הבחור שבמרכז, שהחל לפתוח את אצבעותיו תוך שהוא ממלמל: "שימו עין, חבר'ה, שלא תברח לנו עכשיו". בין כפות ידיו הגדולות נחה דמות אדומה, סנטימטרים בודדים אורכה, בעלת רגליים בגוון כהה המנהיג הביט בה בהשתאות מהולה בחשד. לאחר חודשי חיפוש ארוכים הוא התקשה להאמין שסוף סוף השיג את מבוקשו.
באצבעות מיומנות אחז ביצור החלקלק והרימו לעבר קרני השמש הראשונות, שהבליחו בינות לסבך. "זו לא היא, חברים", אמר באכזבה. בן רגע שכחה ההתלהבות כאשר הצביע המנהיג על כתם כחלחל שעל השוקיים ומלמל: "צפרדע הג'ינס הכחול, נראה לי שאפשר להתקפל".
כמה דקות לאחר מכן החלו הגברים במסע חזרה בתוך היער לעבר מרכז הצפרדעים והקרפדות, שאותו עזבו ימים מספר קודם לכן. הליכתם השפופה הביעה את הרגשתם. ככל הנראה אבד לעד הזן שפרסם את שמורת הטבע: הקרפדה המוזהבת איננה עוד.

ללקק את הצפרדע

שמורת הפארק הלאומי מונטה ורדה (Monte Verde National Park) התפרסמה בזכות המגוון הרב של דו-חיים השוכנים בה. בין אלה התבלטה במיוחד הקרפדה המוזהבת, שהפכה לסמל השמורה. עד שנת 1988 נהגו הקרפדות הללו, הבולטות בצבעים ססגוניים, לקפץ בין שבילי היער. בשנת 1989 נדהמו פקחי השמורה לגלות כי הקרפדות המפורסמות פשוט נעלמו מהשמורה. פרט אחד התגלה בתחילתה של אותה השנה אך מאז, למרות משלחות של חוקרים ופקחים, לא נראו הקרפדות עוד.
שמורת הטבע המפורסמת ממוקמת בגובה כ-1,500 מטרים מעל פני הים, ברכס טילאראן (Tilaran) שבמרכז קוסטה ריקה. בשנת 1951 הגיעה למקום קבוצת נוצרים מהזרם הקוויקרי הפציפיסטי. לאחר שנכלאו במדינת אלבאמה שבארצות הברית בשל סירובם לשרת בצבא, חיפשו הקוויקרים מדינה שוחרת שלום והחליטו להגר לקוסטה ריקה, שבעקבות החוקה החדשה (משנת 1949) בוטלו בה כוחות הצבא. לאחר שלושה חודשי מסע יבשתי מפרך הגיעו המשפחות לחבל הארץ ההררי, התיישבו בסמוך ליער והקימו חווה לייצור חלב וגבינות.
חבורה זו הייתה הראשונה להעלות על סדר היום הציבורי את המודעות למגוון הרב של בעלי חיים השוכנים במקום. בשנת 1972 הכריזה ממשלת קוסטה ריקה על מונטה ורדה כעל שמורת טבע לאומית.
במרכזה של השמורה יער עננים רחב ידיים. העננים עתירי הלחות, המצויים במקום כמעט מדי יום, הם מקורות החיים של היער. מלבד יונקי הדבש, הנמשכים לשפע הצומח, ושבילי יער מרתקים, יש בשמורה גם מערכות גשרים שבהם ניתן ללכת תלויים מעל כיפת היער ואפילו אומגה, המאפשרת לגלוש מהעצים ולחוות מעין "לונה פארק" טבעי.
בנוסף על הציפורים, התנינים, הקופים והעטלפים, הרי צפרדעים וקרפדות הן אחד מנושאי השיחה העיקריים של כל מבקר בקוסטה ריקה. (הצפרדעים והקרפדות הן משפחות שונות של דו-חיים בתוך סדרת חסרי הזנב, הנבדלות זו מזו בעיקר בעור. אצל הקרפדות העור עמוס בבלוטות, שמהן מופרש רעל שמטרתו הגנה עצמית. בארץ אין הצפרדעים מפרישות רעל, אך בקוסטה ריקה כמות מסוימת של רעל מופרשת דרך העור החלק). עורן המבריק של הצפרדעים הססגוניות שימש בעבר את האינדיאנים ליצירת הרעל בו היו מושחים את חיציהם. הצבעים המרהיבים של הצפרדעים מהווים למעשה סוג של תקשורת בין טורף ונטרף. הצפרדע משדרת לאויביה את המסר: "אני רעילה ומסוכנת ולכן אין לי סיבה להסתתר ולהסוות את עצמי". הרעל המצוי בעור הצפרדע חודר גם דרך כפות הידיים של אדם האוחז בה ונספג בגוף, אך כמות כזו אינה מסוכנת. כמות זעירה מן החומר הרעיל הנקלטת במערכת העיכול יכולה להשפיע כסם גם על מערכת העצבים. בכל מקרה, פקחי השמורה מזהירים את המבקרים שלא ללקק את הצפרדעים.
היעלמות הקרפדה המוזהבת והירידה הדרמטית במספר הדו-חיים שבשמורה מעלה כמה השערות מטרידות: האם התחממות כדור הארץ היא שגרמה לכך? האם העלייה ברמת האור האולטרה סגול, שהצפרדעים רגישות לו, היא האשמה? ואולי יש להשוות את מקרה הקרפדה המוזהבת לזה של הקנרית, הציפור שנהגו כורי הפחם להוריד עימם למעמקי המכרות כדי לגלות גזים רעילים? אם כך הוא הדבר, הרי שהירידה בכמות הדו-חיים הרגישים אולי רומזת לנו משהו על מצבו של כדור הארץ.

החיים בחוף העשיר

ארבעה מסעות ערך קולומבוס לאמריקה, שזכתה לכינוי "העולם החדש". במסעו הרביעי, בשנת 1502, הגיע לאזור זה וזכה לקבלת פנים חמה מהאינדיאנים תושבי החופים. חלק מהמקומיים ענדו לגופם תכשיטי זהב, מה שהביא את קולומבוס למסקנה הטבעית שהמתכת הנחשקת מצויה בשפע בהרים מכוסי הצמחייה, המיתמרים מרצועת החוף. הוא סימן במפותיו את החוף שבו נחת ולצד הסימון כתב "חוף עשיר", בספרדית "קוסטה ריקה".
מספר עשרות שנים מאוחר יותר, בעת שהספרדים עסקו בכיבוש האימפריה האצטקית שבמקסיקו ובכיבוש אימפריית האינקה של פרו והאנדים, ניסו רבים להגשים את חלום ההתעשרות המהירה בעזרת מפותיו של קולומבוס.
תהליך כיבוש "החוף העשיר" של קולומבוס לא היה קשה. כאן לא היו אימפריות מפותחות ולא צבאות שעלולים היו להוות התנגדות של ממש לסוסים ולתותחים הספרדיים. תוך זמן קצר הושלם הכיבוש, שזכה לכינוי המעודן "התנחלות". האינדיאנים ששרדו את הקרבות מתו מהמחלות שנשאו הספרדים בגופם. התקוות להשיג זהב קל נגוזו עד מהרה. לעומת העושר האדיר שהגיע מכיבוש האימפריות וממלכות המאיה היו הממצאים של קוסטה ריקה עלובים. מי שיכול היה לברוח מכאן אל אזורי הכיבוש העשירים יותר, עשה זאת במהרה. אלה שנאלצו לשלוט באזור נותרו להתמודד עם קרקע עוינת ולא יציבה, מפולות עפר, הרי געש מאיימים, ביצות עתירות יתושים טורדניים ובעלי חיים מסוכנים.
האקלים הלח של חופי קוסטה ריקה הטריד מאוד את הכובשים הספרדים, שהגיעו ברובם מהאזורים היבשים שבמערב ספרד. בשל עובדה זו התפתחו הערים הראשונות על הרמה הגבוהה, הממוקמת במרכז המדינה, שזכתה לכינוי מסטה סנטראל (Meseta Central), "השולחן המרכזי". כבר במאה ה-16 ייסדו הספרדים על הרמה הגבוהה את קרתגו (Cartago), שהפכה למרכז אדמיניסטרטיבי. בשנת 1723 החליפה אותה סן חוסה (San Jose), בירתה הנוכחית של קוסטה ריקה, לאחר שקרתגו נהרסה בהתפרצות הר הגעש איראזו (Irazu). סן חוסה, השוכנת בגובה 1,150 מטרים מעל פני הים, מכונה "עיר האביב הנצחי".
עד להגעת הקפה בתחילת המאה ה-18 הייתה קוסטה ריקה המחוז הזנוח והעלוב ביותר שבאזורי השליטה הספרדיים בעולם החדש. הקפה הביא איתו מתעשרים חדשים ותקופה חדשה. מצחיק שדווקא נתוני הטבע הפראיים ובעלי החיים הייחודיים, שנתפסו על ידי הספרדים כבלתי נסבלים, הם שהפכו את המדינה לאחת העשירות באמריקה הלטינית. ממקום נחשל ועני הפכה קוסטה ריקה לאחד היעדים הנחשקים בתיירות הטבע בעולם. אמריקנים עשירים רבים מנצלים את כספי הפנסיה, מוכרים את רכושם בארצות הברית, ומעבירים את מרכז חייהם לקוסטה ריקה. במידה מסוימת יש בכך משום הגשמת נבואתו של קולומבוס. המדינה הפכה סוף סוף ל"חוף עשיר" של ממש.

בצל הר הגעש

במשך כל ההיסטוריה ליוו התפרצויות געשיות את מהלך החיים התקין שבקוסטה ריקה. לכל אורכה של המדינה נמתחת שרשרת הרי געש, חלקם פעילים וחלקם רדומים. בבוקר ה-29 ביוני 1968, לאחר 468 שנים של שקט, החל הר הגעש ארנל (Arenal) שברכס טילראן לפלוט לבה, אפר וגזים. באחת ההתפרצויות נהרס אחד משני הכפרים ששכנו במקום. השני שינה את שמו לפורטונה (Fortuna), שפירושו "מזל".
הפעילות המחודשת של ההר יצרה גם מספר מקורות מים חמים. במרחצאות באלדי (Baldi) נובעים המים החמים אל מספר בריכות בטמפרטורות שונות. במרחצאות טאבאקון (Tabacon) זורם נהר חם היישר מהר הגעש. הפעילות בהר אומנם משתנה מיום ליום אך ברוב הלילות, אם אין ענן המכסה את הפסגה, ניתן לשבת במים החמים עם קוקטייל פירות ביד, ולהביט בזרמי הלבה האדומים הגולשים מן הלוע. החומרים הנפלטים מההר מעשירים את הקרקע ויוצרים משטחים פוריים, שבהם מתפתחת צמחייה עשירה.
הר הגעש פואס (Poas), הממוקם כ-60 ק"מ מסן חוסה, התפרץ לאחרונה בשנת 1995, תוך שהוא פולט אפר רב, שכיסה עשרות קילומטרים מסביב. שלוש שנים קודם לכן הוכרז כל אזור ההר כשמורת טבע. מורדותיו הפוריים, המתנשאים מעל לרמה המרכזית שעליה יושבות ארבע מחמש הערים הגדולות של קוסטה ריקה, משמשים אזור חקלאי חשוב בעיקר לגידול קפה, אוכמניות ותותים. מהלוע בגובה 2,704 מטרים מעל פני הים ניתן להשקיף אל המכתש האדיר והמאיים בעומק 300 מטרים. לבה לא רואים פה אבל האגם הרותח, הפולט אדים ולעתים גם גייזרים, בהחלט מעביר את התחושה שמדובר בהר געש פעיל לחלוטין.
הסיבה למספרם הגבוה של הרי הגעש בקוסטה ריקה טמונה בפעילות הגיאולוגית של תנועת היבשות באזור. קרקעית הים שממערב לאמריקה המרכזית, המכונה "לוח הקוקוס", נדחפת מתחת ללוח היבשתי של אמריקה. הלחץ יוצר חום אדיר, הנפלט בצורה של שרשרת הרי הגעש.

הקוף, הנזיר וכוס הקפה ההפוך

המקום היחיד בקוסטה ריקה שבו ניתן למצוא אוכלוסייה שחורה הוא בחוף המזרחי. הספרדים הביאו לכאן משלוחי עבדים שנחטפו מכפריהם שבמערב אפריקה כדי לעבוד במטעי הבננות שניטעו לאורך החוף.
מספר שמורות טבע הוכרזו לאורך החוף המזרחי והבולטת שביניהן היא שמורת טורטוגרו (Tortuguero) שבצפון-מזרח המדינה. שמורה זו מפורסמת באלפי נקבות צבי הים, המגיעות אל המקום מדי שנה ומטילות את ביציהן בחול הלבן. מעבר לחוף הים מאופיין האזור כולו בביצות טובעניות, המזכירות את הנופים של יערות האמזונס. בשיט בסירות קטנות בשטח המוצף נגלה שפע רב של עופות, יונקים ובעלי חיים ימיים כמו צבי מים מתוקים ותניני קיימן.
החוף המזרחי המישורי של קוסטה ריקה שונה לחלוטין מזה המערבי. במערב החופים מפורצים הרבה יותר, והנופים המרהיבים של הים הכחול משתלבים ביער ובסלעי הגרניט הגדולים הפזורים בשטח. מדי סוף שבוע נוהרים תושבי סן חוסה מערבה אל שמורת הטבע מנואל אנטוניו (Manuel Antonio), הנחשבת לאחת הפנינים של קוסטה ריקה.
רבים מגיעים לשמורת הטבע רק כדי לשחות בחוף המושלם, שכאילו יצא ממגזין המפרסם את גן העדן, אך גם השוחים לא יוכלו להתעלם משפע בעלי החיים שפשוט איבדו את הפחד מפני אנשים. איגואנות מטפסות על הסלעים והעצים שעל החוף, עצלנים יושבים בגובה עשרה מטרים מעל לשביל, עטלפי עצים נראים על הגזעים באור יום ודביבונים קטנים משתובבים בצל. אפילו את קופי הקפוצ'ין לבן-הפנים המפורסמים, שהדהימו את הספרדים הראשונים שהגיעו לאמריקה, ניתן לראות כאן מקרוב. מין זה של קופים קיבל את שמו לאחר שהמושל הראשון של קוסטה ריקה עמד על הדמיון בין פרוות הקופים ללבושם של הנזירים מהמסדר הקפוצ'יני הקתולי, שהורכב משילוב של גווני לבן וחום. שנים מאוחר יותר, כאשר הומצא משקה קפה חום הנמזג על משטח של חלב מוקצף, הוחלט לקרוא לו על שם גלימת הנזיר והקוף. כך קיבל המשקה המפורסם את השם הידוע קפוצ'ינו.
כאשר יושבים בחוף מנואל אנטוניו ומביטים מסביב בכל השלמות הזו, רק שתי מילים יכולות לעלות על השפתיים: "פורה וידה".

* פורסם במסע עולמי אוקטובר 2006

טיולים הקשורים למאמר