פסגתו המושלגת של הר קלימנג'רו, הנחשבת מזה זמן רב לאחד מסמליה של יבשת אפריקה, נמצאת בסכנת היכחדות. מדענים צופים שהקרחונים בראש ההר ייעלמו עד שנת 2020. האם פעילות אנושית גורמת לכך או תהליך התחממות טבעי?
כאשר כתב המינגווי בשנת 1938 את הסיפור הקצר "שלגי הקילימנג'רו", בוודאי לא שיער בנפשו כי בתוך פחות מ-80 שנה עתידים השלגים הללו להיעלם. הקילימנג'רו, ההר הגבוה ביותר באפריקה, הולך ומאבד במהירות את כיפת הקרח המפורסמת שלו, שהייתה זה מכבר לאחד האייקונים של היבשת השחורה. אלפי המטפסים המעפילים לפסגתו המבהיקה מדי שנה יודעים שהם נמנים כנראה עם בני הדור האחרון, אשר יוכלו לספר לנכדיהם כי זכו לראות קרחונים ושלגים בפסגת אפריקה, בסמוך לקו המשווה.
בואו לטרק לקילימנג'רו עם אקו טיולי שטח >>>
הזמינו טרק להר קניה והקילימנג'רו עם אקו טיולי שטח >>>
על פי תחזיות ומחקרים מדעיים, צפויים הקרחונים שבראש ההר להיעלם לחלוטין עד שנת 2020. קצב ההמסה המואץ, העומד על כחצי מטר בשנה, הביא לכך ששטח הקרחונים הצטמצם ב-80% מאז שנת 1912 בלבד, אז החל התיעוד המדעי של ההר. שטחם של הקרחונים, אשר היוו השראה לסיפורו המפורסם של המינגווי, מסתכם כיום בכ-2 קמ"ר בלבד.
ההר המפורסם ביותר באפריקה כבר מזמן אינו רק יעד למטיילים הרפתקנים, אלא מוקד לוויכוח ציבורי ומדעי הנוגע לבעיית התחממות כדור-הארץ. החל משנת 2000 , מנהל פרופ' לוני תומפסון (Thompson), גיאולוג וחוקר קרחונים מאוניברסיטת אוהיו, מעקב אחר מצב הקרחונים בקילימנג'רו. במסגרת המחקר בוצעו קידוחים בקרח ונשלפו מתוכו 6 דגימות שהועברו למעבדה באוהיו, שם מנתחים את הרכיבים האורגניים והכימיים בקרח ומפיקים מהם מידע על ההיסטוריה האקלימית של כדור-הארץ. הקרחונים בפסגות ההרים הגבוהים בעולם ובקטבים משמשים חוקרים ככמוסות זמן, האוצרות בתוכן מידע נדיר על ההיסטוריה של שינויי אקלים.
מסקנות המחקר, אשר פורסמו בעקבות פענוח הממצאים מקרחוני הקילימנג'רו, מצביעות במדויק על שלוש תקופות התחממות קיצוניות שגרמו לבצורת וליובש קיצוניים: 8,300, 5,200 ו-4,000 שנים לפני זמננו. לדברי החוקרים, תקופות יובש אלה השפיעו במישרין על כלכלת האדם ותנועתו בכל המרחב הגדול שבין חוג הסרטן (כ-23 מעלות צפון) וחוג הגדי (כ-23 מעלות דרום) - במרחב זה מתגוררת כיום כ- 70% מאוכלוסיית כדור-הארץ. הביטוי המיידי והניכר ביותר לעין של שינויי האקלים ההיסטוריים הללו הוא בהמסת הקרחונים בקטבים ובפסגות ההרים הגבוהים בעולם, והחשש הוא כי כיום אנו נמצאים בעיצומה של התחממות נוספת.
המסקנות המדאיגות של תומפסון, שהתייחסו להר המפורסם ביותר באפריקה, הפכו את הקילימנג'רו לאחד מסמלי המאבק למניעת התחממות כדור-הארץ. בעקבות המחקר ערך ארגון גרינפיס בנובמבר 2002 מסיבת עיתונאים בראש ההר, אשר שודרה בווידיאו למרקש שבמרוקו, שבה נערכה באותה עת ועידה בינלאומית שדנה בשינויי האקלים.
באוקטובר 2003, בעת דיון בסנאט האמריקני על הצעת חוק לריסון פליטת גזי חממה, הציג הסנטור ג'ון מק'קיין (המתמודד כיום במרוץ לנשיאות ארצות-הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית) תצלומים ישנים מול תצלומים עכשוויים של פסגת הקילימנג'רו על מנת להמחיש את קצב עליית הטמפרטורות הגלובלית. תמונות אלה של כיפת השלג הנעלמת מהקילימנג'רו אף זכו למקום של כבוד בסרטו המדובר של אל גור "אמת מטרידה". יצוין, כי גור נמצא בשיתוף פעולה מדעי עם פרופ' תומפסון כבר למעלה מ-15 שנה, ולאחרונה אף ביקרו השניים בישראל, לרגל זכייתם בפרס דן דוד בקטגוריית "העתיד".
בראיון שנערך עמו בתל-אביב בחודש מאי, סיפר תומפסון כי "באחרונה נראה שהקרחונים מפשירים בקצב מהיר יותר משחשבנו בעבר. תמיד חשבנו ששינוי האקלים אטי יחסית, אבל עוצמת השינוי מפתיעה".
אולם, מן העבר האחר, יש הטוענים כי מדובר באזעקת שווא אקולוגית נוספת של פוליטיקאים ומדענים, העושים שימוש בהמסת הקרחונים בקילימנג'רו כדי לבסס תזה שהגורמים לה טרם הוכחו מבחינה מדעית. לפי עמדה זו, שתומכים בה פרופ' גיאורג קאזר (Kaser) מאוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה, וד"ר דגלאס הארדי (Hardy) מאוניברסיטת מסצ'וסטס, השימוש בממצאי הקילימנג'רו לאישוש הטענה כי פליטות גזי חממה עקב פעילות האדם גורמות להתחממות כדור-הארץ הוא מניפולטיבי.
לטענתם, כדור-הארץ עובר ב-120 השנים האחרונות תהליכי התחממות טבעיים שאינם קשורים במישרין לפעילות האדם. מדענים אלה סבורים כי הקרחונים בראש הקילימנג'רו הם שריד היסטורי לעידן הקרח שמלפני כ-11,000 שנים, והם הולכים ונעלמים משום שהאקלים במזרח אפריקה הוא יבש כיום בהרבה מכפי שהיה בעבר, דבר המצמצם משמעותית את כמות השלגים היורדים בפסגת ההר ואשר נחוצים לשימור הקרחונים. נוסף על כך, האוויר היבש מקטין את עובי שכבת העננים ובכך מתאפשרת חדירה גבוהה יותר של קרינת השמש, הממיסה במהירות את הקרחונים.
לטענת חוקרים אלה, תהליך ההמסה המואץ החל באופן טבעי בסוף המאה ה-19, כאשר רמת פליטות גזי החממה הייתה נמוכה בהרבה מכפי שהיא כיום. מכאן שתהליך המסת הקרחונים היה מתרחש גם אלמלא פעילות האדם, אם כי ייתכן שבקצב אטי יותר.
השוני בין מסקנות החוקרים אינו משנה את העובדה, כי הנתונים הם ברורים וכי הקרחונים הטרופיים בקילימנג'רו, בהר קניה (השני בגובהו באפריקה), באנדים, בהרי טיבט ובסין הולכים ונעלמים בקצב מהיר מאוד. פעילי איכות הסביבה בעולם, כלכלנים וראשי מדינות מבינים כבר היום כי לא מדובר רק בנזק כלכלי ותיירותי למדינות העניות שבהן מצויים ההרים היפים הללו, אלא גם בסכנה קיומית ממשית, שכן הקרחונים הללו מהווים גם מקור מים לחקלאות ולמחיה של מיליוני בני-אדם בעולם השלישי.
למרבה הצער, אין באפשרותנו לעצור את התהליך, שבסיומו תאבד האנושות כולה את אחד הסמלים התרבותיים של אפריקה הרומנטית שיצר ארנסט המינגווי.
