אלבניה – ארץ הנשר השחור היא ההפתעה של אירופה צילום: חזי שקד

אלבניה – ארץ הנשר השחור היא ההפתעה של אירופה

מאת צוות אקו

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

אמור לחבריך או לבני משפחתך שאתה נוסע לאלבניה וכנראה תזכה לאחת מהתגובות הבאות: "זה לא מסוכן?", "אין שם מלחמה כרגע?" או "המקום הזה באירופה בכלל??". לעומת זאת, אם תשאל את אלו שהיו - התגובות שתקבל יהיו שונות לגמרי ולבטח חיוביות הרבה יותר; הם יספרו לך על רכסי הרים יפהפיים, יערות בתוליים, עמקים ירוקים מלאי אגמים, אריכטקטורה מהתקופה העות'מאנית, חופים לבנים עם מים ים תיכוניים צלולים ומקומיים עם הכנסת אורחים שאין כמותה באירופה. לאחר כמעט חמישה עשורים של בידוד, אלבניה עושה אט אט את צעדיה קדימה לעבר מודרניזציה מלאה, כשהיא מביאה לאירופה את השפה, המנהגים והמטבח האקזוטיים שלה, אך חלק מהמדינה מרגיש עדיין כקפוא בזמן. הפינה הסודית ביותר באירופה נמצאת ממש מעבר לפינה, הרפתקנים אירופים כבר היו בה והשמועה עוברת מפה לאוזן. לפני שגלי התיירים ישטפו אותה, עכשיו זה בדיוק הזמן לבקר.

הכירו את אלבניה, ארץ הנשר השחור עם אקו טיולי שטח בטיול עוצר נשימה >>>

אלבניה ניחנה באתרי טבע כה מרשימים ומגוונים עד שמפליא שלקח למדינה יותר מ- 20 שנה לעלות על מפת התיירות העולמית, לאחר שנפרדה מעול הקומוניזם הברוטלי ב- 1991. אלבניה הייתה כה שקועה מאחור עד כי נדרשו לה שני עשורים להשיג רק את מדינות מזרח אירופה. לאחר שעשתה זאת, אלבניה מציעה כעת למטיילים בה שפע של חוויות, גם בשל בידודה ההיסטורי: קודי התנהגות הרריים עתיקים, אתרים ארכיאולוגיים נשכחים וכפרים אשר כאילו נלקחו מספרי האגדות. בשילוב עם נופים הרריים נפלאים, עיר בירה אנרגטית וחופים אשר יכולים להתחרות בכל רצועת חוף אחרת בים התיכון, אלבניה היא היפהפייה המתעוררת של פסגות הבלקן.
אלבניה ממקוממת בדרום מזרח אירופה, גובלת במונטנגרו בצפון מערב, בקוסובו בצפון מזרח, במקדוניה במזרח וביוון במערב. יש למדינה רצועת חוף לאורכו של הים האדריאטי במערב ורצועת חוף נוספת לאורכו של הים היואני בדרום מערב, והיא ממוקמת בסה"כ 72 ק"מ מאיטליה. רוב שטח המדינה כ- 70%, הוא הררי וכולל איזורים רבים אשר אינן ניתנים למעבר.
בעוד שרוב תושביה של אלבניה הם בעלי רקע מוסלמי, יש בה גם קבוצות מיעוטים בעלי רקע נוצרי, קתולי או אורתודוקסי ובין המיעוטים ניתן למצוא יוונים, צוענים, רוסים ומקדונים. רוב תושבי אלבניה כיום רואים עצמם כחילונים, למרות הרקע הדתי וגם הדתיים יותר רחוקים מקיצוניות דתית. נישואי תערובת בין נוצרים למוסלמים הם עניין שבשגרה והפכו אף לקונצנזוס בחלק מאזורי המדינה. סטטיסטיקות מעריכות כי יש כיום כשש מיליון אלבנים ברחבי אירופה, 3.4 מיליון מתוכם באלבניה. קוסובו היא בית לכשני מיליון אלבנים נוספים והשאר נמצאים בעיקר במקדוניה, מונטנגרו ואיטליה. פליטים אלבנים רבים אשר נמלטו מהמדינה או נמלטו מהקרבות ביוגוסלביה בתקופה המלחמה בה בשנות התשעים מפוזרים כעת במדינות מפותחות אחרות באירופה.
השפה האלבנית היא תעלומה, שכן אינה דומה כמעט לאף שפה אחרת בעולם ובטח שלא לשפות הבלקניות של שכנותיה. בנוסף, ברחבי אלבניה דיאלקטים רבים אשר הקשו על תקשורת בין אלבנים מאזורים שונים במדינה. לשם כך הנהיגה הממשלה את השפה האלבנית הסטנדרטית ב- 1972 ומאז היא השפה הרשמית במוסדות השלטון ובמערכת החינוך האלבנית.
ההיסטוריה המודרנית של אלבניה קשורה קשר הדוק לקומוניזם ולבידוד מדיני. לאחר נפילתה של האימפריה העות'מאנית שאלבניה הייתה חלק ממנה, הפכה אלבניה לממלכה עצמאית ב- 1912, אך נכבשה על ידי איטליה בשנת 1939. לאחר מלחמת העולם השניה הוקמה באלבניה ממשלה קומוניסטית אשר הונהגה על ידי המנהיג המהפכני אנוור הוג'ה. אלבניה הפכה סמל לניתוק ולבידוד, לא רק מהעולם החופשי של מערב אירופה וארה"ב אלא גם מברית המועצות ויוגוסלביה השכנה, כשסין הקומוניסטית בראשות מאו דזה דונג הייתה ידידתה היחידה, עד 1972 אז התנתקה אלבניה גם מסין. הוג'ה החל זרם קומינסטי אשר גונה הוג'איזם והכריז כי אלבניה היא המדינה היחידה בעולם המקיימת אידאולוגיה קומוניסטית לנינסטית אמיתית. כמה שנים לאחר מותו של הוג'ה ב- 1985 איבדו הקומוניסטים את השליטה במדינה, בסיוע גלי שביתות והפגנות של תושבי אלבניה ובתחילת שנות התשעים הפכה המדינה לדמוקרטיה רב מפלגתית. המעבר לדמוקרטיה לא היה חלק והממשלה החדשה נדרשה להתמודד עם שיעורי אבטלה גבוהים, תשתיות רעועות, כנופיות פשע מאורגן ושחיתות שלטונית. כיום המדינה במצב טוב בהרבה ועושה צעדים משמעותיים כדי להצטרף לאיחוד האירופי בעתיד.
הסמל הלאומי אשר מזוהה עם האלבנים יותר מכל הוא הנשר, המופיע על דגל אלבניה. הנשר מופיע בציורי קיר רבים אשר נמצאו באלבניה החל מהמאה ה- 12 ונשר שחור בעל שני ראשים הומצא על ידי הגיבור הלאומי האלבני סקנדרבג וקיים מאז. בסוף המאה ה- 19, הנשר בעל שני הראשים הפך לסמל התנועה הלאומנית האלבנית אשר נאבקה בשלטון העות'מני והוציאה כרזות רבות הקוראות לעצמאות עם סמל הנשר עליהן. הדגל הנוכחי של אלבניה הוכרז ב- 1912 כאשר הכריזה אלבניה על עצמאותה ומשמש עד היום כסמל הלאומי של כל האלבנים, אם באלבניה או בפזורה האלבנית.
בתרבות האלבנית, לגיל משמעות קריטית וגברים מבוגרים זוכים לכבוד הרב ביותר. הגברים באלבניה אף נוהגים לנשק את לחייהם של גברים בגילם או צעירים מהם, אפילו אם זוהי פגישתם הראשונה. נשים נוהגות גם כן לנשק אחת השנייה, אך גברים ונשים אינם נוהגים לנשק בצורה בזו ה את זו אלא אם כן הם מכרים ותיקים. אורחים המגיעים להתארח אצל משפחה אלבנית מתבקשים לכבד את הגברים בה בלחיצת יד ולהימנע מוויכוחים עמם בנושאים רגישים כמו דת ופוליטיקה. בעוד בבירה טיראנה ניתן למצוא חברה קוסמופוליטית בה אנשים פתוחים לדבר על כל נושא פתוחים לרעיונות מערביים רבים, בצפון המדינה ובאזורים כפריים רבים נושאים מסוימים הם טאבו ואין להעלותם.
למרות הפשטות שבה חיים רוב האלבנים והעוני ששורר בחלקים מהמדינה, תושבי אלבניה ידועים בהכנסת האורחים הייחודית שלהם. אורח אשר יוזמן לארוחת ערב יקבל מספיק מזון כדי "להאכיל גדול שלם" טוענים האלבנים, למרות שזה עשוי להשפיע על ארוחות המשפחה בימים הבאים. באלבניה, אין זה נדיר שמשפחה תוציא משכורת חודשית שלמה על ארוחת ערב לאורחים הבאים לביתה. ארוחות אלבניות מסורתיות כוללות מאכלים בשריים רבים, מאפים טעימים והכל נשטף עם הראקי האלבני, הגרסה המקומית לערק.

טיולים הקשורים למאמר