ההיסטוריה הסבוכה של רומניה מלווה במאבקים בין אמונות שונות הבאים לילדי ביטוי במגוון יוצא הדופן של כנסיות במדינה, הנע בין כנסיות העץ הנשגבות שבמאראמורש והמנזרים המצוירים של בוקובינה ועד לכנסיות הצנועות ומבוצרות שניבנו על ידי הסאכסונים בבראשוב וסיביו. רבים מן הכנסיות הרומניות אורתודוכסיות הינן למעשה מנזרים ולצידם חדרי מגורים קטנים, בהם מתגוררים מספר נזירים או נזירות. הכנסיות בנויות על פי תכנית הכנסיות הביזאנטיות הקלאסית, של כנסיית צלב מרכזי המקורה בכיפה במרכזה, מרפסת בחזית, אולם תפילה, ומזבח מתחת לכיפה שבמרכזו של מבנה הצלב, האור חודר דרך חלונות קטנים הממוקמים בחלק העליון של הקירות המעוטרים בפרסקאות ואיקונות מפויחות מעשן הנרות. המנזרים הגדולים יותר נמצאים בולאקיה. חלק מהם נבנה מחדש לאחר שנפגעו בתקופות שונות ואחרים הורחבו, בסגנון רומני ייחודי, סגנון אותו יצר האדריכל קונסטנטין ברנקובאני שפעל בסוף המאה ה-17.
אקשן חורף ברכס הקרפטים רומניה עם אקו טיולי שטח >>>
אגדות, יערות וכפרים מדיאבליים - טיול לרומניה עם אקו טיולי שטח >>>
כנסיות העץ
למרות שמסורת בניית כנסיות עץ בכל רחבי מזרח אירופה הינה ארוכת שנים, אין ספק שהכנסיות היפות ביותר נמצאות באזור המבודד והמדהים, מאראמורש שבצפון רומניה. רבות מתוך 40 או יותר מן הכנסיות שעדיין עומדות על תילן נמצאות במצב המסכן את המשך קיומן, אך נקודת האור היא כי המודעות למצבן עלתה ובשנים האחרונות עולה בהתמדה מספרן של הכנסיות שעוברות שימור ושמונה מהן אף כלולות ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הכנסיות ניבנו מעץ כתגובה לאיסור הונגרי מן המאה ה-13 לבנות כנסיות מאבן, ובמהלך המאה ה-18 הגיעו לשיא עושרן ויופיין האומנותי, בעקבות הפלישה הטטארית האחרונה במהלכה רבות מהן נבזזו והועלו באש, הן ניבנו מחדש על ידי נגרים מקומיים שאימצו את הסגנון הגותי הניכר עד ימינו בכנסיות בטרנסילבניה. מאפייני בנסיות העץ הינם: גג בשיפוע חד מרוקה ברעפים, (במקרים רבים זהו בגג כפול), מה שמאפשר לקרוע חלונות בחלק הגבוהה של הקירות במטרה להגביר את כמות האור הנכנסת, מבואה בקצה המערבי ומגדל פעמונים דק המעוטר בצריחים זעירים - הכנסיות שבטורד שטי ובסנה הינן ככל הנראה הדוגמאות המרהיבות ביותר חבל.
החלל הפנימי המבואה בתקרה קמורה חשוך בדר כלל, פס שחור של פיח הינו עדות למסורת בת מאות השנים ולדבקות המתבטאת בהדלקת נרות, אם כי למרבה הצער, בחלק מן הכנסיות העשן ופיח הנרות גרמו לטשטש עוד יתר את הפרסקאות שצבעיהן דוהים גם כך. ציורי קיר אלו אופייניים בדרך כלל לכנסיות האורתודוכסיות של ימי הביניים, המצוירים בסגנון פשוט ותמים, במיוחד בהשוואה לאלו מן המנזרים המצוירים, אשר בדרך כלל צוירו על ידי אומנים מקומיים ואלמונים. במרבית המקרים הם מתארים אירועים מן הברית הישנה והחדשה, כאשר הנושאים האיקונוגראפיים הנפוצים ביותר הינם: "יום הדין" ו "סבלו של ישו".
כנסיות סאכסוניות
באמצע המאה ה-12, הזמין מלך הונגריה גזה ה-II, תושבים גרמנים מסאכסוניה שבצפון אירופה, באזור הנהרות מוזן והריין, לבוא ולהתיישב בשטחי דרום טרנסילבניה בכדי להגן על גבולה הדרומי-מזרחי של הממלכה ההונגרית. במהלך המאות ה-13 וה-14, המסחר פרח ויישובי הסאכסונים שגשגו והתרחבו. אך בשל איום פשיטות מתמשך של עות'מאניים וטטארים נאלצו הכפריים לבצר את כפריהם. במהלך התקופה נבנו בסך הכול יותר ממאתיים מצודות המייצגות מורשת אדריכלית המיוחדת לאירופה עד ימינו.
המצודות ניבנו תמיד על גבעה סלעית במרכז הכפר, ומרכיב המפתח של כל מצודה הינה הכנסייה, הבנויה בסגנון הבסיליקה, הרומנסק או בסגנון גותי בן אולם אחד. בכמה מן הכנסיות ישנן תוספות בסגנון הבארוק. לכנסיות קירות עבים וחלונות זעירים, שבהמשך אומצו מסיבות הגנתיות, והן בדרך כלל מוקפות חומה (במקרים מסוימים בחומה כפולה), עם מגדלים וחדרי אחסון. כמובן שהמכלול הינו רחב מספיק כדי לשכן את כל הכפריים בעתות סכנה.
הישובים הסאכסוניים החשובים והמבוצרים ביותר הן הערים בראשוב וסיביו וכן העיר המרהיבה מימי הביניים סיגישוארה, אך דווקא ביצורי הכפרים הקטנים הינם מרשימים יותר. לדוגמא, המצודה הגדולה ביותר בטרנסילבניה נמצאת בכפר פרז'מה ובכפר פירטאן נמצאת מצודה מרשימה מאוד המוקפת בשתי חמות וחצי. עליהן ניתן להוסיף את הכנסייה המרשימה בכפר מאלקראב, שהינו אחד מהכפרים הבודדים בטרנסילבניה בו עדיין מתגוררת אוכלוסייה סאכסונית גדולה.
המנזרים המצוירים
המנזרים המצוירים שבדרום בוקובינה, הנמצאת בפינה הצפונית-מערבית של מולדביה, הינם ללא כל ספק פסגת האומנות והאדריכלות, והם מושרשים היטב בהיסטוריה של האזור ובנויים במתאם מלא עם סביבתם. המנזרים שנוסדו במאות ה-15 וה-16, היו למבצרים של הנמצרות האורתודוכסית באזור שהיה נתון באופן מתמיד לאיומי פלישה מצד כופרים. את הרעיון לכסות את הקירות החיצוניים של הכנסיות בתיאורים מן המקרא ומן אחרית הימים, למען אילו שאינם יודעים קרוא וכתוב, יזם גריגורה רושקה שהיה מנהיג מולדביה באמצע המאה ה-15. פרסקאות אלו, שאופיים לקוח מעולם ימי הביניים, הינם ביזאנטית במהותם, אך ניכרות בהם השפעות חזקות של הפולקלור והמיתולוגיה המקומית. למרות שאנו יודעים מעט מאוד על האומנים, מקצועיותם באה לידי ביטוי בעצם העובדה שציוריהם עדיין שומרים על רעננות למרות שכבר למעלה מ 450 שנה הם חשופים. מה שמרשים באופן מיוחד היא העובדה שעובי שכבת הצבע הינה 0.25 מילימטרים בלבד, בניגוד לפרסקאות האיטלקיות שם הצבע נספג לעומק הטיח. היצירות המרשימות ביותר נמצאות ככל הנראה במנזר וורונץ, שתמונת "יום הדין" שלו עולה באיכותה על כל שאר היצירות העוסקות בנושא, והדברים אמורים גם ליצירות "סולם הצדיקים" ו "דחיית ישו" שבעיר שבדוביצ'ה. אוסף הציורים המרשים ביותר בכל רחבי מולדביה נמצא במנזר חומור המשרה על המבקר אווירה רגועה ושלווה. המנזרים פזורים ברחבי האזור כולו ומפרידים ביניהם רכסי גבעות או שלוחות המסתעפות מרכס הרי הקרפאטים והם נבדלים ביניהם במורשת ההיסטורית שלהם.
