על הקשר המיוחד בין ציידי ההדזבה לאוביל הדבש (Greater Honeyguide; Indicator indicator)
מכביש האספלט, המתפתל בין הנופים המוריקים של מחוז קאראטו (Karatu) בצפון טנזניה, נפרדת לפתע דרך עפר חומה, חרוצה, ומאובקת. הדרך פונה לכיוון דרום-מערב, לעבר אגם אייסי (Eyasi), ומגיעה בסופה לדודומה (Dodoma), בירתה של טנזניה. בתחילה עוברת הדרך בתוך מטעי קפה וחלקות חקלאיות גדולות ומעובדות, אך בהדרגה הולך הנוף ומתייבש, הצמחייה משתנה בהתאם, והבקתות בצדי הדרך הולכות ונהיות קטנות ופשוטות, חלקן אפילו דלות. לאחר נסיעה של כשעה וחצי נגלה האגם. על גדותיו, בין הדייגים העוסקים במיון ובניקוי שלל הדיג, משוטטות באיטיות מלכותית חסידות מרבו, הממתינות לשאריות דגים (או לכל דבר אשפה אחר, שעשוי להתעכל בבטנם). בתוך מימיו הרדודים, והמליחים של האגם נעה להקה גדולה של פלמינגו, המקשטת את פני המים בוורוד לוהב, שחור ובלבן.
בפריפריה סביב האגם חיים בני שבט ההדזבה (Hadzabe; Hadza). קהילה קטנה מאוד וייחודית (מונה בסה"כ כ- 1,200 נפשות), המקיימת עדיין אורח חיים מסורתי של צייד ולקט בלבד (גברים; נשים וילדים – בהתאמה). זוהי הצורה הפשוטה ביותר והקדומה ביותר של חברה אנושית. ההדזבה מפוזרים בקבוצות המונות בין עשרים לשלושים פרטים, בכל קבוצה מספר משפחות. אנשי ההדזבה מתקשרים ביניהם בשפת ה"קליק" (Click), משפחת שפות מיוחדת למספר מצומצם ביותר של שבטים באפריקה (כמו הסאן והקווה – San, Khwe). השפה כוללת עיצורים רבים, הנשמעים כרצף של קליקים הנוצרים בין הלשון לחיך, ואשר משובצים בדיבור, ומכאן שמה. על-אף השימוש בשפה דומה אין ההדזבה והסאן קרובים גנטית וסיפור התפתחותה ושימורה של השפה המיוחדת הזו הינו עניין לכתבה נפרדת. בני ההדזבה דוברים רק את שפתם ואינם מבינים סוהאהילית או אנגלית (או כל שפה אחרת). כדי להגיע אל אחד מהמחנות של בני ההדזבה נדרשים על-כן, תיאום עם מלווים מקומיים, (מרביתם בני שבטים אחרים כמו הדטוגה [Datoga], או העיראק [Iraque]), הדוברים את שפת ה"קליק", ונסיעה קופצנית של כשעה בתוך הצמחייה הסבוכה והקוצנית.
שעת בוקר מוקדמת, במזרח גובר האור ומתארגן לעוד מופע מפואר של זריחה אפריקאית, אך האוויר עדיין שומר על קרירות הלילה. מספר בקתות פשוטות וארעיות ביותר, עשויות מאוסף של זרדים ועלים של הצמחייה המקומית פזורות בצלו של עץ באובב אדיר ממדים, ו/או בקרבתה של מערה גדולה בתוך סלעי הגרניט הבולטים פה ושם מעל פני השטח. המערה וגזעו של הבאובב יספקו לאנשי השבט מחסה בימים קרים או גשומים. סביב מדורה בתוך המערה מתכנסים הציידים, לבושים מכנסיים קצרים של מותגים ידועים יותר או פחות (ליוויס, קסטרו וכו'), ועוטים על חלקו העליון של הגוף ועל הראש פרוות בבון, שצדו לפני זמן מה. לרגלי חלק מהם סנדלי "צמיגים", אחרים - יחפים. חלקם נראים צעירים מאוד. הם מעבירים ביניהם מקטרת גסה, דחוסה בקנביס, ושואפים ממנה בתורם שאיפה עמוקה מאוד עד לשיעול עז ומדמיע, ומציעים כמובן גם לנו. הציידים מכינים בקפידה את החיצים (שלושה סוגי חיצים שונים) והקשתות לציד השחרית, בעוד מספר כלבים, הנראים כמו שיבוט של אותו הכלב רובצים לידם בהמתנה ליציאה לציד. ברחבה חולית, נקייה מעשבים, בקרבת הבקתות וסביב מדורה נפרדת, יושבות הנשים עם הילדים. אחד הגברים ילווה את הנשים בשעה שילכו ללקט שורשים פירות וביצים מקיני ציפורים. תזונתה של הקהילה הקטנה הזו תלויה כמעט לחלוטין ("כמעט" ,כיוון שתיירים כמונו מותירים במחנה פריטי מזון שונים אחרי ביקוריהם) בציד ובלקט שיצליחו להביא למחנה. כאשר הגברים צדים בעלי חיים קטנים כמו סנאי, בוש-בייבי (galago), או ציפור שיר הם יצלו אותו במקום ויאכלו אותו כחטיף. בעל-חיים גדול יותר כמו בבון, אימפלה, או קודו יובא למחנה וייאכל ע"י כל הקהילה משך מספר ימים. אחד מסוגי המזון המבוקשים ביותר והנפוצים ביותר הוא דבש דבורי בר, אשר עשוי להוות יותר מ 20% ממזון הקבוצה. הדבש מספק ריכוז מאוד גבוה של סוכרים ומצריך השקעה אנרגטית נמוכה יחסית לציד, או לחפירת פקעות ושורשים מהאדמה. כדי להשיגו, על הצייד לאתר את קן הדבורים בתוך עץ או בענף יבש שנפל לארץ, לבקע את העץ במספר מכות גרזן, ולרדות את הדבש (בידיו על-פי-רוב). פעולת הביקוע איננה קשה אולם מציאת הקן משולה לאיתור מחט בערימת שחת. כאן נכנס לעזרת הציידים גיבור הסיפור השני: אוביל הדבש הגדול Greater honeyguide (Indicator indicator). זוהי ציפור ממשפחת האוביליים (Indicatoridae), סדרת הנקראים (Piciformes), לא מרשימה בצבעי נוצותיה ובממדיה, החיה בסבך היובשני באזור מגוריהם של ההדזבה (תפוצתה: מדרום לסהרה באזורי סבך עם עצים פזורים). אוביל הדבש היא ציפור טפילה חברתית, המטילה את ביציה בקניהן של ציפורים אחרות (שרקרק גמדי למשל). כשגוזל האוביל בוקע הוא מחסל את "אחיו" בקן באמצעות קרס מיוחד בקצה מקורו. קרס זה נעלם עם התבגרותו של הגוזל. אוביל הדבש יוצא מהכלל בקרב העופות כיוון שתפריטו כולל, למעט דבש ורימות דבורים גם דונג ממנו עשויה הכוורת, בעוד למרבית העופות אין כל יכולת לעכל דונג.
מתברר, כי בין הציפור לבין ציידים-לקטים ורודי דבש אחרים (כמו המסאים [Masai] לדוגמה) התפתחה מערכת יחסים הדדיים (mutualism) יוצאת מן הכלל. בהיעדר תיעוד כתוב או מסופר, תהליך התפתחותה וגילה של התופעה אינם ידועים. במקרים הפשוטים יותר מבחינת אופי היחסים, הציפור "מאמצת" את הציידים לתועלתה. אוביל הדבש מאתר את הציידים הנעים בשטח ומושך את תשומת ליבם ע"י השמעת ציוצים מסוימים, המיועדים למשימה זו. כלומר: הציפור מפתחת דפוס שירה שתכליתו למשוך את הציידים. הציידים מכירים את הציפור והתנהגותה, מגיבים לקריאותיה והיא מנחה אותם אל קן דבורים קרוב בעזרת הציוצים ומחוות תנועתיות, תוך שהיא שומרת כל העת על קשר–עין עימם. במקרים אחרים, מיוחדים אף יותר באופיים (כיוון שהם דומים יותר לאילוף), קוראים הציידים לציפור בעזרת סדרת קולות אליה הרגילו אותה קודם לכן. זו, מגיבה לקריאותיהם בציוצים מיוחדים משלה, ומובילה אותם אל קן דבורים בקרבת מקום. שני הצדדים יוצאים נשכרים: חיפוש הדבש נעשה מדויק יותר, והציידים מוצאים דבש ב 54% מהמקרים בהם הם מונחים ע"י אוביל הדבש לעומת 17% ללא הנחיית הציפור. ואילו הציפור, מקבלת גישה קלה, נטולת כל מאמץ אל הדבש, אל הדונג והרימות, שחושפים הציידים בעת פתיחת הקן. בכל המקומות באפריקה בהם התפתחה מערכת יחסים כזו בין אוביל הדבש לאדם, מטנזניה דרך מוזמביק ועד נמיביה ודרום אפריקה אין מדובר בביות של הציפור ע"י האדם. הציפור נותרת חית-בר מובהקת, ורודי הדבש מצדם אינם משקיעים דבר בהגנתה, טיפוחה וגידולה (כפי שמקובל עם בעלי חיים מבויתים). עד כמה שידוע זוהי מערכת יחסים יזומה (ע"י שני הצדדים) של הדדיות מיוחדת במינה בין האדם לבעל חיים כלשהו בטבע.
ספרות
Giamo C. (2016). The surprisingly sticky tale of Hadza and the honeyguide bird. Atlas Obscura.
Isack HA, and Reyer HU. (1989) Honeyguides and honey gatherers: Interspecific communication in a symbiotic relationship. Science, 243(4896): 1343-1346.
Knight A., Underhill PA., Mortensen HM., Zhivotovski LA., Linn AA., Henn BM., Louis D., Ruhlen M., Mountain JL. (2003) African Y chromosome and mt-DNA divergence provides insights into the history of Click languages. Current Biology, 13: 464-473.
Pennisi E. (2016) Wild birds comes when honey hunters call help. Honeyguides understand specific human signal. Science, 353(6297): 335-336.
Spottiswoode, C.N. & Koorevaar, J. (2012) A stab in the dark: chick killing by brood parasitic honeyguides. Biology Letters 8: 241-244.
Spottiswoode CN., Begg KS., Gegg CM. (2016) Reciprocal signaling in honeyguide – human mutualism. Science, 353(6297): 387-388.
