צילום: אייל ברטוב

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

לרוב בני האדם מסע הוא חוויה שכרוכה ביציאה משגרת החיים, אבל בעולם החי מסעות הם אורח חיים שגרתי: עופות, לווייתנים, דגים, פרפרים ובע"ח רבים נוספים יוצאים למסעות דרך קבע. רוב המסעות מתנהלים בשל שינויי מזג אוויר שמשפיעים על זמינות המזון, יש מסעות לצורכי רבייה, וקיימים בעלי חיים שנמצאים במסע מתמשך כל חייהם. כזה הוא הגנו. עדרי הגנו נודדים במסע טבעתי שאינו פוסק לעולם. אורך המסלול כ 2800 ק"מ, וכשהגנו מגיעים לנקודת המוצא הם ממשיכים לסבוב נוסף. הגנו הצעיר נולד תוך כדי תנועת העדר, מצטרף לצעידה שעות ספורות לאחר בואו לעולם, וממשיך לנוע כל עוד הוא חי.

המסע של הגנו מתקיים במזרח אפריקה, ממישורי הסרנגטי שבטנזניה אל מישורי מסאי מרה שבקניה ובחזרה. מיליון ושלוש מאות אלף פרטים, הולכים או דוהרים בעדרי ענק, ואיתם עדרי זברות וצבאים. מישורי הסוואנה האפריקנית הם מהמישורים האחרונים בעולם שעדיין מתקיימות בהם אוכלוסיות של חיות בר וצומח, במערכת אקולוגית טבעית, שכמעט ולא נפגעה מהתערבות האדם.

למה להצטופף?

לגודל העצום של העדרים יש יתרונות ברורים כמו הגנה מטורפים, אך הוא מחייב תנועה מתמדת בחיפוש אחר שטחי מרעה חדשים. קצב ההתקדמות של עדרי הגנו לאורך המסלול תלוי אף הוא בזמינות המרעה: באזורים ברוכי מרעה התנועה איטית מאוד, וככל שהשטחים צחיחים יותר תנועת העדרים מואצת.

האקלים במזרח אפריקה נחלק לעונות רטובות ועונות יבשות והעדרים חייבים להתמיד בנדידה כדי להגיע בזמן לאזורים המשופעים במזון בחודשי היובש. בעונה היבשה נמצאים העדרים במסאי מרה שבקניה, שם הם נהנים משפע העשב שגדל לאחר הגשמים, בתחילת העונה הגשומה בקניה - הגנו נודדים דרומה אל מרחבי הסרנגטי שבטנזניה, שם מחכה להם שפע של מרעה שהצמיחו גשמי העונה הרטובה, וחוזר חלילה.

המשפחה מתרחבת

בחודשים אפריל-מאי, לאחר הזלילה בסרנגטי, מתחילה עונת ההזדווגות.

הזכרים מחזרים תוך כדי נדידה, וכשהעדר מגיע למשטחי עשב טובים הצעידה נעצרת. הזכרים נלחמים ביניהם בעוז, והמנצחים תוחמים אזורי רעיה שאליו נמשכות הנקבות המיוחמות, ומגרשים בתקיפות כל זכר אחר שמתקרב להרמון.

באותם ימים - נחישותם להגן על הנקבות ולדבוק בשטח שכבשו, הופכת אותם לטרף קל, וחלק מהזכרים נטרפים.

לאחר ימי החיזור וההזדווגות מתחדשת הנדידה וכל ההרמונות מתלכדים שוב לעדר ענקי כשמרבית הנקבות בהיריון. העדר נע בדרכו לקניה, ויגיע למרחבי הסרנגטי שמונה חודשים לאחר מכן (בראשית ינואר), בדיוק למועד ההמלטות.

הוולד והאם פגיעים מאד בהמלטה ובשעות הראשונות לחיי העופרים, ולכן התהליך מהיר, ומתרחש מוקדם בבוקר, בשטחי עשב נמוך, שבהם הטורפים נראים ממרחק. אם מגיע טורף, האם מסוגלת לעצור את ההמלטה ולדחות אותה בכמה שעות. עשר דקות לאחר ההמלטה העופרים קמים על רגליהם, יונקים מאימם והולכים לצידה.

הסכנות שבדרך

טורפים כמו האריה והצבוע, שלהם טריטוריה קבועה, מחכים לעדרים שיעברו בשטחם, וניזונים מהחלשים, החולים והמזדנבים מאחור. הגנו חייבים לשתות ולחצות את נהר המרה בדרכם, אך גם במקווי המים אורבת סכנה... הגנו בצימאונם רצים אל המים, וכשהראשונים מגיעים אל שפת נהר הם נעצרים בחשש. לחץ של אלפי חיות צמאות מאחור, דוחק את הראשונים אל מלתעות התנינים שמחכים כבר כמה חודשים לארוחה הזו. חציית הנהר היא מחזה מדהים: עדרי הגנו מזנקים אל המים מגדות הנהר, וחוצים בשחייה מהירה את הזרם החזק. החלשים יותר טובעים ומספקים מזון לאוכלי הנבלות שלאורך הנהר.

הגנו הוא סמל למסע הישרדותי, שמבטיח את גלגל החיים של מישורי העשב.

 

צילומים: אייל ברטוב

טיולים הקשורים למאמר