שלום, שמי אצויו ואני יפנית. נולדתי, גדלתי והתחנכתי ביפן. כשהייתי בת 24 עזבתי את המולדת שלי, ומאז אני חיה בישראל. חצי חיי אני כאן בישראל, אבל נשמתי – יפנית לגמרי.
פרוש השם שלי הוא "לב חם כל הזמן". אבא שלי נתן לי את השם בתקווה שאהיה בעלת לב חם בכל מקום, כל החיים.
הצטרפו למדריכה אצויו וגלו את ארץ השמש העולה - טיולים ליפן עם אקו טיולי שטח >>>
אני זוכרת את היום שבו הגעתי לישראל עם שני תיקים וכרטיס טיסה חד-כיווני. זה היה מוקדם בבוקר, לפני הזריחה, בחורף 1994, בדיוק לפני 23 שנים. באותו יום ירד גשם חזק והיו ברקים ורעמים. ירושלים, שאליה הגעתי ישר משדה התעופה, נראתה כאילו היא בוכה. רחובות העיר העתיקה היו כמעט ריקים מאדם והסוחרים הערבים שבתו במחאה על מעשהו של ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. היה שקט ועצוב בעיר, נשמע רק רעש של גשם, והרגשתי שזה רמז לחיי החדשים שמתחילים כאן, ברגע הזה.
עברו 23 שנים ארוכות... שואלים אותי האם התרגלתי לחיות בישראל, או צוחקים עלי שאני בטח כבר כמו ישראלית. אני מחזירה חיוך. אני אוהבת שישראלים פתוחים ויודעים לצחוק על כל דבר. אבל אני לא מתרגלת. אין לי מנוחה. כל יום מלחמה, התנגשות תרבויות, פערי מנטליות ומאבק לשמור על שפיותי.
מדוע קשה לי כל כך? כי שני העולמות - לא שתי המדינות, אלא שני ה"עולמות" - העולם שבו אני חיה והעולם שבו נולדתי וגדלתי, כל כך שונים. לא רק הנופים, האקלים, האוכל ואורח החיים, אלא בעיקר האנשים. אנשים שונים. מדי פעם אני מרגישה כאילו אני נמצאת בפלנטה אחרת, או אולי אנחנו מינים שונים של יצורי חיים. עד כדי כך תפישות העולם שונות בין אנשי ישראל לבין אנשי יפן.
כדי לחוות את השוני הזה, אתם צריכים להרגיש ב"עולם האחר" (יפן), ולא רק לשמוע סיפורים והסברים ב"עולם הזה" (ישראל). כשתתחילו להכיר את תפישת העולם היפנית, תבינו מדוע יפן נראית כפי שהיא ומדוע היפנים מתנהגים כפי שהם.
בטיולים ליפן, המטיילים שלי רואים נופים יפים, ירוקים, רטובים ועמוקים. המטיילים שלי טועמים מאכלים טריים וטעימים. המטיילים שלי הולכים קצת יותר ומכירים הרבה יותר. אני מאוד רוצה שהמטיילים שלי ייהנו במולדת שלי, ישמעו את הקולות שלנו היפנים, יכירו את מחשבותינו ואת ההגיון שלנו, גם אם הם לא יסכימו.
זאת משימת חיי – להכיר את יפן לישראלים. זאת תרומתי למולדת שלי, שאותה עזבתי לפני 23 שנים, כך אני מאמינה וכך אני ממשיכה להוביל קבוצות של ישראלים ליפן.
רבים חושבים שצריך לבקר ביפן בפריחת הדובדבן, או בעדיפות שנייה בעונת השלכת. אבל יפן יפה כל השנה, ולכל עונה היופי והאופי המיוחד שלה.
אני מתכננת, מארגנת ומדריכה סדרת טיולים נושאיים על פני כל השנה, בשיתוף עם "אקו טיולי שטח". בטיולים נבקר באתרים הקלאסיים, אבל בנוסף יהיה דגש מיוחד על הנושא הנבחר. אשמח אם תצטרפו אלי לטיול ביפן, ואכיר לכם את יפן מנקודת המבט שלי ושל העם שלי.
לבלוב וסומו (20/05-03/06)
צבעי השלכת מסמלים את המוות המתקרב. פריחת הדובדבן מסמלת יופי רגעי. אבל הלבלוב האביבי של העצים מסמל התחדשות, נעורים וחיים. בעונה זו צבעי ירוק עשירים, מגוונים, מבריקים, מתנצנצים בשמש ומסנוורים את עינינו. כמה יפים הם! מקלחת של ירוק!
בתקופה זו של השנה, שהיא נוחה ונעימה, יש אטרקציה מיוחדת נוספת: טורניר סומו. למי שלא מכיר – הסומו הוא סגנון האבקות יפני מסורתי, והספורט הלאומי של יפן. שני מתאבקים גדולי מידות מתנגשים במטרה להפיל את היריב או להוציאו ממעגל הזירה.
טורנירי סומו נערכים מספר פעמים בשנה, והתאמנו את מועדי הטיול כך שנוכל לשלב צפיה בסומו. נשתלב בקהל ונתרגש ממאבק האיתנים המתחולל לנגד עינינו. להלשמת החוויה, נאכל צ'אנקו-נאבה, מאכל טיפוסי של מתאבקי סומו. אל דאגה, לא נגיע למימדים שלהם...
הוקאידו וטוהוקו (25/07-08/08)
טיול בחלק הצפוני של יפן, יותר כפרי ואותנטי, פחות מתוייר. טיול זה מעט יוצא דופן, בכך שנדלג על המסלול הקלאסי של יפן, ונטייל בעיקר באזורים מרוחקים.
הוקאידו הוא האי הצפוני מבין ארבעת האיים הראשיים של יפן. הנופים בהוקאידו שונים משאר יפן, עקב הריחוק מהמרכז גם האנשים שונים, המאכלים שונים. החורף בהוקאידו מאוד מאוד קר והכל קפוא ומכוסה שלג וקרח. אבל בקיץ, כאשר בחלקים האחרים של יפן חם ולח, בהוקאידו נעים וכיף.
טוהוקו הוא חלקו הצפוני של האי המרכזי של יפן (הונשו). זהו אזור כפרי ברובו, ששומר על יפן האותנטית של פעם, לכן אני מאוד אוהבת את האזור הזה. בקיץ נערכים מספר פסטיבלים מפורסמים, ובחרתי לנו שלושה מהם: נבוטה-מאצורי, קאנטו-מאצורי והאנאגאסה-מאצורי (למי שעוד לא ניחש, מאצורי = פסטיבל). לכל פסטיבל סגנון ואווירה משלו, ואני בטוחה שנדבק בלהבה ובגאווה של המקומיים. אני כבר מתרגשת!
