ימים ספורים לפני פסטיבל האביב, בזמן שקרני השמש הזהובות נשברות על ים סין הדרומי, בעודי יושב על חוף זהוב שבאי הטרופי האינאן (Hainan) אל מול שקיעה מושלמת, העיר חרבין (Harbin), השוכנת בלב מנצ'וריה, מתכסה במעטה לבן וקודר. שם השלג יורד ללא רחם. העיר מתעטפת בקטיפה לבנה וממתינה לגדודי הפסלים ואומני הקרח שיפליאו לעצב את יצירותיהם לקראת פסטיבל הקרח השנתי של העיר חרבין. לשם מועדות פני בתום פסטיבל האביב.
גלו את סין - הטיול המקיף לסין עם אקו טיולי שטח >>>
הצטרפו לטיול מאורגן לסין אל חבל יונאן עם אקו טיולי שטח >>>
טיול בלתי נשכח לסין הקלאסית והפראית עם אקו טיולי שטח >>>
קלידוסקופ של אנשים
תנועת האזרחים בין הכפר לעיר בסין הינה תנועת האוכלוסין הגדולה בעולם, כפי שמראים כמה מחקרים. ערב פסטיבל האביב, מיליוני אנשים ברחבי סין עושים את דרכם הביתה כדי לבלות את החג עם בני משפחתם. קשה להשיג כרטיסי רכבת, הטיסות מלאות ותחנות האוטובוס עמוסות לעייפה. בתחנת הרכבת המרכזית של בייג'ין השתלבתי ב"נדידת העמים" הזו. ערב רב של אנשים, שפות, פרצופים שונים, סלים בלויים של בני המעמד הנמוך, ומזוודות חדישות על גלגלים של בני המעמד הבינוני שלא הצליחו להשיג טיסה. אלו ואלו, הכול בכול, רבבות אנשים חולפים על פני ומנסים לפלס דרך בהמון אל עבר דלפקי הכרטיסים, מייחלים בליבם למקום ישיבה פנוי ברכבת. במדינה ששטחה למעלה מתשעה וחצי מליון קמ"ר הנסיעה ברכבת לעיתים נמשכת כמה יממות ונוסעים רבים נאלצים להסתפק במקומות עמידה.
זה המקום, ממש כאן, ממש עכשיו, להבין את סין- סברתי לעצמי בעודי מפלס דרכי בהמון למשמע קריאותיהם של הרוכלים האיגורים המוכרים את מאכליהם המשובחים בקרן הרחוב. האיגורים הם אחד מ- 56 המיעוטים האתניים החיים בסין, אבל רוב רובה של האוכלוסייה (יותר מ 91 אחוז) הם בני חאן, הסינים המקוריים. המראות בתחנת הרכבת היו משכרים, נדמה לי שמעולם לא ראיתי כמות כזו של אנשים ופרצופים שונים כל כך המתגודדים במקום אחד. חשבתי לעצמי עד כמה רב גונית ומטעה העיר בה בחרתי לחיות.
בייג`ין, בירתה של סין החל מ- 1153 (תקופת שושלת הג'ין Jin), היא מרכזה הפוליטי של המדינה ואחת מעריה החשובות ביותר מבחינה כלכלית. זה לצד זה חיים בעיר, תושביה המקוריים לצד מיליונים של מהגרים ובשנים האחרונות גם מערביים, שלומדים או עובדים במטרופולין העצום הזה. רבים מהמהגרים הגיעו מהכפר אל העיר לעבודות דוחק שונות ומטרתם היא להרוויח את לחמם ולשלוח כמה מעות לכפר ממנו באו. אחרים, בני המעמד הבינוני, היגרו אל העיר בתקווה לחיים טובים יותר, משכורת גבוהה וחינוך טוב לילדם.
להבדלים החזותיים בין האנשים, ישנו מימד חוקי בסין. הממשלה הסינית, חילקה בעבר את התושבים באופן דיכוטומי בין תושבי העיר לתושבי הכפר על ידי תעודת התושבות (Hekou). דה פקטו, תעודת התושבות יצרה טריז עמוק מאד בין הסקטור הכפרי לסקטור העירוני. בעוד המדינה שמה דגש על קידום הסקטור העירוני, הסקטור הכפרי אמור היה לספק את כל צרכיו בעצמו. החל משנת 1958 הפוליטביורו חסם את המעבר החופשי מהכפר לעיר. אם כך כיצד הגיעו לבייג`ין המוני המהגרים שטיפה מהם ראיתי בתחנת הרכבת? מסתבר שתהליכים כלכליים המוכרים מהעולם המערבי תקפים גם בסין. בשל הצורך בתיעוש והתפתחות העיר מחד, ובשל הכנסת המיכון לכפר, וכפועל יוצא הורדת הצורך בידיים עובדות מאידך, החלה הגירה מאסיבית מהכפר לעיר.
בשכונה בה גרתי כמו בתחנת הרכבת נראים בבירור המהגרים, שזכו לכינוי "אוכלוסיה צפה". ז'אנג, חברי הביג'ינאי, סיפר לי שלמהגרים ניתנים הרבה שמות גנאי שברובם הם מושווים לתנועת המים. כמו המים שאי אפשר להתקיים בלעדיהם אבל הם גם בעלי פוטנציאל הרסני, כך המהגרים, שמחד בונים את בייג'ין ומאידך מציפים את העיר ופוגעים בה. מתחנת הרכבת נסעתי להשתתף בחגיגות פסטיבל האביב בכפרים שמהם באים אותם מהגרים.
סתימת פה לאל המטבח
פסטיבל האביב המסמל את תחילת השנה החדשה נחוג על פי לוח השנה הירחי (lunar calendar) ונחשב לחג הסיני החשוב ביותר. במהלך הימים שלפני החג, כפי שכל זר החי בעיר יכול להעיד, לא ניתן להשיג כרטיסי רכבת, כרטיסי טיסה ותחנות האוטובוס עמוסות באלפי אנשים.
החג מסמל עבור רבים מהסינים את חשיבות התא המשפחתי. זה הזמן להחליף חוויות מהשנה שחלפה ולראות את קרובי המשפחה הגרים רחוק, לפעמים רחוק מאד. בימים שלפני כניסת החג עסוקים כולם בהכנות קדחתניות הכוללות את ניקיון הבית, הכנת מאכלים שונים, ביקור ועזרה לשכנים וכמובן השכנת שלום עם רוחות אבות המשפחה (ancestors) שהלכו לעולמם.
הילדים עסוקים בהכנת קישוטי החג המסורתיים והגברים תולים כרזות על משקופי הדלתות ועליהן כותבים באותיות סיניות מסורתיות את המשאלות לשנה הבאה. אני קורא את המשאלות ונהנה לראות כיצד המנהג העתיק מקבל נופך פרקטי עם משאלות הזבנים על משקופי החנויות המבקשים יותר לקוחות והגדלת ההכנסה, ובכניסה לבית הספר כרזות המביעות תקווה להשכלה גבוהה יותר.
ההכנות לחג הגיעו לסיומן ובני המשפחה והקרובים שהגיעו למרחוק התיישבו לאכול. אחד מבני הבית הלומד בארצות הברית, לא הצליח להגיע אל החג ואימו ערכה עבורו מקום בשולחן בכדי להזכיר לכולם את הבן החסר. על פי המסורת, אל המטבח, האחראי על בריאות ואחדות המשפחה, עוזב את הבית במהלך פסטיבל האביב בכדי לדווח לאל השמים ( God of Heaven) על הנעשה בבית ועל התנהגות בני המשפחה. בני הבית מפחדים מדיווחיו של אל המטבח העלול לספר על המעשיים הרעים שקרו בשנה החולפת, ולכן לא לוקחים סיכונים מיותרים. הם מאכילים את האל במנחות של מאכלים דביקים כגון אורז דביק ודבש על מנת שפיו ייסגר והוא לא יוכל להלעיז על בני הבית בפני היושב במרומים. לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי עד כמה רחוקות אמונות האדם זו מזו, נראה שגם אמונה היא עניין של גיאוגרפיה: בעוד אנו היהודים צמים ומענים נפשנו ביום הקדוש, עסוקים הסינים בסתימת פיות לאל המשגיח. בתום החג המשכתי בדרכי אל חרבין להשתתף בפסטיבל הקרח.
"אתה יודע שמרקס היה יהודי?", שאל אותי בעיניים נוצצות מהתרגשות נהג המונית ביציאה מתחנת הרכבת של חרבין. "היהודים גם טובים בעסקים, איינשטיין היה יהודי וכך גם פרויד. כל היהודים חכמים. את זה אתה יודע". כך, ללא כל יכולת מצידי לעצור את שטף ההתלהבות, שמעתי הרצאה על איך היהודים מנהלים את העולם מפיו של נהג מונית בעיר חרבין. "האנטישמיות ההפוכה", הסטיגמות המוגזמות והערצה אל העבר היהודי של העיר היו משעשעות בעיני. דברים דומים שמעתי במסעות קודמים בסין, אולם נדמה לי שכאן בחרבין יש לזה משמעות נוספת, אולי אפילו כמיהה אל אותם יהודים שברחו מאירופה והתיישבו בעיר הקפואה, בימים שלאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב-1917 ובשנות ה-30 של המאה הקודמת, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. ביקורו של אולמרט לפני מספר שנים והמהלך המכוון של הממשל המרכזי בסין לרתום את הנוסטלגיה לקהילת יהודי חרבין, שהייתה למעשה חלק מגל ההגירה הגדול של אזרחים רוסים לאזור, לטובת הגדלת מספר התיירים - נותנת את אותותיה למטייל בעיר. ביקור בחרבין לא יהיה שלם ללא ביקור בבית הכנסת החדש והישן, בבית החולים היהודי ובבית העלמין היהודי שם קבור בין היתר סבו של ראש הממשלה לשעבר.
היום הוא יום חג בחרבין הקפואה. התפאורה הלבנה, הטמפרטורה שרחוקה מנקודת ה -0 (כלפי מטה) ומאות התיירים שהגיעו מכנפות סין יוצרים אווירה משכרת בחרבין. רבים נהרו אל עבר פארק השמש, לחזות בפסלי הקרח המרשמים. דמויות מהמיתולוגיה הסינית, לצד ארמונות מלכים, בעלי חיים ואף אתרים מפורסמים מהעולם –. הכול מפוסל בקרח מעשה ידי אומן. העיר כולה אפופה תחושת חג, והמבקר בה לא יכול שלא לדמיין בעיני רוחו את עולם האגדות והקוסמים, את שלל האלים מפנתיאון האלים הסיני המגוון, המקיפים אותו מכול עבר, כאילו הוא מטייל בעולם לא לו, לא מכאן, משהו כל כך שונה ומיוחד.
העיר חרבין, בירת מחוז היילונג'יאנג (Heilongjiang), היא חלק מחבל הארץ- מנצ'וריה -הממוקם בצפון מזרח סין. במחוז ככלל ובעיר חרבין בפרט השפעות זרות רבות, עדות להיסטוריה המסעירה של העיר. העיר שחבה את התפתחותה לבניית קו הרכבת המזרחי, הפכה להיות מעוז רוסי, ומאוחר יותר נשלטה על ידי היפנים. המוזיאון לזוועות היפנים, הידוע גם כיחידה 731, הוא עדות מצמררת לקלגס היפני ששלט באזור וערך ניסויים מפלצתיים באסירים במהלך מלחמת העולם השנייה, עד לכיבוש הרוסי בשלהי המלחמה. כיום, חרבין עיר נעימה ומיוחדת, בה פרוסים רחובות בסגנון רוסי לצד מבנים סינים.
ממש כמו מזג האוויר המשתנה מהניגודיות הטרופית המהבילה של דרום סין לקור העז של הצפון, נעה סין כמטוטלת בין החדש לישן, בין המסורתי לאוונגרדי ובין העיר לכפר. סין מסעירה ומבלבלת כאחד. חגיגות האביב, המסורת הנעלמת, זו שכבר לא ניתן לראות בעיר, עדיין חיה ובועטת בכפרים המבודדים של צפון סין. האנשים שם נראים כמוך וכמוני, לבושים באותם הבגדים, וגולשים להנאתם באותו האינטרנט, אבל פעם בשנה, במהלך חגיגות האביב, נכנסים לחייהם שדים, אלים ואבות קדמונים וממלאים את עולמם. זוהי מסורת הולכת ונעלמת, מרתקת וכל כך זרה לאיש המערב. ובאותה מדינה, באותה עונה, אלפי קילומטרים צפונה משם, מתקיימת לה חרבין הקפואה. חרבין, בה חיו יהודים, עליה נלחמו סינים, יפנים, מונגולים ורוסים. שם מתקיים פעם בשנה, פסטיבל הקרח, עולם האגדות הקפוא הזה, הינו אבן שואבת למטיילים מכל העולם. כל זה, ועוד פלאים רבים נוספים מתקיימים במקביל במדינה אחת, שתושביה מכנים אותה מדינה המרכז, ואיש המערב קורא לה סין.
קראו עוד באתר: טיול מאורגן לסין