סיציליה

סיפורים סיציליאניים: החוף המזרחי של סיציליה

מאת גיא נוימן

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

בסיציליה ניצח הרקולס, האיש החזק בעולם, בקרב התגוששות, מלך אימתני. אודיסאוס, גיבור מלחמת טרויה נמלט בעור שיניו מקיקלופ לא סימפטי. הבתולה ארתוזה (Arethusa), בקעה בסיציליה כמעיין, ונתפסה בידי אל הנהרות, המאוהב בה. פרספונה (Persephone), נימפת האביב, נחטפה בידי האדס, אל השאול, ואל האש ונפח האלים וולקן (Vulcan), כה אהב את סיציליה, עד שקבע בה את מקום הנפחייה האלוהית.

סיציליה היא קודם כל מיתולוגיה, אמונות, ארכיאולוגיה, היסטוריה, ארכיטקטורה מגוונת ומסורות נוצריות. אי החושף ממצאים מרהיבים מתרבויות רחוקות וקרובות כאחד, ועם זאת שופע אתרי טבע מרהיבים ומסעירים, שבראשם ניצב בגאון הר הגעש הפעיל ביותר בכל אגן הים התיכון.

הכירו את סיציליה מקרוב בחוויה חד פעמית בטיול לסיציליה עם אקו טיולי שטח >>>

סיציליה היא המחוז השני בגודלו באיטליה (אחרי לומברדיה), ומהווה החל שנת 1946 מחוז אוטונומי, המנוהל בידי פרלמנט ונשיא. כחמישה מיליון תושבים חיים על פני האי הגדול ביותר באגן הים התיכון, הכולל שטח של 25,708 קמ"ר, פחות או יותר כשטחה של מדינת ישראל. מיקומו של האי עמוק בלב הים, מרחק קצר יחסית מספרד, מיוון, ומארצות צפון אפריקה, הפך אותו לבעל חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. חשיבות זו חרצה למעשה את גורל תושבי האי, שמעולם, לאורך קרוב לשלושת אלפי שנות התיישבות, לא שלטו על גורלם. כמעט כל מי שנוכל להעלות על הדעת שלט בעת זו או אחרת באי.
במהלך ההיסטוריה כבשו את האי יוונים, רומאים, ביזנטיים, מוסלמים, נורמנים, צרפתים, אוסטרים, בריטים, ספרדים ולבסוף גם האיטלקים מן הצפון. אלו איחדו בשנת 1860 את סיציליה עם איטליה החדשה, שצמחה תוך מאבקים ותלאות.
הכיבושים התכופים וקשיי החיים הם בין הסיבות, שדווקא כאן, בין הגבעות הפוריות וחופי התכלת, קם הבסיס לארגון המאפיה, המשפיע על גורל מיליונים ברחבי העולם כולו.
היוונים קראו לאי טרינאקריאס (Trinakrias), הרומאים קראו לו טרינאקריום (Trinacrium), ובשתי השפות פירוש השם הוא משולש, זאת בשל צורתו. סמל האי, דמותה המיתולוגית של מדוזה – אחת האחיות הגורגונות, ולה שלוש רגליים, סמל לשלוש צלעות האי. מדוזה ידועה בשערות הנחשים שלה, ובכך שכל המביט בפניה הופך לאבן. הסיציליאנים ראו במראה המחריד של מדוזה קמיע כנגד עין הרע. הפרלמנט הסיציליאני החליף בשנת 1947 את הדמות המאיימת בפנים נשיות ומעודנות יותר.

החוף המזרחי של סיציליה משתרע בין מיצרי מסינה בצפון לבין עיירת החוף פצ`ינו (Pachino), שמדרום לעיר סירקוזה. לאורכו של חוף זה נחתו המשלחות היווניות, שהקימו כאן, לפני כ- 2,800 שנה, הופיע אחד הבסיסים העיקריים של הציוויליזציה באגן הים התיכון.
רעידות אדמה קשות החרידו פעמים רבות את האזור, האחרונה הרצינית הייתה בשנת 1693, אז נפלו לאורך החוף המזרחי 70 ערים. זו גם הסיבה שהסגנון האומנותי השולט באזור זה הוא סגנון הברוק – הפופולארי באותה התקופה.

הנס של סירקוזה

סוף הקיץ של שנת 1953 היה קשה במיוחד. השמש קפחה באכזריות על פני העיר סירקוזה (Siracusa), שטרם סיימה לאחות את פצעי מלחמת העולם השנייה. רחובות קטועים, בתים הרוסים, עוני ואבטלה כואבת היו מחזות נפוצים בכל פינה.
בבית משפחת איאנוסו (Ianusso), שבפרברי העיר, התגוררו אנטוניה (Atonia) ואנג'לו (Angelo). לפני פחות משנה נישאו בטקס צנוע, ובשל המצב הקשה חיו בבית הורי אנג'לו. אנטוניה, קתולית אדוקה, נהגה לכרוע ברך בפני פסלון גבס של מרים הבתולה, אחת ממתנות החתונה הצנועות שקיבל הזוג. באחד הימים הרימה לאחר התפילה את מבטה, ונדהמה לגלות מתחת לעיני הבתולה, משהוא הנראה כבכי. בני הבית הוזעקו למקום, ניגבו בעדינות את הדמעות, אך חדשות הופיעו במקומן.
במשך ארבעה ימים תמימים זלגו הדמעות כמעט ללא הפסקה. הנוזל נשלח לבדיקה במעבדה, והתוצאה הדהימה גם את הספקנים – הנוזל הוא דמעות אנושיות. פיסות כותנה ספוגות דמעות נמכרו כקמיעות בכל רחבי העיר, ואלפים הגיעו לאזור על מנת לחזות בתופעה הנדירה.
האירוע הוכרז על ידי הכנסייה הקתולית כנס רשמי, ועל בית משפחת איאנוסו החל להיבנות המבנה הגבוה ביותר של סירקוזה – כנסייה בגובה 96 מטר. בשנת 1994 הגיע האפיפיור בכבודו ובעצמו על מנת לחנוך את הכנסייה. כנסיית מריים הקדושה של הדמעות (Santa Maria delle Lacrime), הפכה לאחד מאתרי העלייה לרגל הרשמיים של הכנסייה הקתולית.

הקתדראלה של אורה הקדושה

מאז ומעולם הייתה סירקוזה עיר חשובה. היוונים עגנו לראשונה בחופיה כבר בשנת 729 לפנה"ס, ותוך זמן קצר הפכה לעיר דומיננטית ומפוארת, שהתחרתה על הבכורה בעולם היווני אף עם אתונה. היוונים הקימו מחצבות, ובנו תעלות מים, ארמונות, מקדשים, ומוסדות בידור. התיאטרון של סירקוזה היה השלישי בגודלו בעולם היווני (לאחר אלו של אפידאורוס ואפסוס), והכיל 15,000 מושבים. עוד בזמנים קדומים הובאה ממצרים טכניקת עשיית חומר כתיבה מפפירוסים, הממשיכה להתקיים גם כיום. בעבר הייתה סירקוזה מוקפת אדמה טובענית, וזו העניקה לעיר את שמה – סירקו (Siraku) = ביצה ביוונית. אזור הביצות היה אידיאלי לגידול צמחי הפפירוסים.
חלקה המעניין ביותר של העיר הוא אורטיג'ה (Ortigia), שנשמר, מימי הביניים, כמעט ללא שינוי. סמטאות צרות מתפתלות בין כיכר הצדף של הקתדראלה (פיאצה דל דואומו) לבין כיכר ארכימדס והרובע היהודי העתיק. לקתדראלה של סירקוזה, העומדת בנקודה הגבוהה ביותר של אורטיג'ה, תואר מכובד - האתר בעל הפעילות הדתית הרצופה בעולם. במאה החמישית לפנה"ס, שימש כמקדש פגני לאלה אתנה, מאוחר יותר הפך לכנסייה, בתקופה המוסלמית שימש כמסגד יום השישי, ובמאה ה 12 חזר לחיק הנצרות. את עמודי מקדש אתנה המקוריים ניתן לראות בתוך הקתדראלה, תומכים גם כיום במבנה הגדול.
הקתדראלה מוקדשת לסנטה לוצ'יה, הפטרונית של סירקוזה, שהתנצרה בתקופה בה הנצרות הייתה דת אסורה. חתנה המיועד, רומאי גאה ועובד אלילים, נעלב עד עמקי נשמתו כאשר שמע כי לוצ`יה מסרבת להתחתן איתו בשל "הבלי הנצרות", ובמעמד רשמי, מול שופט העיר, קפץ על הבחורה כשסכין בידו, ועקר את עיניה. אך כאן אירע נס, ומול עיני הצופים צמחו ללוצ'יה עיניים חדשות.
הרומאים לקחוה והוציאוה להורג, ושנים מאוחר יותר, היא הוכרזה כקדושה. פסלה ניתן בקלות לזיהוי –. לוצ'יה אוחזת בצלוחית ובה זוג עיניים. בשל הנס המיוחס לה היא הפכה לפטרונית האור והראיה, ושמה האיטלקי (Lucia) נובע מן המילה אור (Luce).

המרדף הרומנטי של סירקוזה

באחד הימים צעד אלפיאוס, אל הנהרות באולימפיה שביוון, ולפתע, צדה עינו את צדודיתה הטמירה של ארתוזה – נימפה יפיפייה ואחת מבנות הלוויה של דיאנה, אלת הציד. אלפיאוס החל לחזר אחריה בעקשנות, אך העלמה הנפחדת, ברחה וקראה לעזרת גבירתה, שהפכה אותה למעיין. ארתוזה צללה אל אחד מסדקי הסלע ונעלמה, אך אלפיאוס לא נרתע מדבר. הוא הפך את עצמו לנהר והמשיך במרדף שנמשך מתחת לכל הים התיכון. המרדף הרומנטי הסתיים לבסוף באי אורטיג'ה שבסירקוזה. החיבור בין יוון לסיציליה קיים, כך אומרים, גם כיום, וכל הזורק חפץ כלשהו למעיין שבאולימפיה, יוכל למצאו בסירקוזה.

להיטהר תחת בית המלון

ממזרח לקתדראלה, בסמוך למרכז העיר, שכנה עד המאה ה-15, השכונה היהודית. קהילת יהודי סירקוזה הייתה אחת הגדולות שבקהילות יהודי סיציליה, ומנתה בשיאה כ 3,000 יהודים. בתי כנסת וחיי דת פעילים התנהלו בד"כ ללא הפרעות מן הנוצרים, אך בסוף המאה ה 15 הכל השתנה במהירות. מעל 600 שנה הייתה סיציליה חלק מן האימפריה הספרדית. גירוש ספרד קטע באחת גם את חייהם של יהודי סיציליה.
קהילה של ממש מעולם לא חזרה לעיר, אך לפני כ 20 שנה התגלה בתחומי הרובע ממצא מדהים. משפחת דניאלי (אין קשר ליהדות) החליטה לשפץ את המלון הקטן, שנמצא ברשותם בתחומי הרובע היהודי העתיק שבאורטיג`ה. במהלך העבודות התגלתה מערכת מדרגות, שהובילה אל חדר תת קרקעי. ארכיאולוגים שהוזעקו למקום גילו שתחת בית המלון עומד מקווה טוהרה בן כ 1,800 שנה. מקור המים היה שכבת מי תהום הזורמים תחת אורטיג`ה, וממלאים את הבריכות גם כיום.

קפוצ'ינו בתצפית הטובה בסיציליה

מצפון לסירקוזה יוצאת הדרך לכוון קטניה, העיר הגדולה של החוף המזרחי, המונה כ 400,000 נפש. בעיר אין אתרים יוצאי דופן, אך גושי בזלת אדירים, שהגיעו בעבר מהאטנה עד לים, נותנים רמז מתחושת העוצמה, הקיימת במקום.
צפונה משם, כשעת נסיעה מקטניה, על הר טאורו (Tauro), בגובה 200 מעל לים, תלויה העיירה המפורסמת ביותר בסיציליה – טאורמינה, ממנה נשקפים נופים נהדרים, תיאטרון יווני גדול, תצפית לאטנה, מדרחוב שוקק חיים, ומרכז גדול למרציפנים, מושכים לאזור גם מטיילים ונופשים, שאינם רואים את עיקר חייהם ברדיפה אחר אתרים ארכיאולוגיים.
העיר כולה תלויה על שיפוע ההר, למעלה – מבצר מרשים, למטה גן האנגלייה פלורנס טרבליאן, ובתווך – אין ספור סמטאות ציוריות, המקושטות במרפסות פרחוניות, עציצים מעוטרים, מסעדות ובתי קפה. במקומות רבים בעיר צומחים עצי תפוז, הממלאים בעונת הפריחה את העיר כולה בניחוח מתוק. הטאורמינאים, שרצו ליהנות מן הריח בכל עונות השנה, פיתחו בושם המיוצר מפרחי התפוז, ומכונה בשם דזאגארה (Dzagara).
שלושה קילומטרים מעל לעיר, ו 300 מטר מעליה, שוכן הכפר קסטלמולה (Castelmola). מכאן ניתן להשקיף על הנוף היפה ביותר בסיציליה ואולי אפילו להזדהות עם המשפט שאמר במאה ה 13 מלך סיציליה פרידריך השני מבית הוהנשטאופן (Frederich II of Hohenstaufen): ``אלוהים לא היה בוחר בארץ ישראל אילו היה רואה את ממלכתי בסיציליה``.

ההר הבוער

ביום ה 26 של בחודש אוקטובר 2002, בשעה שש אחר הצהרים, עלתה קבוצת התיירים האחרונה אל מרומי הר האטנה. המדריך הסיציליאני נראה משועמם משהו, היה זה הסיור החמישי אותו הוביל ביום זה אל מרומי ההר. הסיור התנהל ברכב מיוחד, הרכבל נהרס בהתפרצות קשה שנה קודם לכן. ההר נראה שקט באותו היום, וכל החששות התפוגגו כאשר סיפר להם המדריך על המכשירים הסיסמולוגים, המתריעים, בדרך כלל לפחות שבוע מראש, על עליית פעילות, היכולה לסכן את המבקרים. הקבוצה ירדה והתיירים שבו למלון בשלום. כמה שעות לאחר מכן נפרצו בדופן ההר, בגובה 2,900 מטר, שני לועות חדשים, ובמשך מספר שעות שפכו לבה במורד ההר.
פסגת הענק הבלתי מעורער של ההר נושקת לעננים בגובה של 3,340. הגובה משתנה כמעט בכל פעם שההר מתפרץ. היוונים קראו לו אייטנה (Aitna), "הר בוער" על שום ההתפרצויות התכופות שלו. האטנה הוא הר הגעש הפעיל ביותר באירופה, ונחשב גם לאחד הפעילים בעולם כולו.
התמונה הקיימת בראשנו של הר געש קלאסי עם לוע יחיד וצינור הזנה אינה תואמת את האטנה. כיום פועלים באטנה ארבעה לועות, אך במהלך עשרות אלפי שנות קיום ההר, נפתחו בו מאות לועות, שירקו לבה, גזים ואפר אל הסביבה. לחץ שנוצר באטנה, משתחרר משחרר בצורה מיידית, מה שמונע פיצוצי ענק. לכן, למרות פעילותו האינטנסיבית, אין הוא נחשב למסוכן. בסקירה של אלפיים השנים האחרונות ניתן לספור עשרות הרוגים בלבד. בנוסף לכך, הגובה האדיר של לועות ההר מונע בדרך כלל מן הלבה מלהגיע למקומות הישוב, הפזורים בגבהים שונים מסביב להר.
ההתפרצות של השנה שעברה הייתה הפתעה לחוקרים, והזכירה כי המכשירים יכולים להיות מדויקים ומשוכללים, אך כאשר האל וולקן מחליט לעבוד בנפחיית האלים, הניצוצות יכולים לצאת גם בפתאומיות.
בכל ביקור, בכל עלייה נראה ההר אחרת. שני הלועות שנפערו בהר בצידו הדרומי לפני פחות משנה הם כיום האטרקציה העיקרית. עשן מיתמר, סלעי גופרית צהובים, מעורבים בגושי סידן לבנים וכתמי ברזל אדומים יוצרים תחושה של ביקור בעולם אחר. צלעות ההר מוקפות בכביש טבעת השזור כפרים ועיירות. תושבי המקום למדו לחיות בצילו של הענק, לכבד, להעריץ אותו, וליהנות גם ממתנותיו - האדמות הפוריות באי, אקלים נהדר, וכיום גם שפע של תיירים, המכניסים כסף רב לכל האזור.
דרך מעניינת נוספת לחוות את תופעת הבזלת היא ביקור באתר הטבע הקטן והיפיפה גולה די אלקנטרה (Gola di Alcantara).
במשך מיליוני שנים התחתר הנהר בסלעי הבזלת השחורים, ויצר קניון מרשים בן 20 מטר ובו מפלים, צמחייה ומשושי בזלת. הנחל ממוקם במורדו הצפוני של האטנה, על כביש 185 N. אמיצים יכולים להיכנס ברגלים יחפות אל המים הקרים (מכסימום 14 מעלות). אמיצים פחות יכולים לשכור מגפים ואוברול גומי הנלבש על הבגדים, ומבודד מפני הקור.

הקיקלופ מכה שנית

לאחר תלאות בים התיכון, הגיע אודיסאוס, גיבור מלחמת טרויה לחופי סיציליה כשהוא רעב ועייף. בתוך עננים הזדקר הר האטנה, ברור ונישא מכל האזור. הצוות, על סף יאוש, טיפס במעלה ההר, חיפש אות של חיים, וכאשר גילה מערה ובתוכה כדי יין וגבינות, הסתער הצוות המורעב על המזון. זמן קצר לאחר מכן נראה היה שאולי היה כדאי לבקש רשות. בעל הבית הופיע – קיקלופ בשם פוליפמוס (Polipemus), שללא היסוס חסם את פתח המערה, וטרף שניים מאנשי הצוות.
אודיסאוס זריז המחשבה, הציע לקיקלופ שבמקום לטרוף את אנשי הצוות הנותרים, יאפשר להם להפוך למשרתיו. המלחים החלו להביא לבעל הבית גבינות ולהשקותו בשפע של יין. כאשר נרדם לבסוף פוליפמוס, שיכור למחצה, חידדו המלחים תורן גדול באש המדורה, יצרו חוד שהוא גחלת לוחשת, ותקעו אותו בעינו היחידה של הקיקלופ. הענק הזועם התעורר בכאבים, פתח את פתח המערה, וניסה לתפוס את המלחים בזמן שינסו להימלט, אך אודיסאוס הורה לצוותו להיאחז מלמטה בכבשי הענק של הקיקלופ. פוליפמוס העיוור מישש את גב הכבשים היוצאות, והצוות נמלט.
כאשר הגיע אודיסאוס לספינתו ויצא לים לא התאפק וצעק לכוון ההר: "דע לך, פוליפמוס, שאודיסאוס הגיבור הוא שעיוור אותך". פוליפמוס המתוסכל החל לעקור סלעי ענק מן האטנה ולהשליך אותם אל הים. אודיסאוס ברח, ופוליפמוס, כך אומרים, נותר חבוי לנצח בעמקי מערתו.
בריביירה של קטניה, מתחת למורדות האטנה, שוכנת העיירה אצ'י ריאלה (Aci Reale). ממש במרכזה נמצאת טיילת הקיקלופים. מול הטיילת, בתוך הים מזדקרים סלעי בזלת גבוהים וחדים. גיאולוגים טוענים שסלעים אלו, שמשקלם אלפי טונות, הועפו בעבר הרחוק מפסגת האטנה, מרחק של יותר מ 10 קילומטרים. ליוונים היה הסבר אחר - אלו הם הסלעים שזרק פוליפמוס על מנת לחסל את אודיסאוס. שמם הרשמי של הסלעים הוא "איי הקיקלופים" (Izole dei Ciclopi). כאשר מטפסים על הסלעים השחורים והבוהקים נראים שני ההסברים מדהימים באותה מידה.
כל שנותר הוא לשבת על גביע גדול של גלידת פיסטוק ושקדים (Fistachio y Mandorle), ממטעמי הגלידריות המקומיות, לבהות לים, ולקוות שהקיקלופ לא יחליט דווקא היום לצאת ממחבואו.

טיפ עולמי של איל

בטיול רגלי ברחובות טאורמינה כדאי לשים לב לחנויות המעדנים, המוכרות מרציפנים. הסיציליאנים הביאו תעשייה זו לכדי אומנות. הממתקים עשויי השקדים מפוסלים בצורת תאנים, תפוזים, תפוחים וסברס.
חנות מוצלחת וגדולה נקראת Bar Pasticceria A. Chemi, הממוקמת ברחובה הראשי של טאורמינה, Corso Umberto, 102

אתרים באזור סירקוזה

אפשרות לטיול של יום אחד באזור סירקוזה טומנת מספר מקומות מרהיבים ושווים ביקור:
נוטו, כ- 45 דקות לכיוון דרום מערב היא עיר חביבה עם שער כניסה מרשים ורחוב עם המרפסות המגולפות היפות ביותר בסיציליה. (רחוב Nicolaci).
מטיבי לכת ימצאו גן עדן בשמורת הטבע קאבה גראנדה (Cava Grande), הממוקמת בקניון מצוקי, פורח ומדהים, שבתחתיתו בריכות מים צלולות ועמוקות.
שמורת טבע יפיפייה, הממוקמת ממש בפרברי סירקוזה נקראת "פיומה צ`אנה" (Fiume Ciane). שם ניתן לשוט בין צמחי הפפירוסים הצפופים, וליהרגע מלחץ העיר.

פורסם ב"מסע עולמי", גיליון 23, נובמבר 2003

טיולים הקשורים למאמר