בכל שנה באוגוסט מתאספים חברי האחווה הלבנה לריקוד פנוריתמי בהרי הרילה שבבולגריה. ביום זה, אלפי אנשים מתאספים במקום אחד ורוקדים כשעה. מהו הריקוד הפנוריתמי הזה, מהו הרעיון העומד מאחוריו ובכלל, מהי האחווה הלבנה ומי האיש שיצר והגה את התנועה הזו והריקוד הייחודי שלה?
הכירו את בולגריה עם אקו טיולי שטח בטיולים בלתי נשכחים >>>
ב- 19 באוגוסט בכל שנה, מתקיים בבולגריה פסטיבל האחווה הלבנה. הוא מתקיים בהרי הרילה והסיבה לתאריך הספציפי הזה היא כזו; בתנועת האחווה הלבנה, ה- 19 לאוגוסט מסמן את תחילתה של השנה השמימית. בפסטיבל זה, מתאספים חברי האחווה הלבנה, לבושים בבגדי לבן ורוקדים את הריקוד הפנוריתמי כאשר השמש זורחת. מספר הרוקדים יכול להגיע לאלפים. הריקוד הוא חוויה מיוחדת שמושכת אנשים מכל העולם עם זיקה למיסטיקה או רוחניות, וגם תיירים, שעבורם שלושת המעגלים הלבנים והמסודרים בלב הרי הרילה והאווירה הייחודית של האירוע, הם דבר קסום ושובה-לב. הריקוד הפנוריתמי נמשך כשעה שלמה והוא נוצר על ידי פטר דנוב, ההוגה והאב הרוחני של האחווה הלבנה.
הריקוד מחולק לשלושה חלקים סמליים, כאשר החלק הראשון הוא ההכנה לקראת הסרת מכשולי העבר והכניסה לאביב. בחלק השני ההכנות נושאות פרי והאדם נכנס אל חייו החדשים, שהם האביב והקיץ. בחלק השלישי והאחרון האדם מגיע לשלב הסופי והרצוי – חיים בהרמוניה עם כל כוחות הטבע. הריקוד נועד לממש את כל הידע, החוכמה והאהבה שהרוקד רכש במשך השבוע שקדם לריקוד. בריקוד הוא מתאחד עם אנרגיות חיים הבאות מהקוסמוס וממלאות את גופו באור, והוא מעניק את הידע, החוכמה, האמת והאהבה שבתוכו למען ההרמוניה ביקום.
מהי האחווה הלבנה?
האחווה הלבנה האוניברסלית היא עמותה המגדירה את עצמה כבית ספר ללימודי החיים, שייסד המורה הרוחני פטר דנוב. "בית הספר" הזה, שהוקם ב- 1922 בבולגריה, התחיל כבית ספר אזוטרי בעיר סופיה. איש לא צפה שהוא יצבור תאוצה ויתפתח לארגון בינלאומי עם סניפים ברחבי העולם. בטח לא כשהשלטון הקומוניסטי בבולגריה החל להתנכל לארגונים דתיים וגם לאחווה הלבנה וכמעט חיסל אותה לגמרי. מה שהציל את האחווה היה הסניף בצרפת. הסניף הזה נוסד ב- 1937 על ידי תלמידו של דנוב, המורה אומרם מיכאל איבנהוב. איבנהוב הגיע לצרפת כשליח ומשם הוא המשיך לשווייץ, שם הקים סניף נוסף. לבית הספר שהוקם בבולגריה הצטרפו 40,000 תלמידים. בצרפת, התנועה משכה מספר גדול יותר של אנשים. כיום, לאחווה יש סניפים בהרבה ארצות אחרות: קנדה, שם נמצאים אחד ממרכזי הלמידה הגדולים, אנגליה, אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, אירלנד, ארגנטינה, ארצות הברית, בלגיה, גרמניה, האיטי, הולנד, יוון, ספרד, קולומביה, רומניה, רוסיה, שוויץ, קונגו- ברזוויל וחוף השנהב.
תפיסותיה של האחווה הלבנה מורכבות ושואבות ממספר מקורות. מבחוץ היא נתפסה כתנועה נוצרית רוחנית (אולי בגלל התחלתו של פטר דנוב ככומר) ומאוחר יותר כתנועת ניו אייג'. התפיסות שלה כוללות מורים רוחניים שעלו מהארץ לנצחיות, אבל עדיין צופים על העולם. חלקם בני עולמות אחרים, המשקיפים עלינו ומעוניינים ברווחתנו. לפי פטר דנוב, "האחווה הלבנה האוניברסלית הגדולה" אינה נראית לעין. היא אינה כנסייה, בית כנסת, מסגד, כת או תנועה מכל סוג שהיא, היא ישות רוחנית הקיימת מעבר לתנאים הקשים של העולם הרגיל. זוהי בעצם "אחווה ארצית" השואבת את ההרמוניה שלה מהאחווה הגדולה יותר בשמיים. הרעיונות של האחווה הלבנה נשאבים מתורת התאוסופיה של הלנה בלבצקי, מהקבלה היהודית וצדדים אזוטריים ורוחניים של הנצרות. ב- 1851 בלבצקי כתבה בספריה על מורים רוחניים גדולים מטיבט. היא הגדירה אותם כמורים דגולים, החיים שם ומהווים יחד מעין ענף לבן, מסלול לבן, של האחווה האוניברסלית וזהו בעצם אחד מהמקורות לשמה של "האחווה הלבנה". יש האומרים שסיבת השם הוא בעצם לציין שהם משתמשים ב"קסם לבן", בניגוד ל"קסם שחור".
התנועה בנויה במבנה של סינרגיה רוחנית, שעובדת בקבוצות. הפעילויות הרגילות שלה כוללות מדיטציה בקבוצות, הריקוד הפנוריתמי המדובר, תרגילי ספורט, יוגה, וחיים קולקטיביים. העקרונות המניחים אותה הם הזדהות עם אנרגיית השמש כקולקטיב של עוצמה משיחית, חוקי הקארמה והגלוון הרוחני, שמירה על החי והצומח והימנעות מכל פגיעה בטבע ובחוקיו ולכן כל חברי האגודה הם צמחוניים. תורתם מבוססת על התפתחותו הרוחנית של האדם. היא מלמדת את חוקי ההקשרים בין האדם לעצמו, גופו, הזולת והכוחות האנרגטיים הקיימים ביקום. חברי האחווה מאמינים שהתפתחות נשמתו של האדם תתרחש מתוך מודעות וערנות לכל הדברים הללו. מטרת התנועה היא שהאדם יממש את הערכים האלה כדי לחיות ולהתפתח בחברה האנושית העכשווית, ולתרום לה ברמה הארצית והאוניברסלית.
לא כולם הצליחו לעכל את התנועה הלא-שגרתית הזו, שצמחה בחברה שמרנית, הרבה לפני פריחתה של הרוחניות המודרנית. היא אפילו עוררה מחלוקות קשות בקהילת יהודי סופיה. חלק מהאינטלקטואלים היהודיים אימצו את רעיונותיו ובייחוד הרב דניאל ציון, שהיה חבר בית הדין הרבני בסופיה. היו לו קשרים עמוקים עם חברי התנועה ומנהיגה, שלימים, יש אומרים, יצילו את חלק מיהודי סופיה מהשמדה (חברי התנועה, שהיו להם קשרים עם ההנהגה הבולגרית, הצליחו למנוע את גירוש יהודי סופיה למחנות ההשמדה). הקשרים של הרב עם התנועה, שנתפסה כתנועה נוצרית, לא מצאו חן בעיני הקהילה כלל. בקהילה החלו לרכל עלו שהוא חבר בסתר בתנועה. העובדה שלאחר מלחמת העולם השנייה הוא השתתף, יחד עם תלמידיו של דנוב, בעריכת כתב עת פילוסופי, רק הוסיפה שמן למדורה ומנהיגי הקהילה היהודית לחצו עליו להפסיק את הפעילות המשותפת הזו.
למרות האופי הלא-שגרתי של פטר דנוב ופעילויותיו ולמרות שהציבור לא עיכל בקלות את תנועתו, עד מהרה הוא קנה אחיזה בקונצנזוס הציבורי. הוא הוגדר כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בהיסטוריה הבולגרית וגם אחד מה"בולגרים הגדולים ביותר" בתכנית טלוויזיה בערוץ הלאומי של בולגריה, ב- 2006 ויעידו על כך המוני התיירים המגיעים עד להרי הרילה כדי להשתתף בריקוד הפנוריתמי.
