פורטוגל עומדת לבדה, מבודדת משאר יבשת אירופה על ידי גבולה עם ספרד - יריבתה הגדולה. מדינה קטנה , עם הפנים לים, שיש לה הרבה מה להציע: מרצועת חוף מרהיבה לאורך האוקיאנוס האטלנטי המשובצת בכפרי דייגים עתיקים, כמו נאזארה, דרך רכסי הרים מרשימים ומיוערים, כרמים אינסופיים לאורך נהר הדוארו ותעשיית יין הפורט המפורסם. היסטוריה, אדריכלות מונומנטאלית וייחודית, וסיפור מרתק של יהדות פורטוגל ואנוסיה. זוהי ארצם של מגלי העולם שיצאו מנמלה של לישבואה ( ליסבון) שעל גדת נהר הטז'ו וגילו לעולם הישן את העולם החדש. ארץ נעימה שבשילוב הכנסת האורחים של אנשיה, האוכל והיין המצוינים יוצרים אווירה מיוחדת למטיילים בה.
הזמינו טיול לפורטוגל וגליסיה הספרדית עם אקו טיולי שטח >>>
הצטרפו לטיול לפורטוגל והאי מדיירה עם אקו טיולי שטח >>>
במערבו של חצי האי האיברי שוכנת מדינה קטנה , לא הרבה יותר גדולה ממדינת ישראל. מוקפת בדרומה ובמערבה על ידי האוקיאנוס האטלנטי הקר והזועף ומצפון וממזרח על ידי האחות הגדולה- המתחרה- האויבת,היא ספרד. שני ענקים אלה היו והינם גם כיום המשפיעים העיקריים על התפתחותה וחייה של המדינה שכבר במאה ה-12 ניתקה מהורתה הספרדית והקימה וקיימה (רוב השנים) מדינה עצמאית.
לוסיטניה קראו הרומאים לפרובינציה המערבית מבין הפרובינציות הרומיות בחצי האי האיברי. בקצה נהר הדואורו הקימו נמל ושמו פורטו-קאלה, שהפך שמה של המדינה שהתנתקה מגאליסיה "הספרדית" וא"כ מכלל ספרד המאוחדת.
עוד קודם שמלכי ספרד הקתולים סיימו בסוף המאה ה-15 את הכיבוש מחדש ("רה-קונקיסטה ") של חצי האי האיברי מידי המוסלמים (קודם הערבים ואח"כ המורים המרוקאים), כבר הצליחו הפורטוגזים להביס את המורים ולהקים את מדינתם העצמאית בצד ספרד הגדולה.
התחרות (והחשש), דחפו את המלכים הפורטוגזים, ובראשם הנסיך הנריקה (הנרי) הנווט, לפתח יכולות חדשות בתחום הספנות והניווט הימי. אלה, יחד עם תעוזה וחזון אסטרטגי, הביאו אותם להיות הראשונים להקיף את כף התקווה הטובה(ואסקו דה גאמה), להקים מושבות באפריקה ובהודו אליה היו האירופאים הראשונים שהגיעו, בדרומה של סין ( מקאו) ועד ליפן הם הגיעו. בדרום אמריקה הם התחרו בספרדים והיו אלה ששלטו בברזיל הענקית עד לעצמאותה במאה ה-19. כך הפכה המדינה הקטנה למעצמה הקולוניאלית המובילה בעולם, יחד עם ספרד, בין המאות ה-15 ל-17.
עד היום מוטיב הגעגוע (SAUDADE בפורטוגזית) לימי האימפריה של פעם ,הוא מוטיב מרכזי בתרבות הפורטוגזית של היום, שבאה לידי ביטוי בשירה הנוגה, מלאת הרגש והפטאליסטית של הבלוז הפורטוגזי- הפאדו (FADO , מילולית בפורטוגזית-גורל).
הדייגים הפורטוגזים המיומנים, גם בתקופת הגילויים הגדולים ואף קודם להם וגם כיום, מביאים אל השולחן הפורטוגזי את מחטב תוצרת הים ופירותיו. סרדינים על האש ודג הבקלה בעשרות מתכונים הם מזער מהמאכלים הפורטוגזים ש"הולכים" כל כך טוב עם היינות הנהדרים המיוצרים בפורטוגל. מתנובת הכרמים האינסופיים לאורך גדותיו של נהר הדואורו מייצרים גם יינות שולחניים נפלאים וגם את היין הקינוח הטוב בעולם , ששם העיר הפורטוגזית ממנה הוא משווק (פורטו) הפך למייצג קבוצת יינות אלו - יין הפורט.
ובתוך תולדותיה המעניינים של פורטוגל עד היום שזור סיפור יהודייה של פורטוגל שכה היו חיוניים לניהול המדינה וכלכלתה, כבר מהימים הראשונים להקמתה במאה ה-12. יהודים אלו, שהמלך מנואל הראשון רצה בתחילת המאה ה-16 לנצר ולא לגרש, נאנסו בכוח להמיר את דתם ולחיות בפורטוגל כנוצרים חדשים. בכל רחבי המדינה ובעיקר בכפרים והעיירות הקטנים בסמוך לגבול עם ספרד (שם נקלטו יהודי ספרד המגורשים, שנאנסו 7 שנים אח"כ עם יהודי פורטוגל המקוריים להמיר את דתם), שם הצליחו קהילות אנוסים אלו לחיות כנוצרים "למעלה" ולקיים בסתר ("למטה") במשך מאות שנים את אורח חייהם היהודי. בכפר בלמונטה חיה קהילת אנוסים כזו, שנחשפה בתחילת המאה ה-20 ויצאה מן המסתור ושבה בגלוי אל הדת היהודית ואורח חיים יהודי גלוי וגאה.
פורטוגל המודרנית, ששבה רק לפני קצת פחות מארבעים שנה אל הדמוקרטיה ולחיק אירופה המערבית ושעברה מאז תהליך מואץ של מודרניזציה והתפתחות כלכלית, פורטוגל הזו נמצאת בימים אלו בשיאו של משבר כלכלי, כמו מדינות אחרות באיחוד האירופאי (כולל השכנה הגדולה ממזרח). מצב הרוח של הפורטוגזים לא מרומם (חוץ מאשר כשזה קשור בכדורגל), הקשיים לא פשוטים , אך אנשיה של פורטוגל נשארו אנשים נעימים, מסבירי פנים וחביבים בכל פינה וכפר ברחבי המדינה.
מן הבחינה הגיאוגרפית פורטוגל, הקטנה יחסית ממדינות אירופה האחרות ובעיקר מספרד שכנתה היחידה בחצי האי האיברי, הנה המדינה המערבית ביותר באירופה. "קאבו דה רוקה" (Cabo da Roca), "ראשו של הסלע" הממוקם כ-40 ק"מ מערבית לליסבון, הוא הנקודה המערבית ביותר באירופה ומעבר לו משתרע הים שאין לו סוף-האוקיינוס האטלנטי.
מן הבחינה המעשית הייתה פורטוגל עד לפני כשלושים שנה המדינה הענייה ביותר באירופה. כמו שכנתה הגדולה ספרד הייתה פורטוגל תחת שלטון יחיד דיקטטורי מאז שנות ה-30 של המאה ה-20, שלטון ש"נעל" את המדינה בפני כל השפעה זרה. השיקום ובעקבותיו הקדמה שהזניקה את מדינות אירופה המערבית קדימה אחרי מלחמת העולם השנייה פסח על שתי המדינות בחצי האי האיברי. הספרדים השתחררו ראשונה מן הדיקטטורה של פרנקו החל מתחילת שנות ה-70 ויחד עם הדמוקרטיה הם חזרו בקצב מואץ אל חיקה של אירופה והעולם המערבי. פורטוגל משתחררת מעול הדיקטטורה של אנטוניו סאלאזאר, וממשיכו מ-1969 קאיטאנו, רק לקראת סוף שנות ה-70. היא מתקבלת לשוק האירופאי המשותף ב-1986 ומתחילה לזכות במענקים והלוואות נוחות ממדינות אירופה המערבית רק מתחילת שנות ה-90. אך מאז, בחריצות ובצניעות שכה מאפיינים את הפורטוגזים, נתעוררה היפיפייה הנרדמת והיא חותרת בשני העשורים האחרונים במרץ רב להפיכתה למדינה שווה לשאר מדינות המערב המתקדמות. תערוכת 98EXPO- שנערכה בליסבון ותחרות הכדורגל האירופאית יורו 2004, יחד עם השקעות הענק בתשתיות דרכים ותקשורת, הן רק חלק מההוכחות למהפכה היסודית והשקטה העוברת על פורטוגל בשנים האחרונות. בשנה האחרונה חווה פורטוגל משבר כלכלי חמור , כמו עוד מדינות נוספות (PIGS) בגוש האירו המתנדנד.
את הגעגועים שלהם מביעים הפורטוגזים בין היתר בשירת הבלוז שלהם - שירת הפאדו (FADO). זוהי שירה נוגה ומלאת רגש, מלווה בגיטרה קלאסית וגיטרה פורטוגזית בת 12 מיתרים, שירה פאטליסטית (פאדו תרגומו גורל) ששרו יורדי הים הפורטוגזים. נראה שאלה הביאו שירה זו לפורטוגל מברזיל לפני כ-200 שנה, שם שמעו אותה אצל העבדים השחורים מאפריקה. המפורסמת בזמרות הפאדו הפורטוגזי הייתה הזמרת עמליה רודריגז ש"הוציאה" החל משנות ה-30 של המאה הקודמת את שמעה של מוסיקת הפאדו הפורטוגזית אל רחבי העולם.
פורטוגל שוכנת במערב חצי הא האיברי שבדרום מערב אירופה, שאת מרביתו תופסת שכנתה הגדולה של פורטוגל, ספרד.גבולותיה היבשתיים של פורטוגל (הצפוני והמזרחי) הנם עם ספרד והגבול המערבי והדרומי הוא האוקיינוס האטלנטי. היריבות רבת השנים עם הספרדים לא הותירה לפורטוגזים ברירה אלא להפנות את פניהם אל הים: הן כדייגים שמצאו בים את מזונם והן כיורדי ים שהפכו למגלי עולם ולשליטי הנתיבים הימיים אל המזרח הרחוק ואל העולם החדש.
פורטוגל היא מלבן שאורכו 561 ק"מ ורוחבו 220 ק"מ. היא נחצית לשניים על ידי הנהר טז'ו (המגיע מספרד וקרוי שם טחו). החלק הצפוני הוא נוף גבעות והרים, יערות ונחלים ומזג אוויר אירופאי המושפע מן האוקיינוס האטלנטי. החלק הדרומי הנו רמה מישורית, דלה במשקעים, מושפעת מן הים התיכון ומדבר סהרה שבאפריקה הלא כל כך רחוקים, נוף ואקלים "אנדלוסיים", כולל קיץ עם חום בלתי נסבל וחורף עם ימי שמש רבים.
בחלק הצפוני של המדינה ממוקמת העיר השנייה בגודלה בפורטוגל, פורטו , המהווה את המרכז התעשייתי-הכלכלי של המדינה. בפורטו ובגוימאראיש שמצפון לה החלה תולדות הישות הלאומית העצמאית של פורטוגל (מאה ה-12), ששמה אף בה לה מעיר הנמל שהקימו הרומאים במאה השנייה לספירה בשפכו של נהר הדאורו לאוקיינוס וקראו לה פורטוס-קאלה. מפורטו וסביבתה התפשטה ממלכת פורטוגל דרומה תוך כיבוש השטח מידי המוסלמים (המורים) ששלטו במחציתו הדרומית של חצי האי האיברי מאות שנים קודם לכן. ליסבון (לישבואה בפורטוגזית), שנכבשה מידי המוסלמים במאה ה-13, הייתה מאז היווסדה ועד אז עיר מוסלמית ושמה אושובונה. פורטוגל משלימה את כיבוש השטח מידי המוסלמים עד האוקיינוס האטלנטי כ-100 שנים לפני שהשלימו המלכים הקתולים, פרדיננד ואיזבל, את כיבוש גרנדה ב-1492 והשלימו את הרקונקיסטה מידי המוסלמים בכול חצי האי האיברי.
ביקור בצפון פורטוגל מתחיל ב-פורטו והוא מתמקד בעיר העתיקה, על בתי המגורים מימי הביניים לאורך הגדה הצפונית של נהר הדאורו. מעבר לבתים העתיקים והצבעוניים והסמטאות הצרות שביניהם מומלץ לבקר בכיכר העירייה על בתיה היפים ובעיקר מדרכותיה המעוטרות,בתחנת הרכבת המיוחדת ובאמון הבורסה. וחובה לבקר גם בגדתו הדרומית של הנהר, בהמה שהיום חלק מפורטו רבתי ופעם עיירה בפני עצמה- ווילה נובה דה גאיה. כאן מרוכזים מרתפי היין בהם מתיישן היין הפורטוגזי המיוחד, הקרוי על שמה של העיר, יין הפורט. ביקור באחד ממרתפי יין של המותגים המובילים של יין הפורט, כמו ב- GRAHAMS או TAYLORS, הוא חוויה בפני עצמה ( ויש גם טעימות בסוף הביקור!) והקדמה לא רעה לביקור בעמק נהר הדאורו, שם מגדלים את הענבים ומבצעים את החלק הראשון בייצור יין הפורט.
בפורטוגל מייצרים יין שולחני אדום מצוין וגם יין צעיר נהדר ששותים אותו קר- VINO VERDE . אבל היין של פורטוגל הוא יין הפורט, המצטיין באלכוהוליות גבוהה יחד עם מתיקות חזקה, שניהם גבוהים מאשר ביין השולחני האדום הרגיל (לכן אין שותים את יין הפורט בזמן הארוחה, כיין שולחני רגיל, אלא אחרי הארוחה כיין לקינוח). אחוזי האלכוהול והסוכר הגבוהים ביין הפורט נובעים מההתערבות המלאכותית בתהליך התסיסה של היין בנעשית על ידי הוספת ברנדי לתהליך. הוספה זו החלה במחצית השנייה של המאה ה-17 לאחר מלחמה נוספת בין אנגליה לצרפת במסגרתה נמנעו הצרפתים מלייצא את היין הצרפתי לאצולה האנגלית. האנגלים פנו לפורטוגל בת בריתם שתמלא את החסר. אלא שהיין הפורטוגזי (הטוב) לא עמד בתלאות המסע בים עד לאנגליה והחמיץ בדרך. בניסיון לייצב את היין ולמנוע את חמצונו הוסף ברנדי לתהליך התסיסה והיין גם עמד במסע וגם השתמר היטב. ההצלחה הביאה בריטים רבים לרכוש כרמים ויקבים באזור זה של פורטוגל ולא פלא שמרבית שלטי הניאון המרצדים בלילה מעל מרתפי היין בווילה נובה דה גאיה הם עם שמות אנגליים וסקוטים.
כדי לבקר בעמק הדאורו יוצאים מפורטו צפונה ומיד מזרחה באוטוסטרדה A-4 עד לאמראנטה היפה, השווה ביקור קצר בחלק הרומאי שלה. ממשיכים מזרחה ל-וילה ריאל (על ה-IP-4) וממנה,על ה-A 25 דרומה עד ל-פאסו דה רגוואה (PASO Da REGUA). בעירה זו שתי אפשרויות נעימות: האחת - להפליג על הנהר בספינות טיול היוצאות מהעיירה ולהביט בשורות האין סופיות של הגפנים המכסים את כל המורדות של שתי גדות הנהר. האפשרות השנייה היא לעלות בתחנת הרכבת של העיירה על הרכבת הקטנה לוילה ריאל. נסיעה מרתקת מעל ערוצו המתפתל של אחד מיובליו של נהר הדורו, עם נוף מדהים וכפרים שכוחי אל. 50 דקות של נסיעה.אם אתם לא בטיול מאורגן אל תשכחו להקפיץ רכב אחד לתחנת הרכבת של וילה ריאל או שתיקחו מונית בחזרה אל הרכב השכור שהשארתם ברגוואה. אם אתם חוזרים לפורטו- תנו "קפיצה" לרובע העתיק והקטן של הבירה הראשונה של פורטוגל – גוימאראיש – ממש פינת חמד.
אפשר ללון ברגוואה ואפשר להמשיך באותו אחה"צ לקואימברה (נסיעה של כשעתיים) הכל מותנה אם אתם רוצים לבקר בשמורת הטבע היפה של יער בוסאקו (BUCACO). אם בחרתם לבקר ביער המיוחד הזה אזי לונו ברגוואה ובבוקר צאו דרומה לכיוון קואימברה (COIMBRA), בירתה העתיקה של פורטוגל לפני ליסבון. אתם נוסעים מרגוואה לויזאו וממשיכים לכיוון קואימברה. יורדים מהכביש הראשי (IP-3) לכיוון העיר לוסו (LUSO) ומשם הדרך ליער קצרה ומשולטת. היער , שנזירים נוצרים החלו לנטוע אותו , כולל מינים אקזוטיים מאפריקה , אמריקה הדרומית ושאר מושבות פורטוגל גם במזרח הרחוק, מכיל כיום עשרות מיני צמחים,עצים ושיחים. ביניהם שבילי הליכה נוחים ולא ארוכים. גולת הכותרת של הביקור ביער בוסאקו הוא ארמון הציד שבנה שם אחד מאחרוני מלכי פורטוגל , כולו בסגנון מנואליני מרהיב ומחופה מבפנים באריחי אז'ולחוס מרהיבים. כיום זהו מלון יוקרה , עם מסעדת פאר ועדיין ראוי להצצה או לשתיית קפה או לארוחה ואולי גם לילה רומנטי...
אחרי הביקור בבוסאקו נוסעים דרומה עוד כ-30 ק"מ ואתם בקואימברה. בעיר מספר מלונות טובים, מסעדות, טיילת יפה לאורך גדת נהר המונדגו החוצה את העיר ובעיקר החלק העתיק, בין חומות ימי הביניים, של העיר. ובראש ההר של העיר העתיקה,נמצאת גם האוניברסיטה של העיר, אחת האוניברסיטאות העתיקות באירופה ( מסוף המאה ה-13). האוניברסיטה והסטודנטים שלה היא הלב הפועם של העיר, זוהי אוניברסיטה שיש לה עיר ולא עיר שיש לה אוניברסיטה. גולת הכותרת של הביקור היא הספרייה העתיקה של האוניברסיטה. מדהים ! עם סיום הביקור שם ניתן לרדת בסמטאות והמדרגות הרבות עד לשער הכניסה לעיר העתיקה (שער אלמדינה , שער העיר בערבית , זכר להיותה גם של קואימברה עיר מוסלמית), המוציא אותך למדרחוב היפה של קואימברה ומשם אל הנהר. אל תחמיצו ביקור במועדון פאדו בעיר או במסעדה בה מופיע הרכב של פאדו (בד"כ זוג נגנים וזוג זמרים). הפאדו של קואימברה שונה במקצת מהפאדו של ליסבון וגם הוא מושפע מהאווירה הסטודנטיאלית של העיר.
אנו ממשיכים דרומה לכיוון ליסבון ,אליה נגיע לעת ערב. את היום נקדיש לביקור בשלוש עד ארבע נקודות חן בין קואימברה לליסבון. הנקודה הראשונה היא פטימה( FATIMA) השניה בטליה (BATALHA) והשלישית אובידוש (OBIDOS). למי שיספיק הזמן אנו ממליצים להיכנס לארוחת צהרים של סרדינים על האש בעיירת הדייגים נאזארה (NAZARE), הקרויה על שם נצרת שלנו ( גם בליסבון נפגוש רובע ושמו בלמ על שם בית לחם שלנו). יוצאים לדרך מקואימברה וחוברים לאוטוסטרדה פורטו-ליסבון (A –1) ונוסעים דרומה לכיוון ליסבון. אחרי כ-100 ק"מ (יש לשים לב לשלטים והשילוט על האוטוסטרדות מצויין) יורדים לפטימה. המקום הוא אתר עליה לרגל מהחשובים בעולם הנוצרי (גם כאן בעקבות התגלות מריה אם ישו לשלושה רועי צאן צעירים בתחילת המאה ה-20). ראוי, תוך כיבוד המקום ומנהגיו, להתבונן במנהגי התפילה ובקשת העזרה המיוחדים למקום. גם הקתדראלה שבמקום מומלצת לביקור קצר. מפטימה ממשיכים לבטליה (כ-30 ק"מ על כביש N-356). כאן נבקר בכנסייה גותית מדהימה בקישוטיה בסגנון המנואליני, האופייני רק לפורטוגל של ימי הזוהר הקולוניאלי. את הסגנון המיוחד הזה נפגוש מאוחר יותר במונומנטים של רובע בלם בליסבון. בכנסייה קבורים המלך ג'ואאו (ג'ון) הראשון, שנדר להקים את הכנסייה אם יביס את הספרדים שפלשו לפורטוגל לקראת סוף המאה ה-14, אשתו האנגלייה פיליפה מלנקסטר וארבעת בניהם ובהם הנסיך שלא היה למלך אך הוביל את פורטוגל להיות מעצמה ימית ולגלות עולמות חדשים ועוצמה אימפריאלית- אנריקה (הנרי) הנווט. אל תחמיצו ביקור בגנים הפנימיים של הכנסייה (הקלוייסטר) ובחלק המאוחר והלא גמור של הכנסייה.
אחרי הפסקת צהריים באחד מבתי הקפה או מהמסעדות המקיפים את רחבת הכנסייה, ממשיכים דרומה לכיוון נאזארה ואובידוש. מבטליה יש לצאת לאוטוסטרדה לכיוון ליסבון (A-8 ). יורדים מהאוטוסטרדה לפי השילוט נאזארה , שהייתה פעם כפר דייגים והיום ניזונה בעיקר מתיירות וממסעדות הדגים ומאכלי הים. אלה נמצאים בחלק התחתון של העיירה. אחרי שתסיימו לאכול ולפני שאתם ממשיכים בהסיעה מומלץ לעלות לחלק העליון של העיירה היושבת על מצוק מרשים. העלייה היא באמצעות פניקולר והתצפית מהרחבה למעלה מרשימה במיוחד. חיזרו לרכב ולאוטוסטרדה A-8 וסעו דרומה לכיוון ליסבון. אחרי כמה עשרות ק"מ יופיע השילוט לאובידוש היפה. החנו את הרכב בחניון והכניסה לעיירת ימי ביניים זו היא ברגל בלבד. העיירה מוקפת חומה עתיקה ושמורה היטב שבשני קצותיה שני מבצרים. אחד מהם הפך למלון אקסקלוסיבי ("פאווסאדה") בן 6 חדרים ומשך ההמתנה להזמנת חדר היא בין 3 ל-6 חודשים. שווה אפילו רק להציץ פנימה. עם הכניסה בשער היחיד בחומה אפשר מיד מצד שמאל לעלות במדרגות על החומה . מומלץ מאד לעשות טיול חומות סובב אובידוש, מעל גגות בתי העיירה. המראה נפלא, רק קצת בזהירות כי אין מעקה ! גם ההליכה בין חנויות האומנים , בתי הקפה והמסעדות בסמטאות העיירה הקטנה היא הליכה מלבבת. אם תגיעו לאובידוש בתחילת נובמבר יש סיכוי שתזכו לקחת חלק בפסטיבל השוקולד השנתי המתקיים בעיירה. ביקור באובידוש כשריח השוקולד נישא באוויר וכוסית שרי הדובדבנים האופיינית למקום זו כבר חוויה בפני עצמה.
אם הרומנטיקה עדיים מפעמת בלבבותיכם בקרו (רצוי לפני הביקור באובידוש) בכנסייה של המנזר של אלקובאסה.שם קבורים , זה לצד זה, המלך דון פדרו ("האכזר") ואהובתו פילגשו היהודייה המומרת מספרד - אינש די קסטרו.קבריהם סמוכים זה לזה כדי שדבר ראשון לכשיתעוררו ביום תחיית המתים יהיה להביט זו בעיני זה. את שאר הסיפור עם סיבת הוצאתה להורג של אינש על ידי המלך האבא של פדרו ועל נקמתו של פדרו ברוצחי אהובתו לכשנהיה מלך- על כל אלה יסופר באתר עצמו.
מאובידוש חוזרים לA-8 וממשיכים דרומה עוד 80 ק"מ ומגיעים לבירתה של פורטוגל ל-ליסבון. אך קודם שנגיע לליסבון נספר את סיפור קהילות יהודי פורטוגל, שבנמלה של ליסבון בשנת 1497 אנס בכוח המלך מנואל הראשון את יהודיה של המדינה והפכם לנוצרים החדשים.
היהודים בפורטוגל היו משולבים בהקמתה ובהתפתחותה של פורטוגל כבר מראשית ימיה כישות פוליטית עצמאית ונפרדת מנסיכות גאליסיה ובהמשך ממלכת ספרד המאוחדת. במשולש הידוע מלך-כנסייה- המון העם עמדו המלכים הפורטוגזים להגנת היהודים מפני ההמון המוסת על ידי הכנסייה , עד למאה ה-16. הם שילבו את היהודים בזכות יכולותיהם בכלכלה, בניהול ובאדמיניסטרציה של הממלכה המתפתחת מנסיכות קטנה לאימפריה ימית והמעצמה הקולוניאלית הראשונה באירופה.
כאשר השלימו המלכים הקתולים של ספרד את הרקונקיסטה ב-1492 הם מגרשים את יהדות ספרד. זו ( 120 אלף נפש) עוזבת במרביתה אל השענה ממערב, פורטוגל ומתווספת בן לילה ל-80 אלף יהודי פורטוגל באותה שנה. חלק עבר לליסבון ולפורטו הגדולות. חלק לא קטן נשאר בכפרים ובעיירות במזרח פורטוגל, סמוך לגבול עם ספרד, כמו בקשטלו דה וידה, בגווארדה , בטרנקוסו ובבלמונטה. משהחליט המלך הפורטוגזי מנואל הראשון ( מסיבות פוליטיות מול ספרד) להיכנע לדרישה הספרדית לרוקן גם את מדינתו מיהודים , הוא בוחר בעורמה להמיר דתם בכוח ולהשאירם לסייע בניהול ממלכתו ולא לגרשם ולסבול מחסרונם. באותה שבת ארורה ב-1497 הוא אוסף בעורמה את יהודי ליסבון בנמל העיר , מקיפה בחיילים ומשלח בהם את שליח הכנסייה מתוגברים בחיילי הצבא להטבילם בכוח לנצרות. חלקם מת על קידוש השם, חלקם הצליח לעזוב את המדינה כיהודי, מרביתם הפך לנוצרים החדשים של המדינה, גם בערים וגם בכפרים ולא נותרו יהודים במדינה. בתיהם של האנוסים סומנו , מבחוץ על משקוף דלת הכניסה , בצלבים מיוחדים, כך בגווארדה , כך בטרנקוסו.
לא בדיוק. היהודים המומרים בפורטוגל חיו "למעלה" כנוצרים לכל דבר , יום שבתון ביום ראשון וביקורים כסדרם בכנסייה ביום זה. אולם "מתחת" , במרתפים, המשיכו היהודים לקיים את סמלי אורח החיים היהודי. ועל כך הם מכונים CRYPTOJEWS , קרי- יהודי מרתפי הקבורה התת קרקעיים.קיומם של חיים כפולים אלה בעולמם של אנוסי פורטוגל יצא לאור בתחילת המאה העשרים בעיקר בספרו של מהנדס יהודי מפולין שנשלח לפורטוגל בענייני עבודתו ונתקע בה בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ספרו של אותו מהנדס, שמואל שוורץ, על אנוסי פורטוגל , חשף את חייהם של קהילות האנוסים בכפרים ובעיירות לאורך הגבול עם ספרד. הדוגמא הבולטת מביניהן הוא סיפור אנוסי הכפר בלמונטה , שהחלו לשוב ליהדותם במאה העשרים, בשנות ה-90 הגיעה מספר החוזרים ליהדות ללמעלה ממאה וב-1991 עשתה הרבנות הראשית לישראל מבצע גיור הלכה ליהודים אלו. כיום בכפר בית כנסת חדש וקהילה יהודית שוקקת חיים. עם ישראל חי וממשיך לחיות!
גם בליסבון קהילה יהודית פעילה ובית כנסת פעיל ,אלא שכאן מרבית היהודים הם יהודים חדשים שהגיעו במאות השנים האחרונות ממספר מקומות באירופה, רובם מצפון אפריקה, לליסבון החדשה , לאחר שיקומה מאסונה הגדול במחצית המאה ה-18. בשנת 1755 פקדה את ליסבון רעידת אדמה קשבה ובעקבותיה צונאמי אדיר ומה שלא קרס ברעידת האדמה ולא נשטף בגלי המים הגבוהים עלה באש כתוצאה מהדליקות בבתי העץ של העיר.רק שכונה אחת שרדה, שכונת אלפאמה שבמורדות גבעת המבצר.שכונת ימי ביניים זו שימרה על אופיה , סמטאותיה הצרות וכיכרותיה הקטנות עד היום. וגם רחוב היהודים היחידי בעיר עדיין שם. עם סיום השיטוט הרגלי בסימטאות אלפאמה ניתן להגיע אל הנקודה הגבוהה בעיר – מצודת סאו ג'ורג' (כיום בתוכה גם שכונונת יפה – שכונת סנטה קרוז. המצודה המוסלמית , שנקראה על שם הקדוש של הלוחמים ושל העיר כשכבשוה הפוטוגזים במאה ה-13, בסיוע הצלבנים האנגלים, מהווה נקודת פתיחה נהדרת לביקור בעיר , משום התצפית הנפלאה ממנה על כל העיר.
ממצודת סאו ג'ורג' אפשר לרדת ברגל או ב"רכבת הקלה" (הטראם) הוותיקה של ליסבון, עם הקרון של פעם (הקרון הצהוב של קו 28). מגיעים אל כיכר העיר- פראסה דה קומרסיון והולכים במדרחובים "החדשים" שבנה המרקיז פומבל, בונה ליסבון מחדש במחצית השנייה של המאה ה-18 , אחרי אסון 1755. הקצה השני של מדרחובים אלה היא כיכר רוסיו , מרכז העיר התחתונה (באיישה) של ליסבון. כאן העלתה האינקוויזיציה באש את האנוסים היהודים שנתפסו /נחשדו/העלילו עליהם שהם מקיימים את יהדותם בסתר, בטקסי ה"אוטו דה פה" המזעזעים שלה. (האינקוויזיציה הגיעה לפורטוגל רק באמצע המאה ה-16 ופעלה עד מחציתה הראשונה של המאה ה-18, אבל "ההספק" שלה היה גדול ולמעלה מ-1500 יהודים אנוסים מצאו מותם על המוקד בכיכר זו).
את ליסבון עילית (באריו אלטו- הרובע הגבוה) רצוי להשאיר לערב. האזור, שהיה מוזנח ועלוב במשך שנים רבות , הפך בעשור האחרון למרכז חיי הלילה של ליסבון,ובכלל זה מועדוני פאדו רבים.מוקד בילוי נוסף בליסבון הוא אזור הנמל, מתחת ל"גשר הזהב" שמעל נהר הטז'ו. (אחיו התאום המדויק של "הגולדן גייט" של סן פרנסיסקו, שנבנה בין שתי מלחמות העולם על פי הוראתו של הדיקטאטור הפורטוגזי סאלאזאר). באזור זה יש את ה"דוקאס"- רציף מחסני ערובה ישנים ומוזנחים שהפך לשורה נאה של מסעדות ובתי קפה מודרנים.
מוקד ביקור נוסף בליסבון התוססת והנעימה הוא רובע בלם (בית לחם) במערב העיר, על גדות הנהר הרחב. מתחילים באנדרטת המגלים שבנה הדיקטאטור סאלאזאר להאדרת משטרו על ידי "ניכוס" ימי הזוהר של פורטוגל האימפריאלית מלפני 500 שנה. אך האנדרטה הענקית והיפה רלוונטית גם היום כהוקרה למגלי העולם הפורטוגזים, ובראשם "אנריקה הספן" , שפתחו את הדרך לפורטוגזים ולשאר מעצמות אירופה העתידיות בדרך לאפריקה, להודו, לסין וליפן וגם אל אמריקה הדרומית והמרכזית. מעבר לכביש בוהק בשיש הלבן שלו ובעיטוריו הגותים-המנואלינים מנזר ז'רונימו הקדוש. בתוך אולם הכנסייה של המנזר קבורים גדולי האומה הפורטוגזית, כמו המשורר הלאומי קאמואיש וגדול יורדי הים – ואסקו דה גמה. לא לוותר על ביקור בקלוייסטר של המנזר, פינת חמד יפיפייה בזכות עצמה.
כמה מאות מטרים מזרחה מהמנזר עומדת מזה כמאתיים שנה הקונדיטוריה המפורסמת ביותר בעיר ובמדינה . שמה הפך שמו של המאפה המתוק שהפך סמל לפורטוגל כולה – ה"פאשטייש דה בלם". ללקק את האצבעות!
השלמה נוספת וחשובה לביקור בפורטוגל, באזור ליסבון, הוא עיירת הנופש שהתפתחה סביב ארמון הנופש לקיץ שבנו מלכי פורטוגל על הגבעות ממערב לבירה , בעיירה סינטרה. גם הביקור בארמון וגם השיטוט בסמטאות הציוריות של הכפר העתיק שממול לארמון הם חוויה נעימה. בראש הגבעה ארמון נוסף (מודרני, בסגנון וולט דיסני ) השווה ביקור, העלייה אליו רק ברכבים קטנים. משם אל "ראש הסלע" ("קאבו דה רוקה") הנקודה המערבית ביותר בפורטוגל ובכול אירופה. מהמצוק סחוף הרוחות שמעל לאוקינוס האטלנטי ממשיכים אל כפר הדייגים קשקאיש, שגם הוא הפך בחצי המאה האחרונה ליעד מועדף לנופשים מערב אירופאים.
המלצה אחרונה, למי שנותר לו זמן פנוי בליסבון, לבקר ברובע החדיש והמודרני "רובע האומות" בצפון מזרח העיר. שם שכן עד שנות ה-90 של המאה הקודמת נמל פריקת הנפט של ליסבון ובצמוד בתי זיקוק, וכל האזור היה אזור תעשייתי מוזנח ומלוכלך. לקראת תערוכת 98" שארחה העיר המתעוררת נוקה האזור באופן יסודי, בתי הזיקוק והמחסנים הישנים הועברו ממקומם ובמקום נבנה מרכז ירידים ענק, אקווריום מהגדולים באירופה , מרכז קניות חדיש עם גג מיוחד ובתי מגורים ובתי מלון חדישים. מומלץ להגיע ( לפחות כיוון אחד) בקו המטרו הרלוונטי , אל התחנה שבמקום ושמה "אוריינט" ולהתרשם מהקירוי של הרציפים ומהגשר המוביל מהם אל המרכז המסחרי – יצירות ברזל, זכוכית ומיתרי מתכת מבית מדרשו ויצירתו של האדריכל הידוע קלאטראבה.
משם הדרך לשדה התעופה הבינלאומי של ליסבון קצרה מאד ואנחנו בדרך הביתה. להתראות פורטוגל!
