דרום קניה

אל הסוואנה האפריקאית הגעתי לראשונה לפני עשרים ואחת שנה, שמורת מסאי מרה היא משמורת בעלי החיים החשובות והמרשימות ביותר בקניה. מישורי מסאי מרה (Masai Mara National Reserve). ומישורי הסרנגטי שבטנזניה, הם אותם מישורים, רק גבול מדיני מחלק את ארץ המסאים בין טנזניה לקניה.

טיול לקניה בראש צעיר עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לטיול מיוחד לקניה ללא ילדים עם אקו טיולי שטח >>>

מהרו להזמין טיול משפחות בלתי נשכח לקניה עם אקו טיולי שטח >>>

אל מסאי מארה מגיעים בדרך כלל מניירובי בירת קניה (בטיולים המאורגנים מקדישים לשמורה המפורסמת יומיים-שלושה, כשיא מסכם לסוף הטיול, ואז מגיעים אליה מימת נקורו). הדרך מניירובי יורדת אל השבר הסורי-אפריקאי ועוברת בין שרידי יער גשם וצמחי חלבלוב ענק שנראים מעידן אחר. לבסוף היא מגיעה למישור רחב ידיים ובו עדרי בקר נהוגים בידי מסאים, בני השבט המקומי. בין ראשי הבקר נראות זברות, אנטילופות ואפילו ג'ירפות, ובכל זאת, חיות הבר שאך לפני שנים מעטות נראו בהמוניהן לאורך הדרך הראשית למסאי מארה הולכות ונעלמות, ובין שטחי המרעה צצה חקלאות של דגנים.
כביש אספלט מוליך עד עיר המסאים נארוק (Narok), שם צפויה ההתנפלות הראשונית של מוכרי מזכרות. רובם מוסיפים למרכולתם מלים בעברית כמו "הכל בזול". עד לפני עשור היתה נארוק לא יותר מכפר מסאי גדול עם כמה דוכנים עלובים, תחנת דלק אחת ופנצ'רייה. היום זו עיר של ממש, עם בנקים, ממגורות חיטה, מפעלים קטנים ובתי מלון. למטייל הממוצע אין מה לעשות בה חוץ מאשר לחלץ את רגליו, לשתות תה קנייתי עם הרבה חלב וסוכר, לאכול סמבוסק מקומי, לתדלק (זהו המקום האחרון לתדלוק עד לשמורה) ולהתכונן למאה קילומטר של דרך עפר קופצנית, שעליה מגיעים כעבור שעה-שעתיים אל אחד משערי השמורה.

מסאי מארה: בראשית ברא אלוהים

הגענו למסאי מארה שבדרום מערב קניה, מחבלי הארץ האחרונים בעולם שנשארו כמעט כמו בימי בראשית. כ-1,500 קילומטר רבוע של כרי דשא ועצים ירוקי עד, מישורים לא נגועים ואוכלוסייה של חיות בר, הגדולה ביותר בשמורות של קניה.
גבולה המערבי של השמורה הוא מתלול אולואולולו (Oloololo), המטפס מאזור ביצתי וקשה למעבר לעבר רמת סיריה (Siria). הגשמים הופכים את חלקה המערבי של השמורה למשטחים של בוץ דביק ובלתי עביר, ולכן רוב הסיורים בה נערכים בחלקה המזרחי, שם הדרכים טובות יחסית. הגבול הדרומי חופף את הגבול המדיני עם טנזניה, אך מבחינת חיות הבר אין כל חציצה בין מישורי מסאי מארה בקניה לבין מישורי סרנגטי בטנזניה. עדרי גנו, זברות, פילים, תאואים ואנטילופות מקיימים מסלול נדידה מעגלי בין שתי השמורות הללו באין מפריע.
מי שמגיע בתקופת הנדידה, בחודשים יולי-אוגוסט, זוכה למראות עוצרי נשימה: מאות אלפי גנו וזברות מגיעים בעקבות העשב הצומח ויוצרים מחזה שקשה לתארו במלים. מראה של עשרות פילים החוצים נהר ומעקב מקרוב אחר ההתנהגויות המרתקות בין חברי העדר - דבר לא ישווה לזה. זה גם מקום בטוח לתצפית באריות. אין מטייל שלא זכה להתקרב אל להקת אריות, ובני מזל מצליחים לצפות גם בברדלס ובנמר. באוקטובר שבות החיות דרומה, לסרנגטי, אז הרושם שמשאירה בך מסאי מארה עז פחות.
אחד המקומות המרתקים הוא נהר המארה, שמוליך מי שיטפונות חומים ומרווה את השמורה. שם אפשר לראות את תניני המארה, גדולים ומרשימים, מחכים בסבלנות לימי הנדידה, שבהם חוצים עדרים עצומים את המים. עדרי גנו וזברות שמגיעים לשפת המים אינם מעזים בתחילה לזנק למים, אך בעלי החיים שבאים אחריהם מגבירים את הלחץ ודוחפים את הראשונים לעבר הנהר - והם נאלצים לחצות את הזרם. אז מתקיפים התנינים. כמה זברות, ובמיוחד גנו, משלמים את מחיר החצייה. ככל שנמשכת הנדידה, התנינים תוקפניים פחות, גם בשל כמויות הבשר הזמינות לאורך הנהר, כתוצאה מטביעת גנו במים.
למרות עשרים השנים שבהן אני נוסע בדרכי מסאי מארה, דברים חדשים ומעניינים מפתיעים אותי כל פעם מחדש. השטח העצום, ריח הסוואנה, הזריחות והשקיעות המופלאות וגלגל החיים נותנים לי הרגשה של בר מזל. איני יכול לשכוח את הפעם הראשונה שבה צפיתי בברדלס היוצא לציד צבי תומסון. הריצה המאומצת של הברדלס, ענן האבק בתפיסת הצבי וכל ההתרחשות גרמו לכל מי שהיה ברכב להתרגשות ולמתח, כאילו הם עצמם משתתפים במרדף.
את חוויות הספארי במזרח אפריקה, ובמסאי מארה בפרט, אפשר לחוות בשתי דרכים: טיול לודג'ים או טיול קמפינג. לודג'ים הם מלונות יפים ברמה גבוהה המשולבים בטבע, שמהם יוצאים המטיילים לשעתיים-שלוש של נסיעת ספארי עם נהג צמוד, ולפעמים גם מדריך, וחוזרים לארוחות ולחדרים הנוחים, לבריכה ולמנוחה. בדרך כלל יש בהם בונוס - הם ממוקמים ליד מאגר מים או שפת נהר, ובערב אפשר לצפות בבעלי חיים שונים המגיעים לשתות מים.
בתנאי קמפינג הסיפור שונה לחלוטין - כל הזמן מוקפים בטבע, ישנים באוהלים, אוכלים סביב המדורה ושותפים בהכנת האוכל והכל בתנאי שדה. הקמפינג אינו מגודר וחיות הבר נמצאות סביב המחנה ואפילו בתוכו. בלילה, אפילו יציאה לשירותים מפחידה קצת, כי מי יודע מה פוגשים בדרך. הנהג והטבח הקנייתיים (לרוב בני שבט הקיקויו), ואנשי המאהל שהם לרוב מסאים, הם הזדמנות מצוינת בקמפינג למפגש והכרות עם תושבי קניה, קשר שחסר בלודג'ים המעונבים. אם ברצונכם להתנסות בחוויית הקמפינג ולו פעם אחת - מסאי מארה היא השמורה המתאימה לעשות זאת.

אמבוסלי: זהירות, בבון רעב

ממזרח למסאי מארה, גם כן בקרבת הגבול עם טנזניה, נמצא הפארק הלאומי אמבוסלי (Amboseli National Park), 165 קילומטר מדרום לניירובי. באמבוסלי שוכנים פחות בעלי חיים והתפאורה שונה. נופי הפארק מרהיבים, והוא שוכן למרגלותיו של הקילימנג'רו (Kilimanjaro), ההר הגבוה ביותר באפריקה (יש לזכור כי ההר נמצא מעבר לגבול בטנזניה, ואין אפשרות להגיע אליו מתוך הפארק).
גודל הפארק כ390- קילומטר רבוע, הוא יבש יותר מהמסאי מארה וענני אבק מיתמרים מאחורי כלי הרכב החולפים בו. כל החלק המערבי של הפארק נראה כמישור מדברי הבוהק ביובש, ותופעת המיראז', הדומה לפטה מורגנה, אופיינית מאוד למקום. תוך כדי נסיעה בפארק מבחינים בכלי רכב, בפילים ובג'ירפות הנראים כהולכים על פני מים של אגם אינסופי. ככל שמתקדמים, "נסוגים" המים ומתגלה יבשה לבנה ולוהטת - קרקעיתה של ימת אמבוסלי היבשה על פי רוב, שזוכה להתמלא במים רק בשנים גשומות במיוחד.
כאן אפשר לחזות בעדרי פילים החוצים את מישורי העשב ומגיעים אל הביצות בלב המדבר שבשמורה, הנוצרות כתוצאה ממי תהום שמקורם בהפשרת שלגי הקילימנג'רו. התצפית נעשית מגבעה קטנה המתנוססת מעל למקווה המים הירוק, והעלייה הרגלית לנקודה היא קצרה ולא קשה. מהנקודה הזאת צפינו בנחש פיתון ענקי ליד המים שעסק בבליעת צבי תומסון צעיר.
מלבד פילים, חי בשמורה הקרנף המצוי (שעל אף שמו, הוא כמעט נכחד מהעולם), וגם תאואים, אריות, אנטילופות, גנו, ברדלסים, ג'ירפות ובבונים. המון בבונים. באותו טיול ראשון בקניה, לפני 21 שנים, הגענו לאמבוסלי בלי הרבה ניסיון, ותוך כדי ארוחת בוקר תמימה בצל עץ שדוף, הופיע בבון סקרן שבא לבדוק מה בתפריט. אחריו הגיעו עוד שלושה, ועוד עשרה, ועוד, ותוך דקות היינו מוקפים בלהקה של חמישים בבונים נרגשים. זרקנו לעברם פרוסת לחם בודדת, "שיעזבו אותנו בשקט", חשבנו. אבל הם טעמו, ראו כי טוב, והחליטו לקחת בכוח. הכל. המפגש הסתיים בשני אנשים מבוהלים נעולים ברכב, ומולם חבורת בבונים שקורעת לגזרים, מפוררת, חומסת, ארוחת בוקר קטנה אחת.

צאבו מזרח: מלחמת חורמה בציידים

הפארק המזרחי ביותר על גבולה הדרומי של קניה הוא הפארק הלאומי צאבו (Tsavo National Park). בנסיעה אליו מכיוון אמבוסלי עוברים דרך שפך הבזלת הארוך בעולם - שפך היאטה (Yatta) - שבו הלבה זרמה על פני השטח לאורך 290 קילומטר. האירוע התרחש רק לפני כמה דורות, ובפי המקומיים נקרא המקום שטאני (Shetani), שמשמעותו בסוואהילית דומה לעברית: "נהר השטן". כאן תוכלו לרדת מהרכב, לטייל קצת בין סלעי הלבה הטריים, לשמוע את המים הזורמים מתחת ללבה ולראות חזזיות וצמחים בשרניים ויפים, שמנסים לטפס על הלבה הטרייה.
אל פארק צאבו נוסעים הנופשים במומבסה (Mombasa), ששמורת מסאי מארה רחוקה מדי עבורם. פארק צאבו הוא הגדול ביותר בקניה: שטחו משתרע על פני יותר מעשרים אלף קילומטר רבוע, כמעט כגודלה של ישראל. בשל גודלו העצום, מחולק הפארק לשניים - צאבו מזרח וצאבו מערב.
צאבו מזרח זוכה רק במבקרים מעטים, שכן רוב שטחו סגור בשל המלחמה בציידים ובמבריחים סומליים. החלק הצפוני, כשני שלישים מצאבו מזרח, הוא כה רחוק ממרכזי המבקרים והפיקוח, עד שציידים בלתי חוקיים צדים בו כמעט ללא חשש, מה שהביא לכך שאוכלוסיית הקרנפים כמעט שנכחדה כאן בעשרות השנים האחרונות. בתגובה הכריזו פקחי השמורה על מלחמת חורמה בציידים, וקרבות באש חיה התנהלו ברחבי הפארק. צייד שנתפס "על חם" נורה בשטח ללא רחמים.
חלקו הדרומי של צאבו מזרח פתוח לקהל, אך רק בודדים מגיעים לכאן, וחבל. נוף הגבעות הרך, הקרקע האדומה ומאגרי המים הקטנים, שעדרי פילים נעים ביניהם, מכוסים בבוץ אדום, וזברות ואנטילופות חיות סביבם, יוצרים מראות מרהיבים בזכות שילוב הצבעים המיוחד.

צאבו מערב: ריקוד של היפופוטמים

פארק צאבו מערב, החלק המטויל יותר בפארק צאבו, הוא שמורה מדברית מרהיבה ביופייה. צבע האדמה אדום כמעט, בשל כמות הברזל הגדולה שבה, גורם לכל להיראות אדמדם - זברות, פילים וגם תיירים שבגדיהם הופכים אדומים במקצת. סלעי ציפחה בולטים בשטח ומרכזים סביבם אוכלוסיית בעלי חיים אופיינית, כמו צבאי סלעים, נמרים, שפני סלע ועיט שחור. בעצי הבאובב הענקיים של הפארק ניכרים חורים גדולים במרכז הגזע, מעשה חטיהם של פילים רעבים.
אל בור המים הגדול שנמצא בלודג' קילגוני (Kilaguni) מגיעות שיירות של זברות, תאואים, פילים וצבאים, כמו בתורנות, לאורך כל היום והלילה. למרפסת התצפית מגיעים גם מינים רבים של ציפורי קניה - זרזירים מפוארים בכחול מתכתי, ציפורי הקלאו בעלי המקור הגדול שמבקשות מזון ממרחק נגיעה וחסידות המרבו הענקיות, המחכות לשיירי המטבח. בבונים וגונונים קופצים לשולחן וחוטפים מכל הבא ליד, וגחנים ארוכי זנב, סנאי קרקע, שפני סלע, נמיות ותנים מתרוצצים סביב ומשלימים את התפאורה. בשעות הלילה, זוכים המבקרים לעתים גם לביקור של גירית הדבש, צבועים נקודים ומפוספסים או להק אריות, וההתרגשות סביב גדולה.
הנסיעה למעיינות מְזימָה (Mzima Springs) הצלולים, שיוצרים בריכת מים ענקית, היא האטרקציה העיקרית בשמורה. הטיול במקום הוא רגלי, כשקופי גונון ובבונים מלווים את הבאים על צמרות העצים ובין השבילים. כשהגעתי למזימה עם חברים לפני שנים רבות, היה זה לאחר ימים רבים ללא רחצה אמיתית. כשראינו את המים הצלולים והשלווים כל כך, לא התאפקנו ובקפיצת ראש זריזה נכנסנו למים הקרים ושחינו לעומק. לפתע, מרחוק, ראינו שלט עץ קטן. התקרבנו בשחייה וקפאנו. על השלט כתוב: זהירות, לא להתקרב לשפת המים, תנינים אוכלי אדם. מבוהלים שחינו החוצה. כשנגענו לשפת הבריכה ראינו את המפלצת הקדמונית על הגדה ממול.
מסוכנים לא פחות מהתנינים הם ההיפופוטמים (למרות היותם צמחוניים), הנחשבים לגולת הכותרת של מעיינות מזימה. מתוך מצפה תת מימי קטן עם זכוכיות עבות אפשר לראותם שוחים גם מתחת למים, בתנועות ריקוד מפתיעות בקלילותן, כשהם מלווים בלהקות דגי בינית המנקים ללא הרף את עורם. במזימה אפשר לצפות גם בעופות מים ובהן הנחשון המפואר, שנכחד בישראל עם ייבוש החולה. את שפע המים ממעיינות מזימה לוכדים ומזרימים בצינורות אל עיר החוף מומבסה, ועדיין נשאר מספיק כדי למלא את אפיק נחל צאבו.
גם בור השתייה בלודג' נגוליה (Ngulia) יפה להפליא. הלודג' עצמו בנוי על סלעי ציפחה ומלא בפעילות חיות סביב לו. בולט בהן חרדון הקשת בענן בעל צבעי הכתום-כחול העזים. בלודג' יש תצפית קבועה על נמרים, שבה קושרים חלקי עז לעץ המואר מול מרפסת התצפית ומחכים לנמר שמגיע בערב. בניגוד למסאי מארה או לסמבורו, בפארק צאבו הענקי קשה למדריכי התיירים ולמבקרים למצוא את החיות המפוזרות בשטח. זו הסיבה שלא נראה שם את המראה המוכר של עשרות כלי רכב המקיפים ברדלס נפחד, והפארק נשמר יותר לחיות הבר ולאותם מטיילים בודדים שאוהבים נוף מדברי קסום.

קיצור דרך

מזג האוויר: בדרך כלל נעים, אך יש להתכונן גם לגשם, לחום ולקרירות.
עונה מועדפת: יולי-אוגוסט.
רכב: אין דרך לטייל בשמורות ללא רכב. לכן, מי שלא נוסע בטיול מאורגן צריך לשכור רכב שטח בניירובי. מחיר ממוצע לג'יפ שכור - 140 דולר ליום.
לינה: מחיר לילה בלודג' לאדם בחדר זוגי הוא בסביבות 120 דולר. מחיר לילה בקמפינג לאדם הוא בסביבות עשרה דולר.
צילום: אסור לצלם את בני המקום ללא תיאום וללא תשלום מראש.
תשר: נהוג לתת תשר על כל שירות תיירותי. אי מתן תשר במזרח קניה גורם לרוגז רב (מלצרים, נהגים, סבלים וכדומה).
מידע: אפשר למצוא באתר האינטרנט שכתובתו www.kenya-wildlife-service.org.

מסאי מארה
הגעה: מניירובי מגיעים דרך כביש B3 והמשכו בכביש C12. למגיעים מכיוון ניירובי, הכניסה היא דרך השערים המזרחיים Oloolaimutia או Talek.
דמי כניסה: כ-27 דולר לאדם ליום, ועוד 200 שילינג קנייתי ליום עבור הרכב.
טלפון: 254-305-2178.
לינה: אתרי הקמפינג שבשמורה אינם ברמה גבוהה במיוחד. אפשר ללון גם בלודג'ים.
אינטרנט: www.masai-mara.com.

אמבוסלי
הגעה: מניירובי מגיעים בכביש טוב ונוח עד עיר הגבול נמאנגה (Namanga), ומשם ממשיכים 75 קילומטר בדרך עפר גרועה עד לשער השמורה שנקרא Meshanani.
מכיוון מומבסה, הכניסה היא דרך פארק צאבו מערב, משער Kimana.
דמי כניסה: כ-27 דולר לאדם ליום.
לינה: אפשר ללון בקמפינג הנמצא בדרום הפארק, ולזכות בביקור פילים לילי, או ללון במרכז הפארק באחד הלודג'ים.
טלפון: 254-302-22251.
אינטרנט: www.kws.org/amboseli.htm.

צאבו מזרח
הגעה: ממומבסה נוסעים צפון מערבה על כביש A109 ונכנסים לפארק המזרחי דרך שער Buchuma.
דמי כניסה: כ-27 דולר לאדם ליום.
לינה: אפשר להתאכסן בלודג'ים או באתרי קמפינג.
טלפון: 254-147-30049.
אינטרנט: www.kws.org/savoeast.htm.

צאבו מערב
הגעה: מניירובי מגיעים בכביש A109, אך לכיוון דרום מזרחה, והכניסה היא לפארק המערבי דרך שער Mtito Andei. מכיוון הפארק הלאומי אמבוסלי נכנסים בשער Chyulu.
דמי כניסה: כ-23 דולר לאדם ליום.
לינה: אפשר להתאכסן בלודג'ים או באתרי קמפינג.
טלפון: 254-302-22483.
אינטרנט: www.kws.org/savowest.htm.