איי מדיירה; קרובים יותר לצפון אפריקה מאשר לאירופה, שייכים מדינית לפורטוגל וידועים בעיקר כמקום הולדתם של כוכב הכדורגל כריסטיאנו רונאלדו ושל יין מדיירה המפורסם, אך בשנים האחרונות הפכו איי מדיירה ליעד מרתק עבור תיירים הרפתקנים אשר מחפשים הרבה מעבר לחופשת בטן גב סטנדרטית.
ארכיפלג איי מדיירה ממוקם בצפון האוקיינוס האטלנטי, כ- 1000 ק"מ דרום מערבית לפורטוגל וכ- 520 ק"מ מחופי צפון אפריקה. עם אוכלוסייה של 270,000 איש בסך הכל, הארכיפלג כולל את האיים מדיירה, פורטו סאנטו, שלושת איי דסרטאס הבלתי מיושבים כמו גם את ארכיפלג איי סלבגם והוא האזור המרוחק ביותר מאירופה המשתייך לאיחוד האירופי. האי נמצא בפסגתו של הר געש בגובה 6,000 מטר מעל קרקעית האוקיינוס האטלנטי, ברכס הגעשי התת מימי הקרוי טורה. למרות שההתפרצות הגעשית האחרונה באזור הייתה לפני כ- 6500 שנה, פעילות וולקנית היא שעיצבה את האיים והביאה חול שחור לחופיהם. איי מדיירה נמצאים באור אקלים סובטרופי, עם טמפרטורות ממוזגות לאורך השנה. אף פעם לא חם כאן מדי וגם לא קר מדי ומאוקטובר עד מרץ יורדים גשמים רבים אשר מחזירים לאי את צבעו הירוק העז.
הכירו את איי מדרייה מקרוב עם אקו טיולי שטח בטיול בלתי נשכח >>>
בעוד שעדויות ארכיאולוגיות מצאו כי ויקינגים מצפון אירופה ביקרו באיים באזור המאה העשירית לספירה, מפות ימיות עתיקות מהמאה ה- 14 רמזו על קיומם של האיים והגילוי הרשמי התרחש במאה ה- 15, כאשר החל תור הזהב של עידן התגליות האירופי שהובילו הפורטוגזים ובמסגרתו חיפשה האימפריה הפורטוגזית נתיבי מסחר חדשים בין ליסבון לבין העולם החדש. בשנת 1418 יצאו שני חובלים פורטוגל עם צוות של מלחים בשליחותו של הנסיך הנרי ובעקבות סערה קשה נסחפה אנייתם לאי אשר לא הכירו קודם. האם האמינו כי חופי האי הצילו אותם מטביעת האוניה ולכן קראו לאי פורטו סאנטו, "הנמל הקדוש" והיום זהו אחד מאיי ארכיפלג מדיירה. מאחר ופורטו סאנטו והאי הסמוך מדיירה לא היו מיושבים, הפורטוגזים השתלטו עליהם והכריזו על ריבונות של הכתר הפורטוגזי עליהם.
ההתיישבות הפורטוגזית המעשית באי מדיירה החלה ב- 1420, אז ציווה הנסיך הפורטוגזי הנרי לפתח את האי מבחינה חקלאית כך שיהפוך לרווחי ותוצרתו תוכל להימכר באירופה. באמצעות יועצים סיציליאנים הצליחו הפורטוגזים לגדל בהצלחה קני סוכר וסלק לייצור סוכר באיי מדיירה, המסחר בסוכר בין הפורטוגזים למדינות אירופה פרח והפריח גם את כלכלת האיים. כדי לעמוד בקצב ביקוש הסוכר, ייבאו הפורטוגזים כמות גדולה של עובדים מאפריקה השחורה, ואלה הפכו לחלק לגיטימי מאוכלוסיית האיים. בתחילת המאה ה- 19 כבשו הבריטים את האיים לתקופה קצרה, אך האיים נשארו בשליטה פורטוגזית לאורך ההיסטוריה ובסופו של דבר קיבלו אוטונומיה פוליטית לאחר המהפכה הדמוקרטית בפורטוגל ב- 1974. כיום האזור נמצא תחת המטריה הריבונית של פורטוגל אך מנוהל על ידי ממשלה ומועצה מחוקקת משלו.
מדיירה מפורסמת היום בעיקר בשל יין מדיירה, אשר אפשר לומר שהוא יין אשר נולד בים. מלחים פורטוגזים אשר יצאו מליסבון ונדרשו לצאת להפלגות ארוכות באוקיינוסים כדי להגיע לאמריקה ולאסיה נהגו לעצור במדיירה בדרכם ולהצטייד שם ביין מקומי. במהלך מסעות ארוכים בים יין נהג להתקלקל, לכן המלחים הפורטוגזים נהגו לחמם אותו, לקרר אותו ולהוסיף מעט ברנדי כדי להפסיק את תהליך התסיסה ולשמר אותו גם באקלים טרופי ולח. המלחים הבחינו כי טעמו של היין משתפר וכך פותחה שיטה חדשה להכנת יינות, כשהיום מרתפי היין באיים מחוממים לטמפרטורה של 40 מעלות במשך כחצי שנה ולאחר מכן מחוזקים בברנדי, מה שמגביר את מתיקות היין ואת אחוז האלכוהול בו, כשהסוגים השונים של יין מדיירה מכילים טעמים מופלאים של אגוזים קלויים, קרמל וטופי. היין נשתה בעיקר כאפריטיף או לאחר הארוחה, והוא ליווי מושלם לעוגת דבש וקני סוכר מקומית. קני סוכר הם גם חומר הגלם לברנדי המקומי פונצ'ה, אשר עשיר בטעמי לימון ודבש.
מעבר ליין, מדיירה היא יצואנית בננות מפורסמת. הבננות באי קטנות ומתוקות ולמרות שיצוא הבננות לאירופה נפסק בשל תקנות חדשות בדבר גודלן הרצוי של הבננות, תושבי מדיירה גאים בתעשייה המקומית ומאמינים כי ככל שהבננות קטנות יותר כך הן איכותיות יותר. כל תייר המגיע לאי לא יוכל להתעלם מהעובדה שהבננות אכן טעימות ומתוקות יותר מאלה הגדולות המוכרות לכולנו מהשווקים. אך חקלאי מדיירה מגדלים אוצרות נוספים מעבר לבננות, ושווקי האיכרים באיים מלאים בפירות אקזוטיים. אחד מהם הם התמרהילו, העגבנייה האנגלית, אשר גלה בהרים הגבוהים. פרי זה אדום במיוחד ונראה כשילוב בין עגבניה לשזיף. גם האנונה הבשרנית גדלה כאן, הפסיפלורה, המנגו ופרי נדיר נוסף הוא הפילודנדרון, אשר מזכיר מעט אננס אך טעמו דומה יותר לבננה.
הפירות האקזוטיים והמבחר העצום של פירות הים והדגים הטריים המגיעים לשווקים מדי בוקר הופך את מדיירה ליעד קולינרי משובח. המטבח המדרייני פשוט להפליא, כמו אנשיו, אך טעים באותה המידה. דגי טונה, תמנונים ודיונונים מבושלים בצורה מסורתית כאשר סטייק טונה על הפלנצ'ה אהוב במיוחד על המקומיים. תושבי מדיירה מגדלים גם עלי דפנה ואחד המאכלים המוכרים באי הוא האספטדה, שיפודי בשר במרינדה של שום ועלי דפנה צלויים על הגריל. מאכלים מקומי נוספים השווים טעימה הם ה"בולו דה קאקו" שזה מעין מאפה שטוח הנראה כמו עוגה ומלווה בדרך כלל בחמאת שום, לחם בטטה אפוי, מילו דה פריטו, תבשיל תירס וכרוב אשר לאחר הבישול מטוגן כמו צ'יפס ועוגות גבינה הנקראות קאיידאס.
החלק החופי של מדיירה כולל בעיקר חופים מצוקיים עם נופים עוצרי נשימה של האוקיינוס האטלנטי ולא מציע חופים לבנים כמו באיים הקנריים, אך באי הסמוך פורטו סנטו בהחלט ניתן למצוא חופים יפים לבלות עליהם. בערבים, העיר העתיקה של הבירה פונצ'ל מתעוררת לחיים עם ברים טרנדיים, מועדונים ומסעדות מתוחכמות. האי מדיירה גם הפך ליעד גלישה לוהט, כשגולשים מתחילים נוהרים לאזור פורטו דה קרוז והמקצוענים מתמקמים בחופים הסלעיים של ג'רדים דו מאר. בפנים האי, פסגות רבות מזמינות את מטפסי ההרים לטייל לאורך קווי רכס דרמטיים, ורוכבי אופני הרים יוכלו למצוא שבילים תולים ומאתגרים. עם כפרים קטנים המשובצים בלב טרסות מעובדות על מדרונות תלולים, צמחייה מגוונת, מזג אוויר נוח, נופים געשיים דרמטיים, עיר בירה תוססת, נקודות תצפית מהיפות באירופה, תושבים מקומיים אשר תמיד מוכנים לאזור, חוות חקלאיות עם בתים משולשים מסורתיים, יין משובח ומטבח טעים להפליא, איי מדיירה הופכים ללא ספק לאחד היעדים החמים על מפת המטיילים העולמית ומוכיחים כי שווה לעשות את המסע הארוך אליהם.
