קוצ'ין וסביבתה

קוצ'ין וסביבתה – טיול בין תעלות המים ושווקי התבלינים במרכז מדינת קראלה

מאת ליאור בר

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

בדרום-מערב הודו, בין רצועת רכסי הרי הגטס (Ghats) המערביים לבין הים הערבי, נמצאת מדינת המחוז קראלה (Kerala). זהו אחד מחבלי הארץ הפוריים ביותר בהודו שבו מתקיים מזה אלפי שנים סחר תבלינים שהיה כאבן שואבת לסוחרים שהגיעו אל המדינה מכל קצוות תבל. חלקם התיישבו סביב עיר הנמל קוצ'ין (Cochin) וכך נוצרו בה קהילות סוחרים של נוצרים, מוסלמים והינדואיסטים. לצידם התקיימה עד לפני חמישים שנה קהילה יהודית עתיקה ומופלאה שהותירה מורשת יהודית ובעיקר בית כנסת נדיר מהמאה ה-16. העיר הקוסמופוליטית-דתית מחוברת ליישובים מִסְביבה ברשת סבוכה של גופי מים המכונים "מים סכורים". לאורך גדותיהם פזורים כפרי דייגים קטנים שבהם התפתחה תרבות של חיים על פני המים. השילוב של עיר נמל קוסמו-פוליטית המוקפת ארץ פלגי מים יוצר חווית ביקור שונה לחלוטין מכל מקום אחר בהודו.

יהודים מעבר לנהר הסמבטיון

המוכרים בחנות המזכרות הצביעו לעבר הבית הלבן הדו קומתי במרחק כמה עשרות מטרים ואמרו לי ששם אולי מתגוררים יהודים. התקרבתי אל הבית ובחלון הקומה השנייה הציץ אדם מבוגר כשפלג גופו העליון עירום. "האם אדוני מדבר עברית" שאלתי, "למה לא" הוא ענה "אני יהודי". כך החלה שיחתי עם יצחק אנטיגואה אחד מאחרוני (כ-16) היהודים שנותרו בקוצ'ין.
יצחק הוא שריד לקהילה יהודית עתיקה ומפוארת אחת מתוך מספר קהילות ורבדים תרבותיים שנוספו זה על גבי זה במשך אלפי שנות היסטוריה בקוצ'ין. ההשפעות החיצוניות על הקהילה ההינדואיסטית המקורית חלחלו לאזור קוצ'ין כבר במאה הראשונה לספירה עם הגעת המיסיונרים והשליחים הנוצרים (תומס הקדוש הוא המפורסם שבהם). שבע מאוד שנה לאחר מכן סוחרים ערבים הביאו עימם את האיסלאם. במאה ה-16 הפורטוגזים כבשו את העיר וסמלו את תחילת עידן הקולוניאליזם שבו הועברה העיר מידי הפורטוגזים להולנדים ולבסוף לבריטים. חוט השני המחבר את המיסיונרים, אנשי הדת, הסוחרים, האימפריות והמעצמות שהגיעו לאזור הוא סחר התבלינים, מקור עושרה ומשיכתה של עיר הנמל המרכזית של מדינת קראלה - קוצ'ין.

קראלה היא אחת המדינות הפוריות, המשגשגות והעשירות בהודו. הסיבה הראשונית לכך היא
אקלים טרופי חם ולח, המאופיין בריבוי משקעים שיצרו שפע של מקורות מים טבעיים ותנאים אידיאליים לענפי חקלאות כמו מטעי קוקוס, שדות אורז, מטעי תה ובעיקר התבלינים.
מזה אלפי שנים מגדלים המקומיים על המורדות המערביים של הרי הגטס המערביים שבמדינת קראלה שיחי תבלין שונים: הל, פלפל, קינמון, אגוז מוסקט זנגוויל וצ'ילי.
כל יבולי התבלינים יוצאו דרך מספר ערי נמל ובעיקר מקוצ'ין (השם הרשמי שונה לאחרונה לקוצ'י - Kochi) התייחס בעבר לאחת מתוך שלוש ממלכות שהתקיימו באזור קראלה במהלך האלף השני לספירה. כיום השם קוצ'ין מתייחס לעיר נמל חשובה המונה כ-600 אלף תושבים שדרכה ממשיכים לשנע תבלינים לכל העולם. העיר משתרעת על פני מספר איים וחצאי איים זעירים, היוצרים ביניהם נמל טבעי. החלק המסחרי, המודרני של העיר נקרא ארנקולם הנמצא בסמוך לרציפי הנמל. החלק העתיק, המרתק שבו שוהים ומטיילים מרבית התיירים נקרא מטנצ'רי (Mattancherry). זהו חצי אי קטן שרוחבו קילומטר וחצי על שניים וחצי ובו נשתמר המראה הקולוניאלי: כנסיות פורטוגזיות, וילות הולנדיות, בתי מידות בריטיים וגם "עיר היהודים", הרחוב שבו התרכזה אחת מקהילות היהודים באזור קוצ'ין.

דייגים הודים ורשתות סיניות

אתר נוח להתחיל סיור במטנצ'רי הוא מזח רשתות הדייג הסיניות, התלויות בין שמיים למים ומהוות דוגמא נוספת לריבוי ההשפעות שספגה העיר. השימוש ברשתות סיניות החל כנראה כבר במאה ה-14 ומעיד על קשרי מסחר עם סוחרים סיניים שלימדו את המקומיים לבנות את הרשתות המגושמות. יש לציין שהטכניקה אינה משכנעת במיוחד ומעייפת למדי: צוות של מספר אנשים עומד על החוף ובאמצעות חבל עבה מורידים לתוך המים מוט עץ בעובי ואורך גזע עץ. בקצהו מתוחה רשת מרובעת בגודל של 2-3 מ"ר. לאחר מספר דקות מעלים את הרשת וניגשים לאסוף את השלל שהצטבר במרכז השקערורית שלה. לברי המזל שבין התיירים הסקרנים מזדמן לראות מחזה די שכיח של דולפינים קטנים, השוחים בין הרשתות ומנסים ליהנות משלל שחמק בין חורי המכמורת.
בסמוך למזח ישנם מספר רחובות בעלי ניחוח קולוניאלי. סגנונות בניה אירופאיים, גינות פטיו בין הבתים ושדרות ישרות כמו פלס, החוסות בצל שדרות עצים. חלק מהבתים הפכו למסעדות יוקרתיות ובתי מלון בוטיק, חלקם בבעלות ובניהול של מערביים. בין בתי המידות ומבני הציבור ישנם בתים חדשים יותר וקטנים ומפוארים פחות. בהם מתגוררים המקומיים, חלקם מתפרנסים בין השאר בהלנת תיירים בחלק מהבית. בגסטהאוס שכזה התאכסנתי מספר ימים ויכולתי להתוודע למשפחה מקומית ממוצעת, עם ילד אחד, אופנוע אחד ואמונה במספר דתות. הם הציגו עצמם כהינדואיסטים לא מחמירים, אולם קירות הבית היו מכוסים בתמונות ואיקונות של ישו והבעל סיפר שהוא מרבה לקרוא בקוראן. זוהי אולי תמצית ההוויה הקוסמו-דתית של העיר שתושביה התמזגו והושפעו זה מזה.

מעשה בארמון הולנדי, מלך הינדואיסטי ובית כנסת יהודי

בקוצ'ין אין יותר מדי אתרים פורמליים היסטוריים כמו מוזיאונים. זוהי עיר של אווירה המרשימה בהתרחשות חיי הרחוב, השווקים ואזור סחר התבלינים. האתר הרשמי ביותר הוא ארמון מטנצ'רי שנוסד ע"י הפורטוגזים במאה ה-16 וניתן למלך קוצ'ין בתמורה לזכויות סחר. ההולנדים שיפצו אותו במאה ה-17 ודאגו ששמו יהיה ה"ארמון ההולנדי". זהו מבנה דו קומתי סביב חצר, המשמש כיום כמוזיאון של חפצי אמנות מלכותיים וציורי קיר נדירים. הציורים החשובים ביותר נמצאים בחדרי השינה ומתארים סצינות שונות מהמיתולוגיה ההינדואיסטית כמו סיפור ה"רמאיינה". עוד אתר היסטורי הנמצא בבחינת קוריוז הוא כנסיית פרנסיסקוס הקדוש שבה נקבר בשנת 1524 הימאי ומגלה הארצות המפורסם וסקו דה גמה. אין צורך לחפש את הקבר, מאוחר יותר הועברה גופתו לפורטוגל, ארץ מוצאו.
בסמוך לארמון ולא באופן מקרי נמצא רחוב היהודים המכונה "עיר היהודים". שבו התקיימה אחת מקהילות האזור שחסתה תחת הגנת המרהג'ה, השליט המקומי.
לא ברור מתי הגיעו בדיוק יהודים לקראלה ובמהלך השנים נוצרו מספר גרסאות. לפי אחת מהן סוחרים יהודים הגיעו לאזור כבר בתקופת שלמה המלך. העדות המוקדמת ביותר להמצאות יהודים היא כתב זכויות למסחר שקיבל יהודי בשם יוסף רבן במאה ה-11 מאת השליט של אזור. במהלך מאות השנים האחרונות התגוררו היהודים בעיקר בארבעה ישובים מלבד "עיר היהודים" באזור קוצ'ין: ארנקולם, פארור, צ'נאמאנגאלום ומאלה. לפני קום מדינת ישראל מנו היהודים בכל הקהילות כ-2,500 איש. בשנות ה-50 עלו רובם המכריע של בני הקהילה וכיום נותרו כמה עשרות, המתגוררים בארנוקלם ובמטנצורי.

ב"עיר היהודים" מלבד יצחק פגשתי גם ברימה סאלם, אישה מבוגרת שחיה בצנעה עם בעלה בבית קטן ברחוב היהודים. לרימה בן ושתי בנות שחיות בקנדה. משפחתו של בעלה לעומת זאת מתגוררת
בחיפה. רימה בקושי הספיקה להחליף איתי מספר מילים וכבר מיהרה להיפרד בתואנה שהיום יום שישי וצריך לסיים את ההכנות האחרונות לשבת. חוסר נכונותה להאריך בשיחה משקף את גישתם של שאר היהודים האחרונים ברחוב, הנוטים להסתגר בבתיהם ולא להתרועע עם מבקרים יהודים וישראלים. מהמורשת החומרית של הקהילה כמעט ולא נותר דבר. ברחוב היהודים ישנם סימנים של מזוזות שנעקרו ממשקוף פתח הבתים ולעיתים מבחינים בשלט חלוד הנושא שם משפחה יהודית שחייה בעבר ברחוב כמו סלומון.
חלק מהבתים ברחוב הפכו לחנויות ממכר עתיקות ומזכרות לתיירים. בחלקן מובלטים חפצים בעלי סממן יהודי כמו שלטי מגן דוד התלויים בחזית החנות.

טיולים הקשורים למאמר