קרואטיה ומונטנגרו – אתרים, ערים וחופים לאורך קו החוף האדריאטי

להוריד את החולצה בתנאים קשים

לא ניתן היה להתעלם מההתקהלות סביב הכניסה למנזר הפרנציסקני בדוברובניק העתיקה. מחזה מוזר התרחש שם: בחור לבקן ורזה ניסה לטפס על אבן חלקלקה, שהייתה צמודה לקיר המנזר. האבן שבלטה אך מעט אל תוך הרחוב, היוותה אתגר של ממש. לרגע הצליח הבחור המוזר, שזכה לעידוד הקהל, לעמוד ביציבות על האבן, ואז באיטיות ובזהירות, שלח את ידיו, החזיק בשולי חולצתו המתבדרת, והחל להסירה. כאשר הגיעה החולצה אל קו הראש, איבד הבחור את שיווי משקלו, וצנח אל הרחוב, כאשר הוא מקלל קללות סלאביות עסיסיות.

טיול חוצה ארצות לקרואטיה, בוסניה-הרצוגובינה ומונטנגרו עם אקו טיולי שטח >>>

טרק מיוחד במינו באלבניה, מונטנגרו וקוסובו עם אקו טיולי שטח >>>

הוא סידר את החולצה במקומה, והחל שוב בניסיונות ההתייצבות על האבן.
גברת מקומית שניצבה לצידי קלטה את מבטי ההשתאות שלי, והסבירה לי בחיוך ובמבטא כבד כי הלבקן הסתבך עם רשויות המס, וכעת הוא מנסה לשנות את גורלו, בעזרת עמידה על אבן המזל. אם יצליח לעמוד על האבן, להסיר את חולצתו, ולהשיבה למקומה, הוא צפוי לשנת אושר, הצלחה ושלווה.
קללותיו הנמרצות של הלבקן המשיכו ללוות אותי גם כאשר נכנסתי אל תחומי המנזר הפרנציסקאני.
הפרנציסקאנים הם רק אחד מהמסדרים הקתוליים, שפעלו בדוברובניק במאות השנים האחרונות. מסדרי נזירים אלו עסקו, בנוסף לתפילה ולהגות דתית גם בתחומים נוספים. בשנת 1317 החלו הפרנציסקאנים להפעיל בתחומי המנזר בית מרקחת, שהיה השלישי בעתיקותו באירופה כולה.
כיום ניתן לראות כאן צנצנות תרופות עתיקות, המשולבות בציורים ובחפצי דת קדושים. בין השאר ניתן למצוא כאן חלק מעצמות גופו של סיינט בלייז, פטרון העיר.
ב 3 בפברואר, יום מותו של הפטרון, נוהגים בני העיר להוציא את העצמות המצופות בכסף, זהב ואבנים טובות, להניחם אחר כבוד על אפריון, ולערוך איתן תהלוכה ברחובות העיר. שני כמרים הולכים אז בראש התהלוכה, ומעבירים נרות בוערים בסמוך לצוואריהם של המאמינים. בני העיר הרואים בכך סגולה להרחקת כל רוע, משתדלים מאד להגיע אל האפריון, ולזכות לנשק, או לפחות לנגוע בעצמות הקדושות. סיינט בלייז, רופא תושב העיר, זכה למעמד של קדושה כאשר ריפא ילד, שנחנק מעצם דג. וועדת חקירה מטעם הוותיקן קבעה כי יד האל הייתה בכך, וייחסה לסיינט בלייז קשר גם לנסים נוספים. הוא הפך לפטרון הרשמי של הריפוי הגופני, ורופאים קתולים רבים בעולם כולו נוהגים להחזיק בפסלו בתחומי מרפאתם.

פנינת הים האדריאטי

בשנת 1997, ממש בליל הנישואין שלי, נסעתי עם ביאנקה, אשתי האהובה לירח דבש בקרואטיה. כמבקר במדינה שיצאה רק שנתיים קודם לכן ממלחמה קשה ציפיתי למצוא ארץ חבוטה וקשת יום.
להפתעתי היה הדבר בו נתקלתי יותר מכל הוא החיוכים, שהיו מרוחים על פני רוב האנשים. אולי הייתה זו אופוריית העצמאות, אולי הייתה זו השמחה לשובם של התיירים למדינה.
דוברובניק הייתה הפתעה נוספת. בצורה מוחשית זכרתי היטב את צילומי הטלוויזיה, שהנציחו את הפגזים הרבים, שהנחית הצבא הסרבי על העיר בתקופת המלחמה. כאשר הגעתי לעיר הופתעתי לגלות עיר שכאילו לא נפגעה -. בתים שלמים, גגות רעפים אדומים, ובעיקר החומה הציורית והמרשימה של העיר. רק מאוחר יותר התבררה הסיבה לשלמותה של העיר. הפסאדות וגגות הרעפים שוקמו במהירות, ושיוו לעיר מראה מושלם. רק בהצצה מעמיקה יותר, ניתן היה להבחין במבנים רבים, שנמצאו בהריסותיהם.
דוברובניק העתיקה נבנתה בראשיתה על אי צמוד ליבשה. בימי הביניים היא הייתה רפובליקה עצמאית של ממש, שהעזה אף להתחרות בוונציה על השליטה בחופי הים האדריאטי. כבר בשער העיר ניתן לחוש משהו מעוצמת העבר. מעבר לשער נמתח רחוב הסטראדום (Stradum), עורק החיים של העיר, שנסלל במאה ה-.12 על גבי הים, שהפריד בין שני חלקי העיר, וביטל למעשה את קיומו של האי.
בתחילת שנות התשעים נאבקה קרואטיה על עצמאותה, הפגיזו הסרבים את העיר, מעל 2,000 פגזים נפלו בתחומי העיר.
בהחלטת ארגון אונסק"ו משנת 1979 להעניק לדוברובניק העתיקה מעמד של אתר מורשת האנושות, נאמר בין היתר: "דוברובניק מהווה עדות וסמל לחזונו של האדם בכך שיצר מירקם אורבני המותווה והנתפס, מתחילתו, כיצירת אמנות".

הופעת בתולת הסלעים

הדרך היורדת מדוברובניק דרומה מובילה אל מונטנגרו (Montenegro). עד היפרדותה של קרואטיה מחיבוק הדוב הסרבי חלקה איתה מונטנגרו את אותה ישות מדינית.
מונטנגרו שחששה, בעקבות הניסיון של שאר חבלי יוגוסלביה, מניתוק מהיר מדי מסרביה, נקטה במדיניות איטית של הפרדה זהירה. החל במדיניות נפרדת של קבלת אשרות כניסה, שימוש במארק הגרמני (כיום באירו האירופי), וכלה בהכרזה הרשמית על עצמאות שהגיעה רק ב 3 ביוני, 2006.
מבחינה רבה מונטנגרו היא המדינה האידיאלית לטיולים. גודלה הצנוע, 13,812 קמ"ר (כחצי ממדינת ישראל), החופים, ואופי השטח ההררי יוצרים נופי טבע מיוחדים, ואלו, בשילוב עם האוכלוסייה המחוספסת והדלילה יוצרים חוויה ייחודית.
כבר עם הכניסה למדינה שומעים המבקרים את הסטיגמות בנוגע לעצלנותם של המקומיים:
"לכל מונטנגרי יש כסא על יד המיטה, בכדי שהוא יוכל לנוח כאשר הוא קם מהמיטה" ו.. "סקס עושים כאן רק כאשר יש רעידת אדמה".. זה עולי נכון, בכל זאת רק 678,000 איש חיים במונטנגרו.
הנינוחות והשלווה מורגשות כאן גם על ידי המבקרים הקצרים בזמן. דומה שאיש אינו ממהר, והמכוניות נוסעות באיטיות מופרזת גם בכבישים הריקים.
שמה של המדינה ניתן לה על ידי הוונציאנים, שצפו מהים על ההרים הנישאים, ראו את האורנים השחורים, המכסים את המדרונות, וכינוה "הר שחור". זהו גם משמעות שמה הקודם, צ'רנה גורה (Crna Gora).
לאחר מעבר הגבול עם דוברובניק מתפתל הכביש מסביב למפרץ קוטור הכחול והשקט (Boka Kotorska), לשון ים ענקית, החודרת אל תוך היבשה -. הפיורד היחידי באגן הים התיכון.
בליבו של מפרץ קוטור ניצבים שני איים. הראשון טבעי ונקרא האי של יעקב הקדוש (Sveti Djordje). מנזר בנדיקטי מהמאה ה-12 ניצב עליו. השני מעניין יותר ועליו ניצבת כנסיה יפיפייה וקטנה עם סיפור גדול. על פי המסורת מצאו שני דייגים סלע ועליו איקונה (צלמית קדושה) של הבתולה מרים. הם העבירו את האיקונה לעיר, אך זה נעלם משם, וחזר אל הסלע שבלב המפרץ. תושבי העיר העבירו למקום סלעים נוספים, גררו ספינה עות'מאנית, ועל כל אלו בנו אי מלאכותי ועליו כנסייה יפיפייה בשם "גוספה אוד סקרפיילה" (Gospa od Skrepjela), "הגברת שלנו של הסלעים".

זה לא אדון, זו גברת

הוונציאנים שהשתדלו לקבע את השליטה והדומיננטיות שלהם בחופי הים האדריאטי, הקימו באזור מספר ערים. אחת מהן היא קוטור (Kotor). האריה המכונף, סמל סן מרקו, וסמלה של וונציה עדיין מתנוסס על חומת העיר הימיי ביניימית, שחומתה, המטפסת אל ההרים התלולים, נמתחת על פני 5 קילומטרים.
בשנת 1979, לאחר רעידת אדמה גדולה שפקדה את העיר, הכריז עליה (ועל המפרץ הסמוך אליה) ארגון אונסק"ו כעל אתר מורשת האנושות.
רעידות אדמה מתקופות שונות הן הסיבה למגוון הרחב של בתים וסגנונות בנייה בעיר. הכרזת אונסק"ו עשתה טוב לעיר, שזכתה לשפע יחסי של תיירים, רובם מגיעים בטיול יום ארוך ויפה מדוברובניק, או באחת מאוניות הפאר הנכנסות לאזור דרך המפרץ, ומביאות כמויות עצומות של תיירים.
הצמחייה מסביב למפרץ קוטור, וסביב העיר עצמה היא ים תיכונית, אך במונטנגרו יש הרבה "מונטה", וההרים הם הדבר המשפיע יותר מכל על נופי הצומח.
מקוטור מתפתל כביש ציורי העולה ב 26 סרפנטינות חדות אל ההרים שבחיקם יושב המפרץ. מלמעלה ניתן לראות ממעוף הציפור את רובו של מפרץ קוטור, השולח זרועות ימיות, כאילו מנסה הים לנגוס לו שליטה גם באזורים היבשים.
עם הגובה משתנה גם אופייה של הצמחייה, והופך לנופי אשוחים ואשורים, המשילים את עלוותם בתקופת החורף.
הכפר ההררי נייגושי (Njegoshi) מפורסם בנקניק החזיר המעושן הנקרא פרשוט (Prshut), הנחשב לטוב באירופה, במשקה הדבש המבושל במים עם עשבי תיבול ומכונה מדובינה (Medovina), בנופי הפסגות, ובנשותיו המשופמות.
הכביש מתפתל על הרמה הגבוהה בין טרשים ונופי צומח, ואז בבת אחת נעתקת הנשימה, כאשר נמתחים כאילו נופל הכביש באחת שוב אל נופי הים. האלמנטים של הטבע כאילו מכים בצופה: הים הכחול, החוף המצוקי, וכאילו להשלים את החוויה חולף לו גולש במצנח רחיפה בדרכו הארוכה מטה.
על קו החוף למרגלות המצוק שוכנת בודווה (Budva) עיר עתיקה ציורית וסמוך לה חוף חלוקים ציורי.
מלמעלה נראה היטב גם סווטי סטפן (Sveti Stefan), אי שהפך כבר בשנת 1960 למלון אקסקלוסיבי, בו השתכנו שחקני קולנוע כמו ריצ'רד ברטון וסופיה לורן.
בתי הקפה, המסעדות והמלונות של בודווה, כמו גם אלו של קוטור, עברו בשנים האחרונות תנופה רצינית, וכל תהליכי השיקום מרעידת האדמה של 1976 הושלמו. עם השחרור מעולה של סרביה החלה המדינה הצעירה לפרוח, ולנצל את יתרונות האוכלוסייה הדלילה, הים הצלול, וההרים הנישאים. מונטנגרו החדשה מציגה את עצמה כמדינה אקולוגית בתולית, עם מודעות גבוהה לנושאי סביבה וטבע.
הדרך מכאן מובילה צפונה, חזרה למפרץ קוטור. אלו החפצים לחזור במהירות אל קרואטיה, יכולים לעלות על מעבורת, החוצה את מפרץ קוטור, ומקצרת עשרות קילומטרים. התחנה בה מן המעבורת נקראת לפטנה (Lepetana), שהיה ידוע ככפר של זונות. בצדו הצר (השני) של המפרץ ממוקם הכפר קמנרי (Kamenari), שפירוש שמו הוא אבנים. בעבר היו המלחים חוזרים ממסעותיהם, ונכנסים אל המפרץ דרך עיירה הזונות, ואז, היו נשותיהם מהעבר השני, זורקות עליהם אבנים. המונטנגרים היום מסבירים כי אם באמת היה לנשים כוח לזרוק אבנים כל כך רחוק, זה אולי מסביר מדוע ביקרו המלחים קודם את הזונות..

העיר של שונא הנוצרים

אשתי לא תשכח לעולם את ירח הדבש שלנו, טיול של שבוע בקרואטיה, שנה לאחר המלחמה. כל עוד שהינו לאורך החופים היה הכל מושלם, אך כל כניסה פנימה, אל לב המדינה, העידה על התקופה הקשה שעברה על האזור: בתים מחוררים, שרידי טנקים מיותמים, וכפרים נטושים.
כל זה נעלם ואיננו. אזור החוף שוקם במהירות וביעילות, והיום רוב המדינה נמצאת במצב של שגשוג בו לא הייתה מעולם.
מצפון לדוברובניק עולה אחת הדרכים היפות באירופה. כביש החוף הישן של קרואטיה מתפתל לאורך המפרצים הצלולים של הריוויירה האדריאטית.
כ 45 דקות נסיעה מצפון לדוברובניק נשלח צפון מערבה אל תוך הים חצי האי זגורייה (Zagorje). בפיצול הכביש המוביל אל חצי האי ממוקמת סטון (Ston), שחומתה המתפתלת על ההר קיבלה את הכינוי "חומת סין של קרואטיה". החומה הארוכה ביותר באירופה, 5.5 ק"מ, נבנתה בידי הרפובליקה של דוברובניק, שרכשה במאה ה-14 את סטון, והקימה בה תעשיה רווחית של יצור מלח. החומה נועדה להגן על היצור, הנובע מבריכות המלח, הניצבות במקום גם כיום. רעידת האדמה של 1996 עשתה בעיירה שמות, אך זו קמה מהריסותיה, וחזרה לשמש מרכז לדייגים, למגדלי צדפות, ולאוכלי צדפות, המגיעים לכאן במיוחד בכדי לאכול את הרכיכות הטריות, הנשלות מהמפרץ הסמוך.
הכביש הנופי ממשיך ומתפתל לאורך חצי האי. שיט קצר מקצהו המערבי מוביל יעביר את המבקרים במקום אל האי קורצ'ולה (Korcula), אחד מ 1,185 איים, המצויים בתחומה של קרואטיה (רק 66 מהם מיושבים). העיירה הנושאת את אותו השם הייתה אחד מבסיסיהם החשובים של הוונציאנים באזור, וסמל סן מרקו החקוק על שער העיר, מתנוסס גם כאן בגאווה. העיירה הקסומה ומוקפת החומות.
תושבי העיר שחששו מהתקפות בנו סבך של סמטאות, שכל רודף יאבד בהן את חוש הכוון. היום משוטטים המבקרים בסמטאות הציוריות כאשר הם מחפשים בעיקר את תושב העיר המפורסם ביותר -. מרקו פולו, שנולד בעיר על פי טענת המקומיים.
חופי הים האדריאטי ידועים בצלילותם, וכאן, למרגלות החומות ניתן לצפות בבירור על המתרחש 10 מטרים בקרקעית הים.
חלק מהמבקרים יחזרו מכאן בשיט היישר אל דוברובניק, השאר יחזרו לרכבם, ואיתו ימשיכו צפונה במעלה הריוויירה.
המשך כביש החוף הקרואטי חוצה את הנהר צטינה (Cetina) ליד העיירה אומיס (Omis). הנהר מתחתר בין סלעי הגיר הקשים, ויוצר כאן תופעת טבע מרשימה של קניון ירוק ופורה.
20 ק"מ צפונה משם, במרכז המדינה, על חוף הים, ממוקמת ספליט (Split), בירת חבל דלמאטיה, ואחת הערים היפות בקרואטיה. שרידי שער רומאי ושרידי רחוב הקרדו מעידים על עיר בעל חשיבות עליונה. בסוף המאה השלישית לספירה עלה לכס הקיסרות הרומית תושב העיר דיוקלטיאנוס. הקיסר הקרואטי הקשוח ידוע בהיסטוריה כשונא הגדול של הנוצרים. הקיסר תיעב את הדת הצעירה, ורדף את מאמיניה ללא רחם. הנוצרים בימינו מונים שורה ארוכה של מרטירים (קדושים מעונים), שהוצאו להורג בדרכים מגוונות בהוראת הקיסר.
בלב העיר ניצב הארמון הקיסרי, השריד האחרון של האדריכלות הרומית האימפריאליסטית בשיא הדרה. הארמון נשמר כמעט בשלמותו וניתן להתרשם לא רק מגודלו אלא גם מאיכותו האדריכלית, עיצוב הבנייה הרומאית הקלאסית ושלל העיטורים. שטחו של הארמון מכיל שווקים, חנויות ואפילו את מבנה הקתדראלה, ששמשה בעבר כמאוזוליאום (מבנה הקבר) של הקיסר.
מגדל הפעמונים של הקתדראלה הוכרז בשנת 1979 יחד עם כל מתחם הארמון על ידי ארגון אונסק"ו כעל אתר מורשת האנושות. התצפית מראש המגדל מאפשרת זווית מעניינת לתצפית על העיר ועל חיי היום יום בה.
בימי הביניים פרחה ספליט כעיר נמל חשובה, ממנה יצאו נתיבי סחר לכל רחבי אגן הים התיכון. עם הקמתה של יוגוסלביה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה ספליט לנמלה החשוב ביותר של המדינה.

החוף הדלמטי והאיים של הריביירה

מושגים רבים בגיאולוגיה קיבלו את שמם מאזור קרואטיה, וסלובניה, שכנתה מצפון מערב. כך למשל העניק חבל קרסט (Karst) שבו שפע של מערות נטיפים, את שמו לתופעה בה ממיסים מי הגשמים את סלעי הגיר, ויוצרים מערות טבעיות.
החוף של דלמטיה נכנס גם הוא לתודעה הגיאולוגית. "חוף מטיפוס דלמטי" מתאר תופעה של קו חוץ מפורץ במיוחד, אשר שרשרת איים פזורה מולו.
הסיבה לצורה המפורצת ולשרשרת האיים היא תנועה גיאולוגית של הלוח האירו-אסייתי, המתנגש בלוח האפריקאי, ששלוחה שלו מגיעה דרך הים האדריאטי לכוון האלפים שבצפון.
כוון ההרים בקרואטיה הוא מצפון לדרום, במקביל לחוף ולקו השבר הפעיל. מידי כמה שנים מתחוללות באזור רעידות אדמה חזקות אשר משאירות את חותמן על ההרים ועל הערים כאחד.
בתקופות קדומות גרם קו השבר להתרוממותם של הרים. רבים מהרים אלו הוצפו מאוחר יותר במי הים האדריאטי, ורק פסגותיהם נותרו בשטח כאיים.

מפלים ואתרי טבע

"מרסקינו, מרסקינו"... הצעקות מהדהדות ברחובות פרימושטן (Primosten), ואני נדרך. כבר הרבה זמן שאני ללגום מליקר הדובדבנים המפורסם של חבל דלמאטיה. מקורו הוא בעיר זאדאר (Zadar), שבצפון, והנה תיכף אזכה לשתות ממנו כבר כאן, בעיירת החוף הציורית. דובדבן המרסקה נחשב כאן לבעל סגולות רפואיות, והליקר מיוצר ממנו כבר יותר מ 400 שנה, על פי מרשם שפותח במאה ה-16.
פרימוסטן על בתי האבן הצפופים שלה, וטרוגיר (Trogir) הסמוכה הן שתי עיירות שובות לב, שבוצרו בידי הוונציאנים בצורה אינטנסיבית במהלך המאה ה-15.
ארבעה מבצרים וונציאנים חולשים גם על עיר הנמל שיבניק (Sibenik), הממוקמת מצפון לספליט. המאבקים הימיים שהתחוללו כאן בין וונציה לבין יריבותיה מעידים על החשיבות הרבה של נתיבי השיט בים האדריאטי. שיבניק של היום היא עיר של יאכטות ותיירים. הסמטאות המדורגות של הרובע העתיק משרות אווירת ימי ביניים אותנטית, המזכירה במשהו את ערי המדינה של איטליה.
ממצודת אנא הקדושה (Sveta Ana) נשקף נוף מרשים של העיר והחוף המפותל. נהר הקרקא (krka) מקבל את מימיו מאגם רחב ידיים, וזורם דרך שיבניק אל הים. מערבה, אל תוך המדינה ממוקם הפארק הלאומי סקראדינסקי בוק (Skradinski Buk), המכיל את מפלי הנהר קרקא.
כאן שוצפים בעוצמה מערכת האשדים והמפלים, שמקורם הוא ברכס ההרים הגשום, כ 50 ק"מ מערבה. המים הצלולים המאפשרים גם פינות לשחייה, שפע הצמחייה, וכמובן עוצמת המפלים, הופכת את הגן הלאומי לאחד היפים בקרואטיה.
אך אפילו האשדים של קרקא מאבדים משהו מקסמם כאשר משווים אותם לשמורת פליטביצה (Plitvice), שמורת הדגל של קרואטיה. הפארק משתרע על פני שטח של 295 קמ"ר, ועיקר משיכתו היא 16 האגמים הכחולים, הממוקמים במעין מדרגות זה מעל זה, וזורמים במערכת של נחלים, נהרות ומפלים, במורד העמק.
בשנת 1979 הוכרז הפארק כאתר מורשת האנושות בידי ארגון אונסק"ו.
כאשר אני מגיע לשם עוטה ענן עשן בלתי נראה את חנויות המזכרות ואזור הכניסה. ריח הכבש העולה באפי מעורר אסוציאציות מאד טובות על ארוחת צהרים במקום. מקומי הצופה בי מהצד מרחרח, מחייך, ומסביר לי שמסעדת ליצ'קה קוצ'ה (licka Kuca) המעולה מתכוננת ליום של פעילות. נדרשים מאמצים נפשיים כבירים בכדי להתנתק מהריחות המושכים, אך הציפייה שווה את המאמץ, ובסוף יום טיול נפלא באחת מפינות החמדה הנפלאות ביותר של אירופה עולים רק הטעמים של תבשילי הכבש ודגי הנהר הטריים, על הריחות מעוררי ההשראה.

זאגרב - להיקבר בסטייל

אני יושב בבית קפה בכיכר בן ילצ'יץ' (Bana Jelacica) ברובע העתיק של זאגרב, "בודפשט הקטנה של קרואטיה". בתי הקפה והמעדניות הרבות הן שהעניקו את הכינוי, לכיכר הממוקמת במרכז העצבים של זאגרב. הכל נראה רגיל, עיר אירופאית זורמת, כאילו מעולם לא הייתה כאן מלחמה ובעיות. ולפתע אני נאלץ לשפשף את עיני, ולצבוט את זרועי. האם אני חולם? לא, זו עדיין המאה ה-21, אך מולי, כאילו יצא מספר של דיקנס, מופיע מדליק פנסים, ובעזרת מוט ארוך מגביר את זרימת הגז ואת הלהבה, שתאיר מראש העמוד את הרחוב.
זאגרב של היום היא עיר מעניינת, שילוב של ישן וחדש. כ 800,000 איש חיים בעיר. חשיבותה באה לה ממיקומה על צומת דרכים ראשית ועל נהר הסאווה (Sava), הארוך בקרואטיה. בחלק מהרחובות של הרובע הישן (Gorni Grad) עדיין משתמשים בשיטת התאורה הישנה.
עם השנים הולך ועולה מעמדה של זאגרב בקרב ערי אירופה. תשתיות הדרכים והמבנים בעיר שופרו, ורמת החיים, עם כניסת קרואטיה לאיחוד האירופאי, השתפרה מאד.
אחד המקומות אשר תושבי העיר גאים בו מאד הוא דווקא בית עלמין. מספר דקות נסיעה מהעיר העליונה של זאגרב ממוקם בית הקברות של מירוגוי (Mitogoj).
יחודו של בית עלמין זה הוא האוכלוסייה הקבורה בו. בשנת 1876 העניק לודוויג גאי, אחד משועי העיר, שטח שהיה בבעלותו לבניית בית קברות בו יקברו בני כל הדתות. כיום טמונים כאן זה לצד זה קתולים, אורתודוקסים, יהודים ומוסלמים.
באכסדרה הארוכה, שבניינה נמשך שנים רבות, קבורים בני האצולה ועשירי העיר. החלקות המועטות שעוד נותרו בבית הקברות נמכרות כיום תמורת סכומים גבוהים ביותר.
עידן הקומוניזם של יוגוסלביה, שקרואטיה הייתה חלק ממנו, נעלם כלא היה. הקפיטליזם חוגג, ובזאגרב אין מקום טוב יותר לחוש את החוויה הקפיטליסטית מאשר הקניון בן 3 הקומות "קפיטול סנטר".
צעירים וצעירות שוטפים את המקום תוך שעיניהם אינם מחמיצות ולו חלון ראווה אחד.
המראה מרענן את הפרספקטיבה על החיים ועל העולם שהשתנה כאן ללא היכר תוך שנים ספורות בלבד.

קרואטיה ומונטנגרו - תעודת זהות

קרואטיה - גיאוגרפיה, היסטוריה ואוכלוסייה: קרואטיה היא רפובליקה המשתרעת על פני למעלה מ-56 אלף קילומטרים רבועים. אוכלוסיית המדינה מונה למעלה מ-5 מיליון נפש, מרביתם קרואטים המשתייכים לכנסייה הקתולית. הסרבים, המשתייכים לכנסיה הנוצרית-אורתודוקסית, היוו לפני המלחמה 12 אחוזים מסך האוכלוסייה, והיום הם מהווים כארבעה אחוזים בלבד. בנוסף, יש בקרואטיה אוכלוסיות קטנות של מוסלמים, הונגרים, סלובנים ואיטלקים.
השפה הרשמית היא קרואטית, והבירה היא זאגרב.
כאשר התפרקה יוגוסלביה בשנת 1991, התברר כי קרוב ל-80 אחוז מאתרי התיירות שלה נמצאים בקרואטיה. אמנם זאגרב היא הבירה ומרכז חיי התרבות של המדינה, אך עיירות החוף הרבות, הכפרים הנהדרים באזורי ההרים, שמורות הטבע הנפלאות ומרכזים עתיקים נוספים מספקים לכל תייר את התמורה הטובה ביותר.
דוברובניק היא עיר התיירות המפורסמת במדינה, וחיים בה כ 60,000 איש.
איך מגיעים: טיסות אל על ואיר קרואטיה ממריאות לכל אורך השנה אל דוברובניק ואל זאגרב. בתקופות הקיץ והחגים ישנם בדרך כלל צ'ארטרים הממריאים אל דוברובניק כאשר הם מאפשרים שהות של סוף שבוע, 5 ימים באמצע השבוע, או שבוע שלם.
נכון להיום הדרך הקלה ביותר להגיע אל מונטנגרו היא בטיסה אל דוברובניק, ומשם כשעה נסיעה דרומה אל המעבר היבשתי למדינה.
כסף וקניות: קרואטיה על סף כניסה לאיחוד האירופאי, יחד עם סלובניה, אחותה מצפון.
המטבע הרשמי במדינה הוא קונה (Kuna) , אך עם זאת, מציינים רוב בעלי העסקים, ובעיקר אלו המתעסקים בתיירות, את עלות שירותיהם ביורו. רמת החיים בקרואטיה עדיין נמוכה יחסית לרוב ארצות מערב אירופה, אך הביקושים הגבוהים לשירותי התיירות העלו מאד את המחירים בשנים האחרונות.
תיירים שאינם שייכים לשוק האירופאי המשותף (כן, יש לכך גם יתרונות) זכאים להחזר מס על קניותיהם. ברוב החנויות המסודרות ניתן לקבל טפסי החזרי מס, ותמורתם לקבל החזרים כספיים בשדה התעופה בדרך חזרה. התהליך כרוך במילוי הטופס ובקניות מעבר לסכום מסוים.
מתי לנסוע: מאי עד אוקטובר הם חודשי השיא מבחינה תיירותית בקרואטיה, הן מבחינת מזג האוויר והן מבחינת אתרי התיירות, לאורך החוף ובפנים היבשת. אם אתם יכולים סעו במאי, יוני או יולי, ואחר כך בספטמבר או אוקטובר. את חודש אוגוסט תשאירו לאירופאים.
מזג האוויר: לאורך רצועת החוף של הריביירה האדריאטית (הן בקרואטיה והן במונטנגרו) זהה מזג האוויר לארצנו. עם זאת, הכניסה אל תוך המדינה, באזור פליטביצה, מושפעת מאזור אקלימי קריר יותר, המשפיע מאד גם על האוכלוסייה ובעלי החיים באזור.
אוויר קריר ותנאי מזג אוויר אחרים ניתן למצוא עם עם העלייה בגובה במונטנגרו, לכוון העיירה נייגושי ושמורות הטבע האחרות, המצויות באזורי ההרים הפנימיים.
ספרים ומדריכי טיולים: ללא ספק מדריך הטיולים המומלץ ביותר הוא המדריך המעודכן שכתב בעברית ליאור בר לסלובניה, קרואטיה ומונטנגרו (הוצאה שלישית, הוצאת רותם, שנת 2008), המכיל אינפורמציה מועילה, מעודכנת, וקריאה.
מדריך לונלי פלאנט (באנגלית) טוב גם הוא, אם כי מעודכן פחות.

המלצה למסלול - 4 ימים באזור דוברובניק: רוב המטיילים יגיעו לאזור בצ'ארטר לדוברובניק.
יום 1: העיר העתיקה כולל טיול על החומות, ובחציו השני של היום שיט (כ 15 דקות) מהמעגן שבעיר העתיקה אל האי לוקרום (Lokrum), הממוקם מול העיר, ובו חופי רחצה נחבאים, גן בוטאני, ושמורת טבע.
יום 2: עמק קונבלה (kunavle) שמדרום לעיר, עיירות חוף, בתי בד, יקבים פרטיים ומסעדות.
בימי א' בבוקר מתקיים שוק קטן ומופע פולקלור בכיכר הראשית של הכפר צ'יליפי (Chilipi) שמדרום לדוברובניק.
יום 3: יום טיול אל אחד האיים הממוקמים לאורך הריביירה. בתי המלון בעיר מציעים מגוון הצעות לשיט, הכולל גם ארוחה או פיקניק באיים. השיט לקורצ'ולה (korchula) הוא מעט רחוק יותר, אך מאפשר גם ביקור בסמטאות העיירה הוונציאנית. במקרה כזה מומלץ לשוט בכוון אחר, ולחזור בכוון שני ברכב, דרך העיירה סטון (Ston), בה ממוקמת "חומת סין של קרואטיה".
יום 4: יום טיול למונטנגרו הכולל טיול לאורך מפרץ קוטור וסיור בעיר היפה, ביקור בכפר נייגושי, וסיום בעיירה ובחוף הציורי של בודווה. יום ארוך, אך יפה ובלתי נשכח.
חלק מחברות הנסיעות החלו בזמן האחרון לקיים טיולים מקיפים יותר, של 6-7 ימים במונטנגרו המתחילים בטיסה לדוברובניק ומשם מעבר אל המדינה היבשתית.