טיול לדרום אפריקה

צרו עימנו קשר

הפילים נולדים מחוסרי אינסטינקטים וחסרי אונים, בדומה לתינוקות בני אדם. הם מגיעים לעולם לאחר 20 חודשי הריון, שעירים, במשקל של 120 ק"ג, ובדרך כלל בפגישתם הראשונה עם העולם הם צונחים מגובה של 80 ס"מ ונחבטים בקרקע.

בואו לראות את הנופים הקסומים בדרום אפריקה ומפלי ויקטוריה עם אקו טיולי שטח >>>

נופים, חיות בר ושבטים - הזמינו טיול לנמיביה עם אקו טיולי שטח >>>

הגשימו חלום והצטרפו לטיול לנמיביה, בוצוואנה ומפלי ויקטוריה עם אקו טיולי שטח >>>

הם נולדים לתוך משפחה גדולה ואוהבת שמנהיגה אותה הסבתא, וחברות בה האמא, הדודות, והאחים והדודנים הצעירים. הזכרים הבוגרים משוטטים להם אי שם בשטח ודמותם לא תופסת מקום חשוב אצל הפילון המוקף חם ואהבה נקביים ויער של רגליים אפורות ומוצקות.
רוב חכמת החיים שלהם נרכשת עם הניסיון והלמידה. פילים נולדים עם 35% בלבד של נפח המוח שיהיה להם בבגרותם (תינוקות אדם עם 26% בלבד), ביחס לאנטילופות שנולדות עם רוב חכמת האינסטינקטים שלהם ו-90% מנפח המוח.
החדק הוא התאחות של האף והשפה העליונה והתארכת שלהם תוך התפתחות של איבר הכולל מישוש והרחה, ושרירי מספיק על מנת להוות זרוע שרירית וגמישה לכל דבר. הפילון נתקל בצינור ארוך שמתדלדל מאפו, דורך עליו ומועד. הבוגרים מלמדים אותו איך להשתמש בחדק ככלי מישוש ואחיזה, כצינור לשתייה והתזה.

החדק הוא גם איבר ההיכרות בין הפילים. הם נוהגים להניח אותו בעדינות בפיהם של פילים אחרים לברכת שלום. כך הם מרחרחים, נוגעים ומלטפים וגם משמיעים תרועות וקולות תקשורת, שחלקם הגדול מושמע בתדר נמוך ולמרחקים מאוד רחוקים של קילומטרים רבים לצורך הכוונה אל מי שתייה למשל, לתקשורת בין נקבות וזכרים מיוחמים, קריאת עזרה או אזהרה.
בשנה השנייה לחייו, בערך בחודש ה-16 מתחילים לצוץ החטים שלו, ובגיל שנתיים אורים אותן לראשונה. החטים יוצאות מן החניכיים ומהוות שיניים חותכות מיוחדות. בגיל 5 הוא מתקרב לגובה של שני מטר, שוקל טונה אחת שלימה, והחטים שלו בולטים כבר לכדי 25 ס"מ. השן גדלה במשך כל ימי חייהם אם כי קצב הגידול פוחת.
חטי הנקבות קלים יותר מחטי הזכרים. בגיל בוגר בסביבות 60 שנה מגיעים חטי הנקבות למטר וחצי אורך, אך החטים דקים וקלים ומגיעים לתשעה ק"ג בלבד, לעומת הזכרים שעשויים להגיע עד 2.5 מטרים ושישים קילוגרמים של שנהבים עבים וכבדים.
הפילים זקוקים לחטים שלהם למאבקים פנימיים בין הזכרים על שליטה ועל ההזדווגות עם הנקבות. הם משתמשים בחטים לשבירת ענפים ללעיסה ומזון, קילוף קליפות העצים, איום על אוייבים, תמיכה בחלשים וחולים, חפירת קרקע וסלעים לצורך קבלת גושי מינרלים ללעיסה.
בהר אלגון על גבול אוגנדה וקניה, חפרו הפילים במשך דורות רבים מערות בעומק של עד 160 מטרים, תוך שהם מפוררים שכבות סלע עשירות בנתרן, סידן ומגנזיום לצורך לעיסה ואספקת מינרלים הנחוצים לגופם.

הפילון ממשיך לינוק את חלב אמו, אבל כבר הכיר גם את הצמחים שהפילים מעדיפים. הוא מבלה את שעות הפנאי בהתגוששות עם חבריו הפילים בני מינו וגילו. כאשר יתבגרו יהפכו הקרבות האלו למאבקי כח של ממש, על ליבן וגופן של הפילות המיוחמות.
הפילון אוהב לערוך תצוגות ראווה, לנפנף את ראשו, לזקוף את אזניו ולהסתער ולאיים על פילים, מכוניות ספארי וכל מה שעומד בדרכו.
הפילים מגיעים לבגרות מינית בגילאי 12-13 שנים, בדומה לבני האדם. הנקבות מתייחמות ולאחר קרוב לשנתיים הריון הן ממליטות.
הזכרים מתחילים להתעניין במין ולהטריד את נקבות העדר, צעירות ובוגרות. בסוף גיל הטיפש-עשרה ההצקות הופכות להיות בלתי נסבלות והנקבות מנפנפות אותו מן העדר. נבוך והמום הוא נמצא לראשונה בחייו לבדו, ולומד לחיות כדרך זכרי הפילים.

בגיל 30 הפיל מגיע לשיא חייו. משקלו מגיע כבר ל-6 טון וגובהו המלא ל 3.5 מטר. אז גם יתפוס את מקומו בהירארכיה של הפילים הזכרים הבודדים, ויפריש את ריחות האהבה וההתרגשות המינית שלו מבלוטת מאסט שנמצאית בין העין והאוזן.
בשיא ההתרגשות הפין שלו מגיע לאורך של למעלה ממטר אורך, וכמעט ונשרך על הקרקע. הוא עולה בשתי גפיו הקדמיים על גב הנקבה והאיבר העצום שלו נחוץ כדי להגיע אל איבר הנקבה הממוקם אי שם כמעט במרכז בטנה.
בגיל 60 שיני הפיל כבר שחוקות, הוא אינו מסוגל ללעוס את מזונו, ויסבול מתת תזונה, היחלשות ומחלות. בשקט הוא ישכב ויחכה למותו. במצב זה הפילים נוטים להגיע לאחו בו העשב הוא רך וקל יחסית ללעיסה ועיכול. כיוון שרבים מגיעים לאותו איזור מתאים ומתים שם, נוצר המיתוס של 'בתי הקברות' אליו הפילים הולכים למות.
אין לפילים בוגרים אוייבים טבעיים פרט לאדם, אוייבו היחיד והנורא מכולם. פילים צעירים שנעלמו מהעדר או פילים זקנים ותשושים שפרשו מהעדר, צפויים להיטרף בידי אריות, נמרים ואף צבועים.
פיל שמת מוות טבעי מוקף ברגעיו האחרונים בבני משפחתו. הם תומכים בו ומנסים להרים אותו בעדינות בעזרת החטים. המשפחה ממתינה לו ושומרת עליו ימים שלמים. לעתים, כשהם מבינים שהפיל כבר לא יקום, הם מכסים אותו בענפים.
הפילים יודעים גם לבכות את המתים שלהם. הם מגלים סימני התרגשות כאשר הם נתקלים בעצמות ובשנהבים של בני מינם. הם מרימים עצם בעזרת החדק, ובוחנים אותה. לעתים יישאו אותה כברת דרך של מאות מטרים בטרם ישמטו אותה. חוקרים סיפרו כי ראו פילים מרסקים שנהבים אל הסלעים. קשה לא לתרגם זאת לקוד אנושי ולהאמין שהענקים הנבונים למדו לקשר בין המוות הנורא ובין החטים, והם נוקמים את נקמתם.
היום הפילים ממעטים למות באופן טבעי. לצערם הם נושאים עימם זוג איברים חיוניים, החטים, שהאדם חומד אותם לצרכי מותרות כמו פסלוני אמנות, תכשיטים, או סימני מעמד מטופשים כמו כדורי ביליארד לבנים וחותמות אישיות ביפן. אין לציידים הרבה נקיפות מצפון כשהם טובחים משפחות שלימות כדי להשיג את השנהב המבוקש.

ציד לצרכי תזונה:

שבט הוואליאנגולו הוא שבט מסורתי של ציידים לקטים שחי חיים מסורתיים עד אמצע המאה ה-20. הם כנראה ממוצא קרוב לשבטי הבושמנים, דוברי שפת הקליק.
הנשים נהגו לייצר בגדים מפרוות הדיקדיק, האנטילופות הגמדיות. אגדת השבט מספרת על מלך הדיקדיק שנתקע בערימת חרא של הפילים, ואולי עקב כך הפכו בני השבט לציידים מהוללים של פילים. שאיפת ילדות של בני השבט היא להיות ציידי פילים בבגרותם. ילדים התאמנו בהריגת ציפרים קטנות עם קשתות וחצים שהכינו בעצמם. רק בבגרותם ולאחר שהרגו פיל נחשבו לגברים וציידים, ונהגו לענוד את שערות הזנב הקשות כצמיד לזרועותיהם, למשוח את גופם בשומן פילים, ולשבת תחת מחסה העשוי מאוזני פילים.
הם פיתחו קשתות גדולות וחיצי רעל. את הרעל הם למדו לייצר מצמחי החלבלוב, ורד המדבר, והמרכיב החשוב ביותר הוא עצי האקוקאנתרה, חותכים אותם ומרתיחים אותם. הקשתות חזקות אולם החיצים לא מאוד חדים. אין צורך בחיצים חדים, הרעל קטלני ומשפיע על מערכת העצבים. מספיק 2 אלפיות גרם שעוברות בסריטה כדי להמית אדם. בדיקת יעילות של הרעל נעשתה ע"י דקירת צפרדע, ואם היא מתה באופן מיידי, סימן שהרעל יעיל. על החץ משחו כמות פי 750 מהדרוש להמתת אדם, ופי 70 מהדרוש להריגת פיל.
יש גם ציד לצרכי ספורט – יכול באופן פרדוקסלי לתרום לאקולוגיה ולהרבות את מספר חיות הבר, כיוון שמכניס כסף רב, מביא לכדאיות כלכלית וגורם לשמירת חיות הבר וטיפוחן בידי האדם כולל אנשי השבטים ויש ציד מסחרי – שהוא האיום מכולם ומתבצע לפי מחירים וביקוש ועלול לגרום להכחדת בעלי חיים, כמו פילים וקרנפים.

בין 1979 ל 1989 בתוך 10 שנים נשמדה כמחצית מאוכלוסיית הפילים של אפריקה ומספרה ירד מ-1.3 מליון ל- 600 אלף בלבד.
כיום חיים באפריקה כחצי מיליון פילים.
בשנת 1997 הוקל מעט האיסור הבינלאומי על סחר בשנהבים, כאשר התירו לנמיביה, בוצואנה וזימבאבוויי שהצליחו לנהל ולהרבות את הפילים שלהן, לסחור שוב בשנהב.
זה הוביל ליצירת פתח מחודש למסחר בלתי חוקי בשנהב. מאז התגלו מקרי טבח במקומות בהם יש פילים וניתן להבריח מהם שנהבים, כמו באגן נהר הקונגו.

טיולים הקשורים למאמר