נהר של המון אדם זורם לאירועי הכינוס הרוחני הענק שבהודו, ועימו גם תיירים סקרנים מכל רחבי העולם. ריח עשן, נזירים עירומים וטבילות קבוצתיות בנהר - כך תוכלו גם אתם להגיע לאקסטזה.
בואו לגלות את הודו - הטיול המקיף לדרום הודו עם אקו טיולי שטח >>>
הצטרפו לחוויה בלתי נשכחת - טיול לצפון הודו ולדאק עם אקו טיולי שטח >>>
אל תפספסו את הטיול להודו – ראג'סטאן, מישורי הגנגס וצפון הודו עם אקו טיולי שטח >>>
הגיאוגרפיה של הודו היא גיאוגרפיה קדושה. ההרים, העצים, הנהרות, האדמה עצמה - כולם חלק ממרקם ענק של קדושה ואלוהות. כך למשל רכס ההימאליה אינו אחר מאשר אביה של האלה פארווטי, הגנגס אינו נהר, כי אם האלה גנגא שירדה מהשמים להביא ברכה וחסד לבני האדם, ואילו האדמה היא בהודווי, זוגתו של האל וישנו, שהעלה אותה בצורתו כחזיר בר ממעמקי האוקיאנוס. שבע ערים קדושות יש בהודו, חמישים ואחד מקומות בהם חלקים מגופה של האלה נמצאים על האדמה, שניים עשר מקומות בהם שיווה, האל הגדול, מתגלה בצורת "לינגם" של אור. אומרים שאם מחברים את כל המקומות האלה נוצרת מנדלה קדושה, ושהפוסע בה, ברגליו או בדמיונו, זוכה להתקרב ואף להגיע אל האל.
בכל יום בהודו, יוצאים רבבות למסע כזה, אם למקום הקרוב לביתם ואם לזה המרוחק אלפי קילומטרים. מקומות אלה נקראים טירטהא - "מעבר". מדובר על מקומות בהם הגבול בין עולמנו הארצי לעולם האלים עדין ומטושטש במיוחד, והאפשרות לזכות בברכת האלים, להגיע אליהם ולהשתחרר מהסבל ומצוקות העולם הזה אפשרית ונגישה יותר מבכל מקום אחר.
הקומבה מלה, "פסטיבל הכד" שמתחיל ממש עכשיו, ההתכנסות הדתית הגדולה בעולם, הוא מעבר שכזה. מספרם של המאמינים שיגיעו היום לטבילה הראשונה בנהר הגנגס, בעיר הארידוור, מוערך בשלושה מיליון, ומיליונים נוספים יצטרפו אליהם לטבילות נוספות באתרים הקדושים השונים בהמשך הכינוס. מקורותיו של הפסטיבל לוטים בערפל של זמן ואגדה. המסורת ההודית מספרת כי פעם, מזמן, בראשית העידנים, פסקו האלים והשדים ממלחמותיהם וכרתו ברית להשיג את נקטר האלמוות מתוך אוקיאנוס החלב. הם עשו את הר מנדרה למקל החביצה, את וסוקי מלך הנחשים לחבל, האל וישנו בצורת צב היה הבסיס וכך החלו האלים והשדים לחבוץ את מימי האוקיאנוס. העולם כולו עלה בפעולת החביצה: האדמה עצמה, הצמחים, הבהמות, האלה לקשמי, יפה וזוהרת. לבסוף עלה מן האוקיאנוס הכד ובו נוזל האלמוות. האלים והשדים זנחו את הברית שכרתו ונלחמו ביניהם על הכד הנושא את הנוזל הנכסף. במהלך המאבק, שנמשך שניים עשר ימים ושניים עשר לילות, טפטפו טיפות מנוזל האלמוות ונאספו בארבעה מקומות על פני האדמה.
היכן זה קורה?
אלו הם ארבעת המקומות בהן נערך הקומבהה מלה:
הפסטיבל מתקיים במחזורים בני שתים עשרה שנים, בכל מחזור כזה הוא נערך פעם אחת בכל אחד מהמקומות: אללהבאד (או בשמה הקדום פריאג) היושבת במפגש הנהרות ימונא וגנגא, הרידוור שעל גדות הגנגא, נאסיק על גדות נהר הגודאברי ואוג'יין על גדות נהר הקשיפרא. מקומות אלה, הקדושים ומבורכים גם בימים רגילים, הופכים בזמן הפסטיבל לגשר ענק המחבר בין המאמינים לאל. הפסטיבל שמתחיל היום ייערך בעיר הרידוור, ויימשך עד חודש אפריל. צפויים להשתתף בו, כאמור, מיליוני אנשים - נשים וגברים, זקנים וצעירים, עשירים ועניים, מהכפר ומהעיר מצפון הודו ומדרומה. חלקם מגיעים לכל ימי הפסטיבל, חלקם לימים ספורים בלבד. האירוע המרכזי בקומבהה מלה הן הטבילות הנערכות בזמנים מיוחדים, המחושבים על פי גורמי השמיים. בזמנים אלו המגע בין האדם לאל, בין העולם הזה לעולם שמעבר, בין הסמסארה למוקשה, קרוב ואפשרי מתמיד, והעולים לרגל מכוונים את מסעם כך שיוכלו להשתתף בטבילה אחת לפחות.
ריח עשן ושירי הלל
ה"מלה" האחרונה התקיימה בשנת 2007 באללהבאד, הלא היא פריאג. מיליונים הגיעו אל המקום בו נפגשים שלושת הנהרות - הגנגא, הימונה והנהר המיתולוגי הבלתי נראה סרסווטי - והופכים לנהר אחד. המשורר ההודי הגדול קאלידאסה תיאר בשירתו את הסנגם - המקום בו מתמזגים מימיה הבהירים של הגנגא עם גליה הכהים של הימונה, כזר חבצלות לבנות שזור בלוטוסים כחולים, כאורו הבהיר של הירח מנוקד בצללים הכהים של האדמה, כגופו של האל שיווה, מרוח באפר לבן, עטור צמידי נחשים שחורים. בזמן הקומבהה מלה נדמה כי הדימויים האלה קמים לתחייה. עגלות עמוסות פרחים, סגפנים מרוחים אפר, נרות על פני המים, ערבוביה של גופים, צבעים וריחות המתמזגים לכדי נהר אנושי אחד.
הערב ירד על עיר האוהלים הענקית שקמה משני עברי הנהר. מאות מדורות נדלקו וריח העשן עמד באוויר. הרמקולים ניגנו ללא הפסקה מנטרות קדושות ומזמורים לאלים. המון אדם - נשים בסארי נושאות על ראשן חבילות עטופות בבד, כפריים מראג'סטאן בטורבנים צבעוניים, ברהמינים בדהוטי וקורטא לבנים, סאדהו לובשי כתום ועוד רבים, ככל שהעין משגת. הם הסתובבו בין האוהלים הדוכנים והבמות, פה מאזינים לאיש דת נושא דרשה, כאן קונים מזכרות למשפחה בבית, שם מושיטים מטבע לפיל מאולף והוא מברך אותם עם החדק על הראש. באחד האוהלים ישבה קבוצת נשים מבוגרות, ושרה שירי הלל. קולן של הנשים דק וגבוה, ושירתן המונוטונית כמו נשאה אותן ואת המאזינים להן אל עולם רחוק וקסום בו האל קרישנה המחלל בחליל, רוקד עם רועות הבקר ושובה את ליבן. במקום אחר ישב ברהמין לבוש בדהוטי לבן, על מצחו שלושה קווים מאוזנים - סימן להיותו חסיד של שיווה. הוא קרא מתוך ספר גדול כיצד בזמן חביצת אוקיאנוס עלה מתוכו הרעל הנורא שאיים להציף את הכל. מעגל המאזינים סביבו היה מרותק לכל מילה. הם כבר שמעו את הסיפור הזה פעמים רבות בעבר, ועוד יוסיפו לשמוע אותו פעמים רבות בעתיד, ובכל זאת הם יושבים ושומעים כל פעם מחדש כיצד שיווה האל הגדול אסף את הרעל ובלע אותו וכך הציל את העולם.
הטבילה ההמונית
שלוש לפנות בוקר. עוד מעט השמש תעלה, והזמן המבורך של הטבילה יגיע. גברים, נשים, זקנים וטף מתכנסים על גדות הנהר, נושאים בידיהם מנחות פרחים, נרות וקטורות. אלפים עושים דרכם על הגשר הצר המוביל אל הסנגם, מפגש הנהרות, שכמעט ואינו נראה לעין מרוב סירות עמוסות לעייפה. תהלוכה של סאדהו - אותם סגפנים פרושים המסתובבים בכל הודו, עוברת בסך. ערומים, גופם מרוח באפר לבן, נושאים קלשונים בעלי שלוש שיניים בידיהם. בני דמותו של האל שיווה, נהדרים ומפחידים, הם עושים דרכם אל הנהר. השירה הבוקעת מהרמקולים מתערבבת בשירת המאמינים. כולם מחכים.
השמש מתחילה לעלות, השעה המיוחלת הגיעה ונהר האנשים גועש. חלק טובלים את הרגלים, חלק מתיזים קצת מהמים קדושים על הראש, האמיצים והדבקים במיוחד טובלים את כל גופם , מתעלמים מהקור המקפיא. משננים מנטרות, ממלמלים ברכה, נושאים תפילה, הם משקיעים את כל גופם במים. כולם רוצים לזכות בברכה ובחסד שהזמן והמקום מביאים. כשיחזרו הביתה ייקחו עמם מזכרות מהאירוע המרגש. צמידים, מחרוזות, פוסטרים ותמונות, קטורות וספרים. תמיד ייקחו גם קצת מים מהזמן והמקום הקדושים כל כך, כדי לחלק לאלה שנשארו בבית, כדי להעלות כמנחה במקדש המקומי, כדי שיהיו להם כמו גשר עד הפעם הבאה.
המאמר התפרסם לראשונה באתר NRG מעריב 14.1.2010