טוהוקו: יפן בניחוח כפרי צילום: ד"ר גילי חסקין

צרו עימנו קשר

מרבית המטיילים המערביים ליפן אינם מגיעים לאזור צפון האי הונשו - וחבל. אזור זה נקרא טוהוקו (Tohoku), ופירושו צפון מזרח, שם ניתן לאזור בשל מיקומו ביחס לבירה הקיסרית, קיוטו. הנוף ההררי הפראי, העמקים הירוקים, המפלים, האגמים העמוקים, היערות הבתוליים וקוי החוף העזים, העשירים במפרצונים ובסלעים לצד הכפרים, הפסטיבלים והאנשים הידידותיים הם חוויות מהנות המושכות גם תיירים יפנים. דרך ביקור בטוהוקו ניתן לגלות תת-תרבויות שהתפתחו באזור זה, ולהתחקות אחר ההיסטוריה האזורית המעניינת, אשר שזורה בהיסטוריה של יפן כולה.

טיול מאורגן ביפן בתקופת השלכת עם אקו טיולי שטח >>>

טיול מאורגן ליפן בתקופת פריחת הדובדבן וחג הפסח עם אקו טיולי שטח >>>

טוהוקו הינו שם אזורי אשר ניתן לשישה מחוזות המרכיבים את הצפון האי המרכזי של יפן, הונשו. האזור מתאפיין באקלים קר ומושלג מאוד בחודשי החורף, בהרים רבים, ובחופים מסולעים. לכן, גם כיום אוכלוסיית טוהוקו קטנה יחסית, רק כ-10 מיליון תושבים (פחות מעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה). החקלאות באזור עדיין מהווה ענף כלכלי מרכזי, אך תעשיות אחרות כגון ברזל ופלדה, מלט וזיקוק נפט נפוצות גם כן. מאחר ורוב החופים לאורך טוהוקו מסולעים, לא התפתחה תעשייה סביב נמלים ומרבית התקשורת עם האזור היתה, ועדיין נעשית, בדרכים יבשתיות. כיום אזור זה נגיש באמצעות רכבת הקליע המהירה מטוקיו, דבר אשר פיתח והגדיל את התיירות לאזורים אלה באופן משמעותי. כיום ענף חשוב בכלכלת האזור הינו התיירות, אך למרבה הצער, מדובר לרוב בתיירות פנים בלבד.

בשל הנוף ההררי ומרחקו ממרכז הונשו, אזור זה יושב בתקופות מאוחרות יחסית בהיסטוריה היפנית- בין המאות השביעית והתשיעית לספירה. החל מהמאה ה-11, זכתה טוהוקו לשגשוג כלכלי, תרבותי ודתי תחת שלטונה הפאודלי של משפחת פוג`יווארה. מקדשי העיר היראיזומי (Hiraizumi), העיר החשובה באזור באותה תקופה, התחרו בפארם ועושרם במקדשי הבירה הקיסרית קיוטו. פריחה תרבותית ודתית זו הגיעה לקיצה בסיפור טרגי, מן המפורסמים בסיפורי הגבורה היפנים.

בראשית המאה ה-12, התגבשו שתי קואליציות סמוראים, משפחת מינמוטו ומשפחת טאירה, אשר התחרו על שליטה ביפן ונלחמו אחת בשנייה עד לניצחון משפחת מינמוטו במלחמת גנפיי ב- 1185. לאחר ניצחון משפחת מינמוטו, התפתחה יריבות פנימית בתוך המשפחה, ומינמוטו יוריטומו, לימים השוגון הראשון של יפן, רדף אחר אחיו יושיצונה. יושיצונה ברח בדרכים פתלתלות כשהוא מחופש לימבושי (yamabushi נזיר הרים) להיראיזומי שבטוהוקו, לחיק משפחת פוג`יווארה שבעבר תמכה בו. אך למרבית הפתעתו, שליטה החדש של משפחת פוג`יווארה החליט לטמון ליושיצונה מלכודת ולהסגירו לאחיו. כאשר שהה בהיראיזומי, וראה כי חייליו של יוריטומו מצרים עליו, החליט (ויש האומרים כי אולץ) יושיצונה להתאבד בחרקירי, יחד עם אשתו ובתו. סיפורו של יושיצונה הפך לסיפור גבורה טרגי מהפופולאריים בתרבות יפן לדורותיה, ועל שמו אף נטבע מושג מיוחד בשפה היפנית- ``הוגן ביקי``(Hogan Biiki), שמשמעו ``סימפטיה לגיבור הטרגי``. הוגן ביקי הינו מושג מפתח בהבנת סיפורי מיתולוגיה אחרים כמו גם מאפיינים תרבותיים וחברתיים ביפן עד היום.
לאחר מותו של יושיצונה, יוריטומו לא חש נאמנות למשפחת פוג`יווארה שעזרה לו, אלא הורה להשמיד את המשפחה, ולהרוס ולשרוף את כל מקדשיה המרהיבים של העיר היראיזומי. בכך הסתיימה תקופת תור הזהב של העיר כמרכז בודהיסטי גדול. עם זאת, מקדשים רבים נבנו מחדש לאחר הריסתם, ועד היום מהווים מוקד עליה לרגל עבור יפנים אשר באים לחזות בעיטורי הזהב המיוחדים בפסל הבודהא במקדש צ`וסון-ג`י (Chusonji).
קומפלקס אחר של מקדשים בודהיסטים מעניינם מהתקופה העתיקה, הינו ימדרה (Yamadera). פירוש השם ימדרה הוא מקדש בהרים, וכשמו כן הוא. מקדש זה בנויי ממש בתוך צלע ההר הושויאמה, בין עצי ארז צפופים ומובילות אליו 1,015 מדרגות בדרך ציורית מופלאה. הנוף הנשקף מלמעלה בהחלט שווה את מאמץ הטיפוס במדרגות הרבות. המאמץ שווה כנראה גם מבחינה רוחנית, מאחר ואומרים כי התאוות אשר מונעות מאיתנו הארה, מתפוגגות אט אט עם טיפוס על כל מדרגה בדרך למקדש.
אך הסיבה האמיתית לטרוח ולהגיע לאזור טוהוקו אינם המקדשים או הסיפורים המיתולוגיים, אלא הטבע הפראי והעיירות הציוריות. מאחר וטוהוקו סבלה מהזנחה בתחום הפיתוח התעשייתי בתקופה המודרנית של יפן, אזור זה איחר להתפתח וכפרי הדייגים, החקלאות והבתים המסורתיים נותרו כפי שהיו. מראה כפרים אלה והחיים בהם מאפשר לדמיון להפליג, ולדמיין את חיי היומיום של היפנים במאות הקודמות, כאשר עבדו את האדמה ויצאו לדוג. לאזורים אלה הגיעו כמובן טכנולוגיות חדשות לאזורים אלה, אך הנוף הנשקף מחלון הרכבת או האוטובוס לרוב אינו מופרע על ידי בניה מודרנית ותיעוש. המפגש עם המקומיים הינו הרפתקה בפני עצמה- אלה נלהבים לדבר על האזור שלהם, יופיו וקשיי החורף הקר והשלג, מתעניינים במטייל הזר אשר הטריח עצמו להגיע עד לטוהוקו ומתנדבים לעזור, לספר על המקום ולמעשה מנדבים עצמם להדריך אותנו (ביפנית, כמובן). כך זוכים הזרים בהצצה כפולה- אחת, הבנה עמוקה יותר של המקום וההיסטוריה שלו, והשנייה הצצה לחיי תושב האזור הממוצע ודרכי חייו. למי שלא דובר יפנית, נותר רק להשתרך אחר היפני הנלהב שממשיך להסביר על כל מקום באריכות למרות שהוא מודע לכך שאנחנו לא מבינים, חוויה משעשעת בפני עצמה.

שפע הטבע הפראי והייחודי בצפון מספק אינספור מראות מרהיבים- מהרים קדושים, דרך אגמים עמוקים בגווני כחול וטורקיז, ועד מפרצונים לאורך החוף החושפים היווצרויות בסלעים. אחד המראות המפורסמים ביותר הינו מקבץ איי מצושימה (Matsuhsima), הנחשבים לאחד משלושת המראים היפים ביותר שיכולים להיות בטיול ליפן. מצואו באשו, מגדולי משוררי ההאיקו היפנים, חיבר האיקו מפורסם על מצושימה, בו הוא מתאר את התפעלותו מהמראות היפים-
מצושימה, יא!
א-אה, מצושימה- יא!
מצושימה, יא!

במצושימה כ-250 איים המכוסים בעצי אורן, שצמחו בזוויות מעניינות בגלל הרוחות החזקות במפרץ. דטה מסמונה, שליטה הפאודלי של האזור בתקופת אדו (1600-1868), התאהב כל כך באיים של מצושימה, עד שהחליט להציע פרס כספי גדול במיוחד למי שיוכל להעביר אי מיוחד אחד, אשר עליו עץ אורן אחד בלבד, לטירתו שבעיר סנדאי. למרות ניסיונות נואשים של רבים שחשקו בפרס, לא היה כמובן, אדם שיכל לעשות זאת. מומלץ להישאר במצושימה עד רדת החשיכה ולצפות בירח- אשר השתקפותו במי הים זכתה לתיאורים רבים בשירה ובסיפורת היפנית.

בהר זאו (Zao) ניתן לראות את אגם אוקמה (Okama) המיוחד. אגם זה שוכן בפסגת ההר בלוע הר הגעש זאו, מהפעילים באזור טוהוקו. צבע מי האגם נע בין טורקיז טהור לכחול עמוק, בהתאם לתנועת העננים ומזג האוויר. צבע המים המשתנה, יחד עם צבעי הסלעים האפורים מסביב, האדמה האדומה, הדשא הירוק והשמיים הכחולים, הם חוויה מרהיבה לעיניים (ומאתגרת למצלמה!). אגם טווואדה-קו (Towada ko), האגם הוולקני הגדול באי הונשו, מרשים בצבעו הכחול העמוק, אשר נובע, איך לא, מעומקו של האגם. בסביבת האגם כדאי לבקר בעמק אוירסה (Oirase). עמק זה, לאורך נהר האוירסה, מתבלט בצבעו הירוק החזק בחודשי הקיץ, אשר הופך לשלל מרהיב של צהוב, כתום ואדום בשלכת. לאורך הנהר ישנם מסלולי הליכה נעימים בין שבילים, סלעים יפיפיים ומפלים גועשים, החושפים טבע פרוע.

טיול משפחות ביפן ככלל ובטוהוקו בפרט מומלצת בכל העונות- בחורף בשל אתרי הסקי, באביב בשל פריחת הדובדבן, בסתיו בשל צבעי השלכת מרהיבים במיוחד באזור שטוף טבע זה, ובקיץ מציע האזור מזג אויר נעים בהשוואה לשאר יפן- ובעיקר מגוון פסטיבלים צבעוניים ועליזים. בתחילת אוגוסט מתקיימים ב-4 מחוזות של טוהוקו, ארבעה פסטיבלים המכונים- ארבעת פסטיבלי טוהוקו הגדולים. אלה מושכים אליהם אלפי ואף מיליוני מטיילים והמלונות בתפוסה מלאה כשנה מראש, בנוסף לצפיפות המקשה על הצפייה בפסטיבלים. למי שיכול להתגבר על אתגרים אלה- מחכה חוויה מיוחדת במינה. במיאגי, בעיר סנדאי, מתקיים פסטיבל טנבטה (Tanabata) וכל העיר מתקשטת במוטות במבוק מעוטרים בניירות רבגוניים. בימגטה מתקיים פסטיבל הנגסה (Hanagasa), פסטיבל ריקודים מסורתיים בתהלוכה צוהלת ברחוב הראשי. בפסטיבל קנטו (Kanto), המתקיים באקיטה, מנסים הגברים להחזיק ולאזן מוטות במבוק ענקיים השוקלים כ-60 ק``ג על כף ידם, ראשם, אגנם, או כתפיהם. על כל מוט תלויים פנסי נייר מוארים. המראה מרהיב וקצת מסוכן, מאחר והמוטות נוטים לפול דווקא על קהל הצופים (לא לדאוג, זה לרוב לא כואב).
אך הפסטיבל המרשים ביותר, אולי אף בכל יפן, הוא פסטיבל נבוטה (Nebuta) באאומורי. בפסטיבל מובלים, בתהלוכה שמחה וססגונית, קרונות תצוגה עליהם ציורים צבעוניים בדגמים תלת מימדים העשויים מנייר אורז, אשר מוארים מבפנים. בכל שנה מכינים ומרכיבים אמנים מיוחדים קרונות תצוגה וציורים חדשים, המתארים סיפורים מההיסטוריה והמיתולוגיה היפנית. בראש קרונות אלה, בלבוש צבעוני ומשעשע, צועדים, רוקדים, מתופפים ושרים תושבי העיר בעליזות ונמרצות יתרה. קשה מאוד שלא לחייך, לרקוד ולהצטרף לשירה החוזרת על עצמה בקריאות `ראסרה` (Rassera) של הצועדים בתהלוכה. פסטיבל נבוטה הוא תאווה לעיניים, אבל כייפי ובמיוחד כאשר מצטרפים לתהלוכה וחווים את הפסטיבל מקרוב (כל אדם לבוש בתלבושת המיוחדת הנקראת `הנטו`, מוזמן להצטרף).
טיול לטוהוקו מספק הצצה ליפן אחרת- ואולי אף לזו האמיתית והפחות תיירותית. יפן טהורה וטבעית כפי שהייתה במשך מאות שנים. הנוף האנושי, האדריכלות המסורתית, הטבע והחקלאות באזור זה אינם שונים לגמרי ממרכז יפן, אך שווים ביקור מעמיק. ניתן רק לקוות שהיופי והאותנטיות שבטוהוקו יישארו עוד זמן רב, כדי שכולנו נוכל להספיק ליהנות מהם.

טיולים הקשורים למאמר