טרבזון, חוף הים השחור, תורכיה, השעה שמונה בערב. כיכר אתאטורק במרכז העיר שוקקת חיים. בין המון הטורקים המבלים בגני התה ניתן להבחין בחבורות קטנות של אנשים, הורים וילדים, אוחזים בפתקים קטנים והם סובבים את הכיכר ומשוחחים עם האוכלוסייה המקומית. לעיתים ניתן לראות אותם רושמים דבר-מה בפתקיהם ואז נעים הם הלאה, סביב לכיכר וברחובות הסמוכים. המביט מהצד עשוי לתמוה לפשר הדבר, אך ההסבר פשוט: אנחנו בעיצומו של משחק משימות של משתתפי טיול המשפחות של חברת "אקו" לאזור הקצ'קר. החבר'ה נחתו לא מזמן, התמקמו במלון, ויצאו לטעום קצת מההווי הטורקי, כאשר דף המשימות מכוון אותם להיכרות ראשונית עם הארץ. לסיום אנחנו מתכנסים בבית התה וטועמים לראשונה "ברדק צ'אי", כוס תה טורקי מתוק שילווה אותנו לאורך טיולנו...
טיול 8 ימים למזרח תורכיה, אל הרי הקאצ'קר עם אקו טיולי שטח >>>
טרק 9 ימים להרי הקצ'קר במזרח תורכיה עם אקו טיולי שטח >>>
למחרת, מוקדם בבוקר, הציוד מועמס על הדולמוש, הרכב בו ניסע לאתרי הטיול השונים. נסיעה בנופים מרהיבים של יערות גשם, ועצירות לשם טיולים רגליים קצרים לחילוץ עצמות יביאונו אל ליבו של רכס הקצ'קר, שיאם של הרי הפונטוס. בלילות נלון בפנסיונים חביבים, ובימים נטייל בהרים: ביערות הערערים, ברצועת האחו והפרחים, ובאגמים הגבוהים. בדרך נעבור ונבקר בכפרים עונתיים ("יאילות") המתכסים בשלג בחורף, ועתה שוקקים חיים, נפגוש את אנשי המקום ונלמד על אורח החיים בהרים.
בכפר ברהל, על גדות הנהר בעל אותו שם, נמצא הפנסיון הנושא את השם מרסיס - על שם אחת הפסגות של הרכס. את הפנסיון מנהל ישר (זה שמו...) ואין כמותו לתת אוירת בית נעימה לאורחיו. לאחר יום הטיול מתרווחים בסלון הפנסיון, בין השטיחים לספות, לוגמים בירה "אפס פילזן", משחקים שש-בש ומעיינים בספר המטיילים המקומי. בארוחת הבוקר למחרת נהנים מחלות הדבש המיוחדות, ואז יוצאים לשטח. נסיעה קצרה בדולמוש תעלה אותנו אל מבואות הכפר קיליון, השוכן בתוך היער. בכניסה נגלה כוורות-דבורים העשויות מגזעי העצים. משום מה הכוורות מוקפות תיל, בעוד כל הכפר פתוח, כלי עבודה וציוד מונחים ללא צורך בהשגחה לאורך השבילים. כשאנחנו פוגשים באנשי הכפר, הם מסבירים שגנבי הדבש הם הדובים אשר שוכנים בהרים. באחד הטיולים ניגש אלי מטייל שיצא לריצת בוקר וכשחזר לארוחת הבוקר שאל נרגש: "ראיתי חיה מוזרה בצבע חום שנראית כמו דב!" "מן הסתם ראית דב..." עניתי לו. בינתיים, בתוך הכפר, אנו עורכים היכרות בלתי אמצעית עם התושבים, ובעיקר עם הילדים המקבלים אותנו בהתלהבות ובחמימות. אורח החיים הפשוט לכאורה, הקרוב לאדמה, מעורר מן תחושת געגוע קמאית. המשך המסלול בין הצוקים, כאשר עינינו בולשת ומחפשת אחר דובים, ואנו יורדים אל נקיק בזלת המוביל אותנו אל נהר הברהל, אותו אנו חוצים על גשר צר.
בהמשך הטיול אנו חוצים את הרכס אל צידו הצפוני - הגשום. ההליכה שם מזכירה את יערות הגשם, עצים גבוהים עטויים מטפסים שונים, צמחים בעלי עלים בקוטר של מטר ויותר, שרכים, פטריות וחלזונות גדולי-ממדים. מכל עבר זורמים מים, ואנו צועדים בתפאורה זו עד שמגיעים אל מפל המים הגדול. זה הזמן לערוך פיקניק חביב בחיק הטבע, על שפת בריכה טבעית לרגלי המפל המרשים.
הלילה אנו מתאכסנים בעיירת הקיט איידר. זהו המקום בו מתאספים הטורקים מאזור הים השחור ואף מאזורים מרוחקים יותר לחגוג את עונת החזרה אל ההרים הגבוהים. מדובר בחגיגה ללא הפסק שהמוטיבים המרכזיים שבה הם מנגלים משפחתיים בחיק הטבע (המלה מנגל הגיעה אלינו מטורקית) וריקודי-מעגל מסורתיים. אנחנו מוזמנים להצטרף למעגל הרוקדים, לצלילי הטולום - חמת החלילים המסורתי, ונשמעים להוראות המרקיד, אשר בקריאותיו מנתב את סוגי הצעדים שעל הרוקדים לבצע... אחד הפינוקים שמציעה איידר הינו החמאם המיוחד. איידר שוכנת לצד מעיינות מים תרמו-מינרליים, המוזרמים אל בריכות החמאם (אגף גברים ואגף נשים בנפרד), ואנו טובלים במים בטמפרטורה של כ - 45 מעלות צלזיוס.
נותרו עוד ימים ספורים לסיומו של הטיול, בהם נבקר באגם הארוך אוזון-גול, נעפיל אל קו האגמים והשלוגיות, נבקר בשרידי מנזר סומלה, החצוב במצוקים מעל טרבזון והשוכן בין נחלים ויערות, אפוף בערפל מיסטי, ואז הביתה, חזרה אל קיץ ישראלי...