טרק לטג'יקיסטן

צרו עימנו קשר

את לבי השארתי בהרי הפאן

המשורר הרוסי יורי ויזבור כתב בהשראת הנוף המדהים, הבתולי והפראי את שורת הפתיחה. אכן, בעקבותיו יצאנו למסע - משלחת למערב הרי פמיר בנופי טבע ואדם מהייחודיים בעולם, אי שם בפינה נידחת במערב טג'יקיסטן - לב אסיה. טג'יקיסטן, צורתה כ"גג" ואשר רובה נשלטת ע"י רכסי הפמיר אשר פירושם "גג העולם".

הזמינו טיול מסתורי ומרתק לטג'יקיסטן וקירגיזסטן עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לטרק היפה ביותר בעולם - טרק בהרי פמיר עם אקו טיולי שטח >>>

גלו את דרך המשי הצבעונית - טיול בדרך המשי עם אקו טיולי שטח >>>

פסגת הרי פמיר מתנשאת לגובה 7495 מ', אך גם פסגות הרי הפאן שממערב - מעל 5000 מ' מספקות חוויה יוצאת דופן בעוצמתה. משחק נופי מהמם של קירות ענק, קרחונים ואגמים מצבעי טורקיז ועד כחול עז הצובעים את הנוף הבראשיתי. אופי הטיול מתבסס על תנועה רגלית בלבד בשטח אשר הדגש בו היא הראשוניות. לא תמצאו כאן אתרי לינה מסודרים למעט בלילה הראשון עם ההגעה להרים וכל הציוד נישא על גבי חמורים וסבלים. בית המלון לאורך ימי המסע הוא האוהל ממנו נשקפים ארבעה כיווני נוף ואוויר. התפאורה - ממלכת הוד הטבע הפראי והגג - כיפת השמיים ואוויר צלול ואין סוף כוכבים בלילה. על מנת להגיע לכל אלה המראנו מארץ הקודש ולאחר כ-5 שעות טיסה מרתקת, דרך מזרח טורקיה וכיפתו המושלגת של הר אררט, מעל הים הכספי ומישורי אוזבקיסטן. נחתנו בעולם החם, היבש והמיוחד של מרכז אסיה, בבירת אוזבקיסטן, טשקנט.
יצאנו לסיור בעיר המרהיבה על גניה ושווקיה, העיר אשר שבה מחיק הקומוניזם אל המורשת המקורית הטורקו-מונגולית של ימי טימור לנג ואולוג בג. ביתר שאת פגשנו בתרבות מרשימה זו בסמרקנד - עירם האהובה של אלכסנדר מוקדון וטימור לנג הכובשים הגדולים, כל אחד בדורו וחותם תקופתו. מפלאי העולם של סמרקנד על דרך המשי, יצאנו למעבר הגבול עם טג'יקיסטן וכמו קפא הזמן מלכת. דמויות טג'יקיות אשר שפתן פרסית כמו לקוחות מעולם האגדות, תנועה דלילה ושוק צבעוני אותנטי, משופע בסחורה סינית - בעיר המחוז פנג'יקנט אותה עברנו בשילוב אירוח מסורתי אצל ניאסקול החביב ומשפחתו. ניאסקול - ידו בכל ובחביבות ונועם מסייע לנו בנתיבי מעברי הגבול ומלווה אותנו בנסיעתנו להרים. רעייתו הכינה "פלוב" מעולה – מאכל לאומי בצד מטעמים כיד המלך. קבלת פנים מאירה זו בטג'יקיסטן השרתה עלינו מטובה ומטוב לבם של הטג'יקים החביבים. עם הנסיעה מזרחה משתנה הנוף. ברקע פסגות ענק מושלגות ואנו בנסיעה לאורך ערוץ נהר הזרפשן אשר פירוש שמו "נושא הזהב", ומקורותיו בהרי פמיר, היוצר עמק רחב נתון בין צוקי ענק. חלק מיובלי הנהר החשוב אשר תעלותיו משקות את עמקי טג'יקיסטן וסופו להעלם בחולות מדבר קרה-קום באוזבקיסטן מתהווים ממש לנגד עינינו במסלול ההליכה. פנינו לעבר הרי הפאן (Fan) המהווים את חלקם המערבי של רכסי פמיר ומתנשאים לגובה 5489 מ' בפסגת צ'ימטרגה. הרים אלו נוחתים בעצמה לעבר מישורי מרכזי אסיה כחלק מאותו גשר יבשתי עצום בין רמות טיבט במזרח, הרי ההימלאיה בדרום מזרח, הרי הינדוקוש וקרקורם באפגניסטן ופקיסטן מדרום וממערב, ומצפון - עמק פרגנה הפורה בו עברו דרך המשי והרי טיאן שן בקירגיזסטן.
מרקו פולו היה האירופי הראשון אשר חצה את הרי פמיר בדרכו לסין ותארם במעבר בגובה 4500 מ' כהרי "כאב הראש" בהם האש אינה כה יוקדת והדברים אינם מתבשלים היטב, כל זאת עקב הגובה ודלילות האוויר. מקור המים העיקרי לנהרות מרכז אסיה נובע מהרי פמיר וחלקם מטיאן שן שמצפון. פרט לנהר הזרפשן חוגרים נהר האמודריה - האוקסוס, והסירדריה - הסיר, את מישורי טרנסאוקסיאניה המהווים כיום רוב שטחה של אוזבקיסטן. במישורים אלו נעו שיירות דרך המשי וחצו את המדבריות "האדום" ו"השחור". מסעות הכיבושים הגדולים נעו בחבל היסטורי גיאוגרפי זה. מאלכסנדר מוקדון ועד פלישות השבטים הטורקים לפני מאות שנים. הרי פמיר מחולקים לרכסים. מסלול נסיעתנו עובר בין רכס זרפשן לרכס גיסאר אליו פנינו מועדות. ככל שננוע מזרחה הולך הרכס ומתעצם והדרך נעשית תלולה ומרשימה. המשאית או המיניבוס מקרטעים בעלייה ולעיתים אנו נאלצים למתוח איברינו בהליכה מרנינה כאשר הנהג ועוזרו מקררים את המנוע בעזרת דלי מים, אשר מצויים בשפע לאורך תוואי הדרך. מסלול הנסיעה חולף בין כפרים ציוריים, בתי חומר ומטעים ברקע הנוף ההררי בליווי צליליו השוצפים של נהר האורץ Uretch יובל חשוב של הזרפשן. השארנו את מישורי מערב טג'יקיסטן ואוזבקיסטן מאחורינו ואת נתיבי הנהרות ודרך המשי וכעת אנו במעלה היובלים היוצרים אותם.
בשעת אחה"צ הגענו לארטוש - מחנה מטפסים מהתקופה הסובייטית שעבר שדרוג מה. זו הפעם האחרונה בה נזכה ללינה בחדר, למשך 8 הימים הבאים ולמקלחת חמה. אווירת המקום מיוחדת. אנו בגובה כ-2000 מ' עדיין נמוך יחסית להמשך, צוקי ענק ושלוגיות סביב כתיאטרון טבעי. ללא היסוס עוטים נעלינו ולבוש חם ויוצאים להכרות עם השטח - עלייה בת כ-300 מ' לאגם צ'וקורק המרהיב. חילוץ עצמות לאחר הנסיעה הארוכה. הנוף משתקף באגם כבמראה. מחזה מדהים מעוטר בעצי ערער. לאחר שנת לילה רוגעת עלינו שוב כדי לחוות התעוררות הרועים הטג'יקים. אזורי המרעה בהרים רוחשים פעילות קצרת מועד, מיוני עד ראשית ספטמבר. מגורי הרועים אשר עם סתיו ישובו לכפריהם או לעיירות נקראים "קאפה" עשויים שלד עץ גמיש ועליו נמתחות יריעות בד. הקאפה מחולקת ומאורגנת להפליא, בין מטבח למקום לינה. מסביב אווירת התעוררות, ילדים מופתעים ממראה הזרים המגיעים אליהם בלבוש ושפה לא מוכרים. הם נפעמים בעיקר מאביזרי הצילום הדיגיטליים ומיכולתם לראות את עצמם מככבים על המסך... תמונה סוריאליסטית של מפגש אותנטי ואתני, בין שתי תרבויות אנוש וחיבור חם ולבבי, לעיתים בתקשורת בשפת גוף ולעיתים ברוסית, אוזבקית או טג'יקית עילגת. נשים צעירות חובצות חמאה ומכבדות אותנו באיירן - יוגורט טרי ולחם שנאפה חם ופריך. כלבים נבחנים משגיחים סביב. אנשי ההרים ניעורים ליום נוסף. עיקר מזונם מתבסס על תוצרת החלב מן העדרים.

המסע הרגלי אל הרי הפאן

אנו שבנו לארוחת הבוקר שלנו בארטוש ומשם החל המסע האמיתי, לעבר אגמי קוליקולון. עלייה הדרגתית בצמוד לנהר השוצף ומפליו ועם צהריים הגענו לאגם המדהים אשר סביבו עשרות אגמי טורקיז בצל צוקי ענק. כ-2000 מ' מעלינו - קיר מלכותי עטור שלג וקרח "צונח" אל האגם. הפסגות מעלינו אשר היוו ומהוות את "המכה" של מטפסי ההרים יוצרות קיר עצום של לב רכס גיסאר ופסגות הרי הפאן. "סארי שאח" - כסא המלך אורנדא, מריה, מיראלי, אדמטאש, כולן בסביבות 5000 מ' ויותר.
לאחר רחצה מרעננת באגם הנחשב "הפחות קר" מכולם וארוחת צהריים רומנטית בנוף המטריף, המשכנו בהליכה ובקרנו בקאפה האחרונה והמרוחקת ביותר, בגובה 2850 מ'. משפחה טג'יקית יושבת בדד בלב הטבע האינסופי. זוג זקנים חביבים ביותר, בנותיהם ונכדותיהם. את המשפחה החביבה הזו אני מכיר מזה שנים ארוכות וביקור אצלם הוא חוויה. אירוח, כיבוד, אור בעיניים וסיפורים משפחתיים. נותרה כשעה הליכה למקום הלינה, סמוך לאגם ביבי ג'נאט, מחנה אוהלים ציורי באחו מול השמש השוקעת הצובעת באדום את הקיר האדיר שמעלינו ואת מי האגם. הטמפרטורה צונחת במהירות. תה חם לחימום הגוף והנפש עם שקיעה, משלים את חווית היום המדהים שעברנו ומפנה מקומו לארוחת ערב חמה ולילה זרוע כוכבים. השם ביבי ג'נאט מרמז על "אשה יפה בגן עדן". אכן גן עדן עלי אדמות.
בוקר שטוף שמש לאחר לילה צונן. קערות מים חמימים, פינוק אמיתי מוגשות לאוהל. הגוף מפשיר וניעור לקראת המשך המסע, לעבר מעבר אלאודין. העפלה איטית, הגובה נותן את אותותיו... הנוף - פיצוי על המאמץ, פסגות ענק וארץ אגמי טורקיז. הצמחיה משתנה מעצי ערער, לאחו אלפיני. עצירה "לחטיפי אנרגיה" ועם צהריים הגעה למעבר פאס אלאודין בגובה 3860 מ'. נוף אלוהי מכל עבר. ברקע - ארץ פסגות וצוקים אינסופית. מולנו חומת הרי צ'אפדרה, זמוק ובאד חנה. מעל 5000 מ' ו-1000 מ' מתחתינו. ערוץ הצ'נדרה ובלבו אגמי אלאודין - "עין כחולה" מוקפת צוקים. שיכורי נוף ולאחר שעה ארוכה החלה הירידה התלולה עטורת צמחיה, בעיקר חומעה וריבס. בלב הירידה מוגנים מרוח -"זולה" קטנה לארוחת צהריים, ולאחריה, המשך ירידה עד לאגם. הליכה לאורך האגם היפהפה לקראת מחנה הלילה השני. עם בוקר בתצפית האגם אנו נכונים ליום השלישי בו נעלה על מדרגות קרחונים קדומות , מורנות לגובה 3600 מ'. ביום זה נפרד מן החמורים והציוד, מעתה ועד סוף המסע יינשא הציוד על גבי הסבלים, צוות מאורגן ומיומן.
חורשת צפצפות נטועות לכבודו ולזכרו של קדוש מוסלמי, סופי, אשר התבודד כאן בעבר ושמו אלאודין "דת אללה". בצילו של צוק קרחוני זולגים מי הקרחון צלולים וקרים עד כאב למגע, לאגם הזעיר פיאלה, יפהפה להפליא. עין תכולה וצלולה. מילוי מים כאן חובה. לא טעמתי מים טובים מאלה בחיי. העלייה נמשכת בינות לשיחי ריבס ומין של צורית אשר שרשיה המושרים בוודקה טובים, אליבא דמדריכי ההרים - לשיפור כוח הגברא והסיפוק המיני. אשרי המאמין. הנושא עורר כמובן התעניינות רבתי בקרב חברי הקבוצה. ויאגרה טבעית, ללא תופעות לוואי. בינתיים אספנו גובה והגענו למבואות אגם מוטנוי, "העכור". פסגות צ'ימטרגה 5489 מ' ואנרגיה, 5120 מ' מהוות קיר חוסם ענק ממערב וביניהן המעבר אותו נחצה עוד יומיים. ממזרח לנו - פסגות זמוק ומעבר קוזנוק. עכירות האגם נובעת מבליית הסלע המטמורפי וסלעי יסוד, תוצרי הבלייה "מוסעים" ע"י זרימת מי הפשרת השלג והקרח ונסחפים כחרסיות אפורות המעכירות את האגם. הנוף כאן אלוהי ובראשיתי. הטבע ואנחנו. אין סימן לציביליזציה למעט אוהלי המטפסים.
הגעה למחנה כרוכה בחציית פלגי המים הקפואים. התמקמנו ליד פלג קטן המהווה מקור מים עבורנו. לאחר ארוחה ומנוחה, יצאנו לעלית הסתגלות והתאקלמות לקראת המצפה לנו ביומיים הבאים. עלינו כ-300 מ' ולראשונה שזפו עינינו את הפאס - מעבר הרים בגובה 4740 מ' אותו נחצה מחרתיים. קבלת שבת באוהל, נרות מבליחים בלב האין סוף ומאירים ומחממים את הלב. קידוש וזמירות בקצה העולם. הקשר היחיד עם העולם באמצעות טלפתיה או טלפון לוויני. בבוקר שבת אנו משכימים לעלייה הגדולה אשר תביאנו בסופו של יום למחנה בגובה 4500 מ' - הלינה הגבוהה ביותר. כל אמצעי התאקלמות שבוצעו מיושמים בעלייה זו, איטית, מדודה, בקצב אחיד כבמדיטציה. השקט מופר באוושת פסיעותינו על שלג וקרח. הקרחון חרוץ ע"י המים היוצרים מופע נופי נדיר ביופיו. זרימה שוצפת במגלש הקרחון הלבן-תכול. בגובה 4200 מ' - ארוחת צהריים. אנו מתכרבלים בלבוש החם ובתוך נוף שאין מלה אנושית לתאר יופיו, אפילו לא בסרטים.
מכאן עלייה איטית של כ-300 מ' לעבר המחנה. הגובה נותן אותותיו. העליה איטית וקצובה והנוף מתגלה עוד יותר לאוקיינוס אינסופי של פסגות מושלגות ומשוננות. לאחר כשעתיים של עליה הגענו למחנה אשר מעליו "סוגר" הפאס - מעבר צ'ימטרגה, אותו נחצה מחר וממזרח אינספור פסגות מוארות באור השמש הנוטה לשקוע. קור נוחת על המחנה. אנו לוגמים תה ירוק חם ומהביל ומכונסים בצעיפי הלבוש החם. כל תנועה בגובה זה מורגשת. הפלג שלידנו קפא זה מכבר. נמתין להפשרתו עם בוקר. ירח כסוף צובע את הנוף והטמפרטורה צנחה אל מתחת לאפס (אוגוסט).

העלייה לפסגה

עם בוקר הפשרנו , תרתי משמע, והעלייה האחרונה והמשמעותית ביותר לפנינו. המעבר מואר באור יקרות, נקי משלג ומקרח. קצב איטי ומדוד, כל צעד נמדד כדי לחסוך מאמץ. בתום עלייה מאומצת בת כשעתיים ויותר הגענו אל מעבר צ'ימטרגה בין פסגה זו לבין "אנרגיה", גובה 4740 מ'. אין מילה בשפה אנושית היכולה לתאר את הנוף . עוצמת בראשית וסיפוק עצום. לאחר האופוריה החילונו לרדת. כקילומטר של ירידה תלולה ומרשימה עם קטעים מיוחדים הרפתקניים מעט ובתום כ-4 שעות מצאנו עצמנו בעמק, נינוחים מן המאמץ. העמק עטור פסגות וצוקים, שדות שלג גולשים ממעל, מפלי מים וצמחיה אלפינית. אחה"צ לאחר "משחק" מעבר בין סלעי ענק, ניגלה לעינינו אחד המראות היפים בעולם - אגם "בולשוי" פנינת טורקיז מוקפת קירות ופסגות. האגם, בגובה 3200 מ' יהא ביתנו ליממה הבאה. אכן הגענו "לנופש" בטבע. לילותיים נבלה כאן. המחנה ממוקם על שפת האגם במגע כמעט עם המים. תחושה של "אחרי מאמץ" ושל נופש ורוגע, מנותקים לחלוטין מן העולם. התחושה של להגיע לאגם מדהים זה ולבלות פרק חיים קצר ככל שיהיה לאחר מאמץ, אין עילאית ממנה.
עם בוקר למחרת קימה בכיף לתוך הנוף והשמש הצובעת את האגם בגווני טורקיז ירוק ותכול, יצאנו לסיור לאורך האגם ועד למפלים שממזרח לו, "בשאנטי" בהשראת הנוף הרוגע והפראי גם יחד. "הנועזים" שבינינו הרהיבו עוז ובתום היום טבלו באגם. אלו טמפרטורות בלתי מוכרות לבני המזרח התיכון החם - כאן מקור המים, ישירות מהפשרת שלגים. האגם עצמו נוצר ע"י מחסום מורנה בעמק קרחוני. המים נבלעים תחת מפולות הסלע ופורצים כ-5 ק"מ במורד. לפיכך שם הערוץ "זינדאן" -"כלא" ממנו ישתחררו המים ויפרצו בעוז. בערב, לאחר מדורה, עם הצוות המקומי הנהדר אשר נח באותו יום ממאמציו, קלחה השירה בעברית וברוסית.
עם בוקר החילונו בירידה ארוכה. מבטי פרידה מאחת מפנינות הנוף המדהימות בעולם וירידה ארוכה לעבר פריצת ונביעת המים בעמק זינדן. מים צלולים פורצים בעוז אל העמק. גלשנו דרך "האגם הקטן" היפהפה הצבוע בטורקיז "לסעודה האחרונה" בטרק תחת עץ ערבה בוכיה על גדת הנחל. הנוף משתנה למעובד וירוק. זרימה שוצפת, תעלות הטיית מי הערוץ לחלקות חקלאיות בהן מגדלים תפו"א וחצילים ואף כמה קאפות מגורים מתגלות באופק. ירדנו אל מתחת ל-2000 מ' והערוצים יובלי הזרפשן מתאחדים לזרימה מרשימה. זינדן ואמשוט וארצ'ימאידן כולם זורמים בעוז אל הזרפשן.
עם ערב מוקדם הגענו ללילנו האחרון בהרים ללינה ואירוח אצל משפחה טג'יקית בבוסתן בכפר זימתות עטור עצי אגוז ותות. אירוח טג'יקי כיד המלך ולינה בחדרים באווירה כפרית מקומית.
בוקר למחרת, נסיעת הפרידה לגבול לא לפני שהתבשמנו מצבעי וניחוחות השוק הצבעוני האותנטי בפנג'יקנט. נפרדנו מצוותנו הנהדר, מדריך ההרים, הסבלים, הרופא והטבח ומניואסקול החביב אשר ידו בכל, ושבנו לאוזבקיסטן בדרך הארוכה לטשקנט.
לילה "חצי לבן" לקראת הטיסה לארץ, מנופי אוזבקיסטן ומרכז אסיה לחום המהביל של המזרח התיכון.
את לבנו אכן הותרנו שם..... בהרי הפאן...

טיולים הקשורים למאמר