fbpx

קניה צילום: איתמר לוין

צרו עימנו קשר

הר קניה, אשר העניק את שמו לארץ המארחת שלו, הוא ההר השני בגובהו באפריקה (5,199 מ'). הוא גם מקור גאוותם התרבותית של אנשי הקיקויו, הקבוצה החברתית המובילה בקניה.
מצויד במצלמה, ערכתי מסע אל ארץ הקיקויו (Kikuyu), וטיפסתי אל ההר המקודש להם, בעקבות ספרו המפורסם של ג'ומו קניאטה - "מול הר קניה". אל הר קניה יוצאים מגוון של טיולים החל מטיולי משפחות, טיולי ספארי, טיולי טרקים ועוד. המקום נחשב לנוח לטיולים ומתאים למגוון רחב של אוכלוסייה.

טרק להר קניה והקילימנג'רו, גלו את פסגות אפריקה עם אקו טיולי שטח >>>

טיול משפחות לקניה, חוויה מדהימה לכל המשפחה עם אקו טיולי שטח >>>

טרק להר קניה, צאו לדרך אל ההר הגבוה בקניה עם אקו טיולי שטח >>>

עשיתי את דרכי מניירובי צפונה יחד עם קבוצת מטיילים מאירופה, כשפנינו אל ההר שהמתין לנו בשלווה מתנשא מעל המרחב כולו. בישראל ובאירופה היה חורפי וגשום, ואילו שם במזרח אפריקה השמש הנעימה של ראשית העונה היבשה האירה את עצי האשוח שהוצבו בחלונות הראווה של החנויות בניירובי, ושעליהם הודבקו פיסות צמר גפן כדי לשוות להם מראה אירופי.
הדרך מניירובי להר קניה עוברת בין מטעי אננס, תירס, בננות, מנגו ואבוקדו. האזור הזה, אשר כונה בתקופה הקולוניאלית "הרמות הלבנות", היה אטרקטיבי במיוחד עבור המתיישבים הלבנים מאירופה, הן בשל תנאי האקלים הנוחים והן בשל איכות הקרקע, הנחשבת כאידאלית לגידול הקפה.
יושבי האזור המקוריים, בני שבט הקיקויו, הפכו לעבדים בארצם, כאשר אולצו לעבוד בתנאים קשים במטעי הקפה שהקימו המתיישבים הלבנים על אדמתם שלהם. ההצלחה הכלכלית הובילה למאבק אלים בין הקיקויו והמתיישבים החדשים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 פרץ מרד של תנועת הגרילה "מאו מאו" אשר חבריה היו בעיקר בני הקיקויו. שמה של התנועה בסוואהילית ביטא (בראשי תיבות) את מטרת המאבק - "לבנים חזרו לאירופה - עצמאות לאפריקנים!". פירוש נוסף לשם הוא "שבועה", לציון מחויבותם של הקיקויו לאדמתם.
סיור קצר בין שורות העצים הנמוכים גילה כי יש צורך בדמיון רב כדי להבין כי מדובר בצמח הקפה, שכן טעמם וריחם של הפולים הירקרקים והלחים לא מזכירים כלל את הארומה המפורסמת. צמח הקפה, שמקורו בדרום-מערב אתיופיה באזור הנקרא קאפה (Kaffa), הובא בשלהי המאה ה-19 לקניה מן האי זנזיבר על ידי מיסיונרים בריטים וסקוטים. המטעים הראשונים הוקמו מצפון לעיירה הקטנה ניירובי שהחלה להתפתח באותה עת, והם כללו בעיקר את הזן ארביקה, המהווה כיום כ -.90 אחוז מזני הקפה הנסחרים בעולם כולו.

צמח הקפה המקורי ארביקה הצומח בבר נמצא בסכנת הכחדה, משום שהאזור היחיד בעולם שבו הוא גדל בר הוא באתיופיה, שם נגדעו ב-30 השנים האחרונות יותר ממחצית יערות הגשם שבהם גדל הקפה. מומחים מה"קרן לחקר הקפה" בקניה קבעו בשנת 2000 כי אם לא תיפסק התופעה, ייעלמו מן העולם צמחי הקפה המקוריים, שהם עמידים לשינויים אקלימיים ואקולוגיים הרבה יותר מאשר המינים המתורבתים הגדלים בקולומביה, ברזיל וקוסטה ריקה. עוד טוענים המומחים, כי בניגוד לצמחים אחרים, לא ניתן לשמר בהקפאה את זרעי הקפה, ולכן קיימת חשיבות גדולה לשמר את הצמחים המקוריים.
קניה, הרואה בגידול הקפה את אחד מענפי המסחר העיקריים שלה, ואף מכנה אותו "הזהב של קניה", מקדמת בשנים האחרונות מחקר מדעי משותף עם אתיופיה לשם הצלת המאגר הגנטי הטבעי של הקפה.

המשכנו בנסיעה צפונה. כבר ממרחק ניתן היה לראות את קו הרקיע המפורסם של הר קניה, שאליו התכוונו להעפיל. השמש שהייתה ממש מעלינו האירה היטב את הקרחונים שבפסגת ההר.
הר קניה הוא ההר היחיד בעולם (שאינו חלק מרכס הרים) שבפסגתו יש קרחוני-עד, ואשר נמצא ממש על קו המשווה. שני הנתונים הללו, הגובה היחסי מעל הסביבה והסמיכות לקו המשווה, הם נתונים טבעיים אשר עשויים להפוך את אזור הר קניה לאתר אידאלי לשיגור טילים ומעבורות חלל. זאת משום שמהירות הסיבוב של כדור הארץ (הנע סביב עצמו, ממערב למזרח) היא הגבוהה ביותר על פני קו המשווה (כ- 1,750 קמ"ש). עובדה זו, בנוסף לגובה הטופוגרפי הרב יחסית, עשויה להקנות לאובייקט המשולח מן הקרקע מהירות התחלתית גבוהה ביותר, דבר שמקטין משמעותית את עלויות השיגור.
הצעה תאורטית מעין זו הועלתה לפני שנים מספר על ידי מומחי פיזיקה ואסטרונומיה, אך היא הורדה מסדר היום בשל הרגישות האקולוגית הגבוהה מאוד של אזור הר קניה. הקמת אתר שיגור עולמי עלולה לפגוע באזור ולחסל את העושר הביולוגי והטבעי שלו. כך או כך, יש בנתונים הללו כדי להמחיש את ייחודו הגאוגרפי הטבעי של הר קניה.

השעות החמות של הצהריים דחקו בנו, והמשכנו בנסיעה מהירה אל עבר העיירה נניוקי (Nanyuki), אשר נמצאת ממש על קו המשווה. שם, בסמוך לאזור מסחרי שוקק תיירים עצרנו לכמה דקות, לחזות בהדגמה שערך לנו "פרופסור" וויליאם, צעיר מקומי אשר מתפנה מעסקי המזכרות בחנותו כדי לתת "שיעור" קצר בפיזיקה.
וויליאם מילא מים בכד פלסטיק שבתחתיתו מנוקב חור, הניח על פני המים קנה קש קטן, והראה לנו כיצד קנה הקש מסתובב תוך כדי יציאת המים מתחתית הכד: מצפון לקו המשווה, קנה הקש מסתובב ימינה (עם כיוון השעון), ואילו כמה מטרים מדרום לקו המשווה התנועה היא הפוכה, כלומר שמאלה (נגד כיוון השעון). ומה על קו המשווה עצמו? שאלנו בסקרנות, כאן נעצר קנה הקש וכמעט שאינו נע על פני המים. "זהו חוק קוריוליס", הכריז וויליאם בארשת חשיבות, ופרס בפנינו את עיקרי התופעה.
כוח קוריוליס קרוי על שמו של גוסטב קוריוליס, פיזיקאי צרפתי אשר חקר בשנת 1835 את התופעה, וניסח את החוק. קוריוליס גילה כי גוף הנמצא בתנועה סיבובית נוטה לסטות ממסלול תנועתו ה"מקורי". מקובל להמחיש זאת על ידי הניסוי הבא: כדור הנזרק מאדם אחד לחברו היושב מולו בקרוסלה יגיע ליעדו, כל עוד הקרוסלה נחה. אך אם הקרוסלה תהיה בתנועה, יוסט הכדור ממסלולו ולא יגיע ליעדו. כך גם כדור הארץ, המתנהג לצורך ההמחשה כקרוסלה ענקית, שבה כמעט כל גוף הנע על פניו מושפע מסיבוב כדור הארץ ועל כן סוטה ממסלולו: הסטייה היא לכיוון ימין בחצי הכדור הצפוני, ושמאלה בחצי הכדור הדרומי (ההבדל נובע מהשוני בזווית הראייה של המתבונן).
את עצמתו של כוח קוריוליס, שהיא מקסימלית בקטבים ושווה לאפס על קו המשווה, ניתן לחשב במדויק, והיא רלוונטית בעיקר לגופים גדולים הנעים במהירות רבה מאוד: טילים, חלליות, לוויינים, רכבות מהירות מאוד וכן זרמי רוחות חזקים. למעשה כוח קוריוליס הוא הגורם לכך שרוחות הפאסאטים מתכנסות, מצפון ומדרום, באזור קו המשווה, ויוצרות מערכת מוגברת של משקעים במרכזה ובמערבה של אפריקה, שבה נמצאים יערות הגשם הגדולים.

כשעה נסיעה מנניוקי הביאה אותנו אל שער השמורה של הר קניה, שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר טבע בעל חשיבות עולמית. שם פגשנו את צוות המדריכים המקומיים והסבלים שליוו אותנו במסע אל ראש ההר. כל אנשי הצוות היו בני שבט הקיקויו, שאזור הר קניה הוא מקום מגוריהם.
ג'ומו קניאטה, מבני השבט, אשר עמד בראש המאבק לשחרורה של קניה מעול הקולוניאליזם הבריטי, והיה לנשיאה הראשון של קניה כאשר זו הפכה למדינה עצמאית בדצמבר 1963, תיאר בספרו האנתרופולוגי "מול הר קניה" את עיקרי המסורת של בני שבטו.
קניאטה מספר כי על פי אחת מאגדות השבט, הר קניה והארץ שלרגליו הוענקו לבני הקיקויו על ידי האל נגאי (Ngai, המכונה גם "מוגאי", שפירושו "המיטיב", "הנותן"). נגאי, שחילק את אזורי הארץ השונים בין העמים השונים, קרא אליו יום אחד את ג'יקויו, מי שהיה זקן השבט של הקיקויו, והעלה אותו אל ראש ההר הגבוה שאותו יצר לעצמו - "הר הזוהר והמסתורין", או "קיריניאגה" (Kirinyaga), כפי שהוא מכונה בשפת הקיקויו. משהגיע ג'יקויו אל ראש ההר הראה לו האל חבל ארץ שהיה משופע באוצרות טבע ובאדמה חקלאית טובה, הצביע על כמה עצי שקמה גדולים שניצבו שם, וציווה עליו להקים שם את ביתו. בטרם נפרדו, הנחה אותו האל כי בעת הצורך או בשעת צרה, יוכל ג'יקויו לפנות אליו על ידי הרמת ידיו בכיוון ההר והקרבת קרבן, והוא יבוא לעזרתו. לאחר שירד מן ההר והגיע אל עצי השקמה, גילה ג'יקויו כי האל נגאי שלח לו אישה יפהפייה, מומבי שמה (ופירוש שמה הוא "הבוראת", או "המעצבת"). הם חיו באושר ונולדו להם תשע בנות יפות וחביבות. ג'יקויו, שהיה מודאג מאוד מהעובדה שאין לו יורשים ממין זכר, פנה אל נגאי. זה הנחה אותו להקריב לו קרבן (ילד וטלה) ליד עץ השקמה.
כתוצאה מהקרבן אמנם לא נולד לו בן, אבל תשעה בחורים צעירים ונאים המתינו ליד העץ, ונשאו להם לאישה את תשע בנותיו של ג'יקויו. כך נוצרו תשעת בתי האב הראשיים (clans) המרכיבים את שבט הקיקויו. בני הקיקויו, המונים כיום מעל שמונה מיליון איש, מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בקניה, שבה חיים למעלה מ- 32 מיליון בני אדם. בשל חשיבותו הדתית של הר קניה עבור בני השבט, קשורים מרבית המנהגים והטקסים במהלך חייהם להר זה (לידה, נישואין, פטירה וגם טקסי ענישה ונידוי). כך, למשל, הם נוהגים לבנות את בתיהם כאשר הדלתות פונות אל עבר ההר הגבוה, אשר נראה ממרחקים. בעת תפילתם הם פונים אל עבר ההר ומניפים אליו את ידיהם. כבתי תפילה חלופיים להר עצמו משמשים עצי שקמה ענקיים (הקרויים "מוגומה" בשפת הקיקויו), אשר נחשבים קדושים, ממש כמו בתי הכנסיות עבור הנוצרים. עוד מאמינים בני הקיקויו כי בעת סופת רעמים אסור להסתכל אל השמים, היות שהרעש החזק נוצר כאשר האל נגאי מחלץ את עצמותיו, ואילו אור הברק המתלווה לקול הרעמים הוא חרבו השלופה של נגאי המנופף בה לאות סכנה.
באמצע המאה ה- 19, כאשר הגיעו ראשוני המתיישבים האירופים למזרח אפריקה והחלו להתגורר במרחבי ארץ הקיקויו, הם לוו על ידי מורי דרך מקומיים מבני שבט האקמבה. בני האקמבה לא יכלו להגות את העיצורים R ו-G, ולכן הם שיבשו את שמו המקורי של הר הקיקויו מ"קיריניאגה" ל"קיניה". בהמשך שונה השם ל"קניה", ומכאן ואילך הפך ההר לסמלו של כל האזור ויותר מאוחר לשמה של המדינה כולה. עד היום ניתן לזהות אצל בריטים ותיקים את ההגייה הישנה של שם הארץ, הנשמעת כ"קיניה".

במשך רוב שעות היום נתון ראשו של ההר בעננים, וקורה לא אחת שהמבקרים "מפספסים" את מראהו המרשים. כך קרה גם למיסיונר הגרמני ד"ר לודוויג קרפף, הנחשב לאירופי הראשון שזיהה את ראש ההר. הדבר היה ביום האחרון של שנת 1849, כאשר לאחר מסע של כמה שבועות במזרח אפריקה גילה לפתע קרפף בשעת בין ערביים כי ראשו של ההר נחשף והוא אף עטור קרח!
"זיהיתי הר ענק ובראשו שתי קרניים או שני עמודים מכוסים בחומר לבן", כתב קרפף ביומנו, וזכה ללעגם של חבריו באירופה אשר ראו בתגלית מוזרה זו שיגיון חולף וקבעו כי הוא לקה במלריה. היה זה כשנה לאחר שקרפף זיהה לראשונה גם את הר הקילימנג'רו, כך שאמינות הדיווח שלו הייתה מוטלת בספק...
רק בשנת 1883 הסכימה נשיאות החברה המלכותית הגאוגרפית בלונדון להכיר בעובדה שאכן קיים בקו המשווה הר גבוה מאוד שראשו עטור קרחונים. היה זה הודות למסעו המרתק של הסקוטי הצעיר ג'וזף תומסון, אשר הוביל משלחת שחצתה ברגל את מזרח אפריקה ממומבסה ועד אגם ויקטוריה. עם שובו לאירופה כתב בספרו "דרך ארץ המסאי": "המתנו עד שיתפזרו העננים, כדי שנוכל לראות את ההר בוקע השחקים. השמש הלכה ושקעה וכמעט שלא ראינו דבר. היינו מאוכזבים מאוד, אך לפתע התפזרו העננים ונתגלה החוד הלבן, שצד את קרני השמש האחרונות וזרח ביופי עילאי. דומה היה שהוא מנותק כולו מהבסיס שמתחתיו, שכן הוא נראה כגוש לבן המרחף במרחב מעל לעננים. אך נאמר לי כי יהיה זה מסוכן להיפגש עם בני המסאי ולכן ויתרתי על ההעפלה".

בניגוד לתומסון, אנחנו לא ויתרנו ויצאנו לדרך. היום הראשון כלל הליכה קלה יחסית, בגבהים שבין 2,800 ל- 3,300 מ'. העלייה הייתה מתונה, השביל רחב ונוח, וחצינו בדרכנו יערות גשם עבותים. בדרך זיהינו קופי קולובוס שחורים-לבנים בין העצים, משפחות גדולות של בבונים וכמה אנטילופות שנמלטו מפנינו אל תוך הסבך.
לקראת ערב הגענו למחנה "אולד מוזס", לבקתה הראשונה שבה לנו. לאחר ארוחת ערב חמה ועשירה בפחמימות וכוס תה מהביל, נסחפנו לשיחה ערנית על פוליטיקה, הבדלי תרבויות, אפריקה, ישראל ומה לא. לקראת חצות סיימנו את השיחה בברכת "ללה סלמה" ("לילה טוב", בסוואהילית) וזחלנו אל תוך שקי השינה, בניסיון להימלט מהקור העז ששרר בחוץ.

פירוש אחר לשמו של הר קניה "קירינאגה" הוא "הר היען הזכר", וזאת בשל הגוונים של הפסגות אשר מזכירים לבני הקיקויו את גוני הנוצות של היען הזכר: הסלעים הוולקניים השחורים והקרחונים הלבנים הבוהקים. ואכן, ככל שהתקדמנו בהליכה נוכחנו כי הכינוי הזה אכן הולם את הפסגות. בדומה לקילימנג'רו, הנמצא כ-300 ק"מ דרומה (בתחומה של טנזניה), גם הר קניה הוא הר געש כבוי, אשר גילו מוערך בכשני מיליון וחצי שנים לכשלושה מיליון (הקילימנג'רו הוא הר "צעיר", גילו מוערך בכ- 750,000 שנה בלבד). להר קניה יש שלוש פסגות, אשר הגבוהה מביניהן (פסגת בטיאן) מתנשאת לגובה של 5,199 מ' מעל פני הים. המחקרים הגאולוגיים מצביעים על כך שבעבר היה ההר גבוה בכ- 2,000 מ' נוספים, אלא שבתהליכי בלייה והתרסקות "פקק" הלבה שהתרומם ממעבה הקרקע סתם את לוע הר הגעש, התפצל, נהרס בחלקו והתמוטט, וכך הגיע ההר לגובהו הנוכחי.
אחראים נוספים לתהליכי השחיקה והבלייה של ראש ההר הם הקרחונים המעטרים את הפסגות. כיום קיימים בהר 11 קרחונים גדולים, זאת לאחר שבמאה השנים האחרונות נמסו שבעה(!) קרחונים בשל התחממות כדור הארץ, והתהליך הולך ונמשך: על פי דוח של מכון המחקר World Watch משנת 2000, איבד הקרחון הגדול בהר קניה למעלה מ-90 אחוז ממסתו הכוללת במאה השנים האחרונות, כאשר מחצית מהירידה היא ב-40 השנים האחרונות.
ההערכות בנוגע לעתיד מצביעות על כך שבתוך 30 עד 40 שנה לא יישארו קרחונים כלל בפסגות של הר קניה והר הקילימנג'רו. הדרך אל הפסגה עוברת דרך חגורות צומח המשתנות כל כמה קילומטרים, ושאופיין תלוי בעיקר בטמפרטורה, היורדת בכחצי מעלה צלסיוס עם כל עלייה של 100 מ' בגובה הטופוגרפי. אחרי שעברנו את חגורת יער הגשם, וחלפנו על פני אזור עשיר בשיחי האברש, הגענו אל עמק מקינדר אשר ממנו נראות הפסגות קרובות ומרשימות מאוד. הגובה הוא כ- 4,000 מ', ומיני הצומח העיקריים באזור זה הם אנדמיים, ביניהם ניתן לראות את סביוני הענק והלובליות הגדולות.

לקראת סיומו של היום השני למסע הגענו לבקתת שיפטון, הנמצאת בגובה של 4,200 מ'. הקור היה עז, ומיהרנו להחליף את הבגדים הרטובים מזיעה בבגדים חמים ויבשים. הבקתה ממוקמת ממש לרגלי הפסגות, אשר נראות ממנה כמו קירות בעלי שיפועים חדים שראשיהם בשמים. כדי להספיק להגיע אל הפסגה עם שחר הלכנו לישון מוקדם. הקור והגובה הרב, ואולי גם ההתרגשות והמתח שלפני הטיפוס האחרון, הקשו על רוב חברי הקבוצה להירדם.
בשלוש לפנות בוקר יצאנו לדרך, עטופים בכמה שכבות של בגדים. התחלנו לטפס ברגל. בתוך זמן קצת נאלצנו להיעזר גם בידיים שנאחזו בסלעים כדי להתגבר על השיפוע החד של ההר. החושך המוחלט שמסביב, הטמפרטורות שירדו לחמש מעלות מתחת לאפס וחוסר החמצן שבאוויר הפכו את המשימה לקשה יותר. לאחר הליכה אטית ומפרכת של ארבעה ק"מ (במשך שלוש שעות!), ממש רגע לפני הזריחה, הגענו אל נקודת לנאנה, בגובה של 4,895 מ', שהיא הפסגה שאליה ניתן להגיע ללא ציוד טיפוס מיוחד. הנוף והמראות היו נפלאים, השמש האירה באור מושלם את הפסגות, הקרחונים, הצוקים והקרקע המאדימה. אחד המדריכים אף טען כי בכיוון דרום-מזרח ניתן היה לזהות את פסגת הקילימנג'רו, אך העייפות והרוח החזקה והקרה לא אפשרו לנו להחליט בוודאות בנוגע לכך.
נרגשים מעצמת החוויה של כיבוש הפסגה פצחו עמיתיי האירופים במזמורי חג המולד המשבחים את האלוהים, ואילו אני נזכרתי בתיאורו של נוויל שולמן, קצין בריטי שהעפיל אף הוא אל ראש הר קניה ותיעד את תחושותיו בספר הפילוסופי "זן ואמנות טיפוס ההרים": "הנוף סביב משקף את השמחה המייחדת ארץ נפלאה זו. הכול באור הבוקר הזוהר נראה צעיר, רענן, צלול ופתוח כאחרי מקלחת גשם. יפי התמונה עוצר את נשימתי. אם נבין משהו באופן הגיוני אך לא נאהב אותו, לא נוכל להגיע לשלמות ובוודאי שלא נגשים את המטרה. אם נאהב משהו ולא נבין אותו, יהיה זה שוב כך. לכן, חשוב לאהוב ולהבין באותה העת גם יחד".
בדרך חזרה מן הפסגה אל בקתת שיפטון חלפנו ליד אגמי הרים קטנים. אגמים אלה שימשו כמעבדת שדה במחקר שנערך לפני כמה שנים במכון ויצמן בראשותו של פרופ' אלדו שמש, שבמהלכו נדגמו כמה אצות ומשקעים. בריכות המים האלה נבחרו משום שהר קניה מהווה "קפסולת זמן", המשמרת את תנאי החיים הבוטניים והאקולוגיים כפי שהיו לפני מאות ואלפי שנים. תוצאות המחקר הראו כי במאה השלישית לפסה"נ התחוללה במזרח אפריקה עליית טמפרטורה דרסטית של שבע עד שמונה מעלות צלסיוס, אשר לא נגרמה על ידי בני אדם, היות שבעת ההיא לא היו תעשייה ואמצעי תחבורה מודרניים. מכאן הסיקו החוקרים כי ייתכן שקיימים גם גורמים טבעיים המשפיעים על ההתחממות המהירה של כדור הארץ. כך או כך, יש לקוות ששינויי האקלים הגלובליים לא ימשיכו להעלים את הקרחונים הגדולים והמרשימים של הר קניה.
הירידה מן ההר נעשתה בקצב מהיר. נפרדנו מהפסגות והנופים הירוקים-שחורים-לבנים של השמורה. בשער השמורה פגשנו את הרכבים שהסיעו אותנו למנוחה ולארוחת סיום בעיירה הקטנה ניירי, הנחשבת לעיר הבירה הלא רשמית של ארץ הקיקויו. העיירה שוכנת בסמוך לשמורת המיוערת אברדר, הנמצאת בשוליים המערביים של הר קניה.

בקצה העיירה נמצא בית קברות קטן השייך לכנסייה האנגליקנית המקומית. נפרדתי לשעה קלה מחבריי לטיפוס, וניגשתי לפקוד את חלקת הקבר של הלורד הבריטי רוברט באדן-פאוול, מייסד תנועת הצופים העולמית, אשר אהב מאוד את אפריקה, את תושביה ואת הטבע הנפלא של יבשת זו. באדן-פאוול, אשר עשה את שנות חייו האחרונות בעיירה ניירי, ביקש גם להיטמן כאן, ממש מול הר קניה. כמה חודשים לפני פטירתו, בחודש ינואר 1941, כשהוא בן 83, כתב את הדברים הבאים כצוואה לחברי תנועת הצופים ברחבי העולם:
"אני מאמין שהאלוהים הביא אותנו לעולם המופלא הזה על מנת שנהיה שמחים ושנמצה את חיינו. האושר לא בא מעצם היותך עשיר או מהצלחה בקריירה או בפינוק יתר של עצמך. הדרך אל האושר פירושה להיות בריא וחזק כשאתם צעירים על מנת שתוכלו ליהנות מהחיים בעת שתגיעו לבגרות. לימודי הטבע יראו לכם עד כמה העולם שיצר אלוהים הוא יפה ומלא בדברים מקסימים ומהנים. הסתפקו במועט, שמחו בחלקכם והוציאו ממנו את המרב. הביטו על הצד החיובי שבחיים במקום על הצדדים הרעים. וזכרו, כי הדרך האמיתית אל האושר היא על ידי גרימת אושר לבני אדם אחרים. נסו לעזוב את העולם הזה כאשר הוא טוב יותר מכפי שהכרתם אותו בראשית חייכם, ואז בבוא שעתכם תוכלו למות בסיפוק מתוך ידיעה שלא בזבזתם את חייכם לשווא ושמיציתם מהם את המרב".

טיולים הקשורים למאמר