טיול להודו צילום: ברק ליבוביץ

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

עשר שנים חלפו מאז הגעתי לראשונה לעיר וראנסי והקסם שהמקום הזה משרה עלי עדיין לא פג... הקסם החבוי בסמטאות העיר עתיקה (יש אומרים העיר העתיקה ביותר בעולם) והקסם של ה"גנגה" - נהר הגנגס הקדוש, מאפשרים לחוות בכל רגע משהו שונה, חדש ומעניין.

רוצים לבקר בהודו? הצטרפו לטיול המקיף לדרום הודו עם אקו טיולי שטח >>>

מחפשים טיול מרתק במיוחד? הזמינו טיול לצפון הודו ולדאק עם אקו טיולי שטח >>>

היטב זכור לי הבוקר הראשון בו השכמתי קום ויצאתי אל הסמטאות החשוכות מפלסת דרך במבוך של סמטאות לא מוכרות בחיפושיי אחר ה"גנגה". בעודי נזהרת שלא לדרוך על "מכשולים" שהשאירו פרות אחריהן, החלו צלילים קסומים להגיע לאוזניי... צלילי פעמונים שבישרו על הגעתם של מאמינים אל אחד מהמקדשים הרבים החבויים בסמטאות וצלילי כלי המתכת שנשאו המאמינים בדרכם אל הגנגה, כלים בהם ישאו לבתיהם, אחר הטבילה והטקס על הגנגה, מים חדשים וטהורים לשימוש במקדש הביתי. צלילים אלו לוו ב"צלילי עוצמה" - צלילי המנטרות שהשמיעו המאמינים ואשר יצרו אפקט מהפנט. החוויה אף העמיקה כאשר הגעתי אל שפת ה"גנגה" וכאשר צפיתי מן הסירה (חוויה שלא החמצתי במשך שלשה ימים ברציפות) במאות ההודים הטובלים בנהר בדבקות תוך שהם מבצעים כל אחד את הטקס הפרטי שלו: טבילה, ניסוך של מים, הגשת מנחת פרחים ונרות ועוד... היו שם "סדואים" ו"באבות" שגופם מרוח באפר ושמצחם צבוע או מקושט במספר שונה של פסים לאורך או לרוחב (דבר שאת משמעותו הבנתי רק שנים רבות אחר כך... פס יחיד או מעובה לאורך במרכז המצח הוא עבור עובדי האל וישנו ופסים לרוחב מציינים את עובדי האל שיווה) היו מהם ש"ראסטות" מפוארות עיטרו את ראשם (לרוב עובדי האל שיוה) וכאלו גלוחים לגמרי. כמו כן גברים, נשים ואף ילדים גלוחי ראש הסתובבו לרוב ליד אתרי שריפת הגופות שכן זהו המנהג בקרב קרובי המשפחה של המת לגלח את שיער ראשם. היו שם יוגים שעסקו ביוגה או במדיטציה וכוהנים-"פוג'רים" (מלשון פוג'ה - טקס) שביצעו טקסים. כמו כן נשים בסארים צבעוניים טבלו בטבעיות לצד הגברים כשכל מעייניהם נתונים לשמש העומדת לעלות באופק שכן זוהי השעה החשובה ביותר לעבודתה.
לאווירה מיסטית ומעוררת יראה זו נוסף מראה מדורות השריפה וההתרחשות סביבן: מצעד של גופות המכוסות באריגים צבעוניים ומוזהבים מגיעות ללא הפסק אל שפת הגנגה שם הן מוטבלות בנהר ונשרפות לאחר טכס מיוחד הנערך בידי קרובי משפחתן. ובמקביל להוויה הדתית הייתה שם הוויה של עיר החיה על שפת נהר, עיר שהאנשים בה מתעוררים אל עבודתם: אנשי הסירות שחלקם משכירים את שירותיהם לתיירים וחלקם עוסקים בדייג ואנשי המכבסות ה"דובי וואלה" החובטים במקלות בבגדים המונחים על אבנים בנהר ואת הכביסה הנקייה מניחים לייבוש בסדר מופתי היוצר מיצג צבעוני מדהים על מדרגות ה"גהאט" (המדרגות היורדות אל הנהר).
במהלך השנים הבאות המשכתי להסתובב בסמטאות וללכת לאורך ה"גהאטות" (את המנהג לקום לזריחה אני מקיימת כמעט באדיקות דתית) ובכל פעם הייתה החוויה שונה ומדהימה. וככל שהוספתי להתבונן כן הוסיפו הסודות של המקום הזה להתגלות... באחת הפעמים בהן שוטטתי בסמטאות, נתקלתי בקבוצה של הודים, לא מקומיים בעליל, אשר פסעו בסמטה לידי ולמרות ששום דבר מיוחד לא נראה לעין, היה ברור לי שהם יודעים לאן פניהם מועדות. החלטתי לעקוב אחריהם... דרך שער לא מרשים במיוחד הם נכנסו ( ואני בעקבותיהם) לתוך מבנה גדול וסתמי. במרכז המבנה הייתה חצר גדולה ועץ ענק שסביבו פסליהם של אלים שונים אך ההפתעה האמיתית הגיעה לאחר שמדריך הקבוצה דיבר עם ה"סוואמי" (המורה הרוחני) של מה שהסתבר כאשרם. ה"סוואמי" הורה לפתוח שער ענק במבנה וכולם הלכו לעשות "דרשן" (המנהג של התבוננות בדמות האל שהיא מרכז החוויה הדתית במקדשים). היה זה פסל עצום של האל "הנומן" (האל הקוף) מקושט בתכשיטים יקרים מכסף וזהב. מסתבר שבשל מקומו הסתמי והחבוי מעין של המקדש הוא הצליח לשרוד את ההרס והביזה הגדולה של ה"מוגולים" (האימפריה ששלטה בהודו כ-300 שנה החל מן המאה ה-16 ואשר חלק משליטיה כגון: אורנגז'ב היו קיצונים מוסלמים).
סודות ומקומות מיוחדים כעין אלו נעלמים לרוב מעיניהם של המבקרים בעיר. אולם מי שנשבה בקסמן של הסמטאות ימצא את עצמו נמשך מאליו לחיפוש הבלתי נלאה אחריהם. בין היתר הוא יגלה היכן עוסקים בעלי הסירות בפיתוח גוף וכושר המאפשר לחותר בודד להשיט סירה הנושאת עשרה אנשים במשך שעתיים תמימות... הוא גם יגלה שעבור מרימי המשקולות המשקולת היא בעצם מקל עץ שקצהו האחד תקוע בתוך אבן כבדה, כלי המזכיר את ה"גדה" (כלי הנשק של האל "הנומן") ובכך הופך התרגול ל"עבודת קודש".
בסמטאות חבויים גם כל השווקים המעניינים... למי שכבר ביקר בהודו ודאי זכור אותו נייר כסף המצפה את המתוקים ההודים. את הנייר הזה לא מייצרים בוראנסי בבתי חרושת, אלא הוא נעשה בעבודת יד בידיהם של בעלי מלאכה שמומחיות זו עברה במשפחתם מדורי דורות. אלו מניחים חתיכות כסף בין דפיו של ספרון ובאמצעות פטיש פשוט הם דופקים במשך שעות רבות בספרון עד שחתיכות הכסף משתטחות והופכות לניירות דקים שהסרתם בשלמות היא מומחיות בפני עצמה. קולות הפטישים המכים ללא הרף נשמעים למרחוק ומודיעים לכל על מיקומם של בעלי המלאכה.
שוק הפרחים אף הוא שוק מדהים שכדאי לבקר בו. שוק זה הומה פעילות כל היום ובזמן פסטיבל הכניסה אליו כמעט בלתי אפשרית. גיליתי אותו כמובן לגמרי במקרה כשיום אחד בחיפושי אחר כתובת מסוימת החלטתי לבדוק את הסמטה ההיא ולא יכולתי להפסיק לצלם... סוף סוף מצאתי מהיכן מגיעות שרשרות הפרחים המדהימות המשמשות אותי לקישוט ורענון הבית ואת ההודים הן משמשות בכל אירוע חשוב ובכל טקס ופסטיבל דתי. בשעת טקס במקדש, בבית או בכל מקום אחר, מונחים הפרחים כקישוט ומנחה על צווארו של פסל האל ובשעת טקס על ה"גנגה" מנחת נר עם פרחים נשלחת על פני המים.
גם באירועים החשובים בחיים משתמשים ההודים בפרחים: לאחר הלידה מניחים על היילוד שרשרת של פרחים שקודשה על ידי איש קדוש ובטכס הנישואים מעטרים את החתן והכלה בזרים רבים ופרחים רבים מוצעים כמנחה. בתהלוכת הלוויה כאשר נושאים את המת לאתר שריפת הגופות יש המעטרים את הגופה מלבד הכסוי הצבעוני גם בפרחים. המנהג של הצעת שרשרת פרחים (המכונה על ידי ההודים: "מלה") התקבל גם כמנהג של כבוד וקבלת פנים. מסורת זו השתמרה מאד בוראנסי, ועל כן אל תתפלאו אם בבואכם אל העיר לראשונה יקבלו את פניכם בשרשרת פרחים צבעונית וריחנית ...

טיולים הקשורים למאמר