למה ביפן אוהבים דברים מגעילים?

מיומנה של מורה לאנגלית ביפן

אחרי ימים רבים של תהיה בנוגע לשאלה מה גורם ליפנים לאהוב דברים שכל אדם שפוי בעולם המערבי היה מתרחק מהם כמו מאש (נאטו, בריכות מחושמלות) - נחתה עלי היום התשובה בזמן שעמדתי בתור בסופרמרקט וחיכיתי לתורי. זה לא משהו בגנים היפניים או בעיניים המלוכסנות, אלא משהו במגורים ביפן. אולי משהו באוויר. בכל אופן, זה משהו שקורה לכל מי שנמצא כאן, גם אם הוא זר לחלוטין ואין לו טיפה של דם יפני בוורידים. לא מאמינים לי? תקראו את הסיפור הבא ותשפטו בעצמכם.

טיולים מומלצים ליפן מבית אקו טיולי שטח:

גלו את ארץ השמש העולה - טיול מאורגן ליפן בתקופת השלכת עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לטיול מאורגן ליפן בתקופת פריחת הדובדבן וחג הפסח עם אקו טיולי שטח >>>

לפני כחודש הלכתי, באיזושהי שעה בלתי הגיונית של הלילה, לאחת מהחנויות שפתוחות 24 שעות ביממה כדי לשלם את חשבון החשמל שלי. בזמן שכבר סיימו לעשות לי את החשבון נזכרתי פתאום שנגמרו לי כל המסטיקים. אז אמרתי למוכרת "Chotto mate!" ("רק רגע!") ומיהרתי לעבר הדוכן של המסטיקים, שהיה עמוס בכמה שורות צפופות וארוכות במיוחד של מסטיקים, מכל הסוגים ומכל המינים. מכיוון שהיינו כבר באמצע החשבון ונורא מיהרתי, לא ממש טרחתי להסתכל יותר מדי על מה שסחבתי מהמדף. אני אומנם לא יכולה לקרוא יפנית, אבל בזכות יכולת הסקת המסקנות הגאונית שפיתחתי במשך שלוש שנות השירות שלי בגלילות, בנוסף לעובדה שהמסטיק היה בתוך עטיפה כחולה ועם ציור של מים מתפרצים מתוך קוביה לבנה, הבנתי שמדובר במסטיק בצורת קוביות בטעם מנטה מרענן. בקיצור, סולידי מספיק. חזרתי לקופה עם המסטיק ושילמתי על הכל.

אחרי כל זה חזרתי הביתה, הכנתי לעצמי ארוחת ערב וצ`וטטתי עם כמה אנשים. בשלב מסויים הרגשתי שבא לי משהו בפה. קפה? עוגיה? מלפפון? לא, לא התחשק לי אף אחד מהדברים האלה. ואז נזכרתי פתאום במסטיקים שקניתי. מצויין! שלפתי אותם בשמחה מהתיק קילפתי את אחת הקוביות מהאריזה הכסופה שלה (הכל ביפן מגיע individually wrapped), תחבתי את המסטיק לפה והתחלתי ללעוס.

איכס!!!!! בשבריר השניה שבין הלעיסה הראשונה לשניה קרה דבר שממש לא ציפיתי לו, ושלא אמור לקרות בשום מסטיק, לעולם אי פעם: נוזל לא מזוהה התפרץ לו בהפתעה מוחלטת מתוך המסטיק והציף לי את כל חלל הפה. בעעעע! אני חייבת לומר שממש נבהלתי. התחלתי לחרחר ולעשות קולות איומים של גועל, אבל כראוי למצבי מצוקה גם התנהגתי בצורה בלתי רציונלית בעליל ותוך כדי שכל זה מתרחש המשכתי ללעוס אותו. וראו זה פלא: כעבור שלוש או ארבע שניות הנוזל כולו נעלם, ונשאר רק מסטיק בטעם, ובכן, מנטה מרענן. ואז נזכרתי בציור של המים שמתפרצים מתוך הקוביה של המסטיק הזה, וסופסוף הבנתי שזה לא היה סימון עדין ומתוחכם ל"מרענן", אלא סימון עדין ומתוחכם ל"מים מתפרצים מתוך הקוביה של המסטיק הזה".

למעט התקרית המצערת עם הנוזל המגעיל בתחילת הלעיסה, המסטיק התגלה כמסטיק די סבבה בסך הכל, כזה שמחזיק הרבה זמן ויש לו אחלה טעם מנטה עדין. אבל מאחר והחוויה די צילקה אותי for life לא התכוונתי ללעוס אותו שוב אלא לעשות את מה שעשיתי כל כך הרבה פעמים מאז שהגעתי ליפן: להעיף את שאר האריזה לפח ולקנות משהו נורמלי במקום. אלא שהעצלנות המתמשכת שלי גרמה לכך שגם בפעם הבאה בה התחשק לי ללעוס מסטיק, היה זה המסטיק היחיד בהישג יד. נו טוב, חשבתי בחלחלה. אני כבר יודעת שזה לא נוזל רעיל ושההרגשה המגעילה נמשכת רק שלוש שניות גג. אז קילפתי עוד קוביה מהאריזה שלה, הכנסתי את המסטיק לפה, עצמתי עיניים חזק-חזק ו... נתתי ביס. איייייייייייכס, חשבתי לעצמי שוב כשהנוזל המוכר הציף בשנית את חלל הפה. התחושה עדיין היתה מגעילה נורא ולא טבעית, אבל עכשיו כבר ידעתי שזה תיכף יעבור.

התחושה הזאת של הגועל, ואני באמת לא מגזימה, חזרה על עצמה מחדש בכל פעם שלעסתי את אחת מקוביות המסטיק האלה. בשלב מסויים זה כבר הפך למעין בידור, סוג של "ספורט אקסטרים" בליגת העל של המסטיקים, בדיוק כמו סוכריות האומץ שהיינו מוצצים כשהיינו ילדים. היי, בואו נראה אם הפעם אני לא אגעל מזה. אבל תמיד תמיד נגעלתי מחדש, וזה תמיד נראה לי ממש לא טבעי ותמיד שמחתי כשנוזל הדוחה סופסוף התפוגג ונעלם.

היום, בזמן שעמדתי בסופרמרקט וחיכיתי לתורי, נזכרתי פתאום שנגמרו לי המסטיקים. אה, איזה יופי, חשבתי לעצמי. הרי תמיד שמים את המסטיקים ליד הקופות. העפתי מבטים ימינה ושמאלה ואיתרתי את שורות המסטיקים הצפופות והארוכות מימיני. איזה מסטיק אקח הפעם? תהיתי. סרקתי עם העיניים השורות הארוכות, ומבין כל עשרות סוגי המסטיקים לא מצאתי שום מסטיק שמצא חן בעיני. איך זה ייתכן? תהיתי. ואז הבנתי שכמעט בלי לשים לב לכך, אני מחפשת בעיניים את סוג המסטיק החביב עלי, זה עם הנוזל ההזוי שמתפרץ מתוך הקוביות וגורם לי לפרץ קטן של גועל בכל פעם מחדש. המסטיק הזה, אם במקרה תהיתם, דווקא לא היה שם, ובזמן כתיבת הפוסט הזה אני לועסת מסטיק מנטה סולידי לחלוטין ומאד מתגעגעת למסטיק הישן, המוכר, הטוב והמגעיל - זה שאני אוהבת באמת.