טיול לדרום אמריקה צילום: יריב עירון

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

איפה הן הנזירות כולן? (ארקיפה, פרו)

מנזר סנטה קטלינה נמצא בעיר ארקיפה, העיר השניה בגדלה בפרו ואחת הערים היפות במדינה.
ארקיפה נמצאת בגובה 2325 מטר מעל פני הים, בנויה מאבן געשית בהירה ומכאן שמה -העיר הלבנה. גבוהה ומוקפת הרים, העיר שימשה כמרכז תרבותי, מסחרי ופוליטי חשוב בתקופה הקולוניאלית הספרדית. בניינים רבים נבנו בסגנון זה -שתי קומות המקיפות חצר פנימית שבמרכזה מזרקה מפוסלת. חזיתות הבתים, הן לרחוב והן לחצר, נחצבו בקפידה ומתגאות בפיתוחי אבן מרהיבים. כיום משמשים רובם של הבניינים כמשרדים או בנקים ועדיין שומרים על הדרם העתיק. במרכז העיר, כמו בערים אחרות בפרו, נמצאת הכיכר המרכזית, המסוגננת, ובה גינה וספסלים מול הכנסיה המרכזית (הקתדרלה) ובמעלה הרחוב - מנזר סנטה קטלינה -"העיר האחרת" .

הצטרפו לטיול לפרו ואקוודור עם אקו טיולי שטח >>>

הזמינו טיול לפרו בדגש תרבות ונוף עם אקו טיולי שטח >>>

בפסטיבל הבתולה כרמן הייתם? צאו לטיול לפרו ואקוודור בפסטיבל הבתולה עם אקו טיולי שטח >>>

מנזר סנטה קטלינה הוקם ב-1580 שופץ והורחב במשך השנים עד שבמאה השבע עשרה הפך לעיר בתוך עיר, סגורה ומבודדת מהעולם, מספקת צרכי עצמה שבה רחובות הנושאים שמות ספרדיים. בזמנים ההם נהוג היה שכל משפחה מקצה את אחד מבניה או בנותיה לשרות הכנסיה. הגברים הפכו לאנשי כמורה והנשים לנזירות. לפחות בת אחת מכל משפחה עברה לגור במנזר. סנטה קטלינה יועד ושימש כאכסניה לנשים בלבד, נוהל ותוחזק על ידי נשים. נערה שהחליטה (או שהחליטו בשבילה) להיות נזירה ובחרה בסנטה קטלינה התגוררה בתחילה במגורי המתלמדות לתקופה של שנה לפחות, הזמן הדרוש לה על מנת להחליט אם חיי הפרשות שבמזר מתאימים לה. המשפחה שלחה את הנערה עם משרתת אחת לפחות וכן מימנה את כל הוצאותיה.
במידה והנערה אכן בחרה בחיי המינזר, נבנתה לה יחידת מגורים שכללה חדר ובו מקום למיטה, שולחן ופינת תפילה, חדר נוסף למשרתת ופינת מטבח. נשים שלמשפחתן לא היו האמצעים לבנות יחידות דיור שכאלה, גרו בניפרד בבתים שניבנו מכספי תרומות. לא היו שרותים והן השתמשו בעביטים. אולם מתחת לכל ה"בתים" היתה מערכת ניקוז שהוציאה את השפכים אל מחוץ למינזר, לנהר.
נערה שהצטרפה למנזר לא יצאה ממנו יותר עד יום מותה. הקשר עם העולם החיצון התקיים רק בביקורים בחדרי ביקור מיוחדים, כששבכה מפרידה בין המבקרים והנזירות. כל ביקור היה בנוכחות אם המנזר המפקחת. הנזירות הקדישו זמנן בעיקר לתפילות, ובמקביל עסקו בריקמה, נגינה ושאר מלאכות שנחשבו הולמות את מעמדן, וכן לימדו את הנזירות המתלמדות מלאכות אלו. את הקשר עם העולם שמחוץ לכתלי המינזר קיימו המשרתות שהיו אחראיות על הקניות.
המנזר נשמר בשלמותו ואפשר להתרשם מאורח החיים שהתנהל בסבך הרחובות. ציוד החדרים הפרטיים המשקף את עושר המשפחה: כלי החרסינה הסינים, ציורי המיניאטורות, ארגזי הכלים המעוטרים, מיטות האפיריון. במכבסה שורה של כדי חרס ענקיים שקוטרם למעלה ממטר, הבריכה -מקום הרחצה שנעשתה פעם בשבוע בלבוש מלא. המטבח המשותף-לאחר שירד המנזר מגדולתו הופסקה שיטת המשרתות האישיות והוקם מטבח משותף גדול ששרת את כל דיירות המנזר ומכיל פומפיות, קומקומי מתכת, סירי אוכל, מטהרי מים מאבן, מלכודות עכברים ועוד.
במרכז המנזר קפלה בה בילו הנזירות את מרבית זמנן בתפילה והודיה, או בווידוי על חטאיהן באזני הכומר המוודה -הגבר היחיד שנכנס למינזר.
גם כיום מתגוררות נזירות בסנטה קטלינה, אך איזור מגוריהן סגור למבקרים, ואלה חולקים עימן רק את השקט והשלוה השוררים בו.
ולא נותר אלא הירהור חולף, האם באמת בתקופה שהברירה בפני הנשים היתה להתחתן בשידוך הולם או להשאר בבית ההורים ולסעוד אותם בזיקנתם, עדיף היה לבחור בחיי נזירות בעולם שהוא שקט ושלו, שהזמן בו מוקדש לתפילות, צומות, סיגופים וכן עבודות "היאות" לנשים?

טיולים הקשורים למאמר