שמורת הקרחונים של ארגנטינה צילום: ד"ר רפי נצר

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

מזג אוויר קר, קרחוני ענק ומישורים צחיחים הם רק חלק מהדברים שניתן למצוא בחבל פטגוניה שבארגנטינה. גיא נוימן נסע לשם ומצא גם אגם שמימיו דמויי חלב, עיירה דמויית העיירות שבמערב הפרוע וגם אגדות אינדיאניות על שיח שפירותיו סגולים

רעם חד ומתגלגל הצליח לעשות את מה שנראה כבלתי יאומן, ולגרום לי להוציא את ראשי מחמימות האוהל ושק השינה אל העולם הקפוא שבחוץ. נראה היה כאילו אלפי תופים רעמו בו זמנית, וצליל קולם נותר להדהד בינות לעמקים. אוויר הבוקר הצונן והטרי היכה בפניי. העולם שבחוץ היה קפוא: שכבה דקה של קרח כיסתה את העשב הדליל ואת האוהל, ששינה את צורתו ונראה כמעין איגלו.
ציפור צהובת חזה קיפצה בעליזות בין ענפי האשורים שמולי, מתעלמת מהקור, ולפתע התעופפה ממקומה כאשר צליל התנפצות נוסף, נורא אף מקודמו, הרעיד את העולם. לזה חיכיתי כבר זמן רב. ללא ספק זהו אחד משיאי ביקורו של כל תרמילאי בדרום אמריקה - להגיע לקרחון המתנפץ.

הטיולים המומלצים מבית אקו טיולי שטח בארגנטינה:

טיול לארגנטינה צ'ילה וברזיל  >>>

קרחון פריטו מורנו (Perito Moreno) הוא ללא ספק תופעה בלתי נשכחת. עטוף במעיל, שעליו כרכתי את שק השינה שלי, עמדתי באורו הראשון של הבוקר, והבטתי בגוש הקרח האדיר שגווניו נעים בין כחול מתכתי ללבן צח.
קשה לקלוט את מסת הקרח האדירה: קיר הקרח שלפניו ניצבתי היתמר לגובה של 60 מטרים, כמו בניין בן 20 קומות. גושי הקרח הזדקרו לפני דוממים, עמודים עצומים ומשוננים. נדמה היה שדבר אינו יכול להפריע את הדממה ואז, מול עיניי הנדהמות, התרחשה התופעה המפורסמת כל כך במקום זה: גוש קרח בגודל של כ-20 מטרים צנח היישר אל תעלת המים הזורמת למרגלות הקרחון והתנפץ ברעש עז, תוך שהוא מעיף מאות חתיכות קרח לכל עבר.

הקרחון המתנפץ שאינו מכזיב

קרחון פריטו מורנו שוכן בפרובינציית סנטה קרוז, בחלקה הדרומי של פטגוניה הארגנטינאית, והוא הקרחון המפורסם ביותר בדרום אמריקה. רוחבו ארבעה ק"מ, אורכו 30 ק"מ והוא משרע על פני כ-200 קמ"ר, כשטחה של העיר בואנוס איירס. קיר הקרח ענק מתנשא לגובה 60 מטרים ו-20 מטרים נוספים נחבאים מתחת לפני המים. כמו רוב הקרחונים בעולם נע קרחון פריטו מורנו במורד המדרון, אך מה שמייחד אותו לעומת שאר הקרחונים שבעולם הוא מהירות התנועה שלו.
קרחון הוא כמו נהר ענק. שוליו של כל נהר, הבאים במגע עם הגדות, נעים במהירות איטית יותר לעומת חלקו המרכזי. דפנותיו של הקרחון, הבאות במגע עם צלעות ההרים, מגלות התנגדות גבוהה יותר לכוחות המניעים את הקרחון, ולכן נע החלק המרכזי מהר יותר, וגורם לקרח להיסדק ולהישבר. קרחון ממוצע נע בקצב של מספר סנטימטרים ביום, אך קרחון פריטו מורנו נע בקצב של יותר ממטר ביום! הקצב המהיר הוא הגורם גורם לשבירה התכופה של גושי הקרח, הנופלים ומתנפצים אל תוך תעלת הטמפנוס (Canal de los Tempanos), הזורמת למרגלות הקרחון.
תחילת דרכו של קרחון פריטו מורנו בקו פרשת המים של רכס האנדים, בסמוך לגבול עם צ'ילה, ומשם הוא גולש מזרחה לתחומי ארגנטינה. הקרחון גולש היישר אל אמצעה של זרוע מימית מוארכת בשם בראסו ריקו (Brazo Rico), שהיא, אחת ממקורותיו של אגם ארגנטינה. מיקום זה גורם לתופעה מדהימה, המתחוללת אחת לעשר או ל-15 שנים.
בדרך כלל זורמים מי הקרחון המופשרים בתעלת הטמפאנוס מבראסו ריקו אל אגם ארגנטינה (Lago Argentino), השוכן בחלקו המזרחי של הרכס. גלישתו הבלתי פוסקת של הקרחון חוסמת בהדרגה את מעבר המים בין בראסו ריקו לאגם ארגנטינה ויוצרת סכר טבעי. בינתיים ממשיכים לזרום לבראסו ריקו מים מההרים שבסביבה ומפלס המים בבראסו ריקו הולך ועולה. לבסוף, כשפני המים גבוהים בכ-20 מטרים מהמפלס הרגיל והלחץ שהם יוצרים הוא אדיר - מתמוטט קיר הקרח. בבת אחת נשברים אלפי טונות של קרח והמים מצליחים לפלס לעצמם דרך במנהרה שנוצרת בתוך הקרחון.
במהלך המאה ה-20 התרחשה התופעה הזו 16 פעמים, בפעם האחרונה בשנת 1988. מאז לא הצליח קרחון פריטו מורנו להגיע אל היבשה, ולחסום את מעבר המים. חוקרים כמעט שקבעו שגם הוא מושפע מהתחממות כדור הארץ. אלא שאז הפתיע הקרחון שוב ובאוקטובר 2003 החל קצב התקדמותו להתגבר, ומעבר המים הצטמצם. התהליך נמשך מספר חודשים והגיע לסופו ב- 11 במרץ 2004 ואז, לעיני 17 אלף צופים שהמתינו בסבלנות באתר הקפוא, גבר משקל המים על קיר הקרח וניפץ מאות מטרים של קרח הדוק.
רוב הקרחונים בעולם נמצאים כיום בנסיגה, זאת אומרת שקצב ההמסה שלהם עולה על קצב הצטברות השלג במקורם. קרחון פריטו מורנו שומר, בינתיים בהצלחה, על המוניטין שלו כקרחון היחידי בעולם שעדיין גדל.

העיירה היקרה ביותר בארגנטינה

על הגדה הדרום מזרחית של אגם ארגנטינה ממוקמת העיירה אל קלפטה (El Calafate), שהוקמה כתחנת מעבר על נהר הסנטה קרוז, ואשר הפכה מאוחר יותר לבסיס למגדלי כבשים.
הראשונים שהגיעו לאזור סחוף רוחות זה היו האינדיאנים בני שבט טהואלצ'ה. בשנת 1867 הגיעה לאזור לראשונה משלחת מארגנטינה, במטרה לחקור את הנהרות המגיעים ממרכז היבשת ולמצוא מעבר נוח אל האוקיינוס השקט. לאחר 33 ימי שיט על נהר סנטה קרוז (Santa Cruz) הגיעה הקבוצה לאגם ארגנטינה ונדהמה מהמראה החלבי של המים, שמקורו במינרלים המצויים בגושי הסלע שנלכדו בקרחונים. בעקבות המשלחת הגיעו לאזור גם המתיישבים הראשונים ובתחילת המאה ה-20 הוקמו לאורך הדרך תחנות מעבר כמו אל בוטה (El Bote), אל סנטינלה (El Centinela) ואל קלאפאטה.
ב-23.4.1913 הקימה משפחת חוסה פנטין בית מרזח, מלון אורחים קטן וחנות לשימושם של המבקרים המעטים והמקום הפך לאחת מתחנות המעבר העיקריות בדרך לרכס האנדים. משפחות נוספות הגיעו מאוחר יותר וב-1927 הוכרזה אל קלפאטה באופן רשמי כעיירה.
בשנת 1999 חיו באל קלפאטה כ-4,000 איש ובשנת 2005 מתגוררים בה יותר מ- 12 אלף איש. המשבר הכלכלי הקשה שפקד את ארגנטינה לפני מספר שנים גרם לכך שאל קלפאטה הפכה ליעד אטרקטיבי לתושבי המדינה המתעלמים מהתנאים הקשים - רוחות עזות, נוף מדברי ועוד - ומאמינים בפוטנציאל התיירותי האדיר של המקום. אל קלפאטה היא השער לשמורת הקרחונים של ארגנטינה (Los Glaciares National park), המושכת כל שנה יותר ויותר תיירים.
עד לפני מספר שנים עסקו רוב תושבי העיירה בגידול כבשים אך בעקבות נפילת מחירי הצמר בעולם, החל משנות ה-70 של המאה הקודמת, נטשו רבים מהם את עיסוקם. את מכת המוות ספגו מגדלי הכבשים בשנת 1991, עם התפרצות הר הגעש הדסון בצ'ילה שמעבר לגבול. מיליוני טונות של אפר נעו עם הרוח, שחקו את שיני הכבשים וסתמו את בורות המים.
כיום אל קלפאטה היא המקום היקר ביותר בארגנטינה שכן כל מוצרי המזון והצריכה, כולל פירות, ירקות וציוד לתיירים, מיובאים מבואנוס איירס, מרחק של כ-2,500 ק"מ מכאן. גם המשכורות הממוצעות בעיירה הן בין הגבוהות במדינה, ופרנסתם של רוב התושבים מבוססת בעיקר על עונת התיירות הקצרה.

קסמם של הפירות הסגולים

שמה של אל קלפאטה שאוב משמו של שיח קוצני בעל פריחה צהובה ופירות דמויי אוכמניות שצבעם סגול וטעמם מתוק-חמוץ.
בני שבט טהואלצ'ה מספרים כי קלפאטה הייתה בתו האהובה של ראש שבט חזק ונערץ. כל הבחורים בשבט העריצו את יופייה, וניסו לשהות במחיצתה ככל שיכלו. בייחוד היו ידועות עיניה העגולות והסגולות. לרוע המזל התאהבה קלפאטה בלוחם משבט מפוצ'ה, שבט יריב שאנשיו מתגוררים בשטח המצוי כיום בתחומי צ'ילה. אביה, שלא יכול היה להסכים לשידוך, פנה אל מכשף השבט וזה הפך את הנערה לשיח. הפירות הסגלגלים של שיח הקלפאטה מבשילים בעונת הקיץ ורבים הם המאמינים כי טעימתם היא סגולה לחזרה לאל קלפאטה.
בני שבט מפוצ'ה, שהכירו גם הם את הפירות הטעימים של השיח, החזיקו במסורת שונה. על פי מסורתם נדדו בעבר בני השבט באזורי ההרים בחיפוש אחר ציד, והופתעו על ידי סופת שלג. ראש השבט החליט להפסיק את המסע, ולחזור אל אוהלי השבט שבמישורים. יחד איתם הייתה אישה זקנה וחכמה בשם קוּ.נק, שמשמעו קלפאטה בשפת בני מפוצ'ה. קונק לא יכולה הייתה ללכת מהר ועיכבה את הקבוצה כולה, וכמנהג השבט הודיע לה המנהיג כי תיאלץ להישאר מאחור. לאחר שבנו לה אוהל והותירו בידה עורות כבשים, עצים לחימום ואוכל, המשיכו בני השבט בדרכם. קונק התקיימה מהמזון שהותירו לה וכשאזל החלה לאכול שורשים וקליפות עצים.
על פי מסורת בני מפוצ'ה הייתה קונק "מאצ'י", מעין מכשפה. כאשר נותרה לבדה דיברה עם הציפורים והבטיחה להן כי אם תישארנה איתה היא תלמדן כיצד לשרוד בחורף הקשה. כאשר הגיע החורף לשיאו, כינסה קונק את הציפורים, והצביעה על פירות סגולים ובלתי מוכרים. היא קטפה כמה מהם, והציעה לציפורים את הזרעים הקטנים שבתוכם. כאשר אכלו הציפורים את הזרעים, לא רצו עוד לעזוב את המקום.
זמן רב חלף ולבסוף מתה קונק לקול שירת הציפורים. ביום שלאחר מותה צמח על קברה שיח יפהפה עטור בפרחים רבים ובפירות סגולים ששימרו את תכונתם הנושנה, וכל האוכל מהם מתקשה לעזוב את המקום.

לשוט בין הקרחונים

אני עומד על סיפונה של ספינה מהירה ומשוכללת, אחת מאלו שסוכני הנסיעות של אל קלפאטה הכניסו לשימוש בשנים האחרונות. הספינה מפלחת את המים החלביים של אגם ארגנטינה בדרכה אל תוך פארק הקרחונים הלאומי הנמתח על פני 350 ק"מ לאורך רכס האנדים.
הפארק שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר טבע בינלאומי, כולל את 47 הקרחונים הגדולים, רכסי הרים, יערות, נהרות, אגמים וגם חלק מהמישורים הצחיחים של פטגוניה. על ההרים שבין צ'ילה לארגנטינה משתרעת כיפת הקרח הפטגונית הדרומית, ששדה קרח גדול ממנה ניתן למצוא באנטארקטיקה בלבד. כיפת הקרח היא מקורם של רוב קרחוני דרום היבשת וכ- 300 קרחונים גולשים ממנה מזרחה אל תוך תחומה של ארגנטינה.
היעד היום - צפייה בחלק מהקרחונים המפורסמים שבשמורה.
הקרחון הגדול ביותר בדרום אמריקה הוא קרחון אופסלה (Upsala): 60 ק"מ אורכו, עשרה ק"מ רוחבו ושטחו הכולל מגיע לכ- 1,000 קמ"ר. עוד לפני שנראה קיר הקרח הגדול ניתן היה להבחין במספר גושי קרח אדירים הצפים במים. הייתי צריך לשפשף את עיניי בכדי להיות בטוח שהמראות אכן אמיתיים: איים צפים של קרח כחול, טורקיז ולבן, חלקם נראים כקריסטל משובח. גושי קרח צף אלה ניתקו מקרחון אופסלה בתופעה שנקראת "שגירה". ניסיתי להעריך את גודלם האמיתי של הגושים, חלקם בגודל של בתי מגורים. כמו קוביית קרח הצפה בכוס מים כך מצוי גם רוב שטחם של איי הקרח מתחת לפני המים, והחלק הנראה לעין מהווה רק 15 אחוז מהמסה הכוללת.
הספינה האטה את מהלכה וניווטה בין גושי הקרח המרהיבים עד לקיר הקרח האדיר של קרחון אופסלה, שבמקומות מסוימים מגיע לגובה של 80 מטרים. זהו המקום העמוק באגם: 700 מטרים. הקרחון הוא שאחראי לעומק הרב, כאשר שחק את הסלעים במהלך תקופת הקרח האחרונה.
המראות הנדירים משכיחים את הרוח הקרה. הספינה ממשיכה בדרכה אל שני קרחונים נוספים, הגולשים אל האגם, כל אחד מהם מוסיף נדבך נוסף של חוויות וזיכרונות בלתי נשכחים. קרחון ספגציני (Spegazzini) הוא הקרחון בעל קיר הקרח הגבוה בעולם. במקומות מסוימים מגיע קיר הקרח לגובה של 135 מטרים. במשך עשרות השנים האחרונות לא גילה הקרחון ולו סימן קל של נסיגה.
אל לגונת אונלי (Onelli) יש לצעוד דרך יער סבוך. עצי האשור בני יותר מ 200 שנה, יוצרים תפאורה מיוחדת ותחושה של יער מכושף. הלגונה המתגלית בסופו של השביל מרהיבה ביופיה. פיסות קרח, קטנות יחסית, במגוון צורות התפרקו מקרחון אונלי, וצפות בתוך הלגונה.
בסוף יום מדהים אני חוזר לאל קלפאטה. העיירה הזו תמיד מזכירה לי את סרטי המערב הפרוע. למרות הגידול האדיר באוכלוסייתה היא נותרה "עיירה של רחוב אחד". לאורך הרחוב הזה שוכנות חנויות רבות המציעות ממתקים, ריבות וגלידות מפירות שיח הקלפאטה. אני מתיישב באחת הגלידריות וקונה מנה ענקית של גלידה סגולה בטעם חמוץ מתוק. אני מלקק במרץ ומקווה שהקסם האינדיאני העתיק יפעל - אינני רוצה לעזוב את המקום הנפלא הזה, ואם אעזוב - אני רוצה להיות בטוח שאחזור לכאן שוב.

איך נוצר קרחון?

חומר הגלם הבסיסי לקרחונים הוא השלג המצוי בראשי ההרים. נפחו של השלג גדול מאוד בשל חלקיקי האוויר המצויים בו, אך כמויות השלג נוספות הממשיכות לרדת מצמצמות מאוד את חלקו של האוויר, והוא הולך ונדחס. בנקודות המגע בין הגבישים הופך השלג למים, ואלה קופאים שוב, הפעם בצורה של מעין לוח קרח דק. החומר הזה, ספק שלג ספק קרח, מכונה בשם "מקפא". בשלב זה הולכים חלקיקי האוויר ונעלמים עד שהמקפא הופך לגוש קרח צפוף ובלתי מחלחל. הקרח מורכב מלוחות זעירים, השכובים זה על זה.
עשרות מטרים של שלג הממשיך לרדת כל הזמן בראשי ההרים יוצרים לחץ אדיר, שמתחיל לדחוף את הקרחון אל הכיוון שבו קיימת ההתנגדות הקטנה יותר. ברוב המקרים ינוע הקרחון עם כוח המשיכה במורד המדרון, אך קיימות גם מספר דוגמאות, שבהן נע הקרחון דווקא במעלה ההר.
הקרחונים נעים בצורה מעגלית כמו נהר קפוא, והקרחון הוא כמו כף ענקית של טרקטור, ששום דבר אינו עומד בדרכה. מסת קרח אדירה שכזו יכולה לשחוק גם את הסלעים הקשים ביותר בקצב של כשני מילימטרים ביום, שהם כשני מטרים ב-1,000 שנה. זמן זה, שנראה ארוך במונחי חיי אדם, נחשב להרף עין במונחים גיאולוגיים.
בשל רוחבם של הקרחונים הם יוצרים בהרים עמקים שצורתם מזכירה את האות האנגלית U (להבדיל מכל העמקים באזורנו, למשל, שנוצרו כתוצאה מהמים וצורתם היא צורת האות V). שברי הסלעים שנשחקו, המכונים מורנות, נלכדים בדרך כלל בתוך הקרחון ונראים כפסים שחורים-חומים הבולטים בחלקו העליון.

טיפ עולמי של איל
במרחק של כשבעה ק"מ ממזרח לאל קלפאטה ממוקמות המערות הצבועות של פונטה גואליצ'ו (Punta Gualicho) ופונטה בוניטה (Punta Bonita).
מתיישבים אינדיאנים שחיו באזור בתקופות פרה-היסטוריות הותירו על קירות המערות סימני כפות ידיים ועיטורי בעלי חיים . המיקום הנהדר על גדת אגם ארגנטינה, מעניק למבקרים גם נוף נהדר של הסביבה.

  • פורסם במסע עולמי, גיליון 40, אפריל

טיולים הקשורים למאמר