המלצות על טיול לדרום הודו לחובבי צילום

לא נגענו, אתם אמרתם

 
המלצה על המדריך סיון גוטמן / מאת גבי קייזר
שלום רונן,
מלאתי את המשוב וברצוני להוסיף כמה מילים. כמו שידעתי לבקר כשחשבתי שצריך, גם תשבוחות ברצוני לתת.
הטיול היה מעולה, זה לא הטיול הראשון שלנו בקבוצה זו, אולי העשירי.
לעולם לא היו לנו מלונות כה מפנקים. גם הצ'ופרים בארוחות נוספות בצהריים וארוחת ערב לפני הטיסה היו מעל ומעבר לציפיות.
סיון כפי שבטח כולם כתבו היא מדריכה באמת נדירה. חכמה, ידענית ובעלת תפיסה מהירה.
היה תענוג אמיתי לטייל איתה. אז תודה על הכל גם על הארגון המדויק שלכם עם החברה ההודית.
המלצה על המדריך ד"ר חזי שקד / מאת שלומית גינוסר
מאוחר בערב – לקראת שיחת סיום מחר בערב
חזרה מהודו עם חזי
התקבצנו 26 איש, בני הוורנות הגבוהות במדינה למסע להכרת רוחה של הודו.
כולנו סקרנים, תאבי דעת, שוחרי תרבות אנושית, טיילים מובהקים ואנשי כבוד.
מקצתנו ביקר בה בעבר, חלקנו קראנו ספרות אודותיה, וחלקנו, לוחות חלקים לגביה, ובעקרון רובנו זרים זה לזה.
הביטו בנו היום,  איש לא היה מנחש שעברו רק שבועיים והרי אנחנו חבורה מלוכדת , מכבדת איש את רעהו, קשובה לרחשי הזולת, מלאת נדיבות ואמפטיה, נותנת ומקבלת , מחוזקת בהומור טוב ומשחרר.
וכל זה עשתה לנו הודו!!! ואתה חזי, שהובלת אותנו אליה ובתוככיה.
החל מה"ארטי" הראשון ברישיקש, דרך מסע הריקשות בסמטאות ווראנסי – חוויה על חושית וחוץ גופית – שטלטלה את כולנו פיסת ונפשית ושחררה מתוכנו את כל השדים הספקניים. ידענו אז, כבר, שאין מקום כזה בעולם..
ווארנסי של שייט בלילה, ווארנסי של רחצה בגנגס באור ראשון. ווארנסי של ה"דוו דיואלדי" – נהרות של אדם, נהרות של אור ואנחנו מרחפים מעל הסחי והטינופת.
דרך הארוטיקה הבלתי מרוסנת והחצופה של קזוראו ,אומנות?
היה רגע שבו כעסנו ששינו לנו את התוכנית – כאילו שאנחנו היינו אלה שקבעו אותה מראש...
תודה לך חזי שעל ששינית מסלול והובלת אותנו כנגד כיוון השעון – לפושקר
בפושקר עברנו טלטלה נוספת, משהו נוסף השתחרר בתוכנו, האגם הקדוש – סיפורו האנושי והמלא תהפוכות של הברהמה- ואז הנסיעה הפרועה במרכבות הגמלים – הפגישה בעולם הצוענים של רגיסטאן.
חוויה רגשית ויזואלית וגופנית רודפת חוויה רגשית ויזואלית וגופנית, ואין זמן לעכל אותן, להפנים אותן, להעריך אותן .
ואז באה העיר הוורודה – משהו רגוע יותר, עיר מאורגנת אסופה, ברורה.
ואחריה פטיפור סיקרי
היופי הארכיטקטוני כבר מחלחל בנו – אפילו נילי אומרת: "אני שמחה שבאתי להודו".
בכניסה לפטיפור סקרי יש שלט: " Our heritage us our power ",ואנחנו כמו ההודים בהווה חיים כל הזמן את העבר, מתרגשים בזכות העבר חוץ מאירוע אחד יוצא דופן – הסרט בבית הקולנוע. - סרט שכולו עתיד. אז גם בהודו יש הווה שקשור לעתיד.
הודו – הקולאז' האנושי הבלתי יאומן. הקוטביות העצומה בין היופי השובה את העין והלב לבין הזוהמה והזנחה שמרתיעים ובאותו זמן מכמירים את הלב.
הודו שמקור חוזקם ותקוותה של אנשיה היא האמונה. הודו שלצבעוניות שלה אין דומה בעולם כולו.

תודה לך חזי על שהשכלת להוביל אותנו מחוויה לחוויה בין נחשולים של בני אדם ברחוב לנחשולים של רגשות ותחושות של אנשי הקבוצה. תמיד בהחלטיות שקטה, בהקשבה שלא הסיטה אותך מדרכך, בהבנה עמוקה של המקום על תהומותיו וגבהיו האפשריים. גם אם לא תמיד רצינו ללכת אחריך, נסכת בנו בטחון שזה יהיה בסדר.

תודה!!!!!

שלומית גינוסר

ותודה לכולם שאתם כאלו