טיול ללאוס

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

לפני מספר חודשים במסגרת ניסיונותיי ליצור קשר עם מקומיים לצורך איסוף מידע על לאוס הכרתי את דז'ו.
בחור צעיר וצנום, נמוך קומה, המשתייך לקבוצה אתנית בלאוס הנקראת מונג. הם הגיעו מחבל יונאן שבדרום סין לפני כ- 150 שנה והתיישבו בפסגות ההרים הגבוהים של המדינה.
לאחר מספר פגישות שבהן התיידדנו, הוא הציע לי לבקר בכפר שלו. מאז בכל פעם שניסינו לקבוע ביקור בכפר משהו השתבש, עד ליום ראשון האחרון שבו סוף סוף זכיתי לבקר בכפר המונג הראשון שלי בלאוס.

נסענו מלואנג פראבנג כ - 15 דקות על הכביש הראשי המוביל צפונה. החנתי את האופנוע השברירי שלי ליד חנות - מסעדה על הכביש והתחלנו לצעוד בדרך עפר שהלכה ונהייתה בוצית יותר ככל שהתקדמנו. אחרי הליכה\התבוססות בבוץ של רבע שעה הגענו אל הכפר שלו.

הכירו את לאוס בטיול בלתי נשכח עם אקו טיולי שטח >>>

הוא הוקם לפני שנתיים לאחר שתושביו הגיעו מאזור מרוחק יותר בהרים, מקום שהממשלה רצתה לישב אותם (במסגרת התוכנית שלה ליישב לאורך צירי תנועה את הכפריים החיים בפסגות ההרים). המקום לא נראה להם והם אמרו אם כבר (הורידו אותנו מההרים) אז כבר (עדיף להתמקם ליד ציר ראשי ועיר מרכזית).
בכניסה לכפר דז'ו הצביע לעבר תחנת אספקת המים של הכפר - קוביית בטון בגודל שני מטר על שני מטר שמתוכה משתרבב צינור דק. דז'ו אמר שבכל בוקר בשעה 4.30 לכל המאוחר 5 אחיו הצעירים צריכים למהר ולמלא את הדליים כי לאחר מכן לא תמיד ממשיכים לזרום מים לכפר. לכן תושבי הכפר מנסים לממש פרוייקט של הנחת צינור באורך מספר ק"מ מיובל הרים סמוך כדי שלא להיות תלויים באספקת המים השרירותית והתעריף היקר של חברת המים.
דז'ו גם הסב את תשומת ליבי לכבל החשמל הנמתח מהכביש הראשי ועד לבתי הכפר. הפרויקט עלה 10 אלף דולר מתוכו הם מימנו 30 אחוז והממשלה את 70 הנותרים.
הכפר מונה סה"כ-80 משפחות ועוד כ-20 שרכשו חלקת אדמה אבל טרם התיישבו בה. המונג בחלקם הגדול הם עדיין חקלאים נודדים למחצה הנאלצים לחפש בכל מספר שנים אזור חדש להתיישבות בגלל התדלדלות הקרקע שאותה הם מעבדים. תושבי הכפר של דז'ו נדדו מספר פעמים עד שהגיעו למקום הנוכחי שממנו הם לא אמורים להמשיך לנדוד בגלל נוחות המחיה וההשקעה שלהם בתשתיות במקום.
הכפר מעורב מבחינת הקלאן (קבוצת אנשים המאמינים שהם ממוצא של אב קדמון משותף). הקבוצה האתנית של המונג כוללת כ-11 קלאנים, כאשר קלאנים שונים חולקים לעיתים כפר אחד כמו במקרה הכפר של דז'ו. המחוייבות של בן המונג היא בראש ובראשונה לקלאן. יתכן שהם מעדיפים לחלוק כפר עם בני קלאן אחרים מפאת האיסור החמור של חיתון בתוך הקלאן, מעשה הנחשב כסוג של גילוי עריות. לכן גברים המנסים למצוא שידוך גם בקרב קהילת המונג הגולה בארה"ב, שואלים קודם כל את הבחורה שאיתה הם יצרו קשר מאיזה קלאן היא.
לדזו' כבר היה שברון לב קטן על רקע איסור חיתון בתוך הקלאן. לפני שנתיים באחד הפסטיבלים החשובים בלאוס של המונג הוא הכיר בחורה חביבה ובילה איתה יום שלם. כאשר נפרדו הוא נתן לה את כרטיס הביקור שלו. כשראתה את שם הקלאן שלו המופיע על הכרטיס היא פלטה אנחת אכזבה ואמרה: "זהו גם הקלאן שלי, אנחנו צריכים להיפרד כאח ואחות", ובזה תם הקשר ביניהם.

צריף במבוק

הגענו לביתו הפשוט והעניו עד להחריד, בין השאר תולדת תרבות הנדודים שאינה מצדיקה השקעה בבית.
השלד של המבנה בנוי מקורות עץ והקירות עשויים פרופיל של קני במבוק דקים שהוצמדו אחד לשני בחוזקה. הגג עשוי מעשבים מיובשים הקלועים על מוט עץ. הם מונחים אחד כל גבי השני ויוצרים מעין רעפי קש צהובים. הם יכולים להחזיק מעמד עד 5 שנים ואז בגלל הריקבון מגשם ושמש קופחת צריך להחליף אותם. הוא הסביר לי שעשן האש שמבעירים לחימום או בישול בתוך הבית מבריח מזיקים ומכרסמים העלולים לכלא את רעפי העשבים.
בתוך הבית שוררת אפלולית בגלל ה"טפטים" תוצרת בית העשוים ממאות ניירות עיתונים, המצפים את כל הקירות מבלי להשאיר ס"מ של פרופיל במבוק חשוף.
המבנה המלבני באורך כ-7 מטרים וברוחב של 3 מטרים. אין חלוקה פנימית לחדרים, אלא חלל אחד כאשר בצד אחד שלו פרגוד בד התלוי מהתקרה תוחם את החלק שבו ישנים ההורים והילדים הזעטוטים. בפינה אחרת ישנה מיטה שעליה ישן ידידי דזו' ובסמוך אליו ישנה המיטה של הסבתא.
בפינה שלישית של החדר ישנה מיטה פשוטה לאורחים.
במרכז אחד הקירות בולטת פינת המזבח לרוחות - נייר אדום זוהר המכסה שטח של מ"ר מהקיר ועליו תלויים תשמישי קדושה ואביזרי פולחן כמו תוף, מעין מצילתיים וקרני פרה שבהם הם משתמשים כדי לתקשר עם הרוחות. לא בכל בית ישנו מזבח שכזה, אביו של דז'ו הוא שמאן\ מתקשר עם רוחות ולכן הוא בנה את המזבח.
בפינה רחוקה של החדר ישנה גם מערכת D.V.D שבאמצעותה דזו שומע מוזיקה, "כאשר אני מתגעגע לחברתי הנמצאת בארה"ב" הוא אומר.
המטבח נמצא במבנה נפרד הצמוד לבית המגורים. במטבח כיריים פתוחות (מבעירים אש באמצעות גחלים) מספר סירים וכלי בישול ואכילה.
המקלחת והשירותים הם שני קיטונים קטנים הצמודים לבית.

ארוחת הצהריים

ישבנו סביב שולחן נצרים נמוך על שרפרפים בגובה דשא. הארוחה כללה אורז לבן ומרק דלוח עם העלים הירוקים הנקראים באנגלית "תהילת הבוקר". בצד הונחה צלוחית קטנה של צ'ילי ירוק חתוך דק, כדי להתגבר על תפילות הארוחה. דזו' ספק אמר, ספק התנצל שאין בשר.
לאחר הארוחה הוא הגיש לי "קינוח" כהגדרתו - אשכול בננות מינאטוריות.

בבית מתוגררים בסך הכל 9 נפשות. הוא, 5 מאחיו (מתוך 8), הוריו והסבתא. מלבד בני אנוש ישנם גם מספר חזירים, תרנגולות וכלבים לשמירה מגנבים שפוקדים את כפרם. ברקע נשמעת מדי כמה דקות שריקה צורמנית של נקר כלוא בכלוב של במבוק. "הוא השעון של המונג ביערות ההרים", אמר דז'ו והתכוון לכך שלקראת שעת בין השמשות הנקר מתחיל לשרוק ומזכיר לכפריים שהם צריכים לחזור לכפר לפני רדת החשיכה. סבתו ביקשה שיהיה להם נקר בחצר כדי שתוכל להיזכר בקולות תבנית נוף מולדתה -. היערות הטרופים של ההרים הגבוהיים של לאוס המתנשאים לרום של מעל 1000 מ'.

אחותו הקטנה

היא כבת 7, סיימה לפני חודשיים את שנתה הראשונה בבית הספר. היא התקבלה ללימודים לאחר שעברה את תנאי הקבלה הנוקשים: "מבחן הנגיעה באוזן". המורה מבקש מהתלמיד להקשית את ידו מעל לראשו ולנסות לגעת באוזן שבצד המרוחק מהיד. עם הילד הצליח הוא מתקבל לכיתה א'.
לפני מספר שבועות היא קדחה במשך מספר ימים ממלריה ובזכות הטיפול הבסיסי של בית החולים המקומי והמאוד בסיסי חייה ניצלו.
אביו כאמור הוא שמאן, אחד מבין כמה בכפר. זהו תפקיד מאוד חשוב בגלל התרבות של המונג שמעצבת את עולמם החצוי לשניים. עולם בני האדם ועולם הרוחות. שני עולמות שתלויים ומשפיעים זה על זה, כאשר דמות השמאן היא החוליה המקשרת ביניהם. לכל עצם וכוח בטבע ישנה רוח: ליער, לשדה, לנהר, לכפר, לבית ולאנשים מבוגרים.
הרוח קובעת מי מבין חברי הכפר יהיה שמאן. זהו למעשה תפקיד העובר בירושה בתוך המשפחה אבל הרוח קובעת מי מבין הבנים של השמאן ימשיך את תפקידו. הסימן הוא מחלה של אחד הבנים. השמאנים של הכפר מאבחנים את המחלה וקובעים האם מדובר במסר מהרוחות שאדם זה צריך להיות שמאן.
תפקיד השמאן הוא למעשה ריפוי מחלות של בני הקהילה שהמקור שלה היא בעייה עם אחת הרוחות. למחלה סימפטומיים פיזיים (חום וכו') אבל המקור שלה הוא נפשית. כלומר הם מגדירים מחלה שכזו כאחת שנוצרה כתוצאה מטראומה נפשית או פחד ממשהו.
ישנם מחלות כמו מלריה עם סמפטומים שונים שאותם הם לא מקשרים לבעיה עם רוחות ולכן הם פונים במקרים שכאלה לרפואה קונבנציונלית יותר, מסורתית (של בני המשפחה) או מודרנית - בתי חולים שהם דומים יותר למרפאות סוג ז' במושגים שלנו.
ריפוי מחלת אדם מצריך טקס שבמהלכו השמאן נכנס למצב של דיבוק או טראנס, אנשים נוספים בחדר מנענעים את המצלתיים ומכים בתוף והשמאן יושב כשעיניו מכוסות במעין רטיה. הוא שואל את הרוח שאלות ולאחר מכן משליך שתי קרנים של פרה על הריצפה. לפי צורת נפילת הקרניים על הרצפה הם מפרשים את תשובת הרוח.
השאמן שואל את הרוח מה יפייס אותה והתשובה לרוב היא בעל חיים: כלב, תרנגול, חזיר וכו' שנשחטים עבורה.

הסבתא

היא כבת 85 בערך. כמובן שהיא אפשר לדעת בדיוק, הם מתארכים אירועים ולידות לפי: "זה קרה בשנה שזרענו אורז בהר ההוא". היא הייתה רוצה להישאר בסביבה הטבעית שבה נולדה וחייה ביערות על פסגות ההרים. המעבר לציוויליזציה (במושגים של בני מונג בלאוס) קשה ומבלבל אותה. כשהיא מתקרבת לכביש הראשי היא שואלת את דז'ו מדוע המכונית שהיא רואה נוסעת הלוך ושוב בלי הפסקה. דזו' מסביר לה שלא מדובר באותה מכונית ושכאן אנשים נוסעים כדי להגיע לעבודה.
היא לבושה בבגד המונג המסורתי - מכנס בד רחב וחלוק בצבע שחור עם שוליים מקושטים בבד כחול. החלוק לבוש ברישול על החזה, חושף כמעט לגמרי זוג דדים נפולות, ומקומטות. פיה נטול שיניים כמעט לחלוטין ועיניה מכוסות דוק שהכהה כמעט לגמרי את ראייתה.

דזו'

הוא עמוד השידרה של המשפחה. אולי בגלל שהוא מבוגר מאחיו הגדול. לא זו אינה טעות ניסוח, אלא המציאות האדמיניסטרטיבית שבלאוס. מורי בית הספר מעריכים את גיל התלמידים שנרשם בכרטיס האישי של כל אחד מהם. בכיתה הראשונה שדז'ו למד, המורה קבע את גילו הרישמי שהיום היה צריך להיות 23. מספר שנים לאחר מכן מורה אחר החליט שהוא מבוגר יותר ולכן שינה בכרטיס שלו את גילו שכיום הוא 28. גילו של אחיו הבוגר, שנולד לפניו הוא 26 לפי החישוב של השנה שנקבעה בכרטיס. לכן מבחינה רשמית הוא מבוגר יותר מאחיו הבוגר.
דז'ו החל לעבוד במשרד טיולים בלואנג פראבנג בשנת 2000 והצליח לחסוך סכום כסף שאיתו הוא רכש לפני שנתיים חלקת קרקע. הוא בנה עליה בית צנוע שאליו עברה כל משפחתו.
יש לו חברה שנסעה ללמוד לפני מספר חודשים בארה"ב. שאלתי אותו האם זה רציני איתה והוא אמר שהם החליטו להתחתן בתום לימודיה ושהיא הבטיחה לו שלא תשכח אותו בארה"ב. לא אמרתי לו את מה שחשבתי לעצמי - הבטחתה כנראה תתמסמס ברוטב הקטשופ של מזללות מקדולנדס ובקניונים שם היא תשיל את בגדיה וזהותה המונגית-לאוטית ותהפוף למונגית-אמריקאית.

אחיו הצעיר

הוא לומד אנגלית בעיר הבירה ויאנצ'יאן. הבחנתי בשרשרת עם צלב מוכסף שהוא ענד על צווארו. זוהי תופעה שכיחה בקרב צעירי הערים בלאוס, הצופים בערוצי הטלויזיה התאילנדים ומאמצים פריטי אופנה המקשטים את כוכבי אופרות הסבון. שאלתי אותו מדוע הוא עונד צלב והוא אמר שזה יפה.
דז'ו שאל מה משמעות הסמל ואני הסברתי לו בצורה כללית מהו הצלב. הוא תרגם זאת לאחיו שאמר שאם הוא היה יודע מה משמעות הסמל הוא לא היה קונה את השרשרת.

בזיעת אפך ובעיקר בכאבי גבך תוכל אורז
לפני תחילת עונת זריעת האורז (מאי) הוא החכיר לשנה שטח של 1.5 הקטר (1 הקטר = 10 דונם) הנמצא בסמוך לביתו. המחיר הוא 2 אחוז מהייבול.
הוא מצפה ל-2.5 טון אורז, שאמור להבטיח אספקת אורז לכל משפחתו במשך שנה תמימה. הוא שתל בשדה שני סוגי אורז דביק ורגיל. כדי לגוון את ארוחות המשפחה. בניגוד למה שמקובל לחשוב שבמדינות עולם שלישי כל הגידולים אורגניים, האורז של דז'ו אינו אורגני. הוא משתמש בכימיקלים כדי להשמיד עשבים שוטים.
שיטת גידול האורז במישורים ובעמקי הנהרות (כמו במרבית אסיה) היא שיטת ההצפה במי גשמים. האורז נשתל בערוגות, התחומות בסוללות בוץ.בגובה של 30 ס"מ שבהן נאגרים המים. מעת לעת ישנו צורך לנקז חלק מהערוגות שבהן מפלס המים גבוה מידי באמצעות פתיחת תעלה קטנה בסוללת הבוץ כדי לאפשר למים לזרום לחלקה שמתחת.
דז'ו משתדל לבקר בשדה פעמיים ביום. הוא בודק שלא נחפרו עי" מכרסמים שונים מחילות בתוך סוללות הבוץ ושמפלס המים תקין. עבודת התחזוקה האין סופית והצורך התמידי לווסת את מפלס המים בתוך הערוגות, גורמת לכך שחלק מהחקלאים מעדיפים להתגורר בסוכה עונתית בצידי שדה האורז במהלך חודשי הקיץ (הגשומים)
למשפחתו של דז'ו ישנה גם חלקת אורז במורד אחד ההרים הסמוכים לכפר. שיטת גידול האורז במורדות ההרים היא אתגרית ומפרכת לאין שיעור משיטת גידול האורז בהצפה במישורים ובעמקי הנהרות.
החקלאות מבוססת על שיטת כרות ושרוף.
ראשית כורתים את עצי הגונ'גל והצמחיה הסבוכה וממתינים מספר ימים עד להתייבשות הגזעים והשלפים. לאחר מכן שורפים את שרידי הצומח היבש כדי להשמיד מזיקים ולדשן את הקרקע באפר.
לאחר מספר ימים יש לבצע שריפה משנית של גזעים סרבניים ושארית פליטת הצומח.
השלב השלישי הוא ניקוש עשבים שוטים ורעננים שהעזו לצמוח בימים האחרונים. לבסוף מגיע שלב זריעת האורז. לרוב הגבר הולך ראשון לאורך הערוגה ויוצר גומחות קטנות בקרקע באמצעות מקל מחודד. אחריו בטור עורפי הולכים נשים וילדים וטומנים את גרגרי האורז בגומחות.
גם לאחר הזריעה יש להמתין כשבוע ואז להתסער על השדה בשנית ולעקור את העשבים השוטים העלולים לחבל בגדילת האורז.
מאחר וחלקת האדמה ההררית של משפחת דזו' נמצאת במרחק שעת נסיעה (לנקודה שממנה צריך ללכת כשעה) הוריו אינם יכולים להרשות לעצמם לממן את הנסיעה היומית מהבית לשדה הלוך שוב. לכן במהלך השבועות האחרונים הם מתוגררים בסוכה קטנה בשדה האורז, עד שתושלם פעולת ניקוש העשבים שלאחר זריעת האורז.
דז' שולח להם פעם בשבוע אספקת אורז ואת השאר עם משלימים ע"י ליקוט פטריות או דגים וסרטנים המצויים בשפע לדבריו בנחל סמוך.

עולמם של המונג בלאוס בשנת 2006 הוא עולם מדהים, מוזר, הזוי, אקזוטי ואכזר. עולמם מאיר באור אחר את עולמנו, בעיותנו והמשמעות שאנו מוצאים ומעניקים לחיינו.

ליאור בר - התגורר בעיר לואנג פרבאנג שבלאוס במסגרת מחקר דוקטורט בתחום תיירות ותרבות.

טיולים הקשורים למאמר