טיול עומק ליפן בתקופת פריחת הדובדבן

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

מיומנה של מורה לאנגלית ביפן

לפעמים מדהים אותי עד כמה אנשים שחיים במקומות אחרים ובזמנים אחרים עוברים את אותן החוויות בדיוק. בספר "חוויה יפנית", שנכתב לפני כ-15 שנים, היא מספרת שעל היום הראשון שלה ביפן העביר לה שוער הבית הרצאה מפורטת בנוגע לאיך זורקים את הזבל. לא חשבתי שזה גם מה שיקרה לי, אבל בבוקר היום השני שלי פה הגיע אחד המורים האחרים, פיל, עם כמה "מתנות" קטנות עבורי: סבון לכביסה, גליל נייר טואלט ו... שקית ניילון. אם יש משהו שבטוח לא חסר לי בדירה החדשה זה שקיות ניילון, אבל אז פיל הסביר שמדובר בשקית ניילון מיוחדת שמיועדת לזבל האורגני ופתח ב"הרצאת הזבל" המפורסמת, שכנראה שאף זר שמגיע לטיול ביפן לא יכול להתחמק ממנה.

אל תפספסו את הטיול המאורגן ליפן בתקופת הלבלוב עם אקו טיולי שטח >>>

הצטרפו לטיול מאורגן ביפן בתקופת פריחת הדובדבן וחג הפסח עם אקו טיולי שטח >>>

אני מודה שבארץ מיחזור ואני לא בדיוק הולכים יד ביד. מול הבית שלי בישראל יש מתקן גדול למיחזור בקבוקים, שאני כמעט אף פעם לא משתמשת בו. אני מנסה להקפיד לזרוק ניירות רק לפח הכחול שמיועד לנייר, אבל להגיד שאני אף פעם לא מזייפת יהיה שקר גס. ואני יודעת שזו לא רק אני - בישראל, באופן כללי, תרבות המיחזור היא בקאנטים. ביפן המצב הוא הכי הפוך מזה שיכול להיות: יש פה שיטה שלמה ומיוחדת לטיפול, לארגון, לזריקה ולמיחזור של הזבל, ודרך אגב, אם יורשה לי לחטוא בקצת גאווה מקומית - שיטת ארגון הזבל היפנית הומצאה בעיר שלי, נומזו.

וכך פועלת השיטה: את הזבל האורגני זורקים בימי שני ושישי, את הפלסטיקים - בימי רביעי. את הנייר עדיין לא הבנתי מתי בדיוק זורקים (נדמה לי שביחד עם הזבל האורגני) אבל הבנתי שקיים איזשהו הבדל, שטרם הספקתי לתהות על קנקנו, בין זריקה של ניירות דקים (כגון דפי מחברת או טישו) לזריקה של קרטונים, שאותם זורקים ביחד עם הבקבוקים והזכוכיות ביום ראשון הראשון של כל חודש. ואם כל זה לא מבלבל מספיק, הרי שביום שני השלישי של כל חודש (נדמה לי) אפשר סוף סוף להיפטר מהמתכות (שזה כולל גם נייר אלומיניום).

אם יש מוצר שכולל בתוכו שני "אלמנטים זבליים" או יותר, צריך להפריד ביניהם לפני הזריקה, ולזרוק כל אחד מהם לפח הרלוונטי. היפנים לא מזלזלים בזה, אתה לא יכול להתחכם למשל ולזרוק מאפין שעטוף בפלטיק לפח של הזבל האורגני. כך שאתמול בצהריים מצאתי את עצמי עומדת ושוטפת גביע של יוגורט תות לפני הכנסתו לשקית של הפלסטיקים. רק תארו לכם כמה מטומטמת הרגשתי, לעמוד ולשטוף את הזבל לפני שאני זורקת אותו לפח...

כשמגיע יום הזריקה, צריך להוריד את השקיות הרלוונטיות למטה ולהכניס אותן לתוך רשת גדולה שנמצאת מתחת לבניין. מתישהו במהלך היום מגיעים עובדי זבל יפנים, שעוברים על השקיות (כן, באמת עוברים עליהן!) ומוודאים שכולן מכילות את סוג הזבל הנכון. במידה וניסו לרמות את השיטה, או שמישהו סתם התבלבל, השקית שלו תסומן במדבקה אדומה ותושאר מתחת לבניין. בשלב הזה מצפים ממי שזרק את זה לאסוף את השקית בחזרה ולשייך אותה ליום הזבל הנכון. אלא שאם מתעלמים מהעניין בגסות ומשאירים את השקית למטה, יאספו אותה בכל מקרה ביום השישי העוקב. כשאמרתי לפיל שזאת יופי של דרך להתחמק מהמטלות האלה, הוא הסביר לי שזה לא מדוייק: אם העניין הזה חוזר על עצמו יותר מדי פעמים והמדבקות האדומות הולכות ומתרבות, תיצור מחלקת הזבל קשר עם האחראי על הבניין ותבקש ממנו לטפל בנושא. איך הוא יצליח להבין מי מבין הדיירים הוא זה שמבצע את הזריקות האסורות לא בדיוק הבנתי, אבל אני בטוחה שליפנים יש איזושהי שיטה גם בשביל זה.

כמובן שכל העניין יכול להיות מעיק למדי, כשצריך להחזיק בבית חמישה פחים שונים ולחכות לימים מסויימים כדי לרוקן אותם (תארו לעצמכם שחובב בירות צריך לחכות ליום ראשון הראשון של כל חודש כדי לזרוק את הבקבוקים!) אבל מסתבר שקיימות כל מיני שיטות כדי "לעקוף" קצת את האיסורים החמורים. פיל, למשל, "מחביא" כל מיני דברים אסורים בפח של הזבל האורגני, כמו קרטונים למשל, שבמקום לחכות איתם ליום ראשון הראשון של החודש הוא גוזר אותם לחתיכות דקות ותוקע אותן בין הפירות והירקות הרקובים.

דבר נוסף ששמעתי עליו אבל עדיין לא ראיתי בעצמי הוא שפעם בחודש מתקיים ה-Garbage Day. ביום הזה אנשים מביאים כל מיני דברים ישנים שיש להם, שעדיין פועלים ובמצב טוב, ומחלקים אותם לכל מי שרוצה/מוכן לקחת. באופן הזה אחד המורים בבית הספר השיג אופניים במצב מצויין אחרי ששלו נגנבו. כששאלתי את איימן, מורה נוסף, איזו סיבה יש למישהו למסור בחינם חפצים שנמצאים במצב טוב ועדיין פועלים כמו שצריך (איזו דרך מחשבה ישראלית, הא?), הוא אמר: "אם הייתי יודע לענות לך על זה, הייתי מבין סוף כל סוף את כל התרבות היפנית".

אז בינתיים אני מנסה להתרגל לתרבות הזבל החדשה, ולהתייחס לזבל לא כאל "הדבר המגעיל הזה שצריך להיפטר ממנו כמה שיותר מהר", אלא "הדבר הזה שהוא עדיין בעל ערך ואפשר לעשות איתו משהו". אני בטוחה שיהיו לי כל מיני טעויות מביכות, וקל מאד לכתוב פוסט שיצחק על זה, אבל תכל`ס אני חושבת שתרבות המיחזור הזאת היא ממש מבורכת (ואני לא אומרת את זה רק מפני שהיא נהגתה בעיר שלי!). זה בדיוק מסוג הדברים שלוקח שבוע-שבועיים להתרגל אליהם, ואחר כך עושים אותם באופן אוטומטי, ממש בלי לחשוב ובלי להתאמץ. ותארו לעצמכם באיזה חסכון מדובר, באיזו שמירה על המשאבים המוגבלים של כדור הארץ. זה בדיוק מסוג הדברים שאני רואה פה ומצטערת, ממש מתבאסת, שהם לא קיימים גם בישראל.

טיולים הקשורים למאמר