בהוטן

רוצים לקבל עוד פרטים על הטיול?

קארמה עבר להילוך גבוה כשהרכב שנשא אותנו השמיע קולות מאמץ. עלינו בדרך הלא ממש סלולה, על הכביש היחיד שחוצה את בהוטן לרוחבה, אל מעבר ההרים דוצ'וּלָה, שבגובה 3,150 מטרים. "אנחנו נכנסים למחוזותיו של דרוּקפּה קוּנלֵיי, הקדוש המטורף," הוא הודיע בהתרגשות, ורעד עבר בגופו. "זה אזור מלא, אבל מלא בשדים ורוחות, לא כדאי שהמכונית תתקלקל עכשיו."

גלו את ההימלאיה הקסומה - טיול לבהוטן, דרג'ילינג וסיקים עם אקו טיולי שטח >>>

קארמה סיפר לי מעט על מעלליו של דרוקפה קונליי והדגיש בפני שכל מה שמספרים עליו הוא אמת. קארמה לא הטיל ספק בכיבושיו המיניים, ולא בהישגיו בהכנעת השדים. את התיאורים האינטימיים שקארמה בחר להצניע מצאתי בספרים, אבל מה שבאמת סיקרן אותי הייתה אמונתו של הקדוש בחיים ללא אשמה ובושה.
מקום האשמה בחיינו מפרנס ספרי פסיכולוגיה אינסופיים. הניסיון להשתחרר מכבלי האשמה אשר מפעילים אותנו ומעלים שאלות אודות אחריותנו כלפי הסביבה, העסיק גם את המורים הבודהיסטים. האשמה מהווה כוח מניע רב עוצמה. היינו רוצים לחשוב שהמניע של חיינו הוא אהבה, אבל לאשמה כוח גדול בהרבה. הוא בולט במיוחד לנוכח אי הגשמת ציפיות הורים וקרובים, ולנוכח אסונות ועוולות חברתיות, אך מלווה אותנו גם בדברים פשוטים כמו שיחת הטלפון ששכחנו להחזיר, בירור אודות שלומו של אדם חולה, ואפילו הספר שקנינו וטרם הספקנו לעיין בו. האמנם ניתן לפתור את בעיית האשמה והסבל הנגרם ממנה? מה יכול קדוש מטורף ללמד על אודות השחרור מאשמה?

נשק המיניות

דרוקפה קונליי נולד בטיבט ב-1455, ושנת פטירתו אינה ידועה (הדעות נחלקות בין 1529,1520 ו-1570). הוא נמנה בין 84 המָהַסידוֺת, דמויות שחלקן היסטוריות אשר מיוחסת להן זכאות לנירוואנה, אולם חמלתם כה גדולה שהם נותרים בעולם הסמסרה כדי לעזור לברואים. אביו נרצח במהלך התכתשות משפחתית, אירוע שגרם לדרוקפה קונליי לפנות אל חיי הדת. לאחר שלמד טנטרות אזוטריות ותורות נסתרות ולאחר שהגיע להבנה אודות מודעות ומחשבה, פשט את גלימותיו והמיר אותן בחזות של נווד. עד גיל 25 הוא כבר שלט באמנויות רוחניות, במדעים, בשינוי צורה ובביצוע קסמים. הוא זכה לכינוי "קדוש מטורף" מאחר והתריס נגד מנהגים מקובלים, העמיד מוסדות דת באור מגוחך, החצין את חיבתו למשקאות משכרים ולתענוגות הגוף ודבר לא הפריע לו לפתות אישה שהיא אשת איש.
סיפורים רבים הקשורים בחייו מתארים רעיונות סותרים וחיבורים בלתי אפשריים, אשר מטרתם לשחרר מקונוונציות מחשבתיות. על פי הבודהיזם אנו נצמדים לתופעות ברות חלוף ומעמיסים עליהן הבחנות אשלייתיות ומשמעויות שאינן טבועות בהן, אשר גורמות סבל, שאחד מביטוייו הוא תחושת אשמה. מאחר וההבחנות הללו הן יצירי האגו והחושים ולמעשה אין בהן ממש, הרי שאפשר להשתחרר מהן. דרוקפה קונליי התפרסם במיוחד במבצעי חיסול של שֵדות נקביות מעוררות חלחלה, אשר הציקו לתושבי בהוטן. אחת השדות שהתעמתה איתו חיה במעבר ההרים שבו נסעתי עם קארמה. דרוקפה קונליי תפס אותה בשערה וגרר אותה אל הדרך המובילה לוואנגדִי, שם היא נעמדה והפכה עצמה לכלב אדום. דרוקפה קונליי תפס את הכלב באוזנו, כיסה אותו באדמה בצורת שד של אישה, ובנה סטופה שחורה מעליה. הוא ניבא שמקדש יבנה מעל המקום הזה בעתיד הרחוק. בבודהיזם מדברים לעיתים אודות שד המחשבה הטורדני אשר מציק ואינו נותן מנוחה. שד אשר לא מאפשר קיום בהווה כזה שסוחב את משאות העבר, ודואג לגבי העתיד. שדה מסמלת את הפן הייצרי, זה אשר קושר אותנו לחשקים ולתשוקות. זו התשוקה אשר יוצרת סבל, וזו התשוקה אותה מבקשים לכבות על מנת להימנע מן הסבל.
ואכן, לפני כשנתיים הוקמו על מעבר ההרים 108 מבני צ'ורטן (המילה הטיבטית לסטופה בודהיסטית), במצוות מלכת בהוטן הבכירה (לבהוטן ארבע מלכות אחיות), אז'ידורג'י וואנגמו. הבנייה נעשתה כמחווה של כבוד לפועלו של המלך, ולזכר אנשי בהוטן שנהרגו בתקריות בגבול ההודי ב-2004. מספר מבני הצ'ורטן אינו מקרי - לפי הקאנון הבודהיסטי, 108 הוא מספר הסוטרות שלימד הבודהא, ויש הרואים במספר סמל לכמות המכשולים בדרך לשלמות, את מספר השלבים בדרך אל ההארה ואת מספר השיעורים שנתן הבודהא למאמיניו. מבני הצ'ורטן מפגינים נוכחות בודהיסטית במקום שנחשב בעיני תושביו לאזור מסוכן ושורץ רוחות מאיימות. המיקום הנבחר מעיד על הניסיון המתמשך למגר את האמונה בשדים שמילאו את הארץ, ולאחד את התושבים תחת מטריית האמונה הבודהיסטית.

בבהוטן מקובל עד היום לסגוד לאלות הר, נהר, מים ואדמה. אמונה בגדולתן של אלות אלו מתנגשת עם אמונות בודהיסטיות אשר הגיעו מטיבט. אלות, כמו גם שדות, מילאו את הוויית האמונה ולכן התגייס דרוקפה קונליי להילחם בשדות. בד בבד, כדי לאפשר לבודהיזם לקבל אחיזה טובה בבהוטן, אי אפשר היה רק להילחם באלות ובשדות, היה כנראה גם צורך למצוא דרך לשלבן בתוך הממסד החדש.
בכל מקום יישוב בבהוטן מצויים מבני דזונג, מנזרים בודהיסטים מבוצרים אשר משמשים הן את המנהלה החילונית של האזור והן את המנזר. כך יושבים בכפיפה אחת הדת והמנהלה במדינת כנסייה. בתוך הדזונג של פונָאקַה, אשר נמצאת במחוזות פעילותו של הקדוש המטורף, מצויים כמה מקדשים אשר מוקדשים לאלה שחציה אישה וחציה נחש. את המקדשים מעטרים פסלי וציורי נחשים, ודמותה מוצנעת אך עודה נוכחת. נראה שבניסיון לשים קץ לסגידה לאלות העליונות, עברו האלות הדומיננטיות קואופטציה לדת הבודהיסטית החדשה. במקום לקלל ולגרש את האישה והנחש מגן העדן, בבהוטן אפשרו להם לדור לצד הבודהיזם. במקום להילחם עד חורמה באמונות הקדומות, הביאו אותן אל תוך המקדשים.
אולם שילובן של האמונות הקדומות התרחש כנראה תוך מאבק, עליו ניתן ללמוד מתיאור מתקפותיו הלא קונוונציונאליות של דרוקפה קונליי על אויבותיו, בין השאר באמצעות מעשים מיניים. בשתי דוגמאות נוספות הוא כולא שדות תחת סלע, באחד המקרים מפוצץ את הסלע ולראייה את שני המקומות הללו ניתן לזהות בבהוטן. בהזדמנות אחרת במאבקו בשד נחש (זכרי) הוא נעזר באיברו כקורנס איתו הוא קורע חור בדלת וכדורג'ה משולהב של החוכמה הוא חודר לפה האדום של השד מפיל לו ארבע שיניים עליונות וארבע תחתונות. נזירה משכנעת את השד המוכה לחזור ולהתחנן בפני דרוקפה קונליי על חייו ולהבטיח לא לפגוע ביצורים חיים. הלאמה מקבל את דבריו, ומניח את הדורג'ה על ראשו וממיר אותו למגן האמת. אחר כך הוא פוגש את השדה לאדזונג הוא מניף את הדורג'ה הבוער של החכמה לשמיים והיא לא יכולה לשאת את המגדל הקסום והופכת עצמה לנחש ארסי. הלאמה דורך על ראשה והיצור מתאבן. אפשר לראות את המאובן על הדרך.
הביוגרפיה של הקדוש מספרת שאחרי שהכניע דרוקפה קונליי את השדה, הוא ירד מן הדרך אל עבר פונאקה (במסלול שעשינו קארמה ואני), כדי להילחם בשדה האיומה לוֺנג רוֺנג. על מנת להכניעה, הוא החליט לעוור אותה ולהמיר אותה לאלה המגוננת על המסורת. כאשר ראתה אותו מגיע עטתה השדה את המראה המזוויע ביותר שלה. היא צפה בתוך ענן מתעתע של קצף אשר חוללה ממי הנהר, ושרה לו את משנתה. דרוקפה קונליי ענה לה, שכשדת נחש עליה לברך על שהחליט להפוך אותה למגינה של הדת, שכן בתהליך ההמרה היא תהפוך למגינת בנות כל האלים, כמו גם מגינת הנחשים, השטנים והשדים. בסופו של דבר היא נענית להצעתו, הופכת עצמה לאישה יפה ומושכת ושרה לו שיר בו היא מתארת אותו כפטור מחובות. הכוונה היא שהוא פטור מלתת דין וחשבון, שהוא מסתובב בעולם משוחרר לחלוטין מאחריות ואשמה, ואינו נושא את המעמסה אותה נושאים רוב בני האדם. וכך אומר השיר:
"דרוקפה קונליי פטור מחובות, נעלה בגזע ומועצם באמת, לב של בודהא בגוף מרוח אפר, נושא קשת וחץ כמכשירי התובנה, מוגן בשריון של סבלנות וסובלנות, מוביל כלב לחיסול הרגש, ובעל עוצמה של קיסר היקום. אני מתחננת בפניך להוביל אותי אל השחרור האקסטטי. האם איני קישוט שמימי? מעל למותני דמותי מלהיבה, ומתחת למותני בתוך מָנדָלָת האושר העילאי, שרירי חזקים ותנועות אגני מיומנות. אני מציעה לך את אמנות החליבה שלי. עבורך הנאלג'ורפה (יוגי) אשר מתענג מעשיית אהבים, המפגש היום מנבא אושר, עם נחשית בעלת תשוקה משתלהבת. אנא השתהה עימי, ובזה הלילה אציע לך את גופי בהתמסרות של סגידה. אני מתחננת בפניך, הצע לי את ברכתך האלוהית."
היא לקחה אותו אל ביתה, שם העלתה לו מנחות, נשבעה לשרת את המסורת ולא לפגוע עוד ביצורים חיים. לבסוף, כדי להכין אותה כמועמדת מתאימה להוראת האיחוד הרוחני הנעלה, הוא טיהר אותה באמצעות משחק מיני מקודש.
הסיפור ניתן לקריאה במספר רבדים. ניתן לראותו כחלק מאותו מאבק היסטורי לביסוס מעמד הבודהיזם, ואפשר לראות בו מאבק בשדי המחשבה. אלא שהדרך בה נלחם דרוקפה קונליי אינה זו שמזוהה עם הבודהיזם. אין מדובר בשיעור שניתן באמצעות מדיטציה ותובנה. להיפך, מתוארת דרך של אלימות ומיניות, אשר נועדה כנראה לעורר פרדוקס בינה לבין העקרונות שמזוהים בדרך כלל עם הדרך הבודהיסטית. המגע המיני שבין הקדוש לשדה הנתעבת מעלה רגשות סותרים הנעים בין דחייה למשיכה, בין מותר לאסור ובין טוב לרע. האשמה אשר משמשת כווסת של ערכים פושטת את הרגל ומחייבת בחינה מחודשת של תפישות.

למרות שאנשי בהוטן אינם מקדשים את מוסד הנישואין, ויחסי מין לפני ומחוץ למסגרת הזוגית מקובלים בבהוטן, בכל הנוגע ליחסים אינטימיים נוהגים בצנעה ובדיסקרטיות. על אף שמעלליו של דרוקפה קונליי ידועים לכולם, אזכור שמו גורם למבוכה ולסומק לעלות בלחייהן של הנשים. על בתיהם של תושבי בהוטן מתנוססים ציורים מפורטים של איבר מין זכרי מפואר בזקפתו, שזרנוק של זרע מותז ממנו באון. בני המשפחה יושבים למרגלות הציור בוררים אפונה, שוטפים אורז ומתקנים גלימה שנקרעה. למרות שהציור הוזמן מידי אמן, ולמרות שהוא חלק מחיי היום יום שלהם, הוא מעורר גיחוך, מבוכה וחיוך מבויש. יש אומרים שבציור מופיע לא אחר מאשר איברו המפואר של דרוקפה קונליי עצמו, אשר נועד להרחיק את הרוע ואת השדות המאיימות. אולם נראה שלסמל המצויר הזה משמעות טנטרית עמוקה בהרבה.

חלק מהרעיונות הטנטריים שאותם מגלם דרוקפה קונליי מומחשים בסיפור הבא. הקדוש, שהיה אמון על קסמים, הועמד במבחן באשר ליכולותיו. הוא ראה שני כלבים טיבטים אימתניים מסוג מסטיף, האחד ענק ושחור והשני ענק ולבן. "לשם מה כלב שכולו שחור או כולו לבן?" שאל את בוחנו, תקע בכלבים את מטהו וחצה אותם לשניים. את ארבעת החלקים שנוצרו מחלוקתם, חיבר חזרה לכלבים שחציים לבנים וחציים שחורים, וברגע שחוברו יחדיו החלו לשחק כמו גורים. הסיפור מבטא את רעיון המיזוג בין הפכים, אשר יוצר נפש טהורה וחפה המתחברת חזרה אל האני המקורי, אני של תינוק חסר מודעות ודאגות, בעל טבע בודהי, המשתובב כמו גור כלבים מאושר.
החיבור בין תפילה קדושה לבין מילים שהצניעות יפה להן הוא דרכו של הקדוש לחולל שינוי רוחני. דרוקפה קונליי מציע לאנשים המבקשים את עזרתו לשנן תפילה אשר נשענת על התפילה המוכרת: "אני לוקח מקלט בבודהא, בסנגהא (קהילת הנזירים) ובדהרמה (התורה הבודהיסטית)". אלא שהתפילה שהוא מציע קוראת תיגר על כל מה שמקובל ומהוגן:
"אני לוקח מקלט בפין המוצנע של אדם זקן, כמוש מן השורש, נפול כמו עץ מת.
אני לוקח מקלט בואגינה רופסת של זקנה, ספוגית, קורסת ובלתי ניתנת לחדירה.
אני לוקח מקלט בחזיז ורעם של נמר צעיר רב און, המזדקף בגאווה, אדיש למוות.
אני לוקח מקלט בלוטוס של נערה, ממלא אותה בגלי אקסטזה מתגלגלים, משחרר אותה מבושה ומעכבות."
עינוגן של נשים באיברו של דרוקפה קונליי מוצג כקסם. בהינף שרביטו הוא מחולל באישה שינוי כזה, שמוציא מתוכה את איכויות הדקיני שלה. דקיני היא ישות שמימית נקבית, נפש משלימה של הקדוש אשר מייצגת מודעות מושלמת. איברו של דרוקפה קונליי מכונה לעתים דורג'ה (בטיבטית), או ווג'רה (בסנסקריט), כינויים שמצביעים על יכולותיו הקסומות. הדורג'ה הוא כלי המשמש בפולחן ואת שמו ניתן לתרגם כ"חזיז ורעם", אולם משמעותו מורכבת הרבה יותר. זהו כלי שמזוהה עם האלמנט הזכרי, הוא בעל יכולות מאגיות וצורתו מזכירה חיתוך של יהלום. יהלום, היסוד הקשה ביותר, מדומה למודעות בהירה וחדה, ונאמר עליו שהוא מעיד על כוחה של הריקות הקשה והבלתי ניתנת לחדירה. הוא יוצר מודעות אבל אינו המודעות עצמה. במונחי התורות האזוטריות משמש הדורג'ה כדימוי לפין, כפי שהלוטוס מסמל את הואגינה.

נשאלת השאלה: מדוע חייב השינוי הרוחני להתחולל באמצעות זיווג מיני? פעולותיו המתריסות של דרוקפה קונליי נועדו לעורר תמיהה במאמין, אשר יעמיד בשאלה את הקונוונציות עליהן התחנך. דרוקפה קונליי הפך אורחות חיים על פיהן, עורר גיחוך אל מול מוסדות הדת והמשפחה, וחייב את קהלו להטיל ספק בהרגליו, במנהגיו ובנורמות חברתיות. אבל הוא עשה עוד יותר מזה. הוא היכה אנשים בהלם כה גדול עד שהם השתחררו מעכבות שכבלו אותם, לא רק אל הרגליהם החברתיים והפסיכולוגים אלא אל עולם הסמסרה, מעגל המוות והלידה מחדש. הזיווג המיני, אשר נתפש כאינטימי, נפרש בגלוי במעלליו כאירוע אשר מחייב התמודדות עם בושה וחשיפת הפרטי בציבור.
כמו קדושים מטורפים אחרים, דרוקפה קונליי מראה כי תרגול רוחני לבדו אינו תמיד מסוגל לספק לנו תשובות המקלות על הסבל, הבלבול והמבוכה שאנו שרויים בהם. דווקא במקום בו משלבים רגשות מנוגדים כמו מהוגנות ובושה, טוהרה וטומאה, קדושה וחילול הקודש, עשויים להתחולל שינויים ברגשות הכאב ובמחוזות העכבות. שם מצויה האפשרות לחיים ללא תחושות אשמה.
התשוקה, שהיא אחד ממקורות הסבל על פי התורה הבודהיסטית, ברורה וגלויה כאשר מדובר בתשוקה המינית. בטנטרה רותמים את עוצמת התשוקה לשם התמרה. אין דוחים את האלמנטים שעשויים להיתפש כמטמאים או כמרעים מאחר והם עשויים להיות מחוללי המהפך, ולכן אין מצמידים להם משמעות של בושה או אשמה.
גם באקט המיני עצמו טמון הפוטנציאל לחילול השינוי. השינוי אשר מתחולל במעבר מחסות ההורים ומהסימביוזה עם האם איתה חולק אדם את בשרו, אל דבקות בבן זוג באמצעות זיווג, מסמל גם במקורותינו שינוי מהותי. כפי שנכתב בבראשית ב', כד': "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". אולם בטנטרה מחולל הזיווג המיני שינוי רוחני, אשר תחילתו בתפישה פסיכולוגית חדשה אודות משמעותה של מיניות. המעשה המיני מתרחש בפשטות כמו מעשה זן, ללא העמסת משמעויות מיותרות הגוררות איתו עכבות, בושה ואשמה.

אותם רגשות גורמים לתפישה מוטעית של האירועים, אשר על פי נקודת מבטו של דרוקפה קונליי אינם כל שהם נראים. כשהכין ראש המנזר את גביע האמברוזיה לטקס, אמר לו דרוקפה קונליי שהוא יספק בעצמו את הכלי המטהר ואת הנקטר. הקדוש הורה לנזירים לעצום את עיניהם ולהושיט את ידם לפנים לקבל את המשקה. הוא הוציא את איברו ומזג כמה טיפות שתן לידיהם המושטות. חלקם לקחו ושתו במסירות, ומייד מצאו מקלט בתורת הבודהא, תוך שהם מוצאים שהטעם מתוק. אבל היו נזירים שירקו את הטיפות וטענו שמדובר בשתן. אלו ששתו בכבוד זכו לעוצמה ולהגשמה, ואילו אלה שירקו זכו רק במזל רע.
ביצוע ספונטני פותח מקום, חלל וחופש בתודעת המאמין. הפתיחה מאפשרת הכרה חדשה, שחרור מקיבעונות והזדמנות לחולל שינוי. הקדוש עושה לסובבים אותו טיפול בהלם כאשר הוא מכריח אותם לבחון מחדש את תפישותיהם. הוא מוכיח שאין הדברים כפי שהם נראים תחילה, שאין הם רואים את המציאות כפי שהיא באמת, ומכאן ניתן להסיק שרגשות של גועל, בושה ואשמה אינם במקומם. אם השתן עשוי להתגלות כאמברוזיה, הרי שגם מעשים חריפים וקשים ביותר כמו רצח עשויים להתגלות כבעלי משמעות מפתיעה.
בבהוטן כלבים הם מכת מדינה. הממשל ניסה להרעיל כלבים אבל התושבים מחו וטענו שמדינה בודהיסטית אינה יכולה להרוג בעלי חיים. כששאלתי את קארמה אם הוא לא חושש לדרוס את אחד הכלבים ששוטטו בכביש, הוא אמר: "אני לא פוחד כי אם אדרוס אותו, אשלח אותו מן הסתם לקארמה טובה יותר." אחד הסיפורים על דרוקפה קונליי מציגים אותו כרוצח של אישה זקנה. לאחר ששכניה לכפר מקללים אותו מבקשת הזקנה הגוססת שלא יפגעו בו לרעה כיון שהיא נותנת בו את מבטחה, ובמילותיה האחרונות ביקשה שלא יתייחסו אליו כאל אויב. דרוקפה קונליי מכניס את גופתה לחדר ומבקש שלא יפתחו את דלתו. אלא שבנה פותח את הדלת בטרם עת ומוצא שהחדר מדיף ניחוח וקשת צבעונית שורה בחדר. מן הזקנה נותרה רק אצבע מכף רגלה. הבן מברך את הקדוש, והקדוש מבטיח לו שאמו מצויה בארץ הטהורה של הבודהא. מאחר ורצח יכול להוביל לגן עדן, הרי שאין אנו יודעים את טיבם האמיתי של הדברים. לפיכך מעשה שאמור לעורר אשמה במחוללו אינו בהכרח ראוי לאשמה. הבודהיזם מעודד את מאמיניו להגיע למקום של חוסר הבחנות, מקום שבו אין טוב ואין רע, אין אשֵם ואין אשַם, כל התופעות בעלות ערך שווה.

קארמה עזר לי לקנות מנחות בבקתת העץ המשמשת כמכולת אזורית. צעדנו דרך השדות אל מקדש צִ'ימִי לָקַאנג, שם סוגדים לדרוקפה קונליי. "כל מה שתבקשי יתמלא במקדש," הבטיח לי קארמה. חלצנו את נעלינו בכניסה אל אולם התפילה, שם הנחה אותנו נער נזיר אשר קיבל את מנחתנו. הוא הסביר לנו היכן להשתטח, כמה פעמים לקוד וכיצד להטיל את קוביות המזל. לאחר מכן הוא הציג בפני את פסלו של דרוקפה קונליי, אוחז בקשת וחיצים ומלווה בכלבו. עם קבלת התרומה בירך אותי הנזיר בשני פסלי איברי מין, שלפחות אחד מהם הוא בגודל האמיתי של איברו של הקדוש. ברגע אחד השתחררתי מקיבעונותיי ופניתי לבחון מחדש את רגשי האשם שמניעים את חיי.

  • הופיע לראשונה במגזין "חיים אחרים"

טיולים הקשורים למאמר