מפגש ראשון עם בורמה דומה למסע בזמן, קצב החיים הוא בקצב התקדמות עגלות השוורים, המתגלגלות על גלגלי עץ גדולים בכבישים המשובשים. בורמה צופנת בחובה הרפתקאות רבות, נופים קסומים ותרבות מעניינת שלא נחשפה עדיין לעולם המערבי. האמנות והאדריכלות כאן יכו אתכם בתדהמה. ארמונות, פגודות ומקדשים מפוארים ויפהפיים, עשויים מעץ מעוטר ומגולף בטכניקות אומנותיות מקומיות. במיאנמר, היא בורמה לשעבר, ניתן למצוא תרבות ייחודית בשילוב מראות מהיפים בדרום מזרח אסיה, ולצד זה מלונות יפים ומפנקים.
טיול בלתי נשכח לבורמה עם אקו טיולי שטח >>>
טיול מיוחד במינו לבורמה בפסטיבל אגם אינלה עם אקו טיולי >>>
מיאנמר היא אחת מהמדינות המופלאות בדרום מזרח אסיה. מדינה שטרם זכתה לפופולריות רבה בשוק התיירות, וזאת למרות שיש לה את כל מה שצריך כדי להפוך לאטרקציה תיירותית: מורדות ההימאליה בצפון (מתנשאים עד לרום של 5600 מ'), טרקים יפהפיים, מונומנטים ארכיטקטוניים מרשימים, אגם מיושב בבתי כלונסאות, חופים זהובים, אך בעיקר תרבות עשירה ונוף אנושי מגוון וקסום מאין כמוהו. מיאנמר הממוקמת בין שתי הענקיות הודו וסין, אינה קטנה כפי שנוטים לחשוב. היא משתרעת על שטח הגדול יותר מכל מדינה באירופה (פעמיים איטליה!), אוכלוסייתה מונה כ-50 מיליון איש, ומבחינה אתנית היא המדינה המגוונת ביותר באסיה: יש בה כ-111 קבוצות אתניות שונות. אחת הסיבות לכך שמיאנמר לא הפכה ליעד תיירותי מקובל, היא העובדה שבמשך 35 שנה, עד שנת 1996, כמעט ולא ניתן היה לבקר בה, וגם כיום, המשטר הצבאי (ולא נדון בו במאמר זה) השנוי במחלוקת מותיר את מיינמאר מנותקת מן העולם החיצון ומקדמת המערב. מאידך גיסא, בזכות אותו ניתוק, מתאפשרת כיום הצצה לעולם אחר, "עולם של פעם", עולם של תמימות, פשטות ונכשלות טכנולוגית. כתיירים, אחד ממקורות המשיכה העיקריים של המזרח הרחוק עבורנו הן האטרקציות התרבותיות, ואילו במיאנמר, התייר הוא האטרקציה. כל עצירה באחד מן הכפרים לאורך הכביש או הנהר, הופכת להתרגשות גדולה עבור עשרות אנשים הבאים לצפות בפלא האדם הלבן. בנוסף, אחד הרשמים המשמעותיים ביותר שיהיו לתייר במיאנמר, הוא טוב ליבם של האנשים. המגע הכל-כך ישיר הזה עם התושבים, כל כך חם ומיוחד, שבכוחו להמיס את לבבותיהם של הציניקנים ביותר. המסע למיאנמר מותיר את החוזר ממנה עם הרבה תהיות וחומר למחשבה לגבי החיים שלנו, המערביים.
ממש כמו תרבויות רבות אחרות סביב העולם אשר צמחו לאורכם של נהרות: הנילוס במצרים, האמזונס בברזיל והגנגס בהודו, כך גם התרבות הבורמנית צמחה לאורך נהר האירוודי. פירוש השם אירוודי, הוא נהר הפיל (בסנסקריט), וכשמו כן הוא. האירוודי זורם לאורך 2170 ק"מ, מתוכם 1700 ק"מ מתאימים לשיט, מה שהפך את הנהר משחר ההיסטוריה ועד היום לציר התחבורה המרכזי של מיאנמר. הדלתא של הנהר משתרעת על שטח עצום של 411,000 קמ"ר והיא מהפוריות בעולם. אזור הדלתא זכה, כבר בעבר הרחוק, לשם "סוונה בומי" (swana Bumi) שפירושו "ארץ הזהב" וזאת בעיקר על שום פוריותה של הדלתא. בתקופה הבריטית (1852-1948) פעלה חברה בריטית בשם "צי האירוואדי" שהייתה מפעל השייט היבשתי הגדול בעולם באותה תקופה. "צי האירוודי" השיטו על הנהר כ-9 מיליון נוסעים בשנה והעבירו סחורות במשקל של יותר ממיליון ורבע טון בשנה. עד היום הדרך הנוחה ביותר להעביר סחורות בבורמה היא על הנהר. תוצר הגלם המפורסם ביותר שעושה את דרכו על הנהר הוא עץ הטיק הבורמזי המפורסם. מיאנמר היא יצואנית הטיק מספר אחד בעולם והטיק הבורמזי ידוע באיכותו הגבוהה.
הנהר כמובן מהווה גם מקור מים חשוב. בתקופת גשמי המונסון, עולה הנהר על גדותיו ומתרחב מאוד. בעונה היבשה לעומת זאת, הוא נעשה צר בכמאה מטרים ואף יותר, ואז הגדות היבשות הופכות לקרקע פורייה לגידולים חקלאיים. לאורך מאות קילומטרים ממורדות ההימלאיה ועד למפרץ אנדמן, משמשות גדות הנהר כמקום מרחץ, לקיום טקסים דתיים, מקום משחק לילדים, והחשוב מכל - מקור למי שתייה. בשנים האחרונות קמו כמה חברות שמקיימות "שיט תענוגות" במעלה הנהר במהלכו מבקרים הנוסעים בערים החשובות שקמו במהלך ההיסטוריה לאורך הנהר: מנדליי, אמרפורה, סאגיינג, באגאן, באגו, טאטון ינגון ועוד.
ינגון, על ארבעת מיליוני תושביה, איננה בירה אסייתית טיפוסית. היא יושבת בתוך יער טרופי, ומלבד אזור מרכז העיר, היא מרווחת מאוד ופרוסה על פני שטחים ירוקים נרחבים. מיקומה על גדות עיקול רחב של נהר הינגון, וקרבתה לים אנדמן, הפכו אותה גם לעיר נמל.
כבר בגיחה הראשונה לרחוב בינגון, נבין עד כמה מיאנמר עדיין שרויה בתקופה אחרת. מיד נגלה שמרבית התושבים, גברים ונשים כאחד, מתהלכים ברחובות לבושים חצאיות ארוכות הקשורות למותניהם בצורה מוזרה. הגברים לבושים בלונגי הגברי, שהוא אחד המאפיינים הבורמזיים ביותר. הלונגי הוא פריט בעל שימושים רבים להפליא: הוא מאוד מתאים לאקלים החם של מיאנמר. באסיה לא נהוג ללבוש מכנסיים קצרים ולכן הלונג'י הוא פתרון אוורירי, קל ונוח. הוא one size, מתייבש בקלות וניתן אפילו להתרחץ איתו. הבורמזים מאוד גאים בלונג'י שלהם. כאשר ראש ממשלת בורמה, או-נו, ביקר בארץ בשנות ה-50 והביא לנו בתקופת הצנע את "אורז בורמה", גם אז הוא לא זנח את הלבוש המסורתי והתהלך ברחובות תל אביב לצדו של בן גוריון כשלונג'י למותניו. בעת ביקורו של בן-גוריון בבורמה לעומת זאת, מצולמים שניהם לבושים בלונג'י.
רחובות מרכז העיר עמוסים לעייפה בכלי רכב שונים ומשונים, מתקופות שונות. הדבר המוזר ביותר הוא שהנהיגה היא בצד ימין (כמו בארץ), אולם ההגה ממוקם גם הוא בצד ימין, כלומר, ההגה "בצד הלא נכון". הסיבה לכך תמוהה לא פחות מהתופעה. במיאנמר נהגו לנסוע בצד שמאל (מורשת בריטית). המנהיג של בורמה בשנים (1961- 1988), נה-ווין, היה מאמין גדול באסטרולוגיה ונומרולוגיה. באחת מהתייעצויות של נה-ווין עם אסטרולוגים הם הגיעו למסקנה, שהנסיעה בצד שמאל היא בניגוד לרצון הכוכבים. וכך בוקר בהיר אחד השתנו סדרי התנועה במדינה ומאז כך מתנהלת התנועה.
מנדליי
העיר מנדליי, הפרושה על שטח נרחב, מהווה מרכז תרבותי חשוב והיא העיר הבורמזית ביותר מבין ערי מיאנמר. היא היתה בירתה האחרונה של בורמה לפני השתלטות הבריטים והיא העיר השנייה בגודלה במדינה. עם מוקדי העניין במאנדאלאי נמנים שוונאנדאו צ'אונג (Shwenandau Kyaung), המבנה האחרון ששרד מהארמון מוקף החפיר שהיה פעם מרהיב ביופיו. גבעת מנדליי עם המדרגות הלולייניות, המקדשים ונקודות התצפית המקסימות שלה. ופסל בודהא העתיק, שמוצאו מראקינה, הנמצא בפגודת מאהאמוני פאיה (Mahamuni Paya). במנדליי יש גם שווקים שוקקים, שמוכרים בהם תוצרת חקלאית ופריטים מלאכת-יד מכל רחבי מיאנמאר העילית. בסביבות העיר יש ארבע "ערים נטושות": אמאראפורה (Amarapura), סאגאינג (Sagaing), אווה (Ava) ומינגון (Mingun). המעניינת מבין הארבע היא מינגון, שיש בה מספר מבנים מרשימים בדרגות שונות של התפוררות, והנסיעה אליה היא חלק גדול מההנאה: למינגון אפשר להגיע רק דרך הנהר, והשיט בסירה ממנדליי הוא חוויה מרנינה.
בגאן עיר אלפי המקדשים
לצד נהר האירוואדי, 500 קילומטר מבירת בורמה יאנגון, ממוקמים שרידי העיר בגאן, בעבר בירת בורמה ויחד עם אנגקור הקמבודית, אחת משתי הערים המפוארות ביותר שהתקיימו אי פעם בדרום מזרח אסיה. לפני כ-1000 שנה הוקמו במישורים שלצד הנהר אלפי מבני דת. מיעוטם פעיל גם כיום, ורובם משמשים כעדות אילמת לעבר מפואר ומרשים של אימפריה מבוססת ועשירה. העיר הנטושה המרהיבה באגאן, מלאה בפגודות נפלאות ובמקדשים יפהפיים והיא אחד מהפלאים הייחודיים לאסיה. מספר עצום של בניינים מרהיבים נבנה כאן. העיר נבזזה בידי קובלאי חאן ב-1287 ומעולם לא נבנתה מחדש. יש בה כ-5,000 מקדשים, והמעניינים ביותר הם אנאנדה (Ananda), תאטבייניו (Thatbyinnyu) וגאודאופאלין (Gawdawpalin).
הר פופה, מרחק שעתיים נסיעה מבגאן, הוא שריד להר געש כבוי המזדקר בתלילות מעל הסביבה המישורית המאפיינת את בגאן. ההר הוא המרכז הגדול בבורמה הקשור לפולחן הנאט. פירושה של מילה זו היא שומר. הנאטים הם אלים או רוחות הבאים לידי ביטוי בעוצמת הטבע. הפולחן האנימיסטי הקשור בהם היה בעבר נפוץ בכל רחבי בורמה. המלך אנוורהטה, שביקש לאחד את דת המדינה, שאף לחסל את הפולחן העתיק, אך בשל הפופולאריות העממית העצומה לה זכה, ויתר לבסוף, וקיבע אותה כחלק מהפולחן הבודהיסטי של בורמה.
אגם אינלה (Inle Lake)
הפנינה האמיתית של מחוז השאן - "אגם אינלה", שזכה לכינוי "ונציה החקלאית", ממוקם במדינת השאן במרכז בורמה. האגם שוכן בליבה של רמה הררית בגובה של 875 מ' מעל פני הים. אורכו 22 ק"מ ורוחבו 11 ק"מ. האגם מהווה אגן היקוות של ההרים הסובבים אותו והוא ברובו רדוד יחסית. במקומות רבים גובה המים נע רק בין מטר אחד לשניים. כמאה ושלושים אלף איש חיים על האגם ומסביבו. הבתים שנבנו על פני האגם עצמו, הינם מבני עץ על גבי כלונסאות. הכפרים מסודרים כמו בשדרות ארוכות. הרחוב הוא תעלת מים ותנועת הסירות זורמת ללא הפסקה. מתחת לבית נמצא ה"גאראז"'. נסו לדמיין לעצמכם יום שיגרתי, בו עליכם 'לקפוץ' לשכנים או לחנות, לקחת את הילדים לבית הספר, ושתי הדרכים היחידות לעזוב את הבית, הן בסירה או בשחייה. ואמנם, לכל משפחה יש ב'גאראז", מספר סירות קנו קטנות ובדרך כלל גם סירת מנוע אחת. מלבד העובדה שההוא נמצא על המים, הכפר הוא כפר לכל דבר: בתי ספר, בתי קפה, מנזרים, מכולת וכו'. כמעט בכל כפר ישנו מעין אי מוגבה, סוללת עפר, שהיא מגרש המשחקים. בשעות אחר הצהריים, כאשר חוזרים מהעבודה, נפגשים במגרש כדי להשתעשע ולשחק. כמעט לכל כפר יש את ההתמחות המקצועית שלו. בחלק מן הכפרים, טווים משי בעזרת נולים עתיקים, בכפר אחר מתמחים בייצור שמשיות ומניפות מנייר, באחר - תכשיטים או סיגרים, כפר של פחחים, של קדרים וכן הלאה.
קצת על בתי מלון ותנאי טיול בבורמה:
בורמה, למרות "סגירותה", היא מדינה עם שירותי תיירות מפנקים ויפים. השירות של כל נותני השירותים: המדריכים, עובדי המלון, הנהגים ועוד הוא עם חיוך ענקי ואהבה שבאה מהלב. נתינה זאת, יחד עם בתי מלון הבנויים עץ על כלונסאות הופכים את הטיול לחוויה מרתק ומפנקת כאחד ויוצאת דופן באושר של המטייל בה.